שני הישראלים נידונו למוות בתאילנד בגלל סחר בסמים - אני בעד !

15 שנה מנסים לעשות שלום עם החיות אדם האלו ולא הולך, צריך לחשוב על דרך אחרת ,

אולי לא הדרך שהצעתי אבל לחשוב על משהו אחר,

כי להמשיך ככה זה כמו לדפוק את הראש בקיר , ובנתיים יורד רק לנו דם והרבה!!

ומשהו אחר זה בדיוק מה שאני מציע. מדינת ישראל קטנה וסגורה. פלסטינים נכנסים (אם נכנסים) עם אשרת תייר, דרך מעברי גבול מסודרים, ואחרי בדיקה בטחונית - כמו כל אדם אחר (כולל אותי ואותך) שנכנסים לישראל היום בדרכים הרגילות (נמלי יבשה/ים/אוויר).

15 שנים לנסיון עשיית שלום עם חיות האדם, כפי שאתה מגדיר אותם (וחלקם אכן חיות אדם) לא מספיקות:

 

להערכתי, במצב הנוכחי - יעברו שניים שלושה דורות עד שבאמת יהיה שלום בין מדינה ישראלית למדינה פלסטינית (או, לחילופין, כמה אלפים טובים של הרוגים בכל צד, אם תפרוץ מלחמה, בה יבינו שני הצדדים שכל צד לא יכול להשמיד את זה שכנגד).

 

תתבייש אתה שאתה עומד נגד אחייך, זה הדם שלך, שלנו של כולם תאמין לי שמאסר לכל החיים יעשה את העבודה, רק לא למוות!

 

* לא התכוונתי בכלל לשואה ולא התכוונתי לעשות בכלל השוואה, לא ירדתם לעומק דעתי, תלייה בידי גוי! תזכרו בשנת 39 עד 47, החל בשלמה בן יוסף וכלה במאיר נקר.

אחיך?

הדם שלי?

סוחרי סמים לא חולקים דם אחד עם אנשים נורמטיביים.

לתלות בכיכר העיר מבחינתי - למען יראו וייראו.

רון.

ומשהו אחר זה בדיוק מה שאני מציע. מדינת ישראל קטנה וסגורה. פלסטינים נכנסים (אם נכנסים) עם אשרת תייר, דרך מעברי גבול מסודרים, ואחרי בדיקה בטחונית - כמו כל אדם אחר (כולל אותי ואותך) שנכנסים לישראל היום בדרכים הרגילות (נמלי יבשה/ים/אוויר).

אה, אפרטהייד!

ממש לא אפרטהייד, פשוט מדינה נפרדת.

אני רוצה לראות אותך נוסע לארה"ב או לקנדה למשל ושלא יתנו לך להיכנס. גם תטען שזה אפרטהייד? לא! זו הריבונות של המדינה שיכולה להחליט את מי להכניס ואת מי לא, על בסיס שמירת ביטחון המדינה.

כיום ישנם פלסטינים שרוצים להיכנס הנה והם לא מהווים סכנה. חלק מהם נכנסים, אלו שהם גבוליים לא. ככה זה צריך להיות.

מי שמהווה סכנה או חשד לסכנה למדינה שהיא לא שלו (כי הפלסטינים לא חושבים שישראל כמדינה היא שלהם), לא יכול להיכנס.

רוצה להיות בצד הזה? תתחייב לא לפעול נגד המדינה ותמלא חובות של אזרח. כיום אני לא רואה למה אזרח פלסטיני צריך להיכנס הנה, בדיוק כמו שאני לא רואה סיבה לכך שאזרח אוסטרלי ייכנס הנה ויפעל נגד המדינה.

אכן. אפרטהייד במשמעותו המקורית. הפרדה בין שני העמים.

מה ההבדל בין זה לבין כניסתך (או כניסתו של מוחמד , או ואן דר שפיגל, או יין-ינג, או ולדימיר בוריסוב) לארה"ב, צרפת, או טייוואן?

פרנקוס, אתה מקיש מהר מדי, שים משקולות על האצבעות.

נכון, באמת אין הבדל, אבל זה לא יעזור, כי מדינת ישראל לא תקבל לגיטימציה. כמו שטוענים שהכיבוש הישראלי בעזה נמשך כי המעברים סגורים, יקרה דבר דומה בגדה. ושוב מדינת ישראל נבהלת, ושוב הידיים כבולות. הטענה שהנה הנה אנחנו נפרדים מהשטחים ואז נוכל לכסח את האמאמא שלהם לא מחזיקה מים כבר די הרבה זמן.

ישראל יכולה לקיים הרתעה עם נסיגה מהשטחים ובלי נסיגה מהשטחים אם תהיה בה מספיק אמונה וקשיחות. הנסיגה רלוונטית רק לנושאי העומס על המדינה והשחתת המידות.

לא אכפת לי אם ישראל תקבל לגיטימציה מצידם. הם לא אזרחים ישראלים.

שתהיה להם לגיטימציה במדינה שלהם וזהו. הם לא צריכים אותנו.

ברגע שתהיה להם מדינה משלהם והם יוכלו לקיים צורת חיים נורמאלית ועם כללים, הם יהיו הרבה יותר שמחים.

הרעיון הוא לא "תנו להם מדינה ונכסח אותם", אלא "תנו להם מדינה ושלטון עם לגיטימציה, ואז הם יתחילו להתעסק עם הבעיות הפנימיות שלהם ולא איתנו".

הרעיון הוא לעשות שלום ולמנוע עוד מוות מיותר של שני הצדדים, לא לכסח את הצד השני.

עריכה:

שמר, אני אקבל את ההערה כמחמאה

למי אכפת מהלגיטימציה של הפלסטינאים?

אני מדבר על לגיטימציה להגנה עצמית של ישראל בלי איומים בחרם כלכלי/צבאי והעמדה לדין של קצינים ישראליים בחו"ל.

כל עוד יש ויכוח בינינו לבין עצמנו - אין סיכוי לאמונה וקשיחות. עד 67', עם ישראל נאבק עבור אותן מטרות, פחות או יותר.

מ-67' נוצרה למעשה תוספת (מי שנגדה יכול לקרוא לה גיבנת) למדינה, ששאבה ושואבת ממנה משאבים עצומים - בעיקר בתחום הבטחון והתשתיות, אשר באים ע"ח השקעת המשאבים הללו בתוך הגבולות הישנים, וכל זה בשם חלום ארץ ישראל השלמה.

ב-67', יכול היה דיין להמשיך לעשות את מה שעשה בכפרים אמעוס, יאלו ושאר הכפרים הערביים באיזור לטרון (נקודה זו נבחרה בגלל היותה המחסום העיקרי בדרך לי-ם) - למחוק באמצעות בולדוזרים (אם תטייל היום ברגל באיזור פארק קנדה - כל שתמצא הוא אבנים פזורות). מדינות העולם היו רוטנות, הערבים היו בורחים, ולנו הייתה את ארץ ישראל השלמה. (אז לא הייתה תקשורת ברמה החודרנית שיש היום, וזה היה יכול לעבור בשלום).

לחילופין - הוא יכול היה לנהוג ככובש רחום, להקים מייד מדינה פלסטינית שתיעזר בישראל להתקדם מחשכת ימי הביניים, ואולי לכונן עימה שלום אמיתי.

הוא (ואשכול) לא עשו את זה. גולדה הייתה ניצית מדי ומנותקת מדי בשביל לעכל דבר כזה - וכך נשארנו תקועים עם כמה מאות אלפי ערבים שהיו תחת שלטון תורכי, אנגלי וירדני - ושפיתחו זהות עצמית מאז שראו את המדינה היהודית קמה לצידם.

מאז סבסטיה 76' (אולי המחדל הכי גדול של שמעון פרס) - התירה הממשלה ליהודים להתיישב בתוך האיזורים הערביים - למרות שידעה כי זה ייתן את אותה תוצאה כמו שנתנה ההתיישבות האנגלית בצפ' אירלנד (לקח להם מעל 300 שנים להתגבר על המלחמות בין האנגלים לאירים, וזה בין שני עמים מתורבתים, לא חיות אדם ) או ההתיישבות האלמאנית (גרמניה, עפ"י הצרפתים) באלזס לוריין (שם לקח מעל 1500 שנים).

התוצאה - אנו תקועים עם כמעט שני מליון פלשתינים שאחוז השונאים של ישראל בתוכם הולך וגדל, ובערך רבע מליון יהודים שיושבים על כל גבעה סמוכה ליישוב ערבי, כדי לרדת להם לחיים, לבזות ולהשפיל אותם.

טוב לא ייצא מזה - ולכן לדעתי יש לצאת משם -וישא"ק.

נסיגה חד צדתית וגורפת רק תזיק, חילופי שטחים עם ריכוזי אוכלוסיה במסגרת הסכם קבע זו דרך יותר נכונה, כמובן שחילופי השטחים יכללו גם כפרים מהמשולש.

ישנם מספר בעיות:

-הפלסטינים כרגע לא מספיק מאורגנים להקים מדינה יציבה שאיתה יהיה אפשר לכונן הסכם קבע.

-הם לא מוכנים לפשרות אלא מתעקשים שכל דרישותיהם יענו, ועל זה העיד הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שאמר בפירוש שערפאת לא רצה להתפשר והתחמק מחתימת הסכם קבע.

אפשר להתווכח מהיום עד מחר, אתם שוכחים שיש צד שני שלא ממש משתף פעולה.

נסיגה חד צדדית ללא הסכם היא טעות נוראית וניסיון העבר רק מוכיח זאת.

שמר, למה אתה משייך את השטחים שכשנו ב67' לחלום ארץ ישראל השלמה, כמו שאתה קורא לזה?

הרי סיני בכלל לא כלול בשטח הזה, זה היה כיבוש אסטרטגי, ועובדה שסיני גם שומש כקלף מיקוח בהסכם עם מצריים וגם החזרנו אותו, אבל על זה קיבלנו תמורה (אפילו שהשלום עם מצריים הוא "שלום קר", זה עדיין משהו).

אם הממשלה באותו הזמן הייתה כל כך רודפת אחרי חלום ארץ ישראל השלמה למה לא להיכנס לירדן?

אם כבר כובשים אז למה לא.

אז זהו, שהקישור הזה בין כיבושי 67' לארץ ישראל השלמה הוא הזויי.

וכן אני מדבר גם על רמת הגולן.

לרעיונות שאתה מציע יש בסיס צודק, אני לא אומר שלא. אבל חלק מהנחות הבסיס שלך יהיו שגויות.

תנסה להיכנס לראש של המחבלים, ולצורך העניין גם של הפלסיטנאים הפשוטים.

אם אתה מודיע על נסיגה לקווי 67', מנהיגי הטרור יצאו בהצהרות של הנה, הטרור עובד.

אז למה לא להמשיך? אם כבר השגנו (בתור הערבים) את קווי 67' נמשיך בדרכי טרור נילחם גם לחזרה לקווי 48', לזכות השיבה וכו' וכו'.

והאזרח הקטן, מה לעשות יתמוך בזה. ולמה? בגלל שכמו שהמצב מצטייר כרגע ע"י הערבים וגם ע"י כמה שמאלנים מדינת ישראל היא מדינת כיבוש לא מוסרית ורודנית שרומסת את כל הזכויות של הפלסטינים, ואני אומר שאלה שטויות.

למה? כי אם היינו כאלה המצב שלהם היה הרבה הרבה יותר גרוע. ובמקרה הקיצוני הם גם לא היו קיימים.

ואפילו שבין הפלסטינים הרוב הם אנשים מוסריים והגיונים, ברגע של משבר, אנשים פונים למי שמספק להם עזרה ופותר להם בעיות.

ואם במקרה הטרור והמשטרים הקיצוניים יפתרו את הבעיה (כמו שקרה הרבה פעמים בהיסטוריה) אז למשטרים האלה לא תקום התנגדות.

אין לנו מה לדבר על נסיגה ללא הסכם. זה פשוט לא ריאלי ומתפרש כחולשה.

אם אנחנו באמת רוצים שלום אמיתי עם הפלסטינאים אנחנו צריכים להיות המושיעים שלהם.

גם כלכלית-חברתית וגם שחרור שלטון הטרור.

כי ברגע שאתה מספק פתרונות לעם במשבר, אתה זוכה לאהדה ממנו. ואפילו לאהדה כלפיו מהצד שלנו.

בגלל זה אני לא מאמין בגישה השמאלנית התבוסתנית.

וחבל סתם לתקוף את רעיון ארץ ישראל השלמה ולטעון שמלחמת ששת הימים גרמה לפילוג בעם.

וכן, אני מכיר את הסמל של האצ"ל.

לדעתי לפני כל נסיגה, ישראל צריכה להבהיר טוב מאוד על ידי מערכה פסיכולוגית חזקה, מהן הסיבות לנסיגה.

ישראל צריכה להצניח עלונים ממטוסים, לשבש את השידורים בטלוויזיה וברדיו ולהבהיר לאזרחים בכל צורה אפשרית מה יקרה במקרה של נסיגה ומה יקרה במקרה של שיבוש הנסיגה.

צריך להסביר לפלסטיני מהרחוב מה ההשלכות של מה שהחמאס עושה ומה הסיבות להתנהגות של ישראל.

צריך להראות להם שאנחנו לא אלו שהם צריכים לפחד מהם ולא אלו שרוצים לשלוט בהם, וככה אולי לגרום להם להבין מה קורה מסביבם.

מערכת התעמולה הפלסטינית עובדת טוב מאוד, בין השאר בגלל צורת החיים החמולתית שיש להם.

אני פגשתי בטיסה לחו"ל פלסטיני נוצרי ואת אשתו ב2006. הם סיפרו לי על הטבח הנוראי שעושים שם היהודים ואיך הורגים יותר מ150 איש ביום (בולשיט!).

אין צורה אחרת לעשות את זה. לבעיה הזו אין פיתרון צבאי אם העם עצמו שםלא מבין למה עושים מה שעושים. לישראל אין כרגע כוח לסגת כי הכעס עדיין שם. צריך להביא כמה שיותר אנשים למצב מודעות שונה שבו הם יראו מה באמת קורה ושיבינו שמשקרים להם בפנים כל היום. אני משער שרוב העם יודע את זה אבל לא יודעים מה לעשות עם זה ולא יודעים שיש להם אופציה אחרת.

בנוסף, צריך להבהיר למתנחלים שהחל מתאריך מסוים ישראל מוציאה את הכוחות שלה מאזור מסוים, ככה שהם יהיו לבד בשטח עוין שלא שייך למדינת ישראל באופן רשמי.

בפעם הראשונה הם לא יאמינו ואולי גם ייפגעו מפלסטינים שיבואו לתקוף אותם.

בפעם השניה הם יראו שצה"ל החליט באמת לדבוק ההחלטה שלו ולא לשגר לשם חיילים.

בפעם השלישית הם ייתפנו מרצון כי הם יראו שהם לבד.

ככה צריך לנהל את זה. הבעיה שלנו היא לא צבאית אלא אזרחית לחלוטין. זה שישנם גופים קיצוניים שמפריעים לשני הצדדים, זו בעיה אחרת.

שמר, למה אתה משייך את השטחים שכשנו ב67' לחלום ארץ ישראל השלמה, כמו שאתה קורא לזה?

הרי סיני בכלל לא כלול בשטח הזה, זה היה כיבוש אסטרטגי, ועובדה שסיני גם שומש כקלף מיקוח בהסכם עם מצריים וגם החזרנו אותו, אבל על זה קיבלנו תמורה (אפילו שהשלום עם מצריים הוא "שלום קר", זה עדיין משהו).

סיני נכלל בחלום א"י השלמה - לפני שאתה מתווכח איתי, אנא בדוק את העובדות (על הדרך, בדוק מה זה "שומש" ):

ברית בין הבתרים, בראשית ט"ו, פס' י"ח:

"לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת".

זה שלא היו שם המוני מתיישבים חדורי רוח הקודש (רוב המתיישבים בחבל ימית ושאר הישובים היו חקלאים חילוניים, שהתפנו ברובם מרצון תמורת פיצויים) עדיין לא מוריד את האיזור מחזון א"י השלמה. בגין גם הסכים לתוכנית האוטונומיה בזמנו (78-79, עוד הרבה לפני אוסלו) בידיעה שביום מן הימים, אחרי שהפלסטינים יחיו בשלטון עצמי במשך זמן מה - זה יהפוך למדינה (בתקווה שללא כח צבאי). להזכירך - באותם ימים לא היה לא חיזבאללה, לא חמאס, לא ג'יהאד איסלאמי, ושאר התנועות שקמו בעקבות היאוש של הפלסטינים מסיום הכיבוש הישראלי.

 

אם הממשלה באותו הזמן הייתה כל כך רודפת אחרי חלום ארץ ישראל השלמה למה לא להיכנס לירדן?

אם כבר כובשים אז למה לא.

אז זהו, שהקישור הזה בין כיבושי 67' לארץ ישראל השלמה הוא הזויי.

וכן אני מדבר גם על רמת הגולן.

 

לא הייתה תוכנית מגירה לכיבוש שטחים. ישראל יכלה בקלות לכבוש את רוב מדינות האיזור ב-67', אבל האינטרסים היו נגד הפלת המשטרים במדינות השכנות (אתה יכול לתאר לעצמך את ישראל שולטת גם על מצרים, סוריה, לבנון וירדן?)

לרעיונות שאתה מציע יש בסיס צודק, אני לא אומר שלא. אבל חלק מהנחות הבסיס שלך יהיו שגויות.

תנסה להיכנס לראש של המחבלים, ולצורך העניין גם של הפלסיטנאים הפשוטים.

אם אתה מודיע על נסיגה לקווי 67', מנהיגי הטרור יצאו בהצהרות של הנה, הטרור עובד.

אז למה לא להמשיך? אם כבר השגנו (בתור הערבים) את קווי 67' נמשיך בדרכי טרור נילחם גם לחזרה לקווי 48', לזכות השיבה וכו' וכו'.

זה כל הויכוח בינינו. הבנת התגובה של הצד שכנגד. אני טוען שאם תצהיר חד משמעית שזה מה שישראל מוכנה לתת, תמורת שלום (או מצידי אי-לוחמה קבועה. אני לא מצפה לשלום בין העמים בשנים הקרובות, כמו שכתבתי קודם), ועומד מאחורי הצהרה זו (להבדיל ממעשי ממשלות הימין ב-30 השנים האחרונות, למעט אולי מבצע "חומת מגן", שהיה בערך היחיד בו ידי הצבא לא נקשרו מאחור) - הפלסטינים יבינו שהם הגיעו לקצה גבול היכולת של סחיטת מדינת ישראל. אפשר להגיד עליהם הרבה דברים רעים - מטומטמים הם לא. כרגע הם יודעים שרוב ההצהרות של ישראל הן בע"מ - כי בחיבוק הדב בין שתי המדינות - אין לנו אפשרות לפעול ללא הגבלה (הן מבחינה בינלאומית, והן בשל הישיבה בתוכם, ושלהם בתוכנו). ברגע שהפרדת בין העמים - יש לך את הכח והיכולת להגיב (אם בכלל צריך).

כפי שאני רואה את זה- כדי להגיע למצב הזה יש שתי אפשרויות:

1. טרנספר מוחלט - עפ"י תורת גנדי. תסתכל על זה ריאלית (גם אם תתעלם מההשלכות הבינ"ל, המוסריות והלוגיסטיות, למרות שאישית לא הייתי מוכן להגיע למצב כזה, של עקירת מליוני אנשים מבתיהם בניגוד לרצונם וללא פיצוי - אבל נניח שזו החלטת ממשלה וכנסת) - זה לא מעשי. אין לך לאן לזרוק כמעט 2 מליון ערבים בלי (לכל הפחות) להפיל משטרים במדינות אליהם יגורשו (ירדן למשל) ולהקים עליך מדינה אוייבת צמודה לגבולך, שלא תחדל מלנסות להילחם בך.

2. חלוקה לשתי מדינות בשטח הקיים (שוב, יש מספיק מקום) - הגעת לאותו מצב כמו הטרנספר, עם חסרון של ויתור על שטחים ושכנות הדוקה של מדינה כזו לגוש דן (אפשר לחשוב שהיום זה משנה משהו, ושחיי אזרח בת"א שווים יותר מחיי אזרח בשדרות), אבל יתרון של פעולה מול מדינה האחראית לתושביה/אזרחיה - כולל הפתרון (הבלתי רצוי) של מלחמה כוללת (לא עם ידיים קשורות) במדינה זו. היום אתה לא יכול להילחם בארגון שאינו קיים. ארה"ב ניסתה את זה בויטנאם וברחה משם. היא אוכלת קש בעיראק ותצא משם מהר משנדמה לך. הצרפתים ניסו זאת באלג'יר וברחו. לא חסרות דוגמאות של כאלה שהיו חכמים כמונו וברחו עם הזנב בין הרגליים (ואצלנו זה קשה יותר, כי ארגוני הגרילה שמולנו באים אלינו הבייתה כדי להתנקם, זה לא רק עמידה שלהם מול כוחות צבאיים).

 

אין לנו מה לדבר על נסיגה ללא הסכם. זה פשוט לא ריאלי ומתפרש כחולשה.

אם אנחנו באמת רוצים שלום אמיתי עם הפלסטינאים אנחנו צריכים להיות המושיעים שלהם.

גם כלכלית-חברתית וגם שחרור שלטון הטרור.

בעשר השנים האחרונות אתה (ישראל) אחראי ישירות לחנק העם הפלסטיני מבחינה כלכלית (סגר, גדר הפרדה וכו' - אני לא טוען כרגע אפילו מילה אחת כנגד האמצעים הללו, ובטח לא על הסיבות (הצודקות ברובן) לנקיטתם, אלא אומר זאת כעובדה), ובנסוף לכך אתה רואה שהם לא בדיוק מעוניינים להשתחרר מהשלטון הזה (בעיניהם זה לא שלטון טרור, אלא להיפך - שלטון שאולי יושיע אותם מהישראלים). אני לא רואה איך אתה גורם לפלסטינים להפוך לאוהבי ישראל במאה השנים הקרובות. הם אולי רוצים לשתף איתנו פעולה, אבל לא מאהבה יתרה, אלא מהכרה שיש לשני העמים אינטרס משותף לעבוד יחד, והוא הבאת קידמה ורווחה כלכלית לשני העמים.

כי ברגע שאתה מספק פתרונות לעם במשבר, אתה זוכה לאהדה ממנו. ואפילו לאהדה כלפיו מהצד שלנו.

בגלל זה אני לא מאמין בגישה השמאלנית התבוסתנית.

שוב הגישה השמאלנית התבוסתנית. סיסמה שניגנו אותה כ"כ הרבה בקרב הימין הקיצוני - שרוב גוש הימין באמת מאמין בה. אתה יודע בכלל מה הגישה השמאלינית? קראת פעם את ההצעות של השמאל? לטעמי הגישה של הימין היא בגדר פנטזיה (להישאר לשלוט בשטחים, ביחד עם הערבים שבתוכם (אלא אם אתה הולך על טרנספר, קרא למעלה למה זה לא ישים לדעתי), לגרום להם לאהוב את ישראל או להשלים עם הכיבוש, ועדיין להמשיך לפתח את הארץ כולה, להקצות משאבים צבאיים וכלכליים ולחכות להסדר שלום עם כל העולם בגלל שאנחנו יפים ונחמדים.

השמאל מציע להפריד בין שני העמים, בצורה (כפי שאני רואה אותה) שתתקבל ע"י רוב העולם ורוב הפלסטינים (עדיין), לוותר על שטחים שאולי מכילים אתרים הסטוריים חשובים לעם ישראל, אבל מכל בחינה אחרת - לא נותנים היום הרבה למדינת ישראל כמדינה (למעט נושא המים - שעליו צריך להגיע להסדר - הכוונה לאקוויפר החוף ומקורות המים מזרחה לו), אלא משמשים משקולת על צווארה, בטחונית וכלכלית (איום הטנקים ממזרח וכו' אינו רלוונטי עם אמצעי הנשק שיש היום. טילים מהווים איום חמור בהרבה).

אתה יכול לקרוא לזה תבוסתנות - אני קורא לזה הכרה במציאות. עפ"י דרכך נחיה לנצח במדינה חצי צבאית, כולל הקזת דם מתמדת לשני הצדדים, במנות קטנות אך כואבות מאוד. עפ"י דרכי נתכווץ למימדים ההולמים את מידות עם ישראל, נקבל סיכוי לחיים נורמליים (או, לחילופין - ניכנס למלחמה "סטנדרטית" ממנה נוכל להגיע להבנה עם הפלסטינים על נוכחות שני העמים כאן, אבל עדיין נגיע לסיום הסכסוך).

הערה ודימוי קטנים לסיום - לגבי יתרונות וחסרונות גודל המדינה.

כשאדם רב מכות - מה יותר יעיל כנשק - יד פתוחה שיכולה לתת סטירה, או אגרוף קמוץ שיכול להפיל את היריב ארצה?

כשאדם רב מכות - מה יותר יעיל כנשק - יד פתוחה שיכולה לתת סטירה, או אגרוף קמוץ שיכול להפיל את היריב ארצה?

שמר,

הבעיה היא שכשאתה נותן למישהוא מהימין את הדימוי הזה הוא בכלל לא רואה יד פתוחה לסטירה או אגרוף קמוץ, במקרה הטוב הוא רואה בדמיונו את הכת של הגלילון.