אתם מרוצים ממה שיש לכם? לאן שהגעתם בחייכם?

ערב טוב ומבורך חברים יקרים

תהיתי לי, אני בפורום הזה כבר תקופה. אני מאוד נהנה לקרוא תגובות של אנשים פה,

דעות שונות, עצות שהאחד מייעץ לשני. וגם את האשכולות המצחיקים שיש פה מידי פעם.

אני בטוח שכל מי שגולש פה בפורום, בטוח אמר לעצמו "יש פה אחלה חבר'ה, אנשים איכותיים.

בעלי חוכמת חיים, ניסיון חיים עשיר. יש פה הכל מהכל. וכולם מכבדים את כולם, ואוהבים אחד את השני, מייעצים בכיף, אם מישהו צריך עזרה - נענים לעזור בשמחה ובטוב לב".

אז רציתי לשאול אתכם, את אותם חבר'ה שתיארתי אותם כרגע.

אני יודע שיש פה מחיילים בני 18, אבות לבנים, פנסיונרים וסבים לנכדים.

רציתי לשאול:

האם אתם מרוצים ממה שיש לכם בחיים? ממה שהשגתם בחייכם, לאן שהגעתם?

ברור לי שיש אנשים שתמיד שואפים לעוד, ועוד. תמיד יש להם לאן לשאוף.

מנגד, יש כאלה שיש להם את השאיפות הקטנות שלהם, בלי יותר מידי.

משפחה, אישה אוהבת, בית, ילדים, נכדים.

האם אתם מרגישים שלא הספקתם לעשות דבר או שניים שממש ממש רציתם, אבל נסיבות החיים לא איפשרו לכם?

אכפת לכם לשתף אותי, אם בא לכם כמובן.

אילו דברים עוד הייתם רוצים להספיק לעשות בחייכם? להגשים? לחוות? להרגיש? לעבור?

אני כותב את ההודעה הזאת, בעקבות שקראתי את הקטע הבא:

"על מה אנשים גוססים מתחרטים? mako"

- לצערי הוא לא נותן לי לפרסם קישור, כי אין לי 20 הודעות במונה. אז תוכלו להריץ חיפוש בגוגל על הכותרת שנתתי לכם ותגיעו אל הקטע.

זה יהיה נחמד אם תשתפו פעולה.

גם אם זה סתם רק לכתוב את זה פה, ולא באמת תלכו ותגשימו את מה שתכתבו פה.

מסקרן לראות מה אחרים רוצים להגשים, לעשות, לחוות בחיים.

אני חושב שזה גם מאוד משחרר, ובכלל זה כיף ונחמד לכתוב ולחשוב על כל הדברים שעשינו בחיים, כל החוויות שעברנו. להריץ הכל בראש, להיזכר מה הבטחנו לעצמנו פעם.

אני אשמח לראות מי הראשון שיתחיל, אם בא לכם כמובן.

תודה.

סקר של 1 עד 10 מבחינת רמת שביעות מהחיים כרגע, יכל להיות מאוד נחמד.

אהבתי מאוד את הרעיון של השרשור.

לצערי, לחלוטין לא מרוצה בינתיים.

אני לא נמצא במקום שבו דמיינתי את עצמי לפני עשור כשעוד הייתי צעיר ויפה-בלורית. אני אפילו לא קרוב אליו ובלי כסף לכרטיס טיסה להגיע למדינה שבה המקום הזה נמצא בכלל...

כנער, היה לי כישרון אדיר ללימודי הכימייה בתיכון. רציתי ללמוד, והתכנון היה שסביב גיל 30 כבר אהיה ד"ר ברווז.

זה לא שלא ניסיתי- אחרי השיחרור, עבדתי, השלמתי בגרויות חסרות, עשיתי פסיכימטרי, כל זה פרוס על פני כמה שנים טובות- כי פשוט, לא מגיע ממשפחה עשירה. הכסף הולך על מחייה כמעט ללא מותרות. דברים בסיסיים לאנשים מסויימים, היו עבורי עניין רציני מאד.

בעקבות הציונים הגרועים מאד שהיו לי בכל שאר המקצועות... הייתי צריך לעשות מכינה כדי להגיע לטכניון, או ללכת על כמה קורסים באו"פ. אז הלכתי על הקורס הראשון באו"פ, ב-2008. שם גיליתי שאני כבר לא מסוגל ללמוד. או שאני לא מסוגל ללמוד אחרי יום ארוך עבה ומסריח, עם מק"טים שמתרוצצים אצלי בראש כל היום, ומונעים מקום לנתונים אחרים. אפילו יכולת הניווט שלי נפגעה קצת מזה (לא שהיא הייתה טובה אי פעם).

ב-2009, חוויתי משהו מעניין, בעזרת יצור נאלח וניבזי, שלא ארחיב עליו את הדיבור יותר מדיי. אבל, זה הביא אותי לרצון להפוך לעצמאי. במצבי, שום דבר אחר לא יוכל לעזור, ועצמאי עם סיכון יחסית קטן, יכול או להפוך לסיפור הצלחה אדיר, או לא לשנות כלום למצב הגרוע גם ככה שלי- תמיד יכול לחזור לעבוד כמחסנאי ולהחזיר את ההלוואה של העסק בשקט. בתיאורייה.

עקרונית החלומות שלי הם פשוטים, אני לא רוצה הרבה. לא אתנגד אם אוכל להגשים הרבה הרבה יותר, אבל אני בכיף אסתפק בלחיות, להבדיל מלשרוד. כשרק השתחררתי והתחלתי לעבוד, הייתי מסופק בצורה אסטרונומית רק מעצם העובדה שאני עובד ומרוויח כסף. היום, אני נמצא מול סולם אחר לגמרי של צרכים, רצונות ודאגות.

אני אחסוך מהפורום את מחשבותיי הפנימיות העמוקות והנוגות יותר. הן ביני לבין מוחי הקודח בלבד, ואפילו אשתי לא שותפה להן לחלוטין.

הכי גרוע? כל זה היה יכול להיות אחרת לגמרי בעקבות 2-3 אירועים שונים ולא קשורים בינהם, אם לא היו קורים או דווקא כן קורים.

ואולי אם הייתי משקיע בתיכון החיים שלי היום היו נראים אחרת לגמרי.

איזה יופי של טופיק...

אני יכול להוות דוגמא מצויינת לאיך לפעמים החיים לוקחים אותך במסלול שונה כל כך ממה שתכננת ולמרות האכזבה הראשונית אתה בסוף מגיע עדיין למקום שטוב לך בו (מבחינת הרגשה, לא מבחינת פיזיות של מקום).

בגיל 20 כשכמעט סיימתי קורס קצינים קרא אלי המג״ד שלי מגבעתי לשיחה מאוד חברית ונעימה והודיע לי שכרגע אני מדורג ראשון בקורס מבין יוצאי הגדוד ולכן בגדול אני יכול לבחור באיזה תפקיד שאני רוצה (לחזור כמ״מ למחלקה בה עשיתי מסלול, לפתוח מחזור חדש של טירונים או לבחור מבין 2 מחלקות אחרות בוותיקה).

בהמשך סיפר לי שהוא מאוד מרוצה ממני ושאל מה תכניותיי לעתיד.

התשובה שלי הצליחה ״להמם״ אותו לכמה שניות- אמרתי לו שהתכנית שלי בהמשך זה לשבת בכסא שלו ומשם להמשיך הלאה.

הוא צפה לי עתיד מזהיר בצבא, זה יישמע שחצני אבל זה לא הפתיע אותי כי באמת הייתי חייל טוב, מורה״ל עד הסוף, וראיתי את עצמי עושה קריירה צבאית.

ואז זה נקטע, לאחר תום קורס קצינים סבלתי משברי מאמץ מאוד בעייתיים ומכיוון שלא היה לי תפקיד פנוי במפקדה לא היתה ממש ברירה ויצאת למפקדת קצח״ר, שם הבנתי שהבירוקרטייה תמנע ממני לחזור לחטיבה האהובה (בשלב מסויים אמרתי למקצח״ר, אחד בשם גדי שמני, שאני מוכן לוותר על דרגות הקצונה שלי ולחזור להיות סמל מבחינתי, העיקר לחזור לקו, גם זה לא הצליח).

בצער רב ביקשתי קיצור שירות והשתחררתי בתום 3 שנים וקצת, מאוד מאוד מתוסכל.

למה סיפרתי את השיחה עם המג״ד?

כי היום, בערך, הייתי אמור לשבת בכסא שלו.

במקום זה, אני כרגע יושב על מיטה בחדר מלון בתאילנד אחרי שאתמול הייתי פה בחתונה של לקוחה והיום אני טס מפה לעוד נסיעת עבודה.

החיים בצורה מתעתעת לקחו אותי למקומות שונים, פציעה אחת הובילה אותי לשחרור מצה״ל וקטיעת הקריירה אותה תכננתי, פציעה שנייה הובילה אותי להתפטרות ממקום עבודה נוסף וקטיעת קריירה נוספת (עולם הבטחון ה״ממשלתי״) למען הגשמת שאיפה נוסםת בחיים (מגורים בחו״ל).

חוויתי 2 אכזבות מאוד רציניות עם 2 עיסוקים שמאוד מאוד אהבתי, שהייתי טוב מאוד בהם אבל נאלצתי לקטוע את המשך עיסוקי בהם בגלל פציעות, אלה היו תקופות מאוד לא קלות עבורי שבהם ראיתי מבחינתי ״שחור״, ברמה שכל אחד שהיה רואה אותי היה מתחיל לנחם אותי ולהגיד לי ״הכל לטובה״.

היום אני יכול להגיד בפה מלא- הכל לטובה.

יצאתי מענף הבטחון, כעבור 3 חודשים עברתי לפה.

היום, כעבור יותר מ-5 שנים אני נשוי לאשה מדהימה מדהימה, יש לי בן שהוא אוצר ויש לי עבודה ומעסיקים שאני כל יום מברך עליהם ואותם.

אני אמנם מאוד צעיר אבל עברתי בהחלט כמה חוויות שעיצבו את האופי שלי ואת הרצונות שלי, כן, יש לי שאיפות חומריות, אני רוצה לגור בבית נחמד, אני מאוד רוצה רכב נחשק (במובן שאני חושק בו, לא בקטע המנכר עיניים) ואני רוצה להתבסס כלכלית כדי שלמשפחתי יהיו חיים נוחים יותר ושאוכל לתת לילדים שלי דחיפה כלכלית שלהוריי קשה לתת לי (ואין לי רבע טענה אליהם, הם הורים מדהימים שעבדו רוב חייהם ב-2 עבודות כדי שלי ולאחיי יהיה טוב), אבל אני עדיין מכיר בכך שהאושר הגדול והמיתי זה המשפחה שלי. 

תשאל אותי עוד 15 שנה (שאז אצא לפנסיה) .

כן (ועוד 5 תווים)

לדעתי הבחירה להיות שמח במה שיש לך היא פנימית

ברור שעדיף להיות צעיר בריא עשיר ויפה

מזקן עני חולה ומכוער

אבל בגדול הבחירה להיות מאושר היא שלך בלבד.

כל הכבוד על פתיחת השרשור.

אני המנע מכתיבה ארוכה והתמצת כל האפשר.

עד לנקודה בה אני נמצא היום אין לי תלונות (היה אפשר יותר טוב אבל תמיד זה ככה -טבע האדם...).

מבחינה סטטיסית לא הייתי אמור להיות איפה שאני היום (נשוי לאישה יפייפיה עם תינוקת יפייפיה חי בבית משלי עם עבודה מסודרת ובריאות לכולם).

אני אומר את זה מכיוון שבעשור האחרון ביצעתי מס' החלטות אימפולסיביות רדיקליות בחיי שחלקן הצמיחו לי פירות ורובן מוטטו אותי,בנס הגעתי לנקודה הזו שציינתי בשורה הרביעית -הייתה לי השגחה עליונה -אין לי הסבר אחר.

היום אני נמצא על פרשת דרכים ש"אילצה אותי" לערב גורם שלישי -מאמן אישי.תהליך האימון יתחיל בעוד כשבועיים.

וזאת מכיון שאני לא מתחבר לעתיד הצפוי לי על מסלול זה -מדובר על מקום העבודה בלבד.

החיים בצורה מתעתעת לקחו אותי למקומות שונים, פציעה אחת הובילה אותי לשחרור מצה״ל וקטיעת הקריירה אותה תכננתי, פציעה שנייה הובילה אותי להתפטרות ממקום עבודה נוסף וקטיעת קריירה נוספת (עולם הבטחון ה״ממשלתי״) למען הגשמת שאיפה נוסםת בחיים (מגורים בחו״ל).

 

עידן, תודה על השיתוף, אבל אתה כמעט עשור חבר כאן בפורום ולאף אחד (או שזה רק אני?) אין שמץ מהו תחום עיסוקך. זה כבר מעיק לשמוע סיפוריך על הקריירה שלך מבלי לדעת במה אתה עוסק בכלל. אז או שאתה כנראה עוסק במשהו שאינו מוסרי, ואז כנראה שההצלחה שלך לא נמדדת בקנ"מ של רובינו, או שמא עיסוקך חשאי, ולפי מה שאני מכיר מהמוסד, הם יודעים לתפור אחלה של סיפורי כיסוי.

קח את ההערה שלי באהבה.

אה, ואני מבסוט מחיי ומודה לאל כל בוקר.

טומי, אני בופרום רק שנה וחצי וכבר יודע במה עוסק עידן, היכן הוא רם, באיזה רכב הוא נוהג (רמז - נראה כמו פחנוע ליד השכנים שלו), ואת המוצר שלו תמצא על האצבע של אשתך.

עידן, תודה על השיתוף, אבל אתה כמעט עשור חבר כאן בפורום ולאף אחד (או שזה רק אני?) אין שמץ מהו תחום עיסוקך.

זה רק אתה.

בקשר לנושא הרשור. טוב לי.

אני די יכול להרשות לעצמי לא לחשוב איך אני סוגר את החודש, אבל כסף ממש לא מעניין אותי. הוא כלי ולא מטרה. אם הייתי נעול עליו הייתי כנראה עשיר.

עברתי את משבר גיל ה40 בגיל 28. הספקתי לחוות המון חוויות עד גיל 30. הרגשתי עצב וכאב. הרגשתי אופוריה. עשיתי סמים קשים והתנדבתי לעזור לחולים ונזקקים.

כיום יש מסביבי שפע, אבל למדתי על בשרי שהוא לא יכול לקנות בריאות או אושר.

אנ יכול רק להגיד שככל שחשבתי שקשה להפתיע אותי בחיים החיים תמיד הצליחו להפתיע. המציאות תמיד עולה על כל דמיון.

מה שכן, צריך לקחת את עצמך בידיים כדי שמשהו טוב יקרה. לבד זה לא יקרה.

זה הולך להיות ארוך, אבל שאלתם שאלה חופרת, צפו לתשובה חופרת

ברמה של שביעות רצון מ1 עד 10 הייתי מדרג את עצמי 8.

אני גאה בעצמי על כך שהצלחתי לסיים תואר לא קל תוך כדי עבודה במשרה מלאה, על ההתמדה והעקשנות שלי להיצמד בדרך שהתוויתי לעצמי ולא לפחד מכישלונות ולנסות שוב ושוב. אני מאושר שיש לי חברי נפש (לא סתם ידידים או חבר'ה) שאיתם אני כבר למעלה מ15 שנים ושהיו חברים במלוא מובן המילה-גם בשמחה אך גם בעצב ועזרו לי לעבור את התקופות הקשות. אני מודה לאלוהים על אמא שעמדה ועומדת לצידי בכל מצב ולמרות היותה חד הורית ולמרות כל קשיי החיים הצליחה לגדל ילד מאפס, לבד בלי שום עזרה מהגבר שעמו התחתנה ושלא רצה לקחת חלק בחיים של שנינו.

התחלתי לימודים בעתודה טכנולוגית לתעודת הנדסאי והתגייסתי בזמן שכל החברים שלי עשו חיים בחו"ל ודפקו את הראש וחשבו שהם קיפודים. השתחררתי כאשר חלקם הגדול כבר היה בשנה השנייה והשלישית ללימודיהם (ואפילו התחתנו) וללא הפסקה בכלל ישר הלכתי ללמוד ולעבוד תוך כדי התואר במשרה מלאה.

הרצף הזה לאורך עשור (ללא חופשה קטנה בחו"ל או בארץ) של צבא,לימודים לתואר ראשון (ובע"ה חתונה במהלך השנה ) בשילוב עם עבודה מאתגרת בהרבה שעות כל יום גובה ממני מחיר כבד בבריאות שלי וביכולת שלי להתמודד עם לחצי היום יום.

לקח לי גם הרבה זמן לעשות את התואר (5 שנים וקצת) עקב בעיה "מינורית" של ADHD שאיתה אני מתמודד (בדרך נפוצה) יום יום ושגובה ממני מחיר לא קטן בעבודה (ואף אחד שם לא יודע על הADHD).

על הדרך גם בזבזתי (פשוטו כמשמעו) 4 שנים מהחיים שלי במערכת יחסים עם אישה בת מזל תאומים מעצבנת והפכפכה שגרמה לי להפוך לשבר כלי. עליה נכתב המשפט "*** ****, אישה הורסת" בלי החצי הראשון של המשפט אם הייתי יודע שזו כזו טעות הייתי חוסך לעצמי הרבה כאב ראש ושברון לב וחותך בלי לפקפק.

לאחר שאזרתי את הכוחות הנפשיים לנתק את הקשר הגורדי הזה בחרתי להמשיך הלאה ואחרי כמה זמן הכרתי אישה (שאני יכול באמת ובתמים לומר עליה שהיא גם חברה מדהימה), שעליה נכתב הפסוק "אשת חיל מי ימצא" ושאותה אני מתכוון להפוך לאשתי.

זה אמנם נשמע כמו קלישאה, אך אני מאמין בזה, למרות כל הקשיים:

הדבר הכי חשוב שאני מאחל לעצמי (ואני גם מאחל זאת לכל אדם שאני עמו באינטראקציה כזו או אחרת) זה בריאות. אם אין לאדם בריאות, כל סכום כסף שבעולם לא יכול לעזור לו. עם הבריאות יגיע האושר, כל השאר זה רק בונוס

כרגע בחיים יש לי תואר, עבודה במקצוע שנותנת לי סיפוק, אתגרים וידע, ויש לי חתונה באופק+2 חתולים. הספק לא רע לדקה לפני גיל 30 מן הסתם הייתי רוצה לדאוג פחות בגלל הכסף ושיהיה לי יותר כסף, אבל זה בטיפול

ייתכן וזה נשמע קיטשי, אך זה באמת מה שאני רוצה להגיע אליו בחיים:

קודם כל להיות בריא, ולגור בבית נחמד (שכירות או משכנתא לא משנים לי כרגע לצורך העניין).

אני רוצה ארבעה ילדים שיפצו אותי על זה שאני הייתי בן יחיד, ושדרכם אני אחווה את מה שאני הפסדתי כילד ללא אבא.

אני רוצה להיות מאושר מהדברים הקלים והמאתגרים בעבודה שלי, לקום בבוקר ולדעת שיש לי את חלקת האלוהים שלי לחזור אליה- המשפחה שלי: אישה שאני מודה על כל יום שאני איתה, ילדים בריאים ומאושרים שאני יכול לעזור להם ולתמוך בהם גם כלכלית ללא חשש, ואמא שנהנית מהפירות של כל מה שהבן שלה השיג ב10 אצבעותיו.

nothing else matters.

בגדול אמרו כבר מזמן איזהו עשיר? מי ששמח בחלקו.

מאדם שחשב שבגיל 25 יעשה את המיליון הראשון שלו ואם לו יעזוב את ארץ המוגבלויות הבילתי אפשריות.

שרוב ימיו היה במינוסים גדולים אבל עדיין המשיך לחיות.

הצליח בכמה עסקים קטנים וביזבז עוד יותר.

קנה את האופנועים הכי טובים אכל אוכל טוב ובילה הרבה.

המשיך לעבוד ולמרות "האיום" לא עזב את הארץ.

באמצע היו גם תקופות קשות בלי אופנועים אוכל או בילויים וחובות גדולים שכוסו בעבודה קשה.

אף פעם לא בכיתי ושאלתי למה זה מגיע לי?

השורה התחתונה במעמדי היום 17 שנה אחרי גיל 25 אין לי תלונות בכלל, העבודה גם אם הייתה פיזית ברובה הניבה פירות.

אפשר להגיד שהגעתי לאן שרציתי יש לי 3 בנות מדהימות רכבים שלא מעט אנשים חולמים ורוצים בחניה.

אין לי דאגות פרנסה אבל עדיין ממשיך לעבוד ואפילו קשה.

כמו שהזכירו פה מה שחשוב זה הבריאות והאושר. (אם אתם סבלנים ומוכשרים העושר יגיע).

נכון שצריך מזל בחיים אבל לפעמים צריך לעזור לו למצא אותנו.

המשך חיים מוצלחים לכולם והגשמת חלומות הסבלנות ואי הרמת ידיים משתלמת לבסוף.

ממרומי גיל 33 הממשמש ובא - מרוצה עד הגג.

אמנם בלי כסף באמת, או נכסים ממשיים, אבל אני עושה פחות או יותר מה שבא לי, מתעלם ממוסכמות חברתיות ומשתדל להיכנס כל לילה למיטה עם חיוך.

למדתי מקצוע בלי אופק כלכלי יציב מובטח, אבל שבא מהלב. אחרי הרבה מאמץ ודרך מוכוונת מטרה (עם לא מעט מכשולים בדרך) הצלחתי להתברג בלא פחות ולא יותר עבודת חלומותי, כמעט חלום ילדותי.

אני במצב קצת מוזר בו אני מרגיש שאין לי אופק להתקדם אליו מבחינה מקצועית, כי אני עושה בדיוק את מה שאני רוצה, מצידי כרגע - להמשיך ככה לנצח. כמובן שאני רוצה (ומצליח) להשתפר בתחומי כל הזמן. אמנם אני שכיר, אך בתחום עיסוקי אני זוכה לכך ששמי מצויין תמיד ליד עבודתי, כך שאיני בורג קטן וחסר משמעות שהביג בוס קוצר את פירות עבודתו (כלכלית אולי כן, אבל זה על ה*** שלי. מקצועית הקרדיט שלי הולך וגדל). זה גם מאפשר לי, בזמן המועט שנותר לי לעבוד כעצמאי, לבחור רק את הלקוחות שבא לי לעבוד איתם, וגם שם אני מאושר עד הגג מהמעגל שבניתי לי.

בין לבין אני מוצא את הזמן להתנדב במס' מקומות, ולתחזק מערך חברים מצויין שכיף אדיר לחלוק איתם את הטוב ואת הרע.

בקיצור, אם אתה שואל על מה הייתי מתחרט - ממש על כלום. לפעמים בשעות הקטנות של הלילה אולי רק על ההיא שנתתי לה ללכת קצת בקלות מדי, אבל גם מהבחינה הזו, אם אני חושב לעומק - הכל באמת לטובה.

עברתי את גיל 33 לא מזמן.

במדד 1-10 אני חושב שאני באזור 9.

מיליונר אני לא ,אבל כסף זה לא הכל בחיים,יש לי דירה קטנה משלי במשכנתא לא גדולה,אני חי לפי היכולת הכלכלית שלי ומשתדל כאשר זה ניתן להנות ממנעמי החיים כאשר זה אפשרי.

אני נשוי באושר לאשה שאני מאוד אוהב ומעריך מזה כ-5 שנים ויש לי 2 בנות מדהימות שהם פשוט 2 פצצות אטום בכח,באהבה ובאושר שהן מעניקות לי עם כוונות עתידיות להרחיב את התא המשפחתי.

אני עובד בעבודה שהיא אמנם לא השאיפה של חיי,אולם היא מפרנסת אותי בכבוד ויש לי שם מנהלים וחברים שללא ספק מעלים את הנוחות בעבודה לרמה מאוד גבוהה.

יש לי משפחה מורחבת תומכת,דואגת ומבינה שאני מאוד אוהב ויש כימיה מצויינת בין הסבים,הסבתות,הדודים ,האחיינים והאחים.

אני אדם מאוד אופטימי מטבעי ככה שאני חושב שהכל לטובה,גם הדברים הפחות טובים שקורים בחיי ואני משתדל להיות עם חיוך על השפתיים בכל הזדמנות.

לסיכום (במיוחד עבור פותח השרשור ),ככה אני חושב שצריך להתנהל על מנת שהחיים יהיו יותר קלים:

* לחיות לפי היכולת,הדשא של השכן תמיד יהיה ירוק יותר אולם לא בטוח שאתה יכול לשלם לגנן שלו.

*קבל בהבנה מה שקורה בחייך,גם את הדברים הפחות נעימים,לעולם יש נטייה להיתאזן בסופו של דבר.

*חייך וצחק מתי שניתן,חיוך עושה פלאים באינטרקציה בין אנשים.

*כשאתה לא בטוח במשהו...תיכנס לפורום ותשאל..

המשך חיים טובים.