"בילוי " בתחנות דלק

חוץ מעניין הבירוקרטיה שציינה נהגת שוגים ובזבוז הזמן אני אתן לך עוד דוגמא:

בתחנה שאני עובד בה יש 18 משאבות, כאמור במשמרת לילה לדוגמה כולן בשירות עצמי בשליטת המוכר בחנות הנוחות, חוץ מהן אתה צריך למכור מוצרים, להכין קפה ועוד הרבה שנגועים מלקוחות.

נניח שיש 4 רכבים ומעלה בתחנה שהרבה פעמים אף יוצא הרבה יותר מכך.

נראה לך שהמוכרן יכול לזכור ממי קיבל כסף וממי לא?

מה שקורה (וזה קרה לא מעט!) אתה מגיע לסוף המשמרת ואז אתה נתקל בחוסר הנחמד הזה ואפילו אין לך מושג מי זה שלא שילם ככה שגם המצלמות לא יועילו לך אלא אם אתה מתכונן לצפות 8 שעות רצופות בהקלטות.

בקיצור לא צריך להיות חכמים כל הזמן ולחפש דרכים יצירתיות לקיצור דרכים כולה לגשת לחנות לשים כסף ולהמשיך, אף אחד עוד לא מת מזה.

אותו דבר עם כל האלה בסופרמרקט שמציעים לי לטעום עוגיות/ מזבלים לי במח על יין לקידוש, ואני צריך להיות נחמד אליהם פתאום, כשבכלל באתי לקנות דברים אחרים לגמרי,

אניך באמת צריך להיות נחמד אליהם "פתאום". אבל מדוע לא להיות נחמד כלפי בחורה צעירה שבסך הכל מציעה לך לטעום עוגיה בסופר? "הנחמדות" הזאת בסה"כ תעלה לך חיוך קטן ו-"לא, תודה", אפילו בלי לעצור. זה כ"כ נורא? ואם במקום לשאול "סליחה, אפשר לעניין אותך בעוגיות של סולתם?" הנציגה הייתה שואלת "סליחה, מה השעה?", גם היית זורק לה מבט מלא שנאה ועונה "הלוואי ותחנקי על שעוני יד שלך!" ? כי הרי לא באת לקנות שעון יד, באת לקנות חלב...

ידידי, גם קופאיות במנטה, ודיילות בסופר (או איך שלא קוראים לנציגות סולתם המציעות לטעום פצמ"רים) ואנשי מכירות בטלפון - רוצים לאכול, ללמוד לתואר ולרכוש לצאצאים צעצועים. איני מוצא אומץ לשפוט אותם רק על כך שהם בחרו להתפרנס בדרכים האלה.

הציעו לי משהו? אחלה. תודה, אבל לא תודה. סוף הסיפור. בלי שנאה, בלי גועל.

האנשים שבאמת מנצלים אותי, עושקים אותי, גונבים ממני, גוזלים ממני, ומונעים ממני את זכויותיי הטבעיות הם ממש לא הנערים והנערות הלפעמים חצופים והבד"כ עייפים שמציעים לי לרכוש מכונות קפה ולטעום עוגיות...

היית מעדיף שישימו לך מגהץ חם על הבטן בשביל הכסף שלך? כי אלה הן האפשרויות. אני מעדיף דרך א'.

דיילת שמציעה פעם שניה היא דיילת שרעבה יותר או שאפתנית יותר. לא פלילי ובפני עצמו אינו מצדיק גסות רוח.

אני לא goody two shoes. זה שאני משתדל לא לשפוט אנשים על פי המוסר הפרטי שלי לא עומר שאני גולם. אני כן עלול להימנע מאנשים שאני חולק על דרכיהם - אם אני יכול, ואני לא עושה דברים שאיני מעוניין בהם - אם אני יכול שלא. למשל אני מתדלק רק בשירות אצמי בכרטיס אשראי. בלי שאלות, בלי ויכוחים, 3 דקות ואני בחוץ.

ומנהל/בעלים סניף מנטה הוא ממש לא הבן אדם שמנצל אותי. בניגוד לחבר'ה החביבים במישור פוליטי/כלכלי/דתי, למשל. אבל אנחנו גולשים מהנושא.

אין צורך לפרש דברים בצורה כה מילולית. תחשוב גזר/מקל. כולם רוצים כסף, הכסף שברשותך גם יתאים, נותרה רק השאלה איך תיפרד ממנו.

הרבה יותר קל לשנות את אצמך ("אני אלמד להתעלם") מאשר את כל העולם ("שילמדו לקבל את ה'לא'!").

כמובן שמותר לך, ידידי. השאלה היא האם גם מוטב לך? די הרבה רגשות שליליים על דברים של מה בכך... הרי זעמך על נציג מכירות של חברת סלולר לא עושה לו כלום, אחרי שתטרוק לו בפנים תשאר עם זעמך לבד, או חלילה תוציא אותו על מי מאהובך... take it easy.

אני אדיש לפניות בהצעות. לפעמים תוך משפט או שניים אני מבין כי ההצעה לא רלוונטית, מודה וממשיך לדרכי. עלות? 0-30 שניות מזמני. לעיתים רחוקות אני מוכן להשקיע עוד שתי דקות של הקשבה, ובסופו של דבר יוצא לפעמים מרווח (הורדות במחיר של שירותים כמו אינטרנט או סלולר או שיפור ניכר בטיב השירות באותו המחיר), אך אף פעם לא מופסד. לא מתאים? "לא, תודה!". סה טו!

אני מבחין בין 3 סוגי נציגים:

1. אלה שאמורים לתת לי שירות ו"על הדרך" מציעים עוד משהו - למשל בנזינאים או נציגי שירות בחברת הסלולר - תמיד יזכו ל"בוקר\ערב טוב" ול "תודה" ובמקרה הצורך ב"תודה, לא".

2. נציגות מכירות בסופרמרקט - תלוי מה המוצר שיציעו, אבל אם אין לי ענין בו זה יהיה "תודה, לא" או התעלמות, תלוי בנסיבות.

3. נציגים טלפוניים של סקרים או מכירות - יזכו לנביחה בסגנון כלביית כלא מגידו ולטריקת הטלפון. יש להם נטיה להתקשר בשעות בלתי אפשריות (באמצע העבודה או כאשר אני כבר הולך לישון) ואני לא רוצה את ההטרדות - אני רוצה שימחקו אותי מרשימת המוטרדים שלהם.

אחרי שאנשים למדו שבתחנה לא בודקים שמן ובטח שלא ממלאים שמן המתדלקים צריכים לחיות ממשהו...

אבל אני בטוח שיש דברים קטנים שמכעיסים גם אותך.

תמיד יש לאן לשאוף.

בבנקים, שירות ע"י פקיד עולה יותר משירות עצמי וגם גורר המתנה יותר ארוכה מאשר בתחנת הדלק. לקוחות עסקיים אומנם מקבלים פריבלגיות אבל אני מניח שגם לקוח עסקי של תחנת דלק מסויימת היה זוכה לשירות מועדף. לקוח שמתדלק 200 ליטר בחודש הוא לא ממש לקוח מועדף.

בשום מקום לא כתוב ששירות עצמי בתחנת דלק הוא שירות מהיר. המדיניות היא שירות איטי כדי שלא תעדיף זאת. זה לא רק להעסיק מתדלק, זה גם אח"כ לספור קופה, להפקיד בבנק ולהיות חשוף לטעויות ואובדנים.

.

אין לי מושג מאיפה הסקת את המסקנות האלה אבל אין שום עדיפות ללקוחות עסקיים, אולי מלבד זה שהם יחפפו את העיתון בחינם במקום בשני שקלים וזה לא תמיד העסקיים אלא הוותיקים והמוכרים.

דבר שני אתה מבלבל בין שירות עצמי/מלא למזומן אשראי ואני מבטיח לך שאין שום מדיניות לבזבז ללקוחות יותר זמן בתדלוק במזומן כדי שיעדיפו לתדלק באשראי.

להיפך הנהלת התחנות וחברות הדלק תעדיף שאתה תעדיף לתדלק במזומן כי זה מה שגורם לך להיכנס לחנות ומגדיל את הסיכויים למכור לך.

יותר מזה, אשראי נכנס שבועיים-שלושה אחר כך, ומצריך עבודה משרדית כי צריך לקחת את כל הפתקים ולשמור אותם למשך 7 שנים אצל רואה החשבון (ככה זה היה כשאני עבדתי בפז).

עדיף לבעל העסק שתתדלק במזומן, למרות שאם זה עם אשראי, ההתעסקות של העובד עם הלקוחות קטנה יותר, כך שהוא יכול להספיק לעשות יותר דברים.