אז... איך זה לגור בהתנחלות?

שלומות,

בפרקים הקודמים סיפרתי לכם שאני מחפש דירה חדשה בישובים הסמוכים למקום עבודתי שבאזור השרון. לאחרונה קיבלתי הצעה קצת לא שגרתית מאחד ממכריי, אדם שאני סומך עליו על אף שאינני חולק את השקפותיות הלאומיות-דתיות, ורציתי להתייעץ עם בעלי נסיון בתחום.

בקצרה: הוצע לי לשכור בית שלם פרטי ומרוהט + גינה, בהתנחלות "עץ אפרים" הסמוכה לאלקנה, ובמחיר של יחידת דיור קטנה באזור בו חיפשתי במקור.

היתרונות לכאורה - זה בית פרטי ולא לגור אצל מישהו בחצר, אין בעיות חניה, רמת החיים אמורה להיות טובה והשכנים נאים בעיניי (ישוב דתי-חילוני מעורב). יתכן וההסדר גם יאפשר לי לחזור לאחד מתחביביי הישנים ולשאת נשק ברשיון.

החסרונות? זה הכי "בשטחים" שיכול להיות, לא ליד ולא כמעט אלא באמת ולגמרי. לא ברור לי כיצד זה ישפיע על ההתנהלות היומיומית שלי אם אצטרך לחזור הביתה מאוחר או לצאת בשעות לא שגרתיות. בכלל, אני יודע מעט מאד על החיים בהתנחלות מלבד הסטיגמות על דוסים עם סטיישן ועוזי, וקשה לי להעריך עד כמה ניתן לקבל החלטה כזאת ממניעים פרקטיים נטו כאשר אין מאחוריה אידאולוגיה ציונית.

ברור לי שזה לא מעבר שעושים בקלות ראש. לצערי ברשת אין הרבה מידע בנושא מלבד האתרים הרשמיים של היישובים האלה, בהם כמובן הכל שקט ופסטורלי וכל האזור נראה כמו שווייצריה הקטנה. ע"מ לאזן את התמונה, אם למי מכם יצא לגור או לבקר שם, אשמח לקבל קצת מידע מנסיון על אורח החיים והשגרה במקום כזה.

בתודה מראש וגמח"ט.

אתה באמת מצפה למבט מבפנים על התנחלות במהלך כיפור?

נראה לי שהסיכויים הם איך אומרים, נישט אה גרוייסע מציאה

כי כל המתנחלים הם שומרי דת ומסורת?

עוד לא פגשת את חברי הקרוב לב שגר בקדומים שעיקר תחביבו הוא לאכול מאכלים מוזרים מהעולם.

בקיצור, יש מצב שיקבל תשובות.

פרידריך צודק, אבל התזמון נלקח בחשבון ולא במקרה השרשור נפתח הערב.

גרנו 12 שנים בעופרים בבית פרטי בבעלותנו. מכרנו שם וכרגע בונים בית בקיבוץ בית גוברין.

בעיני ומנסיוני, זה מאוד תלוי תקופה, כמו כמעט כל מקום אחר בארץ ישראל. יש גם תקופות רעות בתוך הקו הירוק, בדרום, כמו גם בדיזנגוף, ובי-ם ובשלומי ובקרית שמונה.

יכול להיות שכרגע המצב שם פסטורלי, ובעוד שבוע תתחיל תקופה של פיגועים בבתים ו\או בדרכים ויהיה מאוד לא סימפטי.

אבל לעניות דעתי, המקרה שלך פשוט מאוד, יחסית. אתה לא עומד מול בחירה של קניית בית אלא מול שכירות. תשכור. יהיה טוב? תהנה. לא טוב? תשכור במקום אחר. במקרה הגרוע ביותר הפסדת כסף של תקופת שכירות מסוימת.

בסה"כ איכות החיים שהמקומות האלה מאפשרים לך במחיר נוח מאוד באמת לא קיימת במקומות אחרים, בהתחשב בקרבה למרכז.

כדאי גם להבין מהו תמהיל הדתיים\חילוניים ביישוב ומהי המשמעות הנוכחית לגבי חיים חילוניים נורמליים. דתיים זה בסדר גמור אבל כשהאחוזים נוטים משמעותית לטובתם, זה כבר עלול להיות מקור לאי-נעימות. אפילו אם האווירה עדיין מצוינת ואין שום כפייה, כשאתה צריך לפלס את דרכך ביום שישי בערב כשאתה בדרך לארוחת שבת אצל ההורים עם המכונית בין מאות דתיים שהולכים על הכביש בדרך חזרה מהתפילה זה נהיה לא סימפטי.

לעניות דעתי' date=' המקרה שלך פשוט מאוד, יחסית. אתה לא עומד מול בחירה של קניית בית אלא מול שכירות. תשכור. יהיה טוב? תהנה. לא טוב? תשכור במקום אחר. במקרה הגרוע ביותר הפסדת כסף של תקופת שכירות מסוימת.[/quote']

 

על פניו כך זה נראה גם לי, ובנוסף בתור רווק אני לא צריך לדאוג לגבי משפחה וילדים במקרה ו...

פשוט קם והולך, חוזר לגור עם ההורים בנתניה ומפסיד כמה חודשי שכירות.

זה הכי "בשטחים" שיכול להיות, לא ליד ולא כמעט אלא באמת

 

לא ממש.

טריטוריאלית זה בשטחים. בפועל זה על כביש 5, אחרי אלקנה, לא עוברים דרך כפרים עוינים כדי להגיע מכיון תל אביב.

לחזור לאחד מתחביביי הישנים ולשאת נשק ברשיון.

 

זה תחביב? נשיאת נשק זה יתרון כלשהו?

מבחינתי ההגדרה תלויה לא בכפרים דרכם עוברים אלא בנקודות מהן ניתן לירות עליי או לזרוק אבנים. למיטב הבנתי האזור אינו מיושב בצפיפות והכביש עובר בעיקר דרך שטח טרשי, לכן הסכנה קיימת (לפחות בתיאוריה).

לגבי הנשק - התחביב הוא שימוש בנשק חם ואחזקתו (קרי: אקדח), לאו דווקא נשיאתו ממקום למקום או מספר הס"מ שזה מוסיף לי. בתור חייל מעולם לא התחברתי לפילוסופיה הצבאית שלפיה היינו צריכים לפחד מהנשק, יצאתי עם הרובה בכל הזדמנות שהייתה לי והייתי מתורגל היטב ומוכן נפשית להשתמש בו כל עת שהיה עליי. במהלך השבתון לפני כשנה ביליתי שעות רבות במטווח באימון על סוגי אקדחים ותמ"קים שונים, כמו גם על כלי איירסופט. זה הכיף שלי, בנוסף לימי מסלול ואיסוף בובות חרסינה.

ברמה האידאולוגית, אני מאמין בזכות האזרח לשאת נשק להגנה עצמית ומרגיש שבמידת הצורך אוכל להגיב לארוע רלוונטי באופן אחראי וקר רוח, בהינתן ההכשרה הנכונה. בדיוק כפי שאני מעדיף לשבת ליד יציאת החירום במטוס (ולא בגלל המרחב לרגליים), אני מעדיף להיות אחראי על בטחוני האישי ומצוייד לכך בהתאם, במקום להיות תלוי בחסדי הסביבה אם וכאשר אגיע למצב מסוכן.

מבלי להיכנס כלל להיבט הפוליטי:

יש הבדל די משמעותי בין אם אתה עובר מחסום בדרך להתנחלות, לבין אם לא. הראשון אומר יותר זמן, הבדל משמעותי פסיכולוגי, הבדל בשירותים שתקבל (שליחים עד הבית, הוט לדעתי בכל מקרה לא פועלים מעבר לקו הירוק) וההבדל העיקרי הוא שהישוב מהצד הטוב של גדר ההפרדה, עם כל המשתמע מכך.

ספציפית בדרך לישוב שהזכרת לא חוצים מחסום, רוב הדרך אוטוסטרדה, ובאמת "5 דקות מראש העין".

הישוב מעורב וזה יתרון, צריך לשים לב שהשכנים לא עבריינים (זה קורה מעבר לקו הירוק וזה לא נעים. לא כסטראוטיפ אלא מניסיון)

בקיצור, סביר להניח שתוכל להשיג יחידה גדולה מאוד, כנראה אזור שקט, ביטחון אישי לא פחות מעיר במרכז. לגבי נוף בחלק מהישובים פשוט סוריאליסטי. הפן הפוליטי אני מבין שלא מדבר אליך.

השירותים שתמצא בישוב הם פחות או יותר תא דואר עם מפתח במקרה הטוב. לא סניף דואר, והרבה פעמים אין מה לדבר על צרכניה. פאב מתחת לבית זה רק אם השכן עושה מסיבה.

המכולת הקרובה זאת נסיעה לראש העין (ה-5 דקות מקודם הם באמת 20 דקות, וזה לא מעט בשביל כמה עגבניות לשקשוקה)

אני בכוונה מתייחס לשורות האחרונות, כי אני גר בישוב כזה. לא דתי לאומי אלא מנותק ונטול שירות בסיסי לאזרח.

עברת לחיפה???

ספציפית בדרך לישוב שהזכרת לא חוצים מחסום.

וואלה? תמיד חשבתי שאחרי הגדר = יש מחסום. אם אין אז איך בדיוק עוברים את הגדר, דרך שער?

בנוגע לקניות ולוגיסטיקה לא נראה לי שתהיה בעיה, גם היום אני עושה את כל הקניות באזה"ת של כפר סבא אחרי העבודה, ובאזור בו אני נמצא יש את כל השירותים הנחוצים במהלך היום ובמרחק הליכה. אני מבין שהחלק החשוב פה הוא התכנון מראש של כל מה שאני עשוי להזדקק לו, ועם זה נראה לי שאוכל להסתדר.

מחשבה אחת שמטרידה אותי לגבי מגורים מהצד ההוא של הגדר - מה קורה אם האוטו נתקע בכביש (או סתם לא מניע בבית) וצריך לקרוא לגרר? האם שירותי גרירה פועלים שם? והאם חיים ביישוב כזה מעלים את מחירי הביטוח עקב הקרבה לישובים ערביים?

כי כל המתנחלים הם שומרי דת ומסורת?

אני יודע היטב שלא כל המתנחלים דתיים או שומרי מסורת. יש אפילו אחד, ליברמן קוראים אותו, שאוכל לא כשר על כלים חד פעמיים כי שאר המשפחה שלו כן דתית.

בכל אופן, התייחסתי לסיכויים, כלומר לסטטיסטיקה, ומה לעשות, האפיקורסים בהתנחלויות הם היוצא מן הכלל.

לצערנו, כנראה.