סיפורי רנו 4

רם

אני חושב שסיפור העליה שלי ברוורס בהר תבור בגלל שנסעתי על הטיפות האחרונות גם מצחיק

האמת שזה קרה לי גם בצעירותי בעליות שבן בת ליד לכפר יונה אחרי בילוי עם אישתי הנוכחית

ברנו 4 מודל 1968 גם נגמר לי הדלק בשעת לילה מאוחרת הרכב פשוט נעצר

ועצה של אחד הנהגים הצבאים

אמר תסתובב ותעלה ברוורס וכך היה

רם

אני חושב שסיפור העליה שלי ברוורס בהר תבור בגלל שנסעתי על הטיפות האחרונות גם מצחיק

האמת שזה קרה לי גם בצעירותי בעליות שבן בת ליד לכפר יונה אחרי בילוי עם אישתי הנוכחית

ברנו 4 מודל 1968 גם נגמר לי הדלק בשעת לילה מאוחרת הרכב פשוט נעצר

ועצה של אחד הנהגים הצבאים

אמר תסתובב ותעלה ברוורס וכך היה

אכן פיתרון במצב כזה, אבל זמני. כיוון שגם כך מדובר בטיפות האחרונות, ובנסיעה ארוכה ברוורס המנוע לא מתקרר טוב. וזה מסוכן.

מעניין שזה קרה לך פעמיים

גם לי יש סיפור על נסיעה ברוורס אבל מסיבה אחרת לגמרי, אולי בשבוע הבא.

הסיפור השביעי:

החלפת מנוע

בנערותי דאגתי לקשט את הרנו במדבקות צד, פנסים, כיסויים, שטיחים ועוד אביזרי רכב משנות השמונים. בהמשך בתחילת שנות התשעים כשהרכב היה ברשותי כבר מספר שנים, החלטתי ליפות גם את המנוע.

והניקלים, איפה הם היום?

נהדר לקרוא רמי, טעויות של מתחילים שאוספים על הדרך וצוברים ובדיעבד הכל הופך לנסיון חשוב.

ביבי היה הראשון שנזכר שהגיע הזמן לעוד סיפור, הוא התעשת כהרף עין וביקש ממני להעביר את המסר: העם דורש סיפור!!!

ביבי היה הראשון שנזכר שהגיע הזמן לעוד סיפור, הוא התעשת כהרף עין וביקש ממני להעביר את המסר: העם דורש סיפור!!!

תודה פלטינום, כנראה היתי צריך את התזכורת הזו כדי לסיים את הסיפור.

אבל כמו שסבתא ננה הייתה אומרת (ורן תקן אותי אם אני טועה) :

"עדיף מאוחר מלעולם לא".

אם העם דורש אז העם מקבל!

ודש לביבי.

זהו הסיפור האחרון בסידרה זו.

אני עובד על משהו חדש, לא "סיפורים" אלה יותר "משפטים" פרטים בקרוב

הסיפור השמיני (והאחרון) :

טיפוס ברוורס

התקופה היא תחילת שנות התשעים. באחד מטיולי השבת בטבע של אשתי ושלי, החלטנו לנסוע לדרך בורמה. תחילת המסלול ליד הישוב תעוז, משם עולה דרך עפר במסלול שיירות תש"ח לירושלים. חלק זה של הדרך ממערב לכביש שער הגיא - בית שמש, מתון יחסית ועבירותו קלה, לא כל שכן לרנו 4.

את הדרך עברנו לאיטנו נהנים מהנוף וחווים את ההיסטוריה, אך כשהגענו לחלקה המזרחי של דרך בורמה, נתקלנו בשלט המעבר לרכבי 4X4 בלבד. המסלול שעולה בהר לשרידי הכפר הערבי סריס (היום שורש), כנראה יהיה בכל זאת קשה מידי לרכב. לכן החלטנו לקחת מסלול נוח יותר, דרך יער הקדושים, מערת בני ברית ונחל כסלון.

קטע זה שאורכו כ- 10 ק"מ התחיל בנסיעה קלילה לרכב, תוך כדי טיפוס איטי ביער, נעשה תוואי השטח יותר ויותר אכזרי. בתחילה מעברי מים שיצרו תעלות עמוקות, לאחר מכן גזם עצים שנזרק לדרך וטרם נאסף ובסוף גם מעבר ערוץ ואדי עם סלעים גדולים.

אחרי נסיעה של כשעתים ומעבר מכשולים רבים הגענו למזלג דרכים: משמאל, הכניסה האחורית לכפר עין רפא. ומימין, דרך המטפסת בהר לכוון צובה. כשאמרתי לאשתי שנחצה את הכפר ונצא במחלף עין חמד (נסיעה של שתי דקות). קיבלתי מבט של "אין סיכוי שאני נכנסת לכפר - מצדי תשאיר אותי פה". בכל זאת מדובר בשלהי האינטי פדה הראשונה וכל הסברי שהכפר בתוך הקו הירוק וכמו שאנחנו נכנסים לאבו-גוש כך גם הכפר הזה. נעניתי בווטו מוחלט.

התחלנו לעלות לכוון צובה, אך העלייה תלולה מידי, הרכב שמצויד בהנעה קדמית מחליק ולא מצליח להיאחז בקרקע. מתדרדרים לאחור בזהירות, לוקחים תנופה ו... אין סיכוי. הזמן עובר, השעה מתאחרת והערב קרב. לחזור את כל המסלול הקשה לקראת החושך לא בא בחשבון. אז אני מחליט לנסות את הצ'אנס האחרון: לטפס ברוורס.

אני מסתובב בזהירות במזלג הדרכים, מכניס רוורס ומתחיל לטפס. כך המשקל של הרכב על הגלגלים הקדמיים החיכוך גבוהה יותר ובמאמץ רב הרכב ואנחנו עוברים את הקטע התלול. אבל הדרך יותר דומה לשביל צר כשבצד אחד הר, בצד השני תהום ובאמצע צומחת צמחיה. אין אפשרות להסתובב חזרה ואנו ממשיכים בנסיעה ברוורס.

אחרי טיפוס של כקילומטר ברוורס, אנו רואים כבר את בתי הישוב צובה. אבל הרכב שתנאי הדרך קשים לו וזרימת האוויר במנוע פסקה בגלל כוון הנסיעה. מתחיל להראות סימני הזעה. עוד קצת ואנו מגיעים לפאתי המטעים של צובה. שם אנו מצליחים סוף סוף להסתובב ואז נדלקת נורית חום מנוע.

הרגשנו קצת כמו אנשי הפלמ"ח בעליות של דרך בורמה, משתדלים לא לעלות על מערב, נלחמים בתנאי השטח ובשום מקרה לא מוותרים. גם הרכב שיתף פעולה ורק בסוף העלייה סימן שהיה לו קשה. לאחר קירור המנוע המשכנו בנסיעה, מרוצים ועייפים הגענו לירושלים.

משפטי רנו 4

אוסף ציתותים ואמרות שפר שנשמעו במהלך השנים, בנסיעה בדרך ובאירועים השונים. המתייחסים לרנו 4 שלי ולרנו 4 בכלל שבדרך כלל זכור לטוב ומעלה אסוציאציות מצחיקות מחיי נהגים ומשתמשי הרכב לשעבר.

אני בטוח שלכולם יש אמרות ששמעו בהקשר לרכב שלהם אשמח שתוסיפו אותם כאן

ואם שכחתי משהו תזכירו לי

1. "הנה האוטו של מיסטר בין" / ילדים בשכונה.
   
2. "לאבא שלי היה כזה" / נשמע בווריאציות שונות (דודה, סבא, אח וכו') ע"י כל אדם שלישי.
   
3. "וואי איך קרענו אותו בצבא" / נשמע בווריאציות שונות ע"י כל מילואימניק שלישי.
   
4. "אתה רואה, זה דה-שוו " / אבא שמדריך את בנו הקטן זיהוי רכבים.
   
5. " אוטו קרטה" / נהג מונית ברמזור, מלווה בתנועת יד של העברת ההילוכים המיוחדת לרכב.
   
6. "מוכר?" / כל נהג עשירי בכביש וכל נהג שני במזרח ירושלים.
   
7. "רם והמילונית" / חבר במועדון הירושלמי (שיבוש של שם המשפחה ושם החיבה של הרנו)
   
8. "פעם נשארה לי ידית ההילוכים ביד" / נהג ותיק וגדול ממדים.
   
9. "חרשתי את כל סיני עם הרכב הזה" / עובד בשדות הנפט באבו רודס.
   
10. "אפשר לנסוע עם שלושה גלגלים באוטו הזה!" / נהג שהתעקש לספר שבמהלך נסיעה עף גלגל והוא המשיך בנסיעה על שלוש.
    
11. "בליטר דלק אפשר לנסוע עד אילת" / בחור שמסביר לחברתו כמה הרכב חסכוני.
    
12. "הרכב עובר ליד תחנת דלק, שואף אדי דלק וממשיך" / עוד בחור שמספר על יכולות החיסכון בדלק של המנוע.
    
13. "הרכב הזה כמו ג'יפ, אין שטח שהוא לא עובר" / בוגר צה"ל, ששרת בשנות השמונים.
    
14. "ברכב הזה לא צריך קלאטצ' " / משתמש ברנו 4 לשעבר, שהתפאר ביכולתו לסנכרן העברת הילוכים ללא לחיצה על המצמד.
    
15. "בחברון יש מאות כאלה" / מוכר חלפים משומשים.
    
16. "אבא, איזה פדיחה לנסוע בזה" / הילדים שלי, כשבאתי לקחת אותם מבית הספר היסודי.
    
17. "אבא, מתי אפשר לקחת את האוטו לסיבוב" / הילדים שלי, כשהוציאו רישיון נהיגה.
    
18. "נכון שאתה מוריש לי את האוטו של סבא" / הבן הקטן שלי כשהיה בן 7.
    
19. "איך יצאים מפה?" / טרמפיסט צעיר שלא מוצא איך פותחים את הדלת מבפנים.
    
20. "איפה הפילטר שמן לכל הרוחות" / מכונאי במכון סיכה. (בדגם הזה אין פילטר שמן).
    
21. "כל הכבוד", מלווה בהרמת אגודל / נהגים העוקפים בעליות.
    
22. "אני מרים את האוטו ביד אחת" / הולך רגל שראה אותי מחליף גלגל.
    
23. "בשביל מה הידיות האלה מקדימה – להוציא את הרכב מהבוץ?" / מבקר באירוע מועדון , המתייחס למגיני הפנסים הקדמיים.
    
24. "מה זה, צנצנת חמוצים?" / אדם שראה את בקבוק עודפי המים של מערכת הקירור במנוע.
    
25. "באוטו שלי מנוע המגבים יותר גדול ממנוע הרכב שלך" / נהג משאית.
    
26. "זה לא צהוב, זה ירוק בהיר" / בוחן רכב בטסט השנתי שהתעקש שאחליף צבע ברישיון אחרי למעלה מ-20 שנה עם אותו הצבע.
    
27. "אם יש מנורה, היא צריכה להבהב" / עוד בוחן רכב שלא מוכן לקבל שמנורת החנייה המותקנת בצד הרכב אינה מנורת איתות (היצרן חשב אחרת!).
    
28. "נראה לי שזה לא יעבוד..." / נהג וולוו שנתקע עם פנצ'ר כששברתי את הג'ק של הרנו בניסיון לעזור לו.
    
29. "תחפש בחירייה, לפני שבוע זרקנו את כל המלאי" / מוכר במחסן החלפים בסוכנות רנו בשנות התשעים המאוחרות.
    
30. "תראה, מצאתי לך גריל אלומיניום" / אותו המוכר, לאחר שהתחננתי שיבדוק אם נשאר משהו בכל זאת.

גדול רם !!!

רוב הציטטות נכונות גם לסיטרואנים שלנו, פרט למספר 4 :אצלנו זה "אתה רואה, זה רנו 4 " ....

שכחת את:

- ״איזה מנוע זה?״

- ״800...״

- ״1800?״

- ״לא, 800...״

- ״לא אחי תבדוק אין מצב, אין כזה 800...״

"לאבא שלי היה כזה" / נשמע בווריאציות שונות (דודה, סבא, אח וכו') ע"י כל אדם שלישי.

עם התוספת ההכרחית- כשהיה בצבע קבע...

מודה ומתוודה- גם אני חוטא בתופעה

לפני הסיפור - הערה קטנה וחשובה. כאשר יש אש בתא המנוע, אסור לפתוח את מכסה המנוע! כי זה בדיוק מה שקורה: "...בני פותח, להבה ענקית משתחררת לאויר...".

לא פותחים מכסה מנוע אלא מכוונים את הזרנוק של המטף אל מתחת לרכב כלפי מעלה וזה כבר מכבה את האש.

הסיפורים שלך הזכירו לי שגם לי היה קשר אינטימי עם רנו 4 - הייתי נהג בוס בצבא כאשר אלו התחילו להכנס לשירות, וקיבלתי אחת כזו מהניילונים. היה לי בוס... אממממ קצת גדול, ופתאום היה חסר לי אוויר בנסיעות איתו - בכרמל דוקס שהחזרנו היה מקום בשפע, לעומת הרנו 4...

ופעם חזרנו בלילה מישיבה ארוכה וכנראה לא נעימה עבורו בפיקוד, הוא לייד, ושלושה קצינים אחרים גדולי גוף במושב האחורי... כל מכונית שבאה מולי איתתה לי בפראות שאני מסנוור.

"תחליף אורות, אידיוט!" (כן, זה היה הסגנון, סגן אלוף בצה"ל...).

"אני עם אורות נמוכים".

"אז מה הם רוצים, המשוגעים האלה!, הנה, עוד אחד!"

ואנ נזכרתי במה ששכחתי. ברנו יש ליד כל פנס צ'ופצ'יק שמאפשר לשנות את הכיוון בהתאם למשקל מאחור. מין מנופון קטן כזה...

"מה אתה עושה!!!? סע כבר!" (זה כי עצרתי בתחנת אוטובוס ורציתי לרדת לשנות את הכיוון) הסברתי לו.

"מה אתה מבלבל את המוח, אין שום דבר כזה, תמשיך לנסוע!"

זו ההזדמנות לבקש סליחה מכל אותם נהגים שנסעו מולי באותו ערב וקיללו אותי יחד איתו....

בלמעלה מארבעים שנה שהרכב במשפחתי אספנו סיפורים מעניינים, חלקם משעשעים, חלקם עם מוסר השכל, אבל כולם אמיתיים וקרו במציאות. אני בטוח שלכל בעל רכב ישן יש סיפורים דומים ואולי יעלו בו הסיפורים זיכרונות ואף חיוכים. השירשור שונה קצת מהרגיל ובמידה ויהיה ביקוש אפרסם בכל שבוע סיפור נוסף מהמבחר שאספתי.

 

הסיפור הראשון:

מנוע בערה פנימית- סיפור הנסיעה לים המלח שנגמרה באש בתא המנוע.

מנוע בערה פנימית

 

סיפורינו מתחיל בתחילת שנות ה-90 בבוקר קייצי בירושלים בזמן שרותי בקבע, רגע נעצור, עוד נחזור לבוקר זה. הבה נתגלגל שבועיים קודם ליום בו החלטתי לאבזר את הרנו 4 בציוד חרום כמו משולש אזהרה חדש, כבלי התנעה, תיק עזרה ראשונה וכמובן מטף כיבוי לרכב. כל האביזרים מותקנו במקומם בתא המטען והמטף מתחת לכסא הנהג עם ידית לשליפה מהירה.

 

כך הגענו לאותו בוקר בירושלים, כשאני ועוד שלושה חברים יוצאים ליום כיף מחלקתי בים המלח. בנימין (בני) חברי הטוב מתיישב בכיסא הנוסע מביט לרצפה ואומר: "סחטיין תתחדש על המטף". השבתי: "תודה, הייתה חייב לפתוח את הפה?" שתיקה קצרה וכולנו התחלנו לצחוק.

 

הנסיעה בירידות החדות והמפותלות של הכביש הישן לים המלח עברו במהירות, השמש חזקה והטמפרטורות במקום הנמוך ביותר בעולם עולות ועולות. אבל ים זה ים, יום הכיף עבר ואנו מתארגנים לחזרה לירושלים. בדיקת נוזלים: מים ברדיאטור, נוזל בלמים ודלק. אנו מוכנים לעליות לירושלים. הרנו שכבר עברה את גיל עשרים השנה, מתגלגלת יפה בעליות עם ארבעה אנשים על ציודם. אני נהג אחראי עין אחת על הכביש והשנייה על נורית חום מנוע. כך אנו עוברים את מצפה יריחו את השומרוני הטוב ואת מישור אדומים.

 

נורית חום מנוע כבויה וזה אומר שאפשר להמשיך בעליה האחרונה ממעלה אדומים לירושלים, היום חם, העלייה קשה, ההילוכים יורדים, בכל זאת 845 סמ"ק ואנו מתקדמים. עוד קילומטר, עוד חצי, רמזור הכניסה לעיר כבר מולנו.

 

זהו, הגענו, הרמזור אדום ואנו ממתינים עם עוד רכב בקו העצירה. אני מביט לשמאל ומרגיש תכונה מוזרה ברכב לידי. יושבי הרכב בארשת פנים מבוהלת, על סף פאניקה מביטים לעבר מכסה המנוע שלי, מצביעים בתנועות מהירות על המנוע וצועקים משהו לא ברור. חברי ואני מביטים בהם בהשתאות, האם הם צוחקים על הרכב המיושן שעבד קשה כדי להעלות אותנו מים המלח לירושלים? או שנזכרו בבדיחה איך מכניסים ארבע פילים לחיפושית?

 

עוד אנו מנסים לתהות על קנקנם של שכנינו לרמזור. בני שיושב לידי אומר: "רמי אני חושב שיוצא עשן מהמנוע" ואני עונה: "לא יכול להיות! הכל תקין, תראה אפילו המנוע לא מתחמם". עוד אני מדבר וגל עשן ולהבות עולה מול החלון הקדמי. עכשיו גם אני בפאניקה. אני מצליח להתעשת במהרה, מכבה את המנוע שעד כה לא עושה רושם שמשהו מפריע לו. לוחץ על ידית פתיחת מכסה המנוע. תוך כדי שליפת המטף החדש והסרת הנצרה, צועק לנוסעים המתורגלים מהצבא "לפרוק מהרכב עכשיו".

 

בני שמבין כמוני את המצב יוצא וממתין לאות ממני לפתוח את מכסה המנוע. אני מכין את המטף ונותן את הסימן. בני פותח, להבה ענקית משתחררת לאויר. אני, כאילו הייתי כבאי מיומן מתפעל את המטף ישירות למקור האש ואחרי כמה שניות מצליח להשתלט על הבערה.

כשנרגענו מהמצב, ניגשנו לבחון את הנזקים. התברר שצינור הדלק היוצא מהמשאבה לקרבוראטור העשוי פלסטיק שקוף (יותר מתאים לצינור אוויר באקווריום) ועובר בדיוק מעל מכסה השסתומים. התייבש במשך השנים ונסדק. דלק טפטף מהצינור על המנוע. בזמן נסיעה האוויר החם מהרדיאטור גרם לאידוי מהיר, אבל כאשר עצרנו ברמזור, החום של המנוע ואולי ניצוץ במפלג גרם להתלקחות הבנזין.

 

המזל הגדול שהצלחנו לכבות את האש מהר, והנזק הסתכם בצינור דלק מותך, חוטי הצתה שרופים, כבלי חשמל של דינמו שנדבקו והתקצרו, כבל גז שהפלסטיק שעוטף אותו נמס מהחום וגרם לתפיסתו וכתם מכוער של צבע שרוף במכסה המנוע מעל מוקד האש.

 

אחרי שעה של הפרדת כבלי חשמל דבוקים, החלפת צינור דלק והעברת הכבל של הגז לתא הנהג כך שניתן להפעילו ביד במקום בדוושה. המשכנו בנסיעה קצרה עד לבית. שם תוקנו כל הליקויים באופן מקצועי.

 

כך הסתיים לו יום כיף מחלקתי שהחל בבדיחה/עין הרע ונגמר בחילוץ תחת "אש".

 

 

כשתיארתי למפקד גף רכב בבסיס את הסיפור, הוא אמר לי שעקב תקלות דומות ברכבי רנו 4 הצבאיים, בוצע שינוי טכני בזמנו וצינור הדלק הועבר מסביב למנוע ולא מעליו.