איך אפשר להיפרד מאוטו שאתה אוהב? או: "מכתב לויקי".

בימים אלו לאחר שלוש שנים עם הסיויק שברשותנו אנחנו עומדים בפני החלפת האוטו.

אומנם אנחנו די נעולים על סיוויק ממודל מתקדם והכל טוב ויפה, כך שהעסק הולך להיות די דומה וכנראה שהכל סגור.

אבל...

אבל אני לא יודע איך להיפרד מהאוטו!!!

בזמנו היא שירתה אותי נאמנה בדרך לבי"ס עם עוד אינספור פעמים שניקיתי אותה, עם פוליש וכיוב'.

האוטו הזה ליווה אותי למקומות נהדרים. ופשוט גרם לי הנאה כל פעם מחדש מרגע ההנעה ועד לניתוק המנוע.

ובימים הרעים כאשר בא מישהו בזדון ועושה לבחורה שלך רע ולהתעצבן על כל פיפס שקורה לה.

אחרי כל טיפול שמחתי להוציא אותה מפנקת יותר, כשכל קיק שלי איתה (בזמן שהמוזיקה כבויה) גרם לי להרגיש כמו מלך כשהמנוע הפיק את הצליל האהוב של הסיויק בזמן שהשמש מתנוססת מעליי בזכות הסנרוף המפנק. כי ככה היא בשבילי, כמו בחורה שאוהבת ומפנקת.

אפילו קראתי לה בשם, "ויקי" קראתי לה.

אומנם אני יודע שמדובר בחתיכת פח ולא יותר מזה, אבל מה לעשות!? אני גבר! וגברים אוהבים את השטויות האלה.

אז איך בכל זאת אני יכול למכור את היפייפיה שלי ולהיפרד ממנה לשלום כאשר מישהו אחר נוהג בה?!

אני יודע שאני נשמע כמו ילדה קטנה, אבל אני בטוח שכל בן אדם שקשור לאוטו שלו בצורה כלשהיא חושב כמוני.

ובטח שיש כאן כמה שמזדהים איתי.

תגובות ועצות יועילו מאוד!

ויקי, אוהב אותך!

מכיר את התחושה. היא עדיין צפה ועולה בי מדי פעם, מאז שמכרתי את ה205.

כנראה שיש רכבים שנקשרים אליהם, ויש כאלו שלא.

התחושה הזו הכתה בי בחזקת שתיים, כששמעתי שפיקה צביק מכרת את המאתימחמש שאני מכרתי לו.

התופעה ידועה.

הרגע המוזר היה בסוף המכירה שהבחור נכנס לפיאט קופה והיא נסעה בלעדיי

כששמעתי שפיקה צביק מכרת את המאתימחמש שאני מכרתי לו.

בטח היה לו קשה להחזיק אותה

http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/668/715.html

תמונה מקדימה....

להיתאהב ברכב דיי לא ייחודי/מיוחד זה שריטה, אבל ליקרא לו בשם זה כבר בקע.

לא סתם אומרים שמכונית זה כמו בחורה

צריך להמשיך הלאה

לכל אחד הייתה את המכונית הראשונה שהוא תמיד יזכור

אכן גם אני מוכר את הספרדייה שלי בעוד כמה חודשים..

עוד מעט עוברים שנתיים איתה ואני חושב להתקדם כבר למשו קצת יותר ספורטיבי..

ורק המחשבה שהיא לא תיהיה שלי עושה לי רע , כל כך מטפח אותה ומשקיע בה המון המון זמן.

נסעתי איתה לכל מקום.. הייתי איתה בחרמון , אני הבטחתי לה שאני יקח אותה גם לאילת

אבל חייבים להפרד מתישהו

הרבה אנשים לא מבינים את זה( כמו אבא שלי למשל) אבל אפשר "להתאהב" במכונית, אני עדיין מתגעגע לאוטו הקודם (גם A3 ) , יש לי הרבה זכרונות יפים בו. הנשיקה הראשונה "האמיתית" שלי הייתה באוטו הזה , נסעתי בו גם לסיני עם החברים שלי.

תאמינו לי , גם היום יש לי A3 אבל ההרגשה היא שונה.

בזמנו מכרתי את ה 205 GTI שלי (הידועה בבית בכינוי ג'יטו).

בשניה שהקונה נכנס לאוטו,התניע והתרחק מאיתנו תפסתי את הראש ויללתי "איזו טעות! איזו טעות!"

שבוע הייתי בדיכאון.

עד היום אני מצטער שמכרתי אותה.

כשמעתי שזה שרכש ממני את ה- A4 לא הצליח לשמור עליה והיא קיבלה שיפשוף על כל הצד, הלב שלי נצבט כאילו שהיה מדובר בבן אדם ולא בפח.

9 שנים שמרתי עליה עם הצבע המקורי, חודשיים שהיא לא הייתה אצלי וגמרו לה על הצד.

עצוב, אבל בסופו של יום מדובר במכונה שהאנשנו (מלשון אנוש) אותה ולא בבן אדם אמיתי.

כנ"ל אני לגבי הפולו 16V.

היום אני נוסע ברכב הרבה יותר טוב, אבל עדיין... הגעגועים. תקופה של 5 שנים זה לא צחוק.

מצטרפת לשרשור, בוריס מתגעגעת!!! מקווה שמטפלים בך טוב...

בוריס

איפה התמונה של בוריס צולמה?