סיפורים מעניינים מהשירות הצבאי.

הייתי עתודאי טכנולוגי (יג-יד) ואת הטירונות עשיתי בבסיס זיקים לפני עשור (וואו, עבר הרבה זמן ). היה אצלנו חייל אתיופי קרוע על כל הראש שרק רצה לעוף מהצבא-והחליט לפתוח בתהליך אצלנו בפלוגה.

השעה 22:00 בלילה, ואנחנו בשעת ת"ש במקלחות. הבחור נכנס למקלחת, מתחיל לסבן את ה***, ואז פתאום הוא צועק את תרגולת הפריקה של M16-"רוס"ר M16, לפריקה, בשוטפת-יאללה פעל!!" ומתחיל לשפשף ולשפשף את ה"חדק".. המכ"ית שפטרלה בחוץ לא הבינה למה 8 טירונים יוצאים בריצה מהמקלחות עם מגבת לגופם (במקרה הטוב) ולבוש חווה אמנו במקרה הרע, כאילו רימון הושלך לשם..

אני עם דמעות פה

לא יאמן, פורום שלם של ג'ובניקים אומואים!

טוב, אני שרתתי בצוללות רק שמשם אני לא יכול לספר כלום אז נספר לכם משהוא אחר.

בגלל שהתגייסתי ישירות לתוך האינטיפאדה הראשונה, חודש לאחר תחילת הטירונות החליטו שאנחנו לוחמים מדופלמים, ביטלו את הטירונות, סיפחו אותנו ללוחמי גבעתי בשכם ויאללה בלגאן!

אז כל הימים היינו מפטרלים בקסבה של שכם ובלילות היינו ישנים בבסיס שהיה ממוקם על פסגת הר עיבל.

כל הגיזרה הייתה רותחת, כולם היו בפראנויה, בפאניקה, בוואחאד היסטריה, אני מדבר איתכם על לוחמים שהלכו למקלחות עם כדור בקנה כי זריקות של בקת"בים מעבר לגדר לתוך המחנה היה עניין שבשגרה.

היה לנו בפל-ים איזה סרחיו אחד, בן זונה סוציומט דרום אמריקאי שכולם שנאו אותו והוא רק חשב כל הזמן על עצמו.

אז סרחיו הבן זונה הדרום אמריקאי עולה לשמירה ב 2 בלילה, יושב בעמדת שמירה עם המאג ועם SLR וסורק שמאלה ימינה כל הזמן בפאניקה.

ב 3 וחצי, כשכל הבסיס בדיוק בשלב של השינה הכי עמוקה הבן זונה הארחנטינאי מפרק ארגז תחמושת שלם לתוך הלילה, עמדה ימנית כמובן שלא שואלת שאלות וישר מפרקת את הארגז תחמושת שלה, עמדה שמאלית שהייתה עמדה כפולה שופכת למאג קנה אבל על הדרך לא נשארת פראיירית ומיד מתחילה להוריד מרגמות על ה"יעד"!

קצין תורן בכלל לא חושב פעמיים מקפיץ את כל הגיזרה, 3 מרכבות שיושבות מולנו, למרות שלא רואות כלום חשוד בשטח (ולהם יש וואחאד מערכות לראיית לילה) מתחילות לפרק על ההר פלשט כאילו אין מחר, אמרנו כבר שהגזרה בפאניקה?

בינתיים כבר סוללת תותחנים מקבלת איכון ומרימה פצצות תאורה מעלינו ואם זה לא מספיק, תוך כמה דקות פתאום צצות מעלינו 2 קוברות שהוולקנים שלהן לא נחים לרגע וממתירים את התרמילים שלהם ישר על הראש של עבדכם הנאמן.

הגענו מנחירות בסק"שים ללחימה בעצימות מטורפת בפחות מ 2 דקות!

אחרי שהגיעו הקוברות הפסיקו אש, ועם אור ראשון שלחו פלוגה לבדוק על מה היה כל הבלאגן.

מה אני אספר לכם, שבוע שלם אכלנו חזירי בר על האש בזמן שסרחיו הבן זונה הארחנטינאי ישב 21 יום במחבוש, להגנתו הוא אמר במשפט שהוא שמע אבנים מתגלגלות אז השופט שאל אותו איזה תקליט!

אני די בטוח שזאת אחת החוויות בחיי שלא תעזוב אותי בחיים, אלצהיימר או לא אלצהיימר!

וואו באגירה שברת אותי באופן סופי, אחרי 11 עמודים וקרוב לשעתיים של בהייה במסך כמו זומבי פשוט התגלגלתי מצחוק עכשיו!

וכמובן שמגיע שאפו ענק לכל החברה עם הסיפורים עוד מ2007..

היה לנו בפל-ים איזה סרחיו אחד, בן זונה סוציומט דרום אמריקאי שכולם שנאו אותו והוא רק חשב כל הזמן על עצמו.

הפלת אותי על הרצפה מהצחוק!

זה היה כל כך ברור שהוא ארגנטינאי מהרגע שקראתי "דרום אמריקאי" :lol:

כשאומרים "דרום אמריקאי סוציומט", סביר להניח שמדברים על ארגנטינאי!

(הנאמר פה הוא בדיחה ולא דעה לגיטימית, אז לא להעלב!)

*הכותב הוא צ'יליאני, וזה הופך בדיחות על ארגנטינאים לחובה לאומית

היה לנו בפלוגה נהג טנק, סרגיי.

דבר ראשון, היה לו ז*ן, מה זה ז*ן, כל פעם שהוא היה מסתובב במקלחת כולם היו צועקים "זהירות צידוד !!" .

היה איתו סיפור מצחיק, תרגיל פלוגה עם הטנקים לקראת סוף הצמ"פ, השיחה בקשר:

המפקד: "סרגיי, סע על הציר"

סרגיי: "כן המפקד"

אחרי דקה הטנק בשטח עולה על בולדרים מטורפים, כל הצוות נשבר.

המפקד (צורח בקשר): "סרגיי, למה אתה לא על הציר ?!?!?!?!!"

סרגיי "הקשב המפקד הקשב.... מה זה ציר ??"

רק בצה"ל, נהג טנק שלא מבין עברית . היה אחלה חייל.

היה לי ביחידה שבה שירתתי רס"ר מה זה מטומטם (סליחה על הבוטות). כל כך מטומטם שתבינו עד כמה מהסיפור הבא.

לכל חייל עד דרגת סמל היה יום אחד בחודש של עבודות רס"ר. יום אחד כשחבר למעבדה נפל על תורנות רס"ר, הרס"ר אמר לו לקחת אבקת הלבנה של כיורים, ולשטוף איתה את הרחבה של המטבח. הבחור עשה את זה כמו טטל'ה. אממה? אבקת ההלבנה השאירה גרגירים לבנים על משטח הבטון, שנהפך ללבן חיוור. לא עזרה כמות המים שנשפכה לשם-האבקה נדבקה לבטון.

אחרי שעתיים הרס"ר מגיע כולו בצרחות ומתהפך על הבחור המסכן: "מי אמר לך לעשות זאת?! מדוע שפכת אבקת הלבנה על משטח בטון!?". הבחור אומר לו "הרס"ר, זה אתה אמרת לי..". הרס"ר צועק "אתה משקר! אני מעלה אותך למשפט על השחתת רכוש צה"ל!" ואיך שהוא מסיים את המשפט, פתאום משתנה לו ההבעה על הפנים להלם מוחלט-ואז הוא ממלמל "אה, מצטער.. שכחתי שזה הייתי אני" ושחרר את החייל לדרכו.

אה, ועוד אחת מהטירונות:

יצאנו לשבוע שדאות. המ"מ שלנו היתה בחורה ענקית-ולא במובן של הלב אלא במימדים הפיזיים. למי שלא זוכר, בזיקים יש מטווחים שלידם יש שדה בור עם קוצים מסביבו. בשבוע השדאות, סחבק מקים אוהל סיירים והולך עם השותף לישון. בלילה המפקדים מחליטים לעשות לנו הקפצה-ויורים כמה נורי תאורה. ההקפצה הסתיימה בהצלחה, וכולם הלכו לישון. הבעיה התחילה כשאחד הנורים נורה ונתפס באחד השיחים אך לא נכבה-ובשילוב עם הרוח בלילה הוא נדלק. אחרי שעה התצפיתן רץ לאוהל המ"מ בצרחות "השדה עולה באש!". בחיים שלי לא ראיתי מישהי במשקל כל כך גדול מזנקת בכזו מהירות ורצה עם דלי חול לכבות את השריפה

הלאה.

למזלי, עברתי יחידה אחרי שנה ותשע ליחידה אחרת (פיקוד העורף) שעשיתי שם חיים משוגעים עם מפקד מקסים שעד עכשיו אני איתו בקשר. יום אחד הרס"ר עומד בפתח הבסיס ומחלק תלונות על מי שמגיע עם שועל מרוט על הכתף (כומתות מגולחות של פיקוד העורף). אנשים עומדים בתור ומחכים למשפט. עובר מפקד היחידה (3 פלאפלים גבר גבר) ושואל את כולם לפשר התור. איך שהוא שומע שהרס"ר חילק תלונות על השועלים המרוטים-הוא מחכה לרס"ר בשער הבסיס, זורק לו בפרצוף את הכומתה שלו (שהיא גם מגולחת) ומתחיל לצרוח עליו מול כולם שבמידה והוא לא מוריד את התלונות מכל החיילים הללו הוא מעלה אותו למשפט בפיקוד

האנקדוטה השלישית-היו לנו כמה נגדים דרוזים בבסיס. יום אחד בתורנות לילה שיעמם להם-והם יצאו לצוד חזירי בר עם M16. אחרי לילה שלא מצאו כלום אנחנו באים בבוקר ורואים את הסופה הצבאית עם מעיכה עצבנית בדלת ועם פגוש גמור. שאלנו מה קרה-ומסתבר שהם מצאו חזיר בר, שלא אהב שמכוונים עליו M16 ופשוט הסתער על הרכב בכל הכוח

תיהיה בריא אלעד, העלת את השרשור הזה ויחד איתו מליון זכרונות שלי מהצבא......

אז הפעם אני לא אספר עוד איזה סיפור מצחיק (למרות שיש עוד לא מעט), אבל אספר על 2 מזכרות שיש לי עד עכשיו בבית:

1.קליע של קאלאץ' שפספס אותי ב-5 סנטימטר- הסיפור מתרחש במבצע שקדם לחומת מגן, הקש בדלת שמו (זה בעצם המבצע שהחל את כיתור המוקטע שבסיומו יאסר העכברוש התבצר במוקטע) ברמאללה.

חדרנו לשם, השתלטנו על בית והקמנו מתחם פלוגתי.

באחד הבקרים יצא סיור שלנו לפטרול והייתי צריך לאבטח אותו דרך יציאה למרפסת שבבית בקומה השניה (היציאה היתה פתוחה ולכן כוסתה עם שמיכת סקביאס).

תו"כ שאני סורק עם האופטי שלי את השטח שלפני הפטרול אני שומע רעש ירי בודד, כנראה זה שהירי היה בודד גרם לי להבין באותו שבריר שניה שזה צלף ומיד נרתעתי וזזתי פנימה לחדר.

הרתיעה הזאת הצילה את חיי כי באותו שבריר שניה שזזתי הקליע פגע במשקוף הדלת (בדיוק היכן שעמדתי ובגובה החזה), התנפץ דרך המשקוף על קיר הבית ועף למרפסת הפתוחה.

מיד פתחנו נוהל ירי הרתעתי וביצוע ירי לנקודות חשודות ולאחר מכן זחלתי למרפסת ואספתי את הקליע המרוסק ועד היום הוא שמור אצלי כמזכרת, מעין קמע.

2. פנס רחוב- בחומת מגן כבר מצאתי את עצמי עם הצוות בשכם, נכנסנו בתור ארוך תוך כדי שאנחנו סופגים ירי ומשיבים אש עד לבית שסומן מראש כמיועד להשתלטות.

עם הפריקה מהנגמ"ש גילינו שהרחוב מואר מדי (שעת לילה מאוד מאוחרת ותאורת רחוב חזקה), מיד ללא היסוס פתחתי דורגלים בנשק ותוך משהו כמו 15 שניות ביצעתי 8 כדורים שתורגמו ל-8 פנסי רחוב כבויים.

המפקד כיפכף אותי לאות הערכה, פרצנו לבית, טיהרנו והקמנו עמדות ונכנסנו לשגרה.

בבוקר למחרת המפקד חוזר עם צוות מסיור בוקר וניגש אלי, מוריד את הוסט ושולף מתוכו שבר גדול של זכוכית.

לשאלתי אם הוא החליט לזנוח את הלחימה ולהפוך לזגג הוא עונה בשלילה ומסביר לי שלאורך הפטרול הם צפו בתוצאות הירי שלי אתמול וכשהוא מצא שבר זכוכית גדול של אחד הפנסים שהשבתתי הוא אסף אותו כדי להעניק לי אותו למזכרת.

המ"מ שלך צריך להגיד תודה שהוא לא סיים כמו המ"מ גבעתי מהסיפור הקודם שלי, לצערי הרב באחד מהסיורים בקסבה של שכם שתל אותו מקרר אמקור 10 לתוך האדמה (המקומיים בקסבה היו זורקים עלינו מכל הבא ליד החל בדליים של חרה ושתן שהם היו אוספים ועד למקררים, מכונות כביסה ומנועים של רכבים).

עוד חוויה שככל הנראה אסחוב איתי כל החיים.

אך, איזה ימים חשוכים אלא היו,חצי שנה של סיוט מתמשך שחוץ מכמה סיפורים נקודתיים הצלחתי להדחיק בצורה כמעט מושלמת.

אפרופו הסיפור שלך, הר עיבל, גם בסיפור שלי על שכם זה היה על שיפולי הר עיבל, אני הגעתי לשם בתקופה בעייתית ומתוך יחידה בעייתית:

הגעתי לשם כצוהר בה"ד 1 בהשלמת חי"ר חיילית ובתקופה שמדי פעם קשקשו בתקשורת על "נוהל שכן".

אי לכך קיבלנו הוראות פתיחה באש כל כך מחמירות, או כפי שמסר לנו אותן באותה תקופה מפקד בה"ד 1:

"אם זיהיתם פלסטינאי עם בקת"ב, כשהבקבוק עדיין כבוי אסור לכם אפילו לכוון אליו את הנשק.

אחרי שהוא הדליק את הבקבוק מותר לכם לכוון אליו נשק, את הירי מותר לכם לבצע רק כשהפלסטינאי כבר שולח את היד אחורה כדי לצבור תנופה לזריקת הבקבוק, וגם אז אתם יורים לו רק ברגליים, חלילה לא לנסות לפגוע ביד כי אתם עלולים לפספס ולהרוג אותו".

אם לא ההוראה המטומטמת הזאת יכולנו להוריד עוד כמה מחבלים פוטנציאלים (עד היום יש לנו סרטון מצומת האורחן בעזה של פלסטינאי שבא לזרוק בקת"ב, צלף עם M24 מפוצץ לו את הבקבוק ביד והפלסטינאי מתחיל להתגלגל על הכביש בוער עד שהחברים שלו מכבים אותו).

קצת קשה לשחזר קטעים משעשעים אחרי 30 שנה, אבל בכל זאת מבחר קטן.

הדוד חי"ר, במוצב הצפוני ביותר בג'בל ברוך (50 ק"מ מצפון למטולה), אביב 1983. במוצב היה מקובל להתלבש בלילה ולהתאוורר בשעות היום. מעבר לכך - המים מגיעים בג'ריקנים באמצעות מסוקים, כך שגם מי שסוגר 35 יום ויותר לא זוכה למקלחת.

מגיע הקרפ"ח לביקורת התאג"ד ומוצא את החוג"ד בסנדלים. שואל הקרפ"ח: צחצחת הבוקר? עונה החוג"ד: הן לא מספיק שחורות?

אותו מוצב, חייל חדש נשלח לשמירה בעמדה המזרחית, הצופה את הבקע, כולל שלושה מוצבים שסופגים ירי כל לילה. החייל מזהה תנועה חשודה מול אחד המוצביים, אבל משהו מוזר - התנועה מלווה תאורה, לא מה שהיית מצפה מחוליה מתגנבת. בסופו של דבר מתברר שמדובר בהשתקפות של הירח באיזו ביצה, הספיקה להקפצה של הגזרה.

כעבור כחצי שנה הוצבתי בגדוד אחר, אשר ישב משך למעלה משנה בגזרה המזרחית.

באחד מערבי סוף השבוע, מועדון הקצינים. בין התורנים הסמג"ד הממזר והשליש החביב. מצב הרוח טוב כיון שרואים כבר את סוף הקו והירידה ארצה אחרי 10 חודשים רצופים. באחד החדרים הסמוכים יושב קצין מהמפקדה שמאוד רוצה להשתחרר מהגדוד, ולמעשה מוזמן לראיון הצבה בשבוע הבא. על משחק זניף נרקמת המזימה: מישהו מזייף מכתב למג"ד שבו מצויין כי אותו קצין מיועד להצבה בגדוד שיחליף אותנו. השליש מדליף את תוכן המכתב לקצין, שמתחיל למרוט את שערותיו, הוא היה משוכנע שיש לו קצת חופש מלבנון. לקח בערך שעה של שכנוע כדי שיאמין שהמכתב מזוייף.

אותו מוצב, עבדכם יושב בחדר המבצעים. לפתע הרס"ר קורא למש"ק הקשר - אחד מהחיילים המצטיינים בגדוד. הסיבה - התקבלה הוראה להעמידו למשפט מג"ד כיון שחומר סודי שעליו הוא חתום נמצא במזבלה. הבחור המום, כל הרישומים שלו מסודרים. לא עוזר כלום. המג"ד מרשיע אותו, ודן אותו לקבלת דרגת סמ"ר.

תו"כ שאני סורק עם האופטי שלי את השטח שלפני הפטרול

עידן, מה זה "האופטי שלי"? ברצינות, אני פשוט לא מבין למה אתה מתכוון.

מכשיר ראייה תרמית? משקפת? כוונת אופטית על הנשק?

פנס רחוב... תוך משהו כמו 15 שניות ביצעתי 8 כדורים שתורגמו ל-8 פנסי רחוב כבויים.

את זה כבר כתבת בהודעה 7:

*רחוב בשכם,אי שם במהלך קורס הקצינים שלי ותחילת מבצע חומת מגן.... המ"פ עולה בקשר ושואל אותי אם יש אפשרות להחשיך את הרחוב וחובה במינימום רעש.

שרשור שנמשך 30 שנה, לך תזכור.

שרשור שנמשך 30 שנה, לך תזכור.

איך אתה רושם משפט כזה בלי הפנייה ל YOUTUBE... :lol:

כשהייתי בלבנון היי ו אמורים ללמוד את הגיזרה ולזהות כל גבעה בשמה . יומיים אחרי שתפסנו קו הגיע לביקורת שוקה דורפמן מפקד הגיזרה.

לרוע מזלנו החייל הכי פעור שלי היה בדיוק במשמרת וכשנשאל על איזה ואדי מה שמו הוא ענה שזה ואדי אום שוקה. הוא נכנס ל 35 יום וכל שאר צוותי התצפית בקו סגרו קצת יותר.

בלבנון השארתי 8 אנשים מהבסיס שאחד מהם חבר ילדות בפיצוץ מכונית התופת בשער פאטמה ב 88. אני נפצעתי קל שם כי בדיוק יצאנו לכיוום המוצב.

השני גרוש שלי.

את השירות העברתי כמחסנאי בחיל האוויר.

יום אחד החליטו לשים אותי בתורנות מטבח. קורה.

בתורנות, בין היתר, שמו אותי במחסן של המטבח, "לעשות סדר".

מחסנאי, מחסן, עד כאן הכל הגיוני.

ה"מחסן" היה עשוי מלוחות אזבסט, עם גדר רשת שמחזיקה את הלוחות במקום.

אני שומע רעש מוזר שמה, בין הקופסאות- חשבתי זה ניילון זז ברוח.

אז חשבתי.

אני מזיז קופסא אחת, מסתכל על הקיר מאחוריה, ונחש (פיתון מצוי דומני) מסתכל עליי חזרה, ככה: מבין הקיר והרשת.

אז גם אני הבטתי בו ככה , ואחרי כחצי דקה, השתעממתי, יצאתי החוצה, וניגשתי לאחד האחראים שם, בחור דרוזי ענקי (קצת יותר נמוך ממני, אבל יותר ארוך ממני ברוחב...). שאלתי אותו,

"תגיד, אחי, מחסן- אוקי, סבבה, יש קרטונים, הגיוני. ניילונים, הגיוני. סחורה, והכל, אחלה- הגיוני. אבל נחש?"

(מיותר לציין שאני עם פוקר-פייס)

ההבעה של הבחור השתנתה לכמה גוונים שונים, אין פה מספיק סמיילים לתאר את זה. הוא זרק את הקרטון שהיה לו ביד לרצפה, ושם זינוק עצבני (מהיר ועצבני!) לפתח המחסן. כל החבר'ה שם ראו אותו רץ, ורצו אחריו.

הבחור מסתכל על הנחש והנחש מסתכל בחזרה , ופולט קללה עסיסית (הנחש. או כך זה נשמע... ססססס...) ועוד מוציא לו לשון. הבחור נכנס לאטרף, רץ החוצה, צועק "וואלאק אף 'חד לא נכנס שמה!!!!" תוך כדי ריצה, חוזר עם מטאטא ענק, תופס מישהו שהחליט כן להיכנס למחסן (אחד הפוזיונרים שמה, אף אחד לא התרגש ממנו) מהחולצה, וזורק אותו באוויר (!!!) החוצה מהמחסן (כבר ציינתי שהוא היה ענק, כן?), נכנס פנימה, ומתחיל להלום לכיוון הנחש עם המטאטא בעצמה.

אחרי 3 דקות,חצי מהמחסן היה שבור, לנחש שלום. הוא לא הצליח לפגוע קרוב אליו בכלל. ובינתיים כולם רואים וצוחקים. וזה עוד לא היה החלק המצחיק.

חצי מהמחסן נשבר כבר. איכשהוא, עם המטאטא הוא הצליח לשלוף את הנחש משם, בשלב הזה הנחש כבר נראה יותר ככה , הוא זרק אותו בקשת יפה לרצפה, והתחיל להלום בו (לכיוון הכללי שלו, יותר מדוייק לומר) בצורה כזו שהמטאטא נשבר מהעוצמה. בינתיים כולם ממשיכים לעמוד ולהיקרע מצחוק.

ואז הגיע התברואן.

מסתבר שמישהו קרא לתברואן, והוא הגיע רכוב על גבי הריקשה הנאמנה שלו (בשלב הזה אני כבר לא יכלתי יותר לשמור על הפוקר פייס בעצמי, המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה משהו בסגנון של "מהר! אל התברואן-מוביל! נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נאחוי!!!"... קיצר, התברואן שולף מטף כיבוי אש מהרכב, ומתחיל לרסס את הנחש, שנראה כאילו עושים לו אמבטייה, רוטט מצד לצד כמו מטוטלת. רק מה, התברואן לא הביא את המטף הנכון- במקום מטף גז, הוא השתמש במטף אבקה... אני כבר מתגלגל, כמעט נופל על הנחש מהצחוק, לא יכול יותר, רוטט ומשמיע קולות של סטארטר שחסר לו שמן בזמן שריפת חורש ביום גשום

קיצר. הנחש מת, החברה פה ושם התגנבו אליו, וזרקו אותו באוויר אחד על השני (זה כבר ממש לא הצחיק אותי. אבל עדיין לא יכלתי לעצור את עצמי מהצחוק על האבקה :lol: ) וכדומה.

עד שאחד החבר'ה שואל אותי (הייתי ידוע במקוריות ההזוייה במיוחד שלי, וביכולת השליפה המהירה של מצית הזיפו שלי, זה כבר סיפור אחר...) "וואלק, ברווז, מה אתה היית עושה עם הנחש?"

-מה אתה חושב שהייתי עושה איתו?! נרתיק לספגטי!!!

עד היום כשאני שומע "נרתיק" או "ספגטי" אני מתחיל לצחוק.

סיפרתי למעלה שהייתי ידוע בשליפה המהירה של הזיפו מהנרתיק חגורה שלי.

אחד המשתחררים הגיע לקלירנס במרפאה, כשאני מפוצץ מכאבים אחרי ניתוח ועומד בתור.

"וואלק, ברווז, בחייאת, שלוף לי, פעם אחרונה אחי, אני חייב לראות".

-מה נסגר אתך, אני כולי מכופף פה, מה אתה רוצה מחויים שלי?!

"אחי, בחייאת, אל ת'באס, שלוף גבר"

-אתה שפוי?! כולי כואב פה, עזוב אותי באמא'שך.

"אני משתחרר אחי אנ'לא אראה את זה יותץר, בחייאת, פעם אחרונה!"

כולי עצבני עליו כבר, אני שואל אותו:

אוקיי. יש לי רעיון בשבילך. למה שלא נשחק ב"משימה בלתי אפשרית"? הנה, בוא, אני אדליק לך את הפתיל.

-אני חייב לציין, שכבר לפני המילה אוקיי, הוצאתי בשקט את המצית מהנרתיק, הדלקתי אותה, והצמדתי אותה לאזור מפשעתו של הבחור, שהיה לבוש למזלו בג'ינס ולא בדקרון של המדים...

לקח לו כחצי דקה להבין שחם לו. ואת כוונתי

Zהו לבינתיים.