אתיקה עיתונאית לאן ??

תגיד לי מתי בפעם האחרונה שראית כתבה שנראה לך שהיא נכונה , לא מצאת כמה ימים אח"כ את הסיבה האמיתי או את הרקע של מי שכתב אותה? לא יודע לגביכים , אבל מנסיון של שנים , עד היום כול העיתונים חוץ מגלובס היו די מוטים בכול מיני כיוונים . זו הסיבה שאני מנוי על גלובס וקורא רק אותו . והאמת שעכשיו הוא גם מתחיל להדרדר.

 

אז זהו זו המדינה שלנו

 

בברכה יהודה

נשאלת השאלה האם כאשר עיתונאי רכב יוצא לחו"ל במימון יבואן רכב ומקבל טיפול הכי טוב בעולם , האם אין השפעה של האירוח על הכתיבה או הביקורת והאם לפני שהוא מקיש על המקלדת של הלפ-טופ הוא חושב ואפילו לעשירית שנייה על האירוח שקיבל

דובי, אתה מפספס את הנקודה בגדול. הוא לא חושב על האירוח שקיבל אלא על האירוח הבא שלא יקבל אם יכתוב בדיוק את מה שהוא חושב. ועל אלה שאחריו...

כמובן, כל זה רק בתנאי שבכלל מותר לו לחשוב. השחיתות האמיתית אינה נמצאת בנסיעות לחו"ל (למעט בכלי תקשורת שהם בגדר מונופול, כמו ידיעות אחרונות) אלא בתקציבי הפרסום. האיום האמיתי על הכתב אינו מתבצע ישירות מהיבואן אלא באמצעות העורך/מו"ל, שחושש מחרם פרסומות.

אתם הרי לא צריכים שאספר לכם שוב על מה שקורה בארץ, אבל הנה סיפור מעניין על איך סחטו ג'נרל-מוטורס את אחד העיתונים הנחשבים בארה"ב - לוס-אנג'לס טיימס - ובאמצעותו את כתב הרכב היחיד בעולם שזכה עד היום בפרס פוליצר (טוב, זה רק בגלל שחבר השופטים של הפוליצר לא קורא עברית...):

http://www.detnews.com/2005/autosinsider/0504/09/autos-144684.htm

רוני, קראתי את הכתבה שבקישור ואני לא רואה "איך סחטו ג'נרל-מוטורס את אחד העיתונים הנחשבים בארה"ב - לוס-אנג'לס טיימס.." כמו שאמרת.

מהכתבה עולה דווקא כאילו הכתב אכן העלה טור נוסף בו הוא ממשיך לבקר את GM באופן נוקב למדי (ובצדק, אגב) וש-GM באמת הפסיקו לפרסם ב-LA Times.

הטיימס כתבו מה שכתבו, GM איימו, הטיימס ציפצפו על האיום והמשיכו לכתוב את מה שהם רוצים ו-GM מימשו את האיום שלהם.

אני לא רואה כאן את הסחיטה.

הכתבה היא מאפריל 2005, יש לזה המשך איפשהו?

מוטי

יש המשך. מתוך ידיעה מאוגוסט אותה שנה, כאשר GM חזרו לפרסם בעיתון אחרי הפסקה של כמה חודשים:

Times spokeswoman Martha Goldstein said Monday that the paper has "had productive conversations with GM, and while we didn’t see the need to run a correction, we listened to their concerns.” GM spokesman Brian Akre said the automaker and Times executives "have respectfully agreed to disagree on some of the issues" that caused the rift. "We appreciate [The Times’] ongoing willingness to listen."

דהיינו: היו שיחות, מה שכבר נכתב לא תוקן, ואין לנו מושג מה נאמר בחדרי-חדרים והאם ניתנו הנחיות כלשהן לכתב המדובר. אני מנחש שכאחד ששזכה בפרס פוליצר, הוא לא התכופף - זה לא שהיתה לו בעיה להשיג עבודה במקום אחר.

טל

כשיבואן/יצרן (או בנק או כל חברה מסחרית אחרת) מפסיקים לפרסם בכלי תקשורת בעקבות ביקורת שפירסם עליהם, אפשר להגדיר את החרם באחת משתי האפשרויות: סחיטה או נקמה.

(הערה: אם הביקורת היתה שקרית ניתן היה להגיש תביעת לשון הרע)

ומה קרה בעקבות החרם? the paper has had productive conversations with GM

מנסיוני ומהגיוני, אינני רואה "שיחות פרודוקטיביות" כחלק מתהליך נקמה. אני כן רואה בהן השפעה על התנהלותו העתידית של העיתון.

ולידיעתך, טל שביט, הצטיינותו של עיתונאי משפיעה על אפשרויות התעסוקה שלו הרבה פחות מאשר סירובו לקבל תכתיב "כלכלי" של המו"ל. ומאחר שמיותר לחזור על דוגמה מקומית(...), הנה עוד אחת מאמריקה.

לפני שנים לא מעטות מונה בכיר כתבי מגזין הרכב המוביל בארה"ב, דון שרמן, לעורך המגזין. כשהוחלף לאחר תקופה קצרצרה יחסית, ביררתי מה הסיבה אצל אחד מכתבי המגזין, קאר-אנד-דרייבר. "זו היתה דרישה מדטרויט (בירת תעשיית הרכב האמריקאית - ר'א')," היתה התשובה. ולא, אף מגזין רכב אחר לא מיהר לקבל לשורותיו את שרמן כמוצא שלל רב. להיפך.

נדמה לי שבארה"ב במיוחד מגזיני הרכב אכן נוטים להיות מושפעים משיקולים כלכליים, ולכן הם הרבה פחות נשכניים והרבה יותר חלביים מאלו שמעבר לאוקיינוס האטלנטי. אלא שכאן לא מדובר על מגזין רכב, אלא על עיתון יומי רב תפוצה, עם פורטפוליו רחב של מפרסמים מכל התחומים. האם זה אומר שהוא לא הושפע מהסרת הפרסום? אני מעריך שכן, למרות הצהרת הדוברים כי "הוסכם שלא להסכים". אבל אני בהחלט חושב שגם בארה"ב, כתב זוכה פוליצר לא יתקשה למצוא עבודה בעיתון יומי אחר.

אבל כל אלו הן ספקולציות בלבד.

טל

בעלויות צולבות מביאות לאינטרסים שסמויים מעיני הצרכן הפשוט,

אולי עצם קיום הכתבה מהווה אחד כזה, ואולי דווקא הכתבה על סדרת הכתבות היא האינטרס הסמוי של מישהו...

הגדיל לעשות עיתון "Motorcyclist" בכתבה על קסדות רכיבה.

הכתבה גררה אחריה רעידת-אדמה של ממש בתחום. שני יצרנים, בצעד של מחאה, הפסיקו בעקבותיה לפרסם בו.

http://www.fullgaz.co.il/tech/blowing-the-lid.php

בארה"ב במיוחד, מגזיני הרכב אכן נוטים להיות מושפעים משיקולים כלכליים, ולכן הם הרבה פחות נשכניים והרבה יותר חלביים

"בארה"ב" :lol:

הא לכם סיפור מעניין - גדול עיתוני הרכב בקמצ'טקה עילית היה מאז ומעולם עגולע-נייעס. את העיתון ערך שצ'ופק סחווסקשצ'מנייפצקר, עיתונאי רב זכויות שנודע ביושרו הרב.

יום אחד בעודו מבוסס בבוץ בדרכו מפלך נידח לעיר המחוז כשבצקלונו חומר רב שאסף אודות שחיתות לכאורה במפעל יצולי כרכרות (וכן מספר בקבוקי שנאפס בלוטים משובח) נתקל בדוב אימתני.

שלף שצ'ופק את חרבו, קטל את הדוב האימתני במיומנות וישב להתקין לו ממנו סעודה.

מאי שם הופיע הלך כפוף ודל ושצ'ופק (שהיה אמנם גוי, אך איש טוב היה) הזמינו לסעוד ליבו בצלי דוב אימתני לשעבר.

הודה לו ההלך, סעד את ליבו והעביר איתו את הערב בשיחה מעניינת על שוק הכרכרות ועל עפיצות האפסרים הצרפתיים בשבילים מפותלים. משהקיץ הבוקר המשיכו איש איש לדרכו.

מקץ כמה ימים התקבלה במערכת עגולע-נייעס טלגרמה בהולה מארמון הפריץ ובה הזמנה שאינה משתמעת לשתי פנים להתייצבות בהולה של העורך.

לבש שצ'ופק את מיטב מחלצותיו ויצא כולו חיל ורעדה לארמון הפריץ ושם התבשר כי אותו הלך דל שפגש בדרכו היה איש הסקורישצ'וורקק, שירות הביטחון מהלך האימים של הפריץ וכי הוא הביא את סיפור המעשה אודות השחיתות במפעל יצולי הכרכרות לאוזני אדונו.

אלא מאי? הפריץ ידו בכל ויד כל בו ומפעל יצולי הכרכרות הוא מתת מימנו לאחיינו רפה השכל גרעבעלע. ואם יתגלו מעשיו הנקלים של אותו אחיין ימושו עסקיו ויחזור הוא להיסמך על שולחנו של הפריץ, ללהג הבלים בעת סעודות ולעגוב אחרי משרתות וחיות מחמד. והלא אין שצ'ופק רוצה שעוגמת נפש כזו תהיה מנת חלקו של הפריץ המיטיב, הא....?

עמד שצ'ופק על שתי רגליו האחוריות, זקף בלוריתו והניף אצבע מורה מתריסה באויר "גם אם אלך בגיא צלמוות, לא אירא - כי יושרי מהלך עימי! ללא מורא וללא משוא פנים ססמתי, האמת והצדק דגלי! את הכתבה לא אגנוז!"

הבין מיד הפריץ שמולו אינו עומד אדם ככל בני תמותה כי אם איש יחיד במינו, נדיר וטהור וקשה כיהלום, שכמוהו מתגלים לאנושות אחת לתרי דורות לכל היותר ומיד ציווה לאינקוויזיטור הראשי לפרק אותו לגורמים כדי לבדוק מה כל כך מיוחד בו ואיך למנוע השנות מקרים כאלו.

שרידיו של שצ'ופק שמורים בצנצנות במרתפי הארמון עד היום ומוצגים לקהל בחגי ומועדי קמצ'טקה עילית.

את עריכת עגולע-נייעס קיבל עליו אחיין אחר של הפריץ בשם שוועבעלע, והוא דרדר אותו למדרגת פרסומון עלוב.

מקווה שלמדתם את הלקח שלכם - תמיד שאו באבנטכם חרב, כי אינכם יודעים מתי תהיו רעבים ותמצאו דוב.

לילה דוב.

סליחה, טוב. לילה טוב.

LOL, ממש סיפורי הדוד רמוס :

הא לכם סיפור מעניין: הבין מיד הפריץ שמולו אינו עומד אדם ככל בני תמותה כי אם איש יחיד במינו, נדיר וטהור וקשה כיהלום, שכמוהו מתגלים לאנושות אחת לתרי דורות לכל היותר ומיד ציווה לאינקוויזיטור הראשי לפרק אותו לגורמים כדי לבדוק מה כל כך מיוחד בו ואיך למנוע השנות מקרים כאלו.

עזבו אותי מאתיקה-שמתיקה - תנו לי ליהנות מתצלומי כרומו טובים (ויותר מזה אין נפשי חפצה לדעת פן תקום עלי הלילה).

אישפוז? מיידי בהול!

תענוג של כתיבה.

שאלה לי לכל חברי לשרשור ידועי השם ויודעי הדבר :

היש עיתונות בלתי תלויה?

גם באינטרנט כבר אי אפשר למצוא.

אפשר גם להבין את המפרסם "המתנקם" וגם את העיתונאי המתכופף.

נגיד שהמפרסם רוצה לפרסם מודעה מושקעת שאומרת "אצלנו תגיע למוסך רק כל 30 אלף קילומטר". אבל רצה הגורל ובאותו הגיליון יש מבחן רכב לאותו הדגם שמספר איך רכב המבחן הדנדש הדליק איזו נורת אזהרה במהלך נסיעת המבחן, ביציאה מהחניה, והיה צורך לחזור למוסך היבואן מיד.

העיתונאי הישר מזכיר את האירוע. כל הכבוד לו.

המפרסם גונז את הפרסומת באותו הגיליון. איזה טעם יש לו לזרוק כך כסף?

ואם העיתונאי הישר כותב על רכב מסוים בדף הדגמים הקבוע "מיושן, כבד", אבל המפרסם כותב במודעה "רכב פצצה. מיליון איש לא טועים". איזה טעם יש לו לפרסם בעיתון הזה?

בקיצור, ככה זה בחיים. אין פה רשעים גדולים או צדיקים גמורים...

אישפוז כול הכבוד על הכתיבה .ממש נחנקתי מצחוק

ולגבי הנושא , בזמנו קראתי שני עיתוני סטריאו שנחשבים להכי טובים , אחרי זמן רב הבנתי שחברות אמריקאיות שונות זוכות למיקומים שאלא אם כן יש "פטריוטיות" לא היה מקומן שם. וזה ירחונים של היי אנד , שהמערכות המדוברות מתחילות בכ10K דולר ומעלה .

אז אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר. לכן לא התפלאתי לדעת שירחונים אחרים גם יש להם "חלביות" מסויימת כלפי גופים מסוייימים. ולאחר קריאה מרובה ניתן למצוא את היבואנים/יצרנים המדוברים

בברכה ושבת שלום יהודה

בהודעתי הקודמת חל שיבוש טכני ונשמט ממנה הקטע האחרון. אז הנה הוא.

את האגדה שחיבר אשפוז יש לקרוא לא על רקע יגאל סרנה וידיעות אלא על רקע אחר לגמרי:

אני מאמין שתומר הדר הוא אדם הגון כי אני מכיר אותו.

אבל מה שאנחנו מאמינים לא רלוונטי, הקרדיביליות של עיתון הארץ נפגעה ואני מאמין שזה לא יעבור בשתיקה והעניין עוד יתברר.

אני לא יודע, אשפוז, אם יש לך ילדים קטנים ואם אתה נוהג להקריא להם אגדות לפני השינה; אם כן, אני ממליץ על אגדות עם מוסר השכל שונה.