רנו קליאו ספורט - לאחר חודשיים בעלות (זהירות - הרבה טקסט)

כשמלאה שנה לקליאו ספורט שהיתה לי (שלהי 2001) כתבתי עליה כתבה, אותה מעולם לא פירסמתי. כעת נראה לי רלוונטי לפרסם.

אני מקווה שהכתבה תוסיף עוד קצת על מה שכבר נאמר.

הקליאו היא מסוג המכוניות שאינן זקוקות למבחני דרכים וכתבות במגזינים השונים בעולם בכדי שכמעט כל נהג יוכל לעמוד על טיבה

ואיכותה המוטורית, מהמושב שליד הנהג. לא כל שכן, כשמדובר ב"התחברות" ישירה לשילדה ע"י שימוש במושב הנהג. בקליאו ספורט,

לא נדרש הרבה בכדי להבין מהי מכונית נהיגה אמיתית. מרבית הנהגים מציבים דרישות גבוהות ממכוניתם הספורטיבית. הקליאו

עומדת כנגדם ומציבה דרישות גבוהות מהנהג, לא בכדי להסיעה מהר מאחר ואת זה יוכל כל אחד לעשות, אלא בכדי לנהוג. באמת.

לקליאו חסרונות כמו גם יתרונות. זוית גלגול מוגזמת היא אולי אחת החסרונות העיקריים בתחום הספורטיבי ואולי אפשר להוסיף

גם את זווית ההגה המוזרה, המקשה על הישיבה הנכונה ולכן פוגעת ביכולת הניצול שלה. עם זאת, ד"כ מספיקה נסיעה בת כ-10 דק'

במכונית על מנת להבין כי קל מאד להתחבר אליה וכי היא מזכירה מאד כפפת מנתחים הנצמדת ליד ועוקבת באדיקות אחרי כל פקודה

מוטורית המגיעה היישר מהמוח. התבלינים שהוכנסו בקליאו בעת הכנתה, ללא ספק הניבו תוצאה נפלאה שגורמת ליצרני רכב רבים

לרצות להציץ במתכון ולו לרגע. אך לא רק המתכון חשוב, אלא גם אופן ההכנה. לא כל שילוב של מרכיבי המתכון, מביא לתוצאה

שמעלה את הרצון ללקק את האצבעות בסיום הארוחה. הקליאו מצליחה לגרום לנהג לחייך בכל נסיעה כמו גם לעצב בכל פעם

שמגיעים ליעד ונאלצים לעצור.

הקליאו היא מכונית לנהג, אך לא לכל נהג. כל אחד יכול להסיעה ממקום למקום, אולם לא כל אחד יכול להוביל אותה על רחבת

הריקודים וחבל, מאחר והקליאו אכן יודעת "להניע" את גופה וישבנה. כאן נכנס לתמונה יתרון שוב. היותה מומחית לריקודים צמודים

אינה גובה מחיר בחיי היום יום. היא שותפה נפלאה לחיים הרגילים, יודעת לפנק כמיטב המסורת הצרפתית, יודעת לעמוד חוצץ

בין גוף הנהג ושיבושי הכביש (דבר שספורטיביות רבות לוקות בו) ולא פחות חשוב, היא לא סובלת מכאבי ראש בדיוק ברגע בו

אתה חש כי אתה "חם עליה"...

מה לעשות ובחיים You can't get it all והקליאו אינה יפה וסקסית כמתבקש. זכורה לי ההשוואה מול הסיאט איביזה טורבו ספורט אותה

עשיתי לפני בחירתי בינהן. המסקנה מהשוואת שתייהן היתה כי בעוד שבאולם התצוגה האיביזה היא היא נערת האמצע של מגזין פלייבוי,

הקליאו נראית כמי שבאה מכפר נידח באפגניסטאן. אלא שברגע שפותחים בשיחה אינטימית איתן על הכביש, מסתבר ששפתה של האיביזה

זרה וכלל לא מובנת ובמרבית המקרים שתיקתה מעצבנת עוד יותר. הקליאו לעומתה יודעת שפות רבות. מומחיותה היא בשפת הגוף

ויכולתה לחדור לתת-המודע ולשנות את תוכנו כך שבסיום הנסיעה תרצה עוד ולא תבין למה, אינה תכונה נרכשת, היא כישרון מולד.

כשיורדים לפרטים, מתגלים חלק מהסודות החבויים בה. גיר בעל יחסי העברה קצרים ונכונים, מנוע שנשימתו בסל"ד גבוה מדהימה

בכל פעם מחדש גם את אלו שכבר התרגלו אליה, נכונותה העיקשת של השילדה לאחוז באספלט ולסבול בשקט גם כשפניו מזכירים

את פני הירח. תנוחת הישיבה כאמור לא טובה, אולם הכיסא בהחלט תומך ואוחז. להגה תחושה מעט מלאכותית, אך משקלו טוב

ודיוקו טוב אף הוא. אותה תחושה מלאכותית בהגה פוגעת מעט ביכולתו לתקשר עם הנהג, אולם לאחר שמתרגלים אין הדבר מפריע עוד.

מהלך ידית ההילוכים סביר עד ארוך. השילוב עצמו רך ונעים אך המיקום גרוע. לא מדובר במיקום ההילוכים בתיבה אלא בהתקנת התיבה

עצמה ברכב זה. זו אינה עומדת בסטנדרט אותו מציבה המכונית מאחר והיא עדינה מדי ואינה מותאמת למנוע שבו העברת הילוכים

בסל"ד אסטרונומי הינה לחם חוק. היא אינה אוהבת העברות מהירות וגם דואגת מדי פעם לספק תזכורת לעניין בדמות חריקה

לא נעימה, במיוחד בהילוכים שני ושלישי אם כי לא מדובר בתקלה של ממש. המצמד לעומת זאת דווקא מרגיש בבית בהיותו קצר מהלך,

קשה ובעל נק' חיבור חדה כתער. כה חדה הנק', עד כי כמעט כל הנוהגים ברכב בפעם הראשונה בחייהם, יסבלו מפגיעת אגו מיידית

כאשר ידום המנוע בזינוק הראשון.

הבלמים, נושכים וחזק. לעיתים נדמה שאם תבדוק, תמצא בהם סימני שיניים עמוקים. תגובת הדוושה האמצעית מיידית ומהלכה קצר.

לפחות בהתחלת חייהם של הבלמים יהיה ציונם מעולה, עם שחיקתם לאורך זמן, יגדל מהלך הדוושה במעט והם יסתפקו

בציון מצוין בלבד. מע' איזון עוצמת הבלימה קדימה-אחורה, מאפשרת לנהג המיומן לבלום בלימות סף נעילה מבלי שה-ABS ידפוק

על הדלת (וגם לא על כף הרגל הבולמת). הABS עצמו מצויין, למעט במהירויות נמוכות, בהן הוא מתערב מוקדם מדי ומקלקל.

העיצוב הפנימי חמוד אך אינו חף מטעויות בלתי מזיקות. מצב מיחזור האוויר תמיד פתוח לאחר התנעה כך שנוהל ההכנה לנהיגה

כולל תמיד לחיצה על הלחצן הסוגר אותו, לא ברור למה זה כך. בגלל מבנה הרכב, הדלתות גדולות והגישה לחגורת הבטיחות

קשה ומצריכה גמישות מה. איכות ההרכבה לא רעה, אם כי פה ושם נשמעים רשרושים וציקצוקים מטרידים. נוחות הנסיעה הטובה ודאי

תורמת לשלמות תא הנוסעים ולשקט יחסי לאורך זמן. פרטים כגון כסאות מעור, הגה מצופה זמש (עור הפוך), ידית הילוכים

עם כדור מתכתי, חלקי פלסטיק בגוון אלומיניום, דוושות מתכתיות ועוד, תורמים את שלהם להרגשת הייחוד והכייפיות

בתא הנוסעים, אשר בעיקרו אינו מחונן בעיצוב שובה לב – בלשון המעטה. מיקום הדוושות טוב וכן יחס גובהן אחת לשניה. לא קשה

לבצע גז ביניים תוך שימוש בטכניקת עקב-בוהן.

המרחב מאחור לא גדול אך שני מבוגרים לא יתקשו למצא מקומם. הכניסה והיציאה משם לעומת זאת קצת פחות נוחה, אולם זהו

המחיר במרכב 3 דלתות. הדלת השלישית חושפת תא מטען קטן אך סביר למכונית בקטגורית הסופר מיני. העיצוב החיצוני כאמור

אינו הצד החזק של הקליאו. נדמה כי עם קצת מאמץ ניתן היה לקבל הרבה יותר. חלק מהקיטים הקוסמטיים המיוצרים עבור דגם

זה מוכיחים זאת. לטובה ניתן לציין שאותו עיצוב אינו מושך תשומת לב ובכך תורם לתדמית ה"זאב בעור כבש" של הקליאו.

המשך ..... ->

אחיזת הכביש מעולה וכישורי השילדה מאפשרים לנהג להחליט בכל רגע נתון באיזה צד של מגבלותיה הוא בוחר להיות.

המעבר בין אחיזה טהורה להחלקה מוחשית היא פרי בחירתו של הנהג כשיחידות המדידה למעבר זה נקבעות בהתאם לדרישות

הנהג. כלומר, בתחום הנהיגה הרגועה אך מהירה, תעבור המכונית בהדרגתיות וללא התפתעות בין קו חלק ונקי לסחיפות

ושעשועים קלים המבוצעים אף הם בעדינות יתרה. לעומת זאת, הכנס אותה ל"פינה" והיא לא תתבייש לומר לך :

"We are here together whether you like it or not !". יחידות המדידה למעבר המגבלות במצב זה הינן מקרוסקופיות וטוב שכך.

הנהג המיומן ידע לעבד כל פיסת מידע זעירה ולסחוט עוד ועוד. השילדה תיענה לדרישותיו שוב ושוב, אלא שבנקודה זו,

"רצינות ומחויבות" הם שם המשחק. אין מקום לטעויות, מאחר ועמוק בתוך הפינה על טעויות שלמים, מהר, ובגדול.

כמו במכונית מירוץ, במצבים הקיצוניים מושגים כגון תת-היגוי והיגוי יתר מאבדים ממשמעותם רגילה והיום-יומית. הכל עובד

כמקשה אחת, פעולה אחת מחוברת לשניה והנהיגה זורמת כמי נהר מסוכן. מסוכן מפני שהיכולת להישאר על פני המים מחייבת

צפייה למרחק, תכנון מראש, התמקמות נכונה ותיקונים זריזים.

יכולת מנוע אינה מרכיב הכרחי לצורך ההנאה מהנהיגה. עם זאת, אין ספק שמנוע חזק בעל התנהגות ספורטיבית וצליל נכון,

מעלה את רף ההנאה גבוה עוד יותר. זה המותקן בקליאו, על אף היותו אטמוספרי, מזכיר בהתנהגותו קצת מנוע טורבו פראי.

צבירת הכח שלו בסל"ד נמוך ובינוני הינה טובה הודות למומנט של 20.7 קג"מ ששיאו ב 5500 סל"ד אולם חלק ניכר ממנו מגיע

כבר בהתחלה. בהתקרב הסל"ד לשיא המומנט, מתרחש פרץ אדיר של כח פראי, הגורם לסחרור הגלגלים בהילוך ראשון ולא פעם

גם בשני. התפרצות כח זו גורמת ללחימת הגה בהילוכים - ראשון ושני, כאשר בכביש רטוב או חלק מאד תורגש בנקל גם

בהילוך שלישי כשהמהירות כבר קרובה לתלת סיפרתית. ריסון פראות זו ע"י הדוושה, נדרשת על מנת לזנק מהר ויעיל. עם זאת,

יש משהו מאד משכר בתחושת התפרצות הכח אשר לעיתים מונעת הנהג להרפות מהדוושה וגורמת לו לתת לצרחת המנוע והצמיגים

להישמע למרחקים כמי שמתלהב לראשונה בחייו מנהיגה. מעל ל- 6000 סל"ד מתווספת לצליל המנוע גם שריקה. השריקה נשמעת

כקול יניקת אויר חזקה אשר תורמת אף היא לשכרון החושים.

רצועת הכח מיטבית של המנוע כוללת כ 2000 סל"ד גבוהים מאד הנעים בין 5000 ועד ה 7000 סל"ד. אמנם, רשמית שיא ההספק

מושג ב 6250 סל"ד אולם קשה מאד "לקנות" נתון זה לאור ריצתו ההיסטרית של מחוג הסל"ד לעבר ההתנגשות החזיתית

במשבית שימחה הלא הוא מנתק ההצתה. מחשב המנוע קובע את נק' הניתוק בהילוכים ראשון ושני ב 7500 סל"ד ויתר ההילוכים

ב 7200 סל"ד, הקו האדום אגב מתחיל ב 6750 סל"ד. שימוש מלא בכל קשת הסל"ד בכל הילוך מביא לתאוצה השונה משמעותית

מניצול חלקי. פרוש הדבר שבכדי למצות את יכולת המנוע, יש לסחוט ממנו כל טיפה והוא מצידו יעשה זאת בששון. משיכת ההילוך

השלישי לדוגמא עד סמוך מאד למנתק, תגרום לכך שההאצה בהילוך הרביעי תורגש כהמשכה הליניארי של זו מהשלישי.

התאוצה בהילוך הרביעי במצב זה, אינה מרמזת כלל על קצב מריחת הנוף בחוץ ומבט במד המהירות מעורר השתהות.

לא מדובר בחידוש שטרם נראה בכלי רכב אחרים, אולם גם מי שרגיל לתאוצה זו, נהנה ממנה שוב בכל פעם מחדש. באופן מוזר,

מיד לאחר כניסת מחוג המהירות לתוך המאה השלישית, קיים רגע של השתהות. לא ברור מדוע, אולם לאחר מעבר 5 קמ"ש מעט

"חלשים" אלו, חוזר המנוע לאיתנו וממשיך לטפס מעלה בקצב יפה.

בדומה למרבית כלי הרכב המודרניים ככלל ובעלי ההנעה הקדמית בפרט, נטייתה הטבעית של השילדה היא לתת-היגוי. כח המנוע

המתפרץ תורם את שלו לתת-ההיגוי, כאשר הוא מגיע ברגע הלא נכון. עם זאת, תכנון נכון של שילדה וההיגוי מביא לכך שבניגוד

לתאוריות הנוגעות לתת-היגוי ותיקונו, דווקא סיבוב נוסף וחזק של ההגה יביא לביטולו ולשיתוף הזנב בחגיגה. ע"י שימוש בטכניקה זו,

ניתן אף להאיץ בסיבוב ללא חשש שתת-ההיגוי יגבר וישגר את המכונית אל מחוץ לסיבוב. היענות זו של זנב הקליאו לפקודות ההיגוי,

הופכות אותה לכמעט כנועה לרצונות הנהג. השפעת דוושת התאוצה על ההיגוי מוחשית מאד משמשת תוספת ברוכה ליכולת

השליטה במכונית. רמת הדיוק בתחום זה גבוהה מאד והנהג המיומן יוכל לקבל מידה מדודה מאד של היגוי-יתר, סחיפות, ונסיעה

לרוחב הכביש ללא חשש לסיבסוב בלתי מתוכנן. גם נהיגה אגרסיבית מתקבלת בברכה וכשזו נעשית בקצב שהוא עדיין בגדר שפוי,

הקליאו תורגש כמי שמזלזלת באתגרים הניצבים מולה.

לסיכום - מספר תכונות הופכות סתם מכונית מהירה לספורטיבת ומהנה. מהירות, דיוק, תקשורת, היענות ואופי הן רק חלק מהתכונות

הנדרשות. לא כל מכונית המתיימרת להיות כזו גם מצליחה ולעיתים הגבול דק מאד. בכדי שהמכונית תהיה מהנה, היא צריכה

לעשות משהו בפנים. משהו שקשה לבטא במילים, תחושה שלרוב תחייב נהיגה במכונית עצמה על מנת להבין. מהנהיגה הראשונה שלי

בקליאו ספורט בעת שהשוותי אותה לאיביזה טורבו ספורט, יצאתי עם חיוך והרגשת בטחון שאין לטעות בה. מאז, עברתי עם הקליאו

שברשותי עשרות אלפי ק"מ מגוונים ומחוייכים בהן לא פסקתי מלהעריך את איכויותיה. המנוע של קליאו משתבח ככל שהק"מ נצברים

ואין ספק כי הוא חזק היום הרבה יותר משהיה בימיו הראשונים. כאמור הקליאו היא כמו כפפת מנתחים - לא כל אחד יסתדר עם זה,

לא כל אחד יאהב את זה, אבל עבור מי שמחפש ספורטיבית, מהירה, כייפית, ללא פשרות, הקליאו ספורט היא התשובה.

דני G.