סקר: איך הגעתי לרכבי אספנות?

שלום לכולם.

ישבתי וחשבתי לעצמי, מאות אנשים, שונים לגמרי, שהסיבה היחידה לקשר שלהם אחד עם השני, היא האהבה למכוניות אספנות.

החלטתי לפתוח את הסקר הזה לאור האוירה העכורה מעט בפורום שגדוש לעיתים בריבים והתגוששויות. אולי כך נזכר מדוע כולנו כאן.

למרות שנפתחו סקרים דומים בעבר, אין סיבה שלא נרענן שורותינו ונתוודע שוב לאותה סיבה, שבגללה כולנו בעצם כאן.

אתם מוזמנים לכתוב את הדרך שלכם לאספנות ולשתף כיצד הכל התחיל. ( אין צורך להסביר כמה שאנו אוהבים וכמה שיש מיוחדות באותן מכוניות, שכן כולנו באותה סירה- העניין הוא בסיפוריכם המרתקים)

בברכת שרשור פורה, מועיל ומעניין.

אבי .פ.

ממתי שאני זוכר את עצמי..וזכיתי להורים שעודדו אותי לכך.

אז מיד אחרי הצבא קניתי את הענתיקה הראשונה שלי (פיאט בלילה משנת 1935 וזה היה בשנת 1970 בערך...) ומאז אני כאן...

שני החלומות שלי מתמיד היו פלקון 1960 ומוסטנג 1965-66 והגשמתי את שניהם...

בתור ילד אהבתי מאוד מכוניות, ואהבתי מאוד לפרק (ולהרכיב!) דברים.

למכוניות ישנות יש חן אדיר בעיני, והבונוס הוא שהן פשוטות יחסית מכנית, כך שגם בלי תואר שני בהנדסת חשמל אפשר להתמודד איתן.

כשהייתי בצבא ראיתי בבסיס שלי MGB לבנה למכירה, וכמעט התפתיתי, אך ירדתי מהעניין כשהבנתי שגם אם אוכל לרכוש אותה, לא יהיה לי הממון לתחזוקה. מאז, התפתחה אצלי חיבה עמוקה למכוניות ספורט בריטיות, עד אשר לפני כחודשיים צצה ההזדמנות בדמות הלוטוס. מאז לא יורד לי החיוך מהפנים.

לשמחתי אני נולדתי לאבא שאהב מכוניות יפות בדור שכמעט אף אחד לא התפנה בישראל להתעסק עם מכוניות יפות .

מאז גיל אפס אני זוכר את עצמי מתעסק עם המכונית של אבי מנקה ולאט לאט מתקן.

בשנות החמישים גם לא ידעו בדיוק איך לתקן את אותם מכוניות יוצאות דופן שבדרך לא דרך הגיעו לישראל בשנות הארבעים והחמישים.

אז כדי שזה יסע היה צריך לכתוב הוראות בעברית למוסכניק שידע איך, לדוגמא, להוציא אויר ממערכת הידראולית שהעלתה והורידה את החלונות בלינקולן קונטינטל 1947 , או איך לתקן אנטנה אוטומטית הפועלת על ווקם שלא לדבר על שיפוץ מנוע V 12

או גיר אובר דרייב עם פריי לוף.

בשנת 1957 ראיתי בנשיונאל גיאוגפיק מגזין מודעה של שברולט 57 אדומה עולה עליה ועוקפת את כולם ורציתי אוטו כזה. בסוף גם מצאתי.

כנראה שזה בדם כיון שאבא שלי אהב לנסוע במכוניות הישנות שלי גם כשהיה בן 88

אני מקווה שזה יעבור לילדים ולנכדים.

היי אבי.

אינני יודע בדיוק מתי התחיל הקשר שלי למכוניות אספנות, והרצון לקנות רכב.

אני יודע בבירור מתי החלטתי שפעם, כשאהיה זקן, וכשיהיה לי כסף - אקנה רכב אספנות.

זה היה בתחילת שנות ה-70, למדתי בחוג לגיאוגרפיה של אונ' ת"א. מאחר ולא היו באותה תקופה כל כך הרבה בניינים בקמפוס, כמו שיש היום, התקיימו למודינו "ביד אבנר" שבאפקה.

מול הבנין שבו למדנו, באחת הוילות, התגוררה אשה נאה כבת 35-40 שנסעה כרכב "יומיומי" בציטרואן טרקסיון. המכונית היתה מדהימה.

היא מצאה חן בעיני. המכונית. ואז החלטתי שבבוא היום, כשאהיה זקן ועשיר אחפש לי אחת כזו.

יש מעט דברים ואירועים שנחרטים בזכרון שלנו, ואינם זזים ממנו גם בטווח של עשרות שנים.

ואכן, למרות שעברו הרבה שנים מאז, נחרטו בזכרוני העלמה עם הטרקסיון, ולא ניתן היה למחוק אותן.

מאחר וכך, ומאחר שהבנתי שאני כבר מספיק זקן ועשיר, התחלתי לחפש רכב אספנות, טרקסיון כמובן.

על אף חיפושים רבים ורציניים שעשיתי באותה תקופה, ולמרות שהייתי מוכן לשלם הרבה מעל ומעבר "למחירון" עבורה - לא נמצאה אף טרקסיון.

הבנתי שזה גורלי, וכנראה שלא אמצא אותה יותר. את הטרקסיון . . .

בלית ברירה, פניתי לחפש מכונית אספנות אחרת.

באחד הימים ידידי "מר רסקין" גרר אותי לחיפה לראות רכב מסוג מרצדס, משנת 1955, שעמד ללא אויר, על צידו, ושהיה זקוק על פי שאמר בעליו - למציאת ראש חדש. (את יתר הליקויים שלו גיליתי רק אחרי שנגרר לביתי...). לאמר את האמת, הרכב לא נראה לי, וחזרנו לביתנו.

לאחר כמה זמן, ולאחר נדנודים בלתי פוסקים מצד ידידי הנ"ל, הסכמתי לנסוע שוב לחיפה ולראות שנית את הרכב. לאחר זמן נוסף, ומשהבנתי שאין עבורי טרקסיון בסביבה, רכשתי ללא התלהבות את המרצדס.

לאחר כמה שנים, פתאום הופיעו מודעות למכירת טרקסיונים פה ושם, אולם מאחר ובמשך השנים, ותוך כדי מהלכי השיפוץ למדתי לאהוב את הרכב שרכשתי "למרות רצוני", טרקסיון כבר לא מפתה אותי יותר.

אבל, עדיין אינני בטוח מה יקרה אם ביום מן הימים אמצא את אותה עלמה ואותו טרקסיון . . .

לילה טוב - אבי.

היי אבי.

 

אינני יודע בדיוק מתי התחיל הקשר שלי למכוניות אספנות, והרצון לקנות רכב.

אני יודע בבירור מתי החלטתי שפעם, כשאהיה זקן, וכשיהיה לי כסף - אקנה רכב אספנות.

 

זה היה בתחילת שנות ה-70, למדתי בחוג לגיאוגרפיה של אונ' ת"א. מאחר ולא היו באותה תקופה כל כך הרבה בניינים בקמפוס, כמו שיש היום, התקיימו למודינו "ביד אבנר" שבאפקה.

 

מול הבנין שבו למדנו, באחת הוילות, התגוררה אשה נאה כבת 35-40 שנסעה כרכב "יומיומי" בציטרואן טרקסיון. המכונית היתה מדהימה.

 

היא מצאה חן בעיני. המכונית. ואז החלטתי שבבוא היום, כשאהיה זקן ועשיר אחפש לי אחת כזו.

 

יש מעט דברים ואירועים שנחרטים בזכרון שלנו, ואינם זזים ממנו גם בטווח של עשרות שנים.

ואכן, למרות שעברו הרבה שנים מאז, נחרטו בזכרוני העלמה עם הטרקסיון, ולא ניתן היה למחוק אותן.

מאחר וכך, ומאחר שהבנתי שאני כבר מספיק זקן ועשיר, התחלתי לחפש רכב אספנות, טרקסיון כמובן.

 

על אף חיפושים רבים ורציניים שעשיתי באותה תקופה, ולמרות שהייתי מוכן לשלם הרבה מעל ומעבר "למחירון" עבורה - לא נמצאה אף טרקסיון.

 

הבנתי שזה גורלי, וכנראה שלא אמצא אותה יותר. את הטרקסיון . . .

 

בלית ברירה, פניתי לחפש מכונית אספנות אחרת.

באחד הימים ידידי "מר רסקין" גרר אותי לחיפה לראות רכב מסוג מרצדס, משנת 1955, שעמד ללא אויר, על צידו, ושהיה זקוק על פי שאמר בעליו - למציאת ראש חדש. (את יתר הליקויים שלו גיליתי רק אחרי שנגרר לביתי...). לאמר את האמת, הרכב לא נראה לי, וחזרנו לביתנו.

 

לאחר כמה זמן, ולאחר נדנודים בלתי פוסקים מצד ידידי הנ"ל, הסכמתי לנסוע שוב לחיפה ולראות שנית את הרכב. לאחר זמן נוסף, ומשהבנתי שאין עבורי טרקסיון בסביבה, רכשתי ללא התלהבות את המרצדס.

 

לאחר כמה שנים, פתאום הופיעו מודעות למכירת טרקסיונים פה ושם, אולם מאחר ובמשך השנים, ותוך כדי מהלכי השיפוץ למדתי לאהוב את הרכב שרכשתי "למרות רצוני", טרקסיון כבר לא מפתה אותי יותר.

 

אבל, עדיין אינני בטוח מה יקרה אם ביום מן הימים אמצא את אותה עלמה ואותו טרקסיון . . .

 

 

לילה טוב - אבי.

ראשית, נושא המכוניות בכללי כמו הרוב פה התחיל בגיל ממש צעיר, באהבה למכוניות הקטנות וכו'.

ועכשיו שאני מעלה בזכרוני ממש בגיל צעיר כבר התפתח לי איזה שהיא חיבה לחיפושית שהייתה לייד ביתי בחולון, וכן המרצדס E280 שהייצה לסבי, מתחילת שנות ה-80, אומם לא אספנות אך בכל זאת איזה שהיא יצירה. היא הייתה כל כך יפה..

ובמשך הזמן ועם תחילת האוסף של דגמי המכוניות המניאטוריות שלי, התחיל עוד יותר האהבה לקלאסיות שכן את האוסף התחלתי מקלאסיות.. , תמיד כשהייתי רואה איזה רכב קלאסי עובר, זה היה מעורר בי איזה רגש, וגם לא רק קלאסי גם רכבים מתחילת שנות ה- 80.. !

וזה עם הזמן רק מתחזק, כן היום יש לי את בטי שבתחילת 2006 חגגה 33 שנים בכבישי ארצנו ..

בקיצור כן גם אני פריק של הקלאסיות למניהם ...

:"שלום אני עומרי ואני חובב קלאסיות"..

:"שלום עומרי, אנחנו אוהבים אותך עומרי... "

וולקאם טו דה קלאב !

לילה טוב : נ.ב שורותיה האחרונות של הודעה זו נכתבו תחת עיפות

התחלתי לחסוך כסף מגיל 15 לאוטו הראשון שלי.

הייתה לי קופסא קטנה מפח, שבא הייתי שומר כל אגורה ושטר שניתנו לי או שהרווחתי בעבודה.

הגעתי לסוף גיל 16-תחילת 17 והתחלתי ללמוד נהיגה.

ואז ראיתי ברנדה למכירה באינטרנט (יד ראשונה שייכת לאישה נחמדה) - התעניינתי, ולא קניתי.

וכמה ימים מאוחר יותר ראיתי קורטינה 74 ירוקה למכירה - ולא קניתי.

ואז ראיתי סובארו "פשע" 1300 אוטומטית למכירה - ולא קניתי.

הרטואל הזה חזר על עצמו במשך המון זמן, המשחק אותו משחק, השחקנים השתנו:

זה המשיך באסקורטים, והתרכז בפורדים, אפילו באו לי מחשבות על טרנזיט, בסובארואים מתחילת שנות ה80, סטיישן כחולה 79' שעמדה בדב-הוז ומסיימת את חייה בימים אלה במשרד הרישוי בחולון, לא יודע מה עבר לי באותו רגע, אבל השליתי את עצמי שאני אעבוד עם הרכב הזה (אולי בתור גנן?)

הדבר היחידי שהשתנה זה הסטטוס - בין מכונית אחת לשניה הוצאתי רישיון.

המשכתי להתעניין במכוניות ישנות, עדיין חשקתי בפורדים או בסוברואים, אסקונה יד ראשונה(!) שכמעט קניתי, וגם קורטינה אחת שעמדה ליד מקום העבודה שלי - הכל היה בגדר דיבורים והתכתבויות, וביינתים המשכתי לנהוג על מאזדה של ההורים, מדבר על רכבי אספנות פרמיטיבים ממרומי ה1600 אוטומט עם הגה כוח ומזגן ( ) שבין לבין אני עובד בעבודות מזמדנות כדי לממן את החלום.

ואז ראיתי אסקורט.

ואותה פחית שאגרה שקלים נמכרה לברזל כדי לממן אותה.

היה נחמד לשחק "בכאילו שיפוץ" והייתי ממשיך בזה עד עכשיו אם הייתי יכול, אני נרגע רק שאני מפרק משהו.

ואז מכרתי מכרתי את האסקורט.

ובכסף שקיבלתי קניתי עוד פחית.

וחיפשתי סובארו GL קופה, אבל לא מצאתי. ובמהלך דיבור עם בעל 84 1600 ידנית שנראתה (ונשמעה) כמו הצרות שלי (רציתי סטארים על הגריל... לא הלך) ויתרתי על העסק של מכונית בכלל. השלמתי עם העובדה שלא הולך לי עם מכוניות, אולי כדאי להתרכז בברידג'.

שילבתי לD, והתחלתי בחזרה הביתה. ואז ראיתי פיאסטה CL למכירה (נזכרתי מה"פ עם אודי וחן פרחי שזה הדגם עם ה-5 הילוכים).

דפקתי קיק-דאון ו180 מעלות בסל"ד גבוה (אז עוד היה לי מד טורים) באחת הפניות של רחוב ההסתדרות בחולון (סטייל בילוש, מי שנסע איתי או ראה אותי נוהג יודע למה הכוונה) ורדפתי אחרי הרנו אקספרס שבתוכה נהגו בדרך חזרה לרמלה אבי ודוד שלי.

עצרתי אותם, והבאתי אותם ליד הפיאסטה.

בדיקה קצרה מסביב לאוטו - והתקשרנו לבעלת הרכב. לקח לה רבע שעה להגיע, וחצי שעה להסכים על המכירה.

היא אומנם לא אספנות, אבל לחיות עם האוטו הזה ביום-יום זה כמו אספנות, תמיד יש מה לסדר, תמיד יש מה לתקן ותמיד יש מחשבות לפרויקטים בעתיד. (והיא צולחת שלוליות נהדר...) אספנות למתחילים של המתחילים.

ולמרות שכל מיני נשמות טובות תמיד אומרות "למה להשקיע על הרכב? קנה לך משהו נורמלי!" אני תופס את הרכב שלי יותר מסתם רכב. לפחות עד שתהיה לי E30... קופ?ה לבנה **

** כן כן, אני יודע שזו 325 ולא 316, אבל העיקר הכוונה....

והבחורה?לילה טוב-זאב

זאב,

על פי חשבון פשוט היא כיום כבת 70.

אני מעדיף לזכור אותה כפי שהיתה פעם, וכך תוסיף ותישאר חקוקה בזכרוני...

אתה יודע, הרבה פעמים שווה לנו להתרפק על הזכרונות היפים של פעם... (וכאן צריך אייקון של "אח, היו זמנים...")

יום נפלא, אבי.

אתם מוזמנים לכתוב את הדרך שלכם לאספנות ולשתף כיצד הכל התחיל.

אוטו ראשון בגיל 3 (תמונה מצורפת), אוטו ראשון "גדול" בגיל 21 (תמונה מצורפת גם כן).

סבא שלי היה נהג משאית, ממקימי קואופרטיב "שלב" לתובלה, ואבא שלי היה מוסכניק כל חיו. כנראה זה בא בג?נים.

כשהייתי בן שלוש, הילדים בשכונה היו מנסים לעבוד על נהגים ב-1 באפריל. נסעתי עם אבא שלי בחיפושית שלו, והג'מעה צעקו לו שנוזלים מים מהמנוע. אני לא זוכר את הארוע, אבל אבא שלי נשבע שהוצאתי את הראש מהחלון וצעקתי עליהם שהם מטומטמים, כי בפולקסוואגן אין רדיאטור.

אין מה לעשות - מחלה.

יום טוב,

קובי

אצלי גם כן הכל התחיל בילדות, ברגע שהייתי רואה חיפושית או רכב אמריקאי ישן היה עולה על פניי חיוך מטומטם.

כל פעם שהיינו נוסעים כל המשפחה לאנשהו אבא שלי היה עושה לי "מבחני שטח" לזהות כל מכונית שאנחנו עוקפים\ עוקפת אותנו.

אני לא החולה היחידה בבית. כמו שאמרתי הכל הגיע מאבא שלי, ומאחר ויש לי גם אחות מבוגרת ממני, היא גם כן חולת רכב.

אני זוכרת סיפור עליה מהילדות. כשהיא הייתה בת שנתיים (לפני שנולדתי), ההורים נסעו עם אחותי במונית, והיא כהרגלה הייתה מדקלמת לאבא שלי את דגמי כל הרכבים שעוברים על פניה (אל תשכחו שמדובר באוזבקיסטן של שנות השמונים ובילדה ג'ינג'ית בת שנתיים). נהג המונית היה כל כך המום שהוא שאל את ההורים שלי אם זה בן או בת....

לי פשוט קוראים וולבו מגיל 8... (שם המשפחה שלי הוא וולבובסקי...)

הפיתרון האידיאלי בשבילך הוא בחור עם אלפא.. ואז תהיו אלפא רומאו ויוליה ובא לציון גואל....

האמת שאצלנו תמיד הפוך על הפוך הבן נדב הוא נפח שתמיד עסוק בלחמם ברזל ולעצב ממנו צורות...יום אחד התחיל לשפץ איזה וויליס אכול רקבונות (זה עיסוק מרכזי מידי יום שישי שני כל חודש)

ומשם התגלגלתי לרכבי אספנות.

בתמונות הנפחיה וויליס לפני תחילת שיפוץ

לא סתם אלפא - אלפא רומיאו ג'ולייטה ספרינט!

האהבה שלי למכוניות ,לאו דווקא לקלאסיקות ולאספנות החלה לפני כ7-8 שנים.

באותו תקופה היה ברשות משפחתי ספארי רמה 4,ואבי החל להתעניין בקניית הקאדילק.

אני,בחור בן 9-10 שומע קאדילק ולא מבין על מה הוא מדבר...

התחלתי להתעניין במכוניות,לקרא,לחפש ,לברר,לדעת וללמוד על מכוניות .

ככל שיותר ''התקדמתי בחומר'' ככה זה יותר משך אותי ועניין אותי.

אבי לאחר זמן קצר הגשים את חלום הילדות שלו ורכש לעצמו קאדילק ,השמחה שלו ושלי הייתה גדולה.

האהבה לאספנות הגיעה תאמינו או לא ,לא מזמן.

אחרי שעזרתי לאבי להשלים עוד חלום שלו ושעמדה בגאווה מחוץ לבית קורטינה: MK3 צהובה וידנית,נסענו לאחד ממפגשי מועדון החמש.

בדרך חזרה,אבי התחיל לנסוע בנסיעה לא מנהלתית (נקרא לזה ככה )ואז,באותו רגע הבנתי את ההנאה בפשטות של הרכב,את הקשר של הנהג לרכב,את השליטה בו.כל אלה הקסימו אותי...

את הצורה ,היופי והנשמה של הרכב אהבתי כבר מתחילת השיפוץ,אבל מה שהכי קסם לעיניי היה הרגע המיוחד הזה,הסיבוב הזה ביציאה מהמפגש פשוט הדהים אותי...

לגביי הצורה,הנשמה,האותנטיות,הקלאסיקה,הרבה יכולים לחלוק. אבל לגביי הקשר הישיר של הנהג עם הרכב....אין פה בכלל שאלה.

לירון