מוציאים את הלמברטה מהמחסן - יומן שיפוץ למברטה

זמן עובר מהר כשנהנים.

למען האמת, הוא עובר מהר גם כשלא עובדים על הלמברטה בכלל...

המנוע מפורק לחלוטין, כאשר אני מנסה לאתר חלקים בכל רחבי הגלובוס.

רשימת החלקים כבר מוכנה, וההזמנה היתה אמורה לצאת, אך רגע לפני מצאתי מישהו שאמר שבהחלט עשויים להיות לו חלקים ללמברטה, אך הוא נוסע לחו"ל, ואמור לחזור לקראת החג.

לפיכך, ההזמנה נעצרה לבינתיים.

אבל...

אתמול בערב נרכש כידון, והוא אמור להגיע אליי מאנגליה בשבועות הקרובים.

בנוסף, נרכשה סירה.

סירת פח משופצת, מעזבונו של אבי סייג ז"ל.

אומנם נכון, סירת פח שוקלת יותר מסירת פיברגלס, וגם כל הלמברטה לא ממש נוסעת מהר, אך הייחוד של סירת הפח הוא זה שמשך אותי, כמו גם עצם העובדה כי ממילא הלמברטה אמורה להיות בשביל הכייף, ולא בשביל נסיעות ארוכות ומהירות. מה גם שסביר כי מי שיישב בסירה יהיו הילדים, ובהחלט זאת צריכה להיות עבורם חוויה מדהימה.

הסירה אומנם מיועדת לווספה ולא ללמברטה, אך בעזרת אי אלו התאמות שונות אצל מסגר, אני מניח שלא תהיה בעיה להתאים אותה ללמברטה.

בווספה ישנן שלוש נקודות עיגון (שתיים למטה ואחת למעלה), בעוד שבלמברטה ישנן שתי נקודות עיגון בלבד, וכמובן שהן נמצאות במקומות שונים מאשר בווספה.

לפיכך, יש לחתוך את שלושת הצינורות מהמסגרת, ולרתך במקומם שניים אחרים במקומות ובעובי המתאימים. על פניו לא נשמע סיפור גדול ומסובך מידי.

הזמן חולף לו והלמברטה ללא כל תזוזה.

נכון, הגיעו חלקים מחול, אך לא כולם...

נכון, היה הרבה זמן, אך הוא לא נוצל לנגיעה בלמברטה.

גם לאחר הווספהמניה, בה רכבתי לראשונה על קטנוע (אם אפשר לקרוא לווספה קטנוע) עם סירה, דבר שהעביר בי תחושה שונה לחלוטין ממה שהורגלתי ברכיבה על הלמברטה, עדיין לא נגעתי בלמברטה העומדת במחסן.

וכמו תמיד, טוויסט בעלילה...

כ- 14 וחצי שנים לאחר שמצאתי בעבודה גור כלבים, נאלצתי להיפרד ממנו בצער רב. מי שאין לו, או לא היה לו כלב, שהוא טיפל בו, לא יבין זאת, אך המשבר עמוק.

נכון, יבואו ויגידו "כולה כלב", ובכל זאת, זה בן משפחה.

את המחשבות והעצב אני מניח שלא צריך להסביר לאף אחד, ועל מנת להיפטר מהן, החלטתי להעסיק את עצמי, כאשר הדבר שמעסיק אותי הוא הלמברטה עם הסירה...

נכון, הכלב שלי כבר לא יגשים את החלום שלי וירכב איתי בסירה, אבל לפחות שאר הילדים יהנו ממנה (ומי יודע, אולי גם ייצור שעיר אחר (ולא, לא צ'ינצ'ילה)).

לפיכך, טלפון הורם לוולקוביץ', פגישה נקבעה ביום רביעי בבוקר, כאשר עד אז הלמברטה צריכה להיות עירומה ככל שניתן, למעט שני הגלגלים והג'ק.

היום הסתיים הפירוק, כאשר בהמשך היום מתוכננת ההרכבה של הגלגלים.

הגלגל האחורי עומד על המנוע, והיות והמנוע ריק, יש להרכיב את הציר המרכזי, ועליו להלביש את התוף.

הגלגל הקידמי עומד על המזלג (באופן מפתיע), כאשר המזלג פורק כבר לגורמים, ולמזלי יש לי מזלג חליפי, כך שהוא זה שהורכב.

רק על דבר אחד לא חשבתי.... עגלה לרכב....

כרגע אני עדיין מנסה לאתר אחת כזאת, ואם יש מישהו (עדיף בירושלים) שמוכן לתרום את העגלה שלו ביום רביעי לטובת המשימה, אני אודה לו מאוד.

היא רחוק (העגלה) אבל נתרמת ונרתמת.

אתה מוזמן.

וחוץ מזה היגיע הזמן שנדבר

ישי

היא רחוק (העגלה) אבל נתרמת ונרתמת.

אתה מוזמן.

וחוץ מזה היגיע הזמן שנדבר

ישי

שכחתי.... אתה לא מאמין לי... בסדר...

בהמשך היום ארד למחסן לצלם תמונות....

הכל צריך להוכיח בבית הזה...

היי יוני

נהנה לקרוא את שהנך עובר עם הסירה אך יחד עם זאת צר לי על הכלב גם אני איבדתי לאחר 15 וחצי שנים כלב האסקי מדהים,מאחל בהצלחה בהמשך השיפוץ תתעודד תמיד תוכל לקחת עוד כלב,הזמן ישכיח והכלב תמיד יהיה נצור בליבך כחבר טוב.

הסירה הזאת עושה לי רעידות... בתור ילד - הייתי המושל בכיפה בתוך סירה בדיוק כזו - מחוברת לווספה של אבא שלי... תענוג...

בוקר טוב יוני,

תנחומי על החבר הטוב על ארבע שהלך לעולמו. אכן, לא קל. לעיתים קרובות בעלי החיים הופכים לחלק מחיינו, ממש עוד בן משפחה בבית על כל רגעי האושר והעצב.

בניגוד לחיים, הסירה היא יצירת מופת בת אלמוות. אני נולדתי בכזו, ממש כך, בדרך לבית חולים הקריה בת"א. נפרדתי ממנה בגיל 8. אצלנו היא היתה מחוברת ל-BSA מיושן ורעשני, אבל עד היום נצור בליבי הזכרון של הנסיעות הקסומות בסירה הסגורה, בגשם ובשמש, והדמיון שלי כילד קטן שאני מטיס חללית או מטוס משוכלל.

תהנה ממנה ותסיע בה את הילדים כמה שיותר.

שלומי

תודה למנחמים...

הבוקר הורכב המנוע על הלמברטה. זכרתי את זה כפעולה יותר קלה...

מסתבר שחסרים לי מספר ברגים ואומים ע"מ להרכיב גם את הגלגל הקידמי, ואני מקווה שאפתור את זה עוד היום, ע"מ שמחר בבוקר אוכל לעשות את דרכי לוולקוביץ'.

די מתסכל היה להרכיב את המנוע על הלמברטה, הרי זה מתוך ידיעה שכל מה שהרכבתי היום יפורק אחרי שהיא תחזור מוולקוביץ', אבל אין כל ברירה אחרת.

כמו - כן, עדיין לא מצאתי פתרון לעגלה, וזה עלול להוריד לטימיון את מאמצי הימים האחרונים, עם כי אני עדיין שומר על אופטימיות זהירה....

קצת תמונות...

אופטימיות זה טוב...

אתמול התקשר חבר ושאל אותי אם אני עדיין מחפש עגלה להיום...

וכך, מצאתי את עצמי בערב, נוסע לאיזה יישוב מבודד בבנימין, לוקח משם עגלה, וחוזר לעיר הקודש.

הבוקר העמסתי את הלמברטה והסירה על העגלה, ויצאתי לעמוד בפקקים בדרך אל וולקוביץ'.

בהגיעי לשם, דני קיבל את פניי בחמימות רבה, ולא רק בגלל שהוא (וגם אני) הזיע.

פרקתי את הסירה, וכאשר הוצאתי את המסגרת של הסירה מהאוטו, דני אמר לי - זה הורכב במקור או על למברטה או על רביט - בטח לא על ווספה. את ההתאמות לווספה עשו אח"כ.

נכנסו פנימה לבית המלאכה, ולאחר מכן למשרד.

הוא הראה לי רשיון יצרן הרכב שלו. כן כן... יצרן רכב.

הוציא מהארון תמונות של למברטות, רביטים, ווספות, BSAים ושאר אופנועים וקטנועים, אשר עברו ברבות השנים תחת ידיהם. בעודי מתפעל מהתמונות, דני ניגש לאחד מהארונות, והוציא קלסר עם המון דפים מצהיבים. הוא פתח את הקלסר, פשפש בין דפיו, ולפתע אמר: "הנה זה".

הסתכלתי בדף אשר החזיק בידו והנה שרטוט של סירה של למברטה, כולל כל המידות, כל החיבורים וכל מה שצריך להיות ע"מ להביא אותה למצב מושלם.

יצאנו מהמשרד, ושבנו אל בית המלאכה, לפתע דני מתכופף, מפשפש במיגרות ואומר לי: "הנה, אפילו נבה לסירה של למברטה יש לי" הסתכלתי עליו כלא מאמין....

המשכנו לדבר, ואז שאלתי אותו על הרישוי של הסירה.

אמרתי לו שברשיון של הלמברטה לא מצויין מספר השילדה של הסירה, אז אני מבין שכלל אין לי צורך בזה, ואני יכול לשים איזו סירה שאני רוצה, ללא כל קשר למספרה, מה שגם שלא מצאתי (ולמען האמת גם לא ממש חיפשתי) את מספר השילדה של הסירה.

דני אמר לי שאין דבר כזה שאין מספר שילדה...

מיד הוא ניגש אל השילדה, מצביע על מספר בן 4 ספרות עם האות W, ואומר לי מלא גאווה: "אתה רואה - זה מספר השילדה". מבלי לבזבז זמן, שב הוא אל הארון, מוציא חוברת אשר בה, בסדר מופתי ובכתב יד קריא כל השילדות שהם בנו, בזאת אחר זאת, כאשר ליד כל מספר שילדה מופיע השם של המזמין, מספר הקטנוע, סוג הקטנוע ותאריך הייצור.

כמובן שחיפשנו את השילדה של הסירה, ומצאנו כי היא נבנתה בספטמבר 1964, עבור רביט - בדיוק כמו שדני אמר לי כשהוא רק ראה את השילדה.

יצאתי מוולקוביץ' מאושר, כשאני יודע שהסירה של הלמברטה נמצאת בידיים הכי טובות שיש, ואני משוכנע כי אקבל עבודה ברמה גבוהה, עבודה שנעשית עם הרבה אהבה, שזה חלק לא פחות חשוב בתהליך השיפוץ.

ואיך אפשר בלי קצת תמונות (בעיקר בשביל אחד מששת קוראיי שלא מאמין לי...)

אתמול דיברתי עם וולקוביץ' בטלפון, והוא אמר כי היום בצהריים הסירה תהיה מוכנה.

מייד הורם טלפון ליוני מיוני אופנועים, אשר היה מוכן לרתום לטובתי את העגלה שלו, וכך יצאתי לכיוון תלביב, כאשר בתכנון היה לראות איזו עגלה אחרת, אשר מוצעת למכירה.

בפקק בדרך לתלביב, חולף לידי אופנוע משטרתי ומסמן לי לעצור בצד. וינקר ימינה, כאשר המחשבה החולפת בראשי היא: "וואלה, צדק זה שאמר לי כי ברגע שאסע עם עגלה, כל השוטרים שבעולם יציקו לי".

השוטר ביקש רישיונות, של הכרב, שלי ושל העגלה. שאלתי אותו אם יש בעיה כלשהי, והוא ענה: "לא עשית שום דבר, אני עושה לך ביקורת".

אלפי מכוניות שוחלות בפקק, ודווקא את זאת עם העגלה הוא עוצר... כנראה שתיים במחיר אחד...

למזלי אני מסודר (לפחות בנושא רישוי) ויוני אפילו מסודר יותר ממני, וכך אחרי 3 דקות של עמידה בשוליים, הפלגתי לדרכי.

הגעתי אל העגלה...

עומדת לה עגלה חלודה למדי, לא גדולה מידי, עם גלגלים צרים (אם אני לא טועה הם 10 על 45), קשורה למדרגות חירום. הבעלים שלה טוען כי הוא שילם את הרשיון, ובגלל שאין לו כבר רכב עם וו גרירה, הוא לא עשה לה טסט. מבט ברישיון מגלה כי הוא פג תוקף לפני חודש וחצי. הווה אומר כי צריך להגיע למשרד הרישוי, להוציא רשיון חדש, לעשות ביטוח, ומשם ללכת לעשות לעגלה טסט (שאני מסופק אם היא תעבור. צמיגים יבשים שלא נסעו כבר שנתיים ובקליט דהויה לחלוטין), כל זאת היות ואין אפשרות להעביר בעלות לרכב שאין לו טסט בתוקף (למעט כמובן רכב אספנות).

לאחר דין ודברים עם הבעלים, לא הגענו לשום סיכום, ובינתיים זה עומד באוויר, כאשר הצעתי לו שבמידה והעגלה לא עוברת טסט, אני מוכן לשלם חצי מעלות התיקונים. לע"ד הצעה יותר מנדיבה.

אם מישהו יודע על עגלה לרכב פרטי (עד 750 קילו) למכירה, אשמח לדעת על כך.

וולקוביץ'.... האיש והאגדה...

כל כך כייף לראות מישהו שעובד בעבודת כפיים ונהנה מאוד ממה שהוא עושה. באמת תענוג.

הוא מצא שרטוטים מושלמים של הלמברטה שלי עם סירת פח. כמובן שהוא צילם לי אותם ונתן לי.

יחדיו חיברנו את הסירה לשילדת הלמברטה, ולאחר מכן וולקוביץ' הראה לי את החיבור המדוייק ואיך זה מתבצע. היות והלמברטה לא נכנסת בשערי הבית כאשר היא מחוברת לסירה, פירקנו את הסירה מהלמברטה, וטוב שכך, כי גם לעגלה היא לא עולה כשהיא מחוברת...

קשרנו הכל היטב, הכסף החליף ידיים, ונסעתי חזרה לעיר הקודש.

בבית הסירה הוכנסה למחסן כלאחר כבוד, ולידה נעמדה שילדת הלמברטה, מחכה בסבלנות לתורה.

כייף!

נ.ב.

אני מקווה לזכור להעלות מחר תמונות...

כמעט מסתיים לו היום, ועדיין לא העלתי תמונות...

לאחר שקיבלתי נזיפות על כך משניים מששת קוראיי, החלטתי שאין ברירה, אלא להעלות תמונות, פן אשאר עם ארבעה קוראים בלבד.

כמה שהיא יפה הסירה הזו, המון זמן לא ראיתי סירת פח אמיתית

שכזו, תיסלם נישאר רק השיפוץ של הלמברטה-רן

איזה מגניב !!

סירה אספנות חדשה מהשקית ...

איזה יופי