גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

שאלה למגובבים (במקום לפתוח נושא חדש שהיה מועבר לגיבוב, פשוט כתבתי כאן! תגידו שאני לא מתחשב בrazmel...)

אם שנה אחת של בן אדם היא כ7 שנים של כלב, אז כמה זה בשנים של רכבים?

איזה מבאס התינוק הזה, כנראה הוא חשב שזו בננה אמיתית.

[ATTACH]355053[/ATTACH]

שכחתי איפה ראיתי את הבננות האלה, הם קוראים לזה אומנות, בפאקינג מוזיאון, הדביקו אותם לפנים של אנשים מפורסמים וזה אשכרה תפס מקום על קיר נחשב.

הייתי איש מכירות שטח, דלת לדלת, במדינה זרה זה עוד איפושהוא מבדר, בישראל לא ממש.

בניו יורק הייתי קצת מנועלן, קריאות באמצע הלילה, אנשים, שיכורים יותר, שיכורים פחות, לא מוצאים את המפתחות לדירה... תענוג.

הייתי רך איתם, מעולם לא ניצלתי את החולשה הרגעית שלהם.

ואתה קורא לעצמך יהודי?

עריכה:

פןסט מודרניזם זה הרעה החולה שפשטה בכל גופי האומנות לטעמי. אני רואה את זה בעיצוב היום. קצת מחליא אותי.

08:00?! אינעל העולם. חכה חכה, יום אחד גם אתה תישן 4 שעות ביום.

בטח לכרית שלך יש ריח של ריר מכל השעות האלה.

לא מקנא רגע באלה שקמים ב8/9/10/11 ואילך

חלון פתוח כיוון מזרח, טפטופי שמש אט אט, טיפין טיפין במשך עשרות דקות עד זריחה מלאה

בלי שעונים, בלי צלצולים, בלי סנוזים, פשוט להתעורר כמו שהטבע רוצה

גם אם אני ישן שעות בודדות, השקמה כזו לא משאירה בי טיפה עייפות

לא נאבק בשום רצון לישון או עיניים כבדות, פשוט קם עירני כמו חדש

יש לי שעה וחצי לשתות קפה ולשמוע ציפרי בוקר לפני שמתחילים הסידורים, ואני בוחר להתעורר כך גם בימי שבתון

שלווה

שכחתי איפה ראיתי את הבננות האלה, הם קוראים לזה אומנות, בפאקינג מוזיאון, הדביקו אותם לפנים של אנשים מפורסמים וזה אשכרה תפס מקום על קיר נחשב.

אנדי וורהול מצלצל מוכר?

אנדי וורהול מצלצל מוכר?

ראיתי את חתימתו בתמונה המצורפת, רק לא זוכר איפה ראיתי את היצירות... אני הולך לכ"כ הרבה מוזיאונים.

אני מעריך שלוקו מחזיק בבננה עם קשר ל- Velvet Undergroud.

שכחתי איפה ראיתי את הבננות האלה, הם קוראים לזה אומנות, בפאקינג מוזיאון, הדביקו אותם לפנים של אנשים מפורסמים וזה אשכרה תפס מקום על קיר נחשב.

 

הייתי איש מכירות שטח, דלת לדלת, במדינה זרה זה עוד איפושהוא מבדר, בישראל לא ממש.

 

בניו יורק הייתי קצת מנועלן, קריאות באמצע הלילה, אנשים, שיכורים יותר, שיכורים פחות, לא מוצאים את המפתחות לדירה... תענוג.

הייתי רך איתם, מעולם לא ניצלתי את החולשה הרגעית שלהם.

ואת החולשה הרגעית שלהן?

אני חושב שזו הפעם הראשונה מאז שאני בפורום הזה שיוצא לי

לקרוא הודעה כל-כך פואטית שבאה מפיו של gsi16.

וכשאני קורא אותה אני לא יכול שלא לשמוע את השיר

של "וולווט האנדרגרואנד-sunday morning" מתנגן לי

בראש.

כן, התינוק רוקן את כל הדיסקים שלי על הרצפה

וכירסם את העטיפה של "וולווט".

לא מקנא רגע באלה שקמים ב8/9/10/11 ואילך

 

חלון פתוח כיוון מזרח, טפטופי שמש אט אט, טיפין טיפין במשך עשרות דקות עד זריחה מלאה

 

בלי שעונים, בלי צלצולים, בלי סנוזים, פשוט להתעורר כמו שהטבע רוצה

 

גם אם אני ישן שעות בודדות, השקמה כזו לא משאירה בי טיפה עייפות

לא נאבק בשום רצון לישון או עיניים כבדות, פשוט קם עירני כמו חדש

יש לי שעה וחצי לשתות קפה ולשמוע ציפרי בוקר לפני שמתחילים הסידורים, ואני בוחר להתעורר כך גם בימי שבתון

 

שלווה

אני מסכים אתך מאוד. אין כמו יקיצה טבעית. אני גם אוהב לקום בשעות שכולם עדיין ישנים, כנראה שאני טיפוס של בוקר. אין דבר שאני אוהב יותר מכוס תה ועיתון בבוקר. נסיעה בכבישים ריקים בשעות הזריחה המוקדמות, כשכולם עדיין במיטה.

ואת החולשה הרגעית שלהן?

אז זהו שמיתנתי את עצמי בפורום בכל מה שקשור למין השני או השלישי.....

כוס תה ועיתון בבוקר? איפה אתה חי? ב1954?

קפה שחור חזק בליווי הליקר שנשאר בכוס מהלילה, צחצוח שיניים ויוצא החוצה, עוצר לקנות עוד קפה ויאללה, לעבודה.

פעם הייתי מאלה שקמים מוקדם, עד שיום אחד הפסקתי. היום אני קם ב7:30 כשצריך להיות בעבודה ב8. השעון מצלצל מ6:30, לא מזיז לי את השערות באף.

כמו הבן שלי שמכוון את השעון המעורר ל-7:27. לא 7:20, אפילו לא 7:25. הבוקר שלו מחושב על הדקה למקלחת זריזה, לבישת המדים ויציאה לדרך.

אצלי יש שני שעונים מעוררים שמכוונים ל-4:40: הראשי הוא הביולוגי, הסלולרי כגיבוי.

חברתי (רעייתי כיום ) ואני עבדנו יחד שם בחו"ל, היו ימים שיצאנו יחד לשטח.

באחת הפעמים הגענו לשכונה ובאותו היום היה קר וגשום מהרגיל, היו לנו הרבה

רגעים שרצינו להשבר, אני מעולם לא הראתי זאת כלפי חוץ

ותמיד שימשתי לה כמנוף בימים קשים.

אתה מסתובב כמו כלב ברחובות לעיתים הבגדים ספוגים מים ואתה לא תמיד מבין למה אתה עושה את זה בכלל.

אבל המטרה הייתה ברורה וגם לא הייתה הרבה ברירה.

שלוש ציורים ביום ויש לך את המשכורת השבועית שהיית מרוויח בארץ.

נשמע קל אך ממש ממש קשה.

מבוגר אחד פתח את הדלת וסירב בנימוס, הסביר כי אישתו לא בבית והוא לא מחליט בלעדיה,

מקובל, עניתי. הציע שנחזור מאוחר יותר כשנראה עוד רכב בחניית ביתם.

על פניו היה זה נפנוף מנומס.

המשכנו לתור בשכונה, אך היה זה יום קשה והתוצאות עגומות ביותר.

נעמדנו מתחת לעץ ותפסנו מחסה מגשם הזלעפות, היא החלה שוב לבכות.

עישנתי כמה סיגריות והצעתי לחזור לבית של אותו האיש, היא סירבה. החל ויכוח על כך

שאני לא מבין רמזים.

אני מבין היטב רמזים, אך אני גם לא יכול לוותר בקלות, אני הולך ואת מוזמנת לבוא.

התקרבתי לבית וראיתי שהרכב השני נמצא בחנייה, הלכתי ודפקתי על הדלת.

האיש פתח והיה בהלם לראות אותי, הסביר שהם לא מעוניינים והודה לי,

סובבתי את גבי והתחלתי ללכת כשלפתע אישתו עצרה אותי.

מי אלו? שאלה את בעלה. הסביר לה שאנו אנשי מכירות ושאנו מוכרים ציורים.

מהר, מהר תכנסו לבית, במזג אוויר כזה אין לכם מה לחפש בחוץ. הפצירה בנו.

נכנסו לבית והנחתי את הציורים ליד הדלת והתיישבנו בסלון.

באותו הרגע ויתרתי על כל אפשרות מכירה עתידית כאן, הודיתי בלב לבורא עולם

על כך שהכניסו אותנו פנימה.

האישה הגישה לנו מגבות וכוס תה עם עוגיות, ישבנו כולנו ליד הקמין ופתחנו בשיחת חולין

שהתגלגלה לדיבורים על ישראל והפלסטינאים.

הזוג ערך את השולחן והפצירו בנו לשבת לאכול איתם ארוחת ערב מלווה בוויסקי,

שכחתי מהכל, שכחתי מהזמן, מהמקום, פשוט נסחפנו לשיחות מרתקות.

כעבור שעתיים נושא הציורים עלה מצד האישה, ביקשה לראות ופשוט התאהבה בציור מסויים

ובעלה בציור אחר, ועוד ציור שתפס את עינהם. שעה שלמה הם התבוננו בציורים,

בלי לחץ ובלי כלום...אני יושב על הספה ונהנה מכוס תה בעוד הם מתרשמים לבד מהציורים.

מכרנו לבית הזה בסופו של דבר 10 ציורים.

למחרת נסעתי ברכבי והבחנתי בפנים מוכרות על שלטי החוצות, זה היה אותו האיש שהיינו בביתו,

מסתבר שהוא איל נדל"ן ידוע מאוד באותה העיר.

מסתבר שהוא איל נדל"ן ידוע מאוד באותה העיר.

זה ההוא עם האלה והקעקועים?

אם אני אראה שקשה לעקוב אחר הגיבוב, נשקול לפתוח לו תתי גיבוב, להלן: ״גיבובים עצמונים״.