גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

אני מוכן לתת לטהוניה את הפונטו ספייס של חברה שלי , חרא אוטו מלא בעיות מרגיז ומעצבן וגם

אם מתייחסים אליו יפה (טיפולים במורשה) הוא עדיין משתגע לעיתים קרובות , מזכיר לי בדיוק את

ההתנהגות של הבבון הזאת .

בבון זה קוף.

תכל'ס - מעולם לא הייתי חובב מין עם חיות, אבל אני מוכן שהיא תחיה אצלי בכלוב.

אם לא היה ברור מנימת דברי - אני חושב שהיא יפהפיה ברמות, ובגלל שלא צפיתי בתוכנית אין לי מושג ממש איך היא מתנהגת.

בקיצור - זו הודעה מפרגנת לחלוטין, גם אם מנוסחת בוולגריות, ואני מתנגד בתוקף לאיזכור הקוף כרמז למוצאה.

טוב, החלטתי מדי פעם לפרסם פה כמה מהגיגי האישיים של שטויות שעולות לי לראש במהלך היום.

אם היה לי בית-דפוס כשיצא המשחק סקיירים, הייתי שוקל ברצינות תהומית לשנות את שמו ל"דפוס רו-דה".

ומה זה טהוניה? אחותו של אטילה ההוני?

 

כשהטמפ' בחוץ תרד ב20 מעלות, תדבר איתי על מרקים.

על מה אתה מדבר - מרק זה נהדר בכל מז״א:

בבון זה קוף.

 

תכל'ס - מעולם לא הייתי חובב מין עם חיות, אבל אני מוכן שהיא תחיה אצלי בכלוב.

 

 

אם לא היה ברור מנימת דברי - אני חושב שהיא יפהפיה ברמות, ובגלל שלא צפיתי בתוכנית אין לי מושג ממש איך היא מתנהגת.

בקיצור - זו הודעה מפרגנת לחלוטין, גם אם מנוסחת בוולגריות, ואני מתנגד בתוקף לאיזכור הקוף כרמז למוצאה.

אין שום קשר בין קוף למוצאה . (למרות שכל ויכוח היא מנסה להוציא את עצמה מקופחת)

קוף,בהמה, חיה ושאר התיאורים זה פשוט מראה של ההתנהגות של הבחורה .

תדע לך שאם היית רואה את התכנית כנראה היה יורד לך ממנה מהר , מאוד מהר .

צ׳אודר צדפות נשמע כמו מרק מגעיל במיוחד שבא בקופסת שימורים

ואם כבר מרק - לא חייתם עד שלא אכלתם מרק קונסומה.

יש צ'אודר, ויש צ'אודר. שמר יודע. הטוב ביותר שנתקלתי בו היה במזח של סן פרניסיקו.

קונסומה אמיתי לא יצא לי עדיין. יום יבוא.

בא לי שרימפס.

אל תגיד ״יום יבוא״ - לך תאכל קונסומה. אתה לא יודע מה אתה מפסיד.

ולרגל סיום החופש הגדול, ותחילת החופש שלי אני מציג בפניכם - אבטיח בתוך אבטיח!!!!

הצ'אודרים הכי טובים נמצאים בניו אינגלנד, דגש על מדינת מיין. בעוד שלושה שבועות אדווח מהשטח.

שנה הבאה, אם ירצה הבנק, אני אהיה שם בעצמי על גבי אופנוע.

אוף, איך שאני מתגעגע ((

ועדיין יש לי חשק לשרימפלך. או קלמרי. או סבידה. מולים דווקא לא...

ואיפה אני מוצא קונסומה טוב?

לפני הרבה הרבה דפים כשהגיבוב היה לא חוקי, כתבתי את זה:

בלאגן הגיבוב הודעות הזה.

אין מצב לאיזה תוכן עניינים ואולי שם אחר לשרשור?

אם כבר עברתי לגור כאן אז אולי גם איזה עציץ נחמד?

אפשר לעשן אותם?

אפשר גם קצת תאורה?לא תמיד באים לבקר אותי(חוץ מפרוקסימה הנאמן )

וקצת מפחיד בחושך.

היום אני יושב כאן עם עיניים לחלוחיות ופשוט מתמוגג ומתגובב עם עצמי לאור ההתגובבות הערה כאן! ...

דרך אגב, הרמתי את הכפפה והתחלתי לעבוד על תוכן עניינים.

שנה הבאה, אם ירצה הבנק, אני אהיה שם בעצמי על גבי אופנוע.

 

אוף, איך שאני מתגעגע ((

 

 

ועדיין יש לי חשק לשרימפלך. או קלמרי. או סבידה. מולים דווקא לא...

 

 

ואיפה אני מוצא קונסומה טוב?

בבית. זה פחות מסובך להכין ממה שחושבים.

עריכה: כמעט 1500 הודעות

מתחיל ללמוד מחר יג'

Danix60 אתה לא בצבא כבר ?

דרך אגב, צריך לפתוח שרשור סיפורים מהכביש, שיהיה לנו איפה לפרוק את כל הכעס\תסכול\אושר מהכביש.

התסכול הראשון ! זה כוס קפההההה שנשפךךךך !!!

לא איזה צבא, יש לי עוד שנתיים לימודים.

אתמול בשל יעילות מפתיעה היו לי שעה וחצי פנויות. הייתי בבוגרשוב, והחלטתי להעביר אותן במזגן בלי להוציא כסף. המפלצת המתקראת דיזנגוף סנטר קרצה לי. הלכתי. אני אלוף בלהעביר זמן בלי לשבת בבית קפה ולהשאיר 30 ש"ח על קפה גרוע וקולה. אני גם די מוצלח בווינדו שופינג, ואם יש לי מצב רוח גם בהתשת מוכרים מסכנים (אם כי לזכותי ייאמר שאני מכריז מיד בהתחלה שאין לי כוונה לקנות כרגע, אני סתם מתעניין). שוטטתי בצעדים מדודים, לא מהר מדי. הצבתי לי מטרה בלתי מחייבת - אני דורך בכל מטר בסנטר.

בתחילה פסעתי לכלי זמר. אני מאוד אוהב לבהות בגיטרות, הרבה פחות להקשיב לסטיירווי טו הבן ונוט'ינג אלס מט'ר. קלישאתי ככל שזה ישמע, הם אשכרה עדיין מנגנים את זה, בודקי הגיטרות. ראיתי המון דברים יפים ושוב יש לי חשק לגיטרה חשמלית. הטעם שלי יקר מדי, אז עד שלא אכין מעל 9000 ש"ח לגיבסון ES-335 או לאחותה הקטנה והמדליקה ES-339 אני לא נכנס לשם יותר (שרשור גיטרות ייפתח בקרוב, הוא כבר כתוב בראש. יש למה לחכות). חיטטתי במפרטים, אין להם ג'אז III גדול.

הנזק - 0 ש"ח.

אח"כ המשכתי לאיזורים הלא ממופים של הסנטר. שפע מעברים, מדרגות, חנויות עלובות בפינות נידחות. תענוג. קשקשתי בשכל לכמה מוכרים והצלחתי להתגבר על עצמי ולא להיכנס לדיסק סנטר. זה חזק ממני, שם הכסף יוצא תמיד. ביררתי מה קורה עם העדשות החדשות למשקפי השמש שלי שהזמנתי זה מכבר, אין חדש.

הנזק - 0 ש"ח.

הלכתי לקסטרו, שוכב לי כבר ים זמן זיכוי של 60 ש"ח בארנק. שוב גיליתי שאני מתעב את הרשת הזאת. חרא של בגדים במחירים מופקעים (אישית עבורי, לא להיעלב). כאילו, שלישיית תחתונים עולה 100 ש"ח! כבר מיואש מהזיכוי הזה, מוכן למכור ב 50 ש"ח. רציני לגמרי. לחלופין מוכן להחלפה תמורת שישיית בירת אלכסנדר גרין. זה עולה קצת יותר, אבל אתחלק בכיף עם הרוכש.

הנזק - 0 ש"ח. רווח פוטנציאלי 10- ש"ח, או דלקת בכבד.

המשך שוטטות עד שגיליתי שיש מרפסת עישון באחת הקומות העליונות, מה שמאוד שימח אותי, כי האלטרנטיבה הייתה קינג ג'ורג' באוגוסט. יצאתי לסיגריה. שם גיליתי את התגלית הכי מרעישה - מצאתי את הקן של בני הנוער האיומים של הסנטר. מי שתל אביבי בטח מכיר אותם, זה מעין פוסט פאנקיסטים לייט וואנאביז. גרורות שלהם מסתובבות במעברים הנטושים, מחובקים על הרצפה ובכלל נראים מעוררי רחמים. הם מדברים במין עגה מקומית שאני לא תמיד מבין. מסר להורים - אם הילד שלכם מסתובב יותר מדי בסנטר תתחילו לדאוג. זה מרקיב.

הרגשתי זקן. נזכרתי באחד מפסקולי גיל ההתבגרות שלי, בונוס למי שמזהה: "אחחח הזיקנה הזיקנה תתרווח בכיסא, כי יום אחד יופיע מתוך המסדרון איש אחד עם שמלה וקלשון, ואתה תגיד רגע, עוד יש לי זמן, ובשארית הבינה האנושית המועטה שנשארה לך אתה תבין - אפ'חד לא שאל אותך, אתה מת, פאף!". מי שחיפש בגוגל וינסה להשוויץ בידע שיהנה, אבל זו לא חוכמה. גם אתה שייך לדור רקוב שרוצה הכל בקלות ועוד לוקח על זה קרדיט.

נזכרתי בתמונה ששוכבת לי בטלפון:

אני מעולם לא הייתי פאנקיסט. ראסטות כן, אולי גם סוג של רוקר. גם קצת קאובוי. לא שזה משנה, שקעתי בתוגה קלה על הדור הזה, שדי מגעיל אותי. שמעתי שאסד רוצה לתקוף בישראל, אני מוכן לתת לו את הנ"צ המדוייק של המרפסת הזו. שתי ציפורים במכה - נסנן את הדור, ונסמן נקודת התמצאות ברורה בסנטר. מבוך החרא הזה.

הנזק - 0 ש"ח. קצת פסימיות. עבר לי מהר מאוד. נקודה לחובתי - כבר אז ידעתי שזה יגיע לגיבוב.

המשך שיטוט, מחנות פוקס הום קורץ לי שלט 6.99. הוא מתייחס לכוסות קפה צבעוניות, שדווקא מוצאות חן בעיני. כאן עלי לציין שלאחר ברירה טבעית של שברי זכוכיות וקרמיקה נשארה לי רק כוס קפה אחת שאני אוהב. אני שותה נס פעם ביום, בבוקר, וזו צריכה להיות המידה המדוייקת. זקן, כבר אמרנו. הכוס שלי היא מזכרת מבלכטוב, עיירת נעוריו של סבי בפולין מטיול לפני כמה שנים. מת עליה. היא לבנה.

בכל מקרה, נכנסתי לחנות. השתכנעתי מהמוכר הגיי חובש הכיפה (סבבוש? באמת? זה מהתנ"ך?) לרכוש ארבע במקום שלוש, כי השניה בחצי מחיר. כאילו, זה אותו מחיר בעצם. עזבו, זו הייתה מתמטיקה מסובכת גם בשבילו. לזכותו ייאמר שגם אני לא ממש חישבתי בהתחלה. לקחתי אחת מכל צבע - ירוק, כתום, צהוב וכחול.

הנזק - 21 ש"ח. כמו כוס קפה פלוס טיפ בבית קפה. אי אפשר לא להוציא כסף בעיר הזאת.

עכשיו עם מה בעצם נשארנו אחרי כל הלהג הזה? עם שאלה קיומית. מה עושה רווק עם חמש כוסות קפה? איך אני אמור לבחור במה לשתות? אני רגיל לחוסר הברירה המאוד נוח, כי הכוס שלי הייתה אולטימטיבית. אלה כולן זהות. זה מעמיס עלי דילמת צבעים על הבוקר. היום שתיתי בירוקה, מבקש המלצות למחר.

אני צופה ב׳קרובים קרובים׳ ונקרע מצחוק. מה זה אומר עלי, מעבר לכך שגילי המנטלי סביב 60?