שלוש אגדות

פורשה בוקסטר 97' מול בוקסטר החדשה.

ובכלל, אני לחלוטין מבין למה אתה מתכוון.. ובכל זאת, להתלונן על זה שמכוניות נעשו יותר בטוחות במשך השנים זה בסדר, אבל צריך להבין שמדובר בשינוי שהוא בלתי נמנע, וגם די () חשוב..

עמוס

ההבדלים ביניהן לא כאלה גדולים (לפי מה שהבנתי.. לא נסעתי בבוקסטר החדשה עדיין)

 

 

 

עמוס

בוא נאמר שלנהוג בבוקסטר החדשה ,זה כמו לנהוג על מסילת רכבת.

אם אפשר להגדיר אותה במילה אחת "קרה" - היא עד כדי כך סיליקונית וממוקדת.

שקשה מאוד ,עד בלתי אפשרי לנהג הממוצע להוציא אותה מאיזון.

ואם תנהג ב"לונה -פארק"(כוונתי ל הונדה S2000 ), תבין זאת.

הבוקסטר הקודמת טיפה פחות סיליקונית מהחדשה.

מכל הרשימה שרשמת, הייתי בהחלט מעדיף את המכוניות הישנות יותר לעומת החדשות.

רשמת כבר את הסיבות מדוע...

וכן, אני גם לא ממש מתרגש מאיבו או אסתי, מעריך מאוד כן, מתרגש לא.

תשמע ,אני לא מכיר אותך ויכול להיות שאתה נהג הרבה יותר מנוסה ממני(ויכול להיות שלא) אבל אני ממש אשמח אם פחות אנשים ינהגו נהיגה ספורטיבית למכולת....

אם אתה מבין למה לאני מתכוון.......

מה אתה מציע, שאנשים יוותרו על אהבות ישנות רק בגלל פרקטיות?

מסכים ומבין לגמרי את הכוונה של אילן, אני עובר את זה יום יום -

בלי להוריד מכבודן ויכולתן של החדשות.

אותי אישית הן משעממות.

פעם היה אחרת.

פעם היו מכוניות אחרות, פעם לא היה הגה כוח חשמלי והגה כוח בכלל, פעם לא היה בוסטר והיית צריך רגל של שור כדי לעצור בלי לדרוס את הזקנה והפיליפינית שלה.

אבל זה היה פעם....

אוהב מכוניות ישנות? בכיף! גם אני נוסע על 205 ממודל 94 ולא חושב לרגע להחליף לחדשה יותר, נהפוכו. אבל התחושה היא שמישהו (עם מגדש...) נצמד לעבר ומסרב לעבור קדימה. כל שבועיים כמו תקלה בצרפתייה הוא פותח הודעה ומספר כמה טוב היה פעם וכמה אנחנו הצעירים לא יודע מה אנחנו מפסידים שלא נהגנו בקופסאות החלודה של פעם.

תודה, אבל אני מעדיף בוסטר ברכב שלי. אם כבר טעות, שיהיה אפשר לעצור.

לא משנה כמה רפליקות ומתיחות פנים וחידושים ודור שני שלישי חמישי יצאו, עדיין אין על המקור.

אני אומנם רק בן 19, אבל מה שהיה למכוניות של פעם, פשוט אין את זה למכוניות של היום. זו מאין תחושה כזאת שעוברת בי כאשר אני נכנס לרכב אספנות, זו מעין צמרמורת במובן הטוב שעוברת בגוף מצורפת להרגשת היחודיות של המכוניות של פעם.

כשנסעתי עם קובי מילוא מפורום אספנות על ה MGB שלו, אני לא יכול להעביר מה עבר בי באותו הרגע, אבל זה לא משהו שמרגישים כאשר נוהגים על לאנטיס מליסינג, ב.מ.וו סדרה 6 חדשה, או אפילו כשאני נוהג בקליאו שלי. ולמראת שרק ישבתי במושב נוסע, עדיין זאת הייתה חוייה די מהנה. (למי שלא יודע ה- MGB הנה רודסטאר קבריולט, כמו שידעו לעשות רק פעם) הנהיגה בשלושת המכוניות הנ"ל לא משתווה לחויית הנסיעה ב MG, שזה רק אתה, האוטו, והכביש. הניסיון שלך,מול החיה. ללא כל מיני גורמים שמתערבים לך באמצע החיים בכיף נטו של הנהיגה.

אני אישית מעדיף אמריקאיות שרירים של שנות השישים, על כל אימפרזה, איוו, GTI של ימינו. אין כמו תחושה של הרבה מנוע, הרבה אוטו, ריח של הרבה דלק שרוף, והתחושה של מנוע חמש ליטר לפחות, שיונק תערובת דרך קארב' מרובה לועות, לתוך 8 צילינדרים רעבים לדלק. שמסוגלים לספק מומנט מטורף בכל זמן נתון. ועם כל ליטוף של דוושת המצערת שמשחררת את חיית ה- HEMI בעלת שמונת הצילינדרים לחופשי. התחושה הזאת שכל האוטו נוטה הצידה כאשר המנוע רק מגיע למחצית הסל"ד שלו, מעלה בי חיוך מאוזן לאוזן ודמעות בעיניים.

ההרגשה שהדופק עולה, ככל שהמנוע מתפס בסל"ד, ואתה כבר מת להעביר ל- Drive ולשלוח את האוטו קדימה בכוח שמדביק אותך למושב ולא מרפה, ובשריפת צמיגים מפה עד להודעה חדשה. זה פשוט אלוהי...

יש לי כרגע קליאו, אוטו קטן, נחמד וחסכוני. נפוץ למדי, וממש לא מיוחד. הייתה לי אסקורט, אוטו חמוד, נוח, נוסע חלק (כשהוא נוסע) אבל, רגיל, לא מיוחד. ומשעמם. הייתה לי אונו, אני יכול לסכם אותה בשלוש מילים: "חרא של אוטו". הייתה לי רובר 214, ויחסית למנוע הקטן האוטו היה די חזק. אבל לא היו לי רגשות מיוחדים עליו בכלל.

ועכשיו לדובדבן שבקצפת, שתי המכוניות שאני ממש מצטער שמכרתי, ואני הולך להיצטער על זה עוד הרבה זמן, ולפחות עד שאני אמצע אהבה חדשה: הקאדילק דה- וויל 78 עם מנוע 7 ליטר, ורמת פאר שגורמת למרצדסים של ימינו לעמוד בצד בבושה. עם כל הפינוקים האפשריים שהיוקרה האמריקאית יכלה להציע בסוף שנות ה-70. לא סתם אומרים שקאדילק הוא ה מלך של המכוניות. היא נמכרה עקב חוסר מימון להחזיק אותה, ובסכום גבוהה פי שלוש ממה שרציתי עליה. ואחרונה חביבה היא האולדס אומגה 84 שהייתה יד שניה אצלי. אוטו חמוד. מנוע ארבע וחצי ליטר, שבימיו הטובים יותר היה פשוט חיה רעה. יותר מדי לספר עליו אין לי, חוץ מהעובדה שזה היה אוטו קטן יחסית, בערך בגודל של לאנטיס חדשה, ושמורה ומקורית. היא נמכרה בגלל חור בבלוק מנוע, שהתיקון שלו, הוערך בסכום שהיה יותר מהמחיר של האוטו.

החווית נהיגה על שתי החמודות האלה, לא ניתנת להעברה במילים. במיוחד הקאדילאק. התשומת לב שלה היא זכתה כאשר עברתי איתה ברחוב, המבטים של המתדלקים ההמומים כאשר במשך 15 דקות המשאבה הזרימה לה דלק למיכל, ההתפעלות של הבוחנים במכון טסטים, כאשר הם באו לבדוק אותה, וכמובן איך אפשר שלא להזכיר את הבנות המחוסרות מילים כאשר ראו אותה במלוא הדרה. היא בהחלט הייתה מיוחדת, האחת והיחידה. הכוח מנוע, הנוחות, האלגנטיות, הפוזה שגרמה לערסים עם העונדות שלהם להיסתכל לצד השני אדומים מקנאה. אין כמו האהבה הראשונה.

היום אני בחיפושים אחרי אחת המתחרות של הקאדי, או אחרי רכב שרירים אמריקאי. וברגע שתהיה לי הזדמנות להיות הבעלים המאושרים, ובתקווה גם היד האחרונה של אמריקאית מיוחדת, אני מתנפל אליה וקונה אותה, בלי לחשוב פעמיים.

כל חובבי העבר בודאי גם שומעים עדין רק תקליטי ויניל ולא CD - המכורים טוענים שהרעש שעושה המחט על התקליט הוא הרבה יותר אותנטי. איכשהו העבר תמיד נראה טוב יותר.

מה זה אותנטי ?

היה כזה ליאשה, הוא החליף להובר

הנני בעלים של 106 ראלי S2 3 שנים ו70000 ק"מ שלי!

נהגתי על המון מכוניות מהעבר ומההווה.

אני מבין למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על חווית נהיגה של הגה מתקשר ,של רכב שעושה מה שאתה מחליט לעשות בו וכו'...

אבל, אבל אני חויתי מעט מהאיוו האדומה , את אותו ה"סטייג'" בכניסה ליער רזיאל אני לא אשכח הרבה זמן , חויתי מכוניות חזקות מאותו האיוו האדומה אך אף אחת מהן לא הלהיבה אותי כמו שהאיוו הלהיבה אותי , המכונית אומנם לא "NATURAL" כמו הפג'טה הקטנה שלי אבל היא בהחלט הרבה יותר מהירה הרבה יותר מלהיבה והרבה יותר מחליקה, כן מחליקה ונשלטת, כן נשלטת מהפג'טה שלי.

ההגה שלה סופר מדויק אך בהחלט לא מורגש ולא מתקשר כמו הפיגו' .

אני חושב שעם כל הכבוד לקלאסיקות העייפות שהעלתה לכאן, ואני בהחלט מחשיב את עצמי לאחד שמבין את כוונותיך ויודע על מה מדובר כאשר אומרים הגה מתקשר ורכב שמתנהג, ועם כל האהבה שלי לאותם הקלאסיקות וגם לראלי שלי , אני בהחלט מעדיף את האסתיאיבו על כל אחת ואחת מאותם העייפות שהעלתה.

אני מסכים איתך בהחלט לגביי "מתחרות" באותה קבוצה כגון פונטו HGT , פולו GTI , איביזה וכו',

אני בהחלט יעדיף את הראלי המיושנת שלי על כל אלו שנקבתי בשמם מעל , אך אסתיאיוו זאת כבר ליגה אחרת , ליגה שאותה צרפתיה או אותה אלפא או גולף דור 1 לא יודעות לעקל!

ואל תשאלו אותי איפה זה צולם ומתי....

איפה ומתי?

אילן, נדמה לי שאתה צריך איזה שיפוץ של ספורטיבית ישנה כדי לגאול את עצמך.

נ.ב - בבנק שלי כבר נאגרים סכומים לקניית רכב מן הסוג הזה.

אילן, אני מסכים איתך...

אני אישית מתגעגע לרנו 19 1.4 ידנית בלי הגה כוח. מבחינתי ההגה שלה היה מצויין. עם מנוע אחר הייתי מעדיף כיום אותה על פני הרכב שבסימלון. (הידעתם שהיה לה מוט גישור עילי ? - כן ב-1.4 ידנית)

ונהנתי איתה הרבה יותר מהמגאן שלי...

אני אומנם רק בן 19.

יש לי כרגע קליאו...הייתה לי אסקורט...הייתה לי אונו...הייתה לי רובר 214 אבל לא היו לי רגשות מיוחדים עליו בכלל.

ועכשיו לדובדבן שבקצפת, שתי המכוניות שאני ממש מצטער שמכרתי, הקאדילק דה- וויל 78 והאולדס אומגה 84 שהייתה יד שניה אצלי.

בקצב שאתה מחליף רכבים אני לא מבין מה אתה עושה בפורום אספנות...

ניר

 

 

אילן, נדמה לי שאתה צריך איזה שיפוץ של ספורטיבית ישנה כדי לגאול את עצמך.

 

.

אילן ניר צודק.כמו שכבר אמרתי, הפתרון בשבילך זה לקחת רכב ישן שאתה אוהב ולשפץ אותו .

אילן ניר צודק.כמו שכבר אמרתי, הפתרון בשבילך זה לקחת רכב ישן שאתה אוהב ולשפץ אותו .

אבל זה עולה כסף...

הכי שווה לאהוב מכוניות שיש לאחרים . ( פיאט קופה במקרה הנ"ל )

turbo

נכון האסתיבו מהירות, חזקות וכן מהנות עד מאוד לנהיגה- אך בת'כלס הן פשוטות

ריקות מכל נשמה, מכל רגש תשוקתי, עיצוב -זה מהן והלאה,איכות גם כן, פנים הרכב

הוא.....עזבו לא רוצה להעליב. אז מה מה יש בהן,ש עורגים אליהן