מבחן - שברולט קאמרו

עידון? לא תודה, תנו כח. טורבו? תשאירו אצלכם, אנחנו ניקח סמ"קים. הנעה כפולה? דיפ'ים ממוחשבים? עזבו, שלחו את הכוח אחורה, אנחנו נסתדר. רומן יצא לבדוק אם בעולם של סכיני מנתחים יש גם מקום להלמניות.

 

כתוב היטב, רומן. תודה!

פשוט וואו

בהחלט מגיעה מילה טובה ליבואן שהביא אותה עם נתונים שכאלו.

רומן, יופי של מבחן.

 

אני מאלה שנהגו על קאמרו אחרת וההתרשמות שלי אכן דומה מאוד לשלך - זה אוטו שאפשר לאהוב בקלות.

ברכב שאני נהגתי לא הבחנתי בבעיית בלמים, לא שהעיניים נעקרות מארובותיהן בבלימה, אבל הבלמים בהחלט שבסדר.

 

עיקר נקודות החולשה של האוטו הזה הן איכות הבניה של תא הנוסעים, והראות האיומה החוצה כולל מראות הצד הנוכחות/ נפקדות.

תודה על השיתוף, נהנתי לקרוא !

תמיד היתה לי פינה חמה בלב למכוניות השרירים האמריקאיות, למרות שחוץ מביצועים בקו ישר הן לא ידעו לעשות הרבה, אם בכלל.

אבל גם בביצועים פרועים יש לא מעט כיף, מסתבר.

לפחות בדור האחרון של מכוניות הרטרו האמריקאיות יש כיסוי לעיצוב הרומנטי.

כתוב מעולה

תודה על המידע!

רומן, כתיבה מעולה! אני פשוט מטורף על הרכב הזה. אין הרבה רכבים מגניבים כמו הקאמרו. יש לה חסרונות (עם כל הגודל הזה-0 פרקטיות) אבל זה מהרכבים שיש להם מה שאוהבי רכבים מחלידים קוראים לו-אופי. המחיר שלה בארץ הזוי כמובן אבל במחירה בארהב היא גם לא מתחרה כל כך מול הגרמניות ולכן איכות הפנים הנחותה נסלחת.(בארץ קצת פחות)

באמת כתיבה לעניין. מה המחיר של הרכב?

תודה על המחמאות!

 

המחיר הוא 330K ש"ח.

כתבה יפה.

 

המחיר נראה מאוד אטרקטיבי. אצל הגרמניות משהו דומה עולה בשקט עוד איזה 60-70 אלף.

נהניתי לקרוא!

 

אהבתי יותר את העיצוב של הדור הקודם

זו מזכירה קצת יותר מידי את המאליבו/אימפלה.

 

המחיר הרג אותה וצריך להיות חובב אמיתי בשביל להעדיף

אותה על הגרמניות(או הג'וליה,תלוי את מי שואלים)

מאוחר, אני עייף והרגע נכנסתי הבייתה, אז עד שאכתוב מחר את התרשמותי מהקמארו, הנה קדימון...

 

רומן כתיבה מעולה!

מאוד נהנתי לקרוא, אני פשוט מאוהב ברכב הזה ולא אכפת לי כלום, מאז באמבלבי זה פשוט חלום.

זה לא שהיא כ"כ יקרה, תאכלס בדיעבד הייתי יכל לקנות אחד.

הבעיה היא השימושיות שלה ביום יום או יותר נכון חוסר השימושיות שכנראה לפחות לעשור הקרוב תשאיר אותה בתור לא יותר מחלום נחשק מאוד.

רומן, מאוד אהבתי את הכתבה!

 

אז כאמור, גם אני זכיתי לנהוג בבהמה.

 

אפתח ואומר, רכב, הוא לא סתם מכלול חלקים, להתנהגות שלו יש אופי ואופי, יכול למצוא חן בעיניך ויכול לא למצוא חן בעיניך.

 

לטעמי האישי, ממש לא התחברתי לקאמרו ולכן ברור לי שמה שאומר נכון לגביי (ולגביי עוד) אבל לא כל אחד יסכים איתי.

 

*חיצונית, הרכב יפייפה.

 

*פנימית, צפוף, איכות חומרים לא אחידה ולא מאוד איכותית.

מאוד אהבתי שהחבקים של פתחי המיזוג המרכזיים הם חוגות הכיוון של מערכת בקרת האקלים, פחות אהבתי את המיקום שלהם בגובה הברך.

הישיבה נמוכה ועמוקה והראות ההיקפית מוגבלת מאוד אבל היי, אי אפשר גם שיהיה מעוצב ככה חיצונית וגם שיהיה מרווח, נח ועם ראות היקפית טובה ולכן מקבל את הקורבן בשם העיצוב.

 

*איך זה נוסע? נתחיל מהבאגים הקשים:

1. הבלמים מגוחכים! ביחס לגודל הבהמה וההספק, הדיסקים קטנים ותכלס, הם פשוט לא עושים את העבודה ומחייבים בלימה מוקדמת מאוד!

2. תיבת ההילוכים - איטית בהעברות ההילוכים. אני לא מקבל את הטענה של "התפנקנו ב ZF8", היא פשוט בילתי ספורטיבית בעליל. מרגיש כאילו פורקה מאיזה אימפלה וכעת צריכה להתמודד (בחוסר יכולת) עם הררי ההספק והמומנט.

3. הקאמרו היא רכב גדול. אבל העיצוב, חוסר הראות, הישיבה הנמוכה, קוטר סיבוב וכו' נותנים לך הרגשה שאתה לא באוטו גדול, אתה במיכלית נפט שמנסה להכנס למרינה של הרצליה.

נסו להחנות את היכטה הזו ותבינו. כניסה בין 2 מכוניות שחונות בניצב למדרכה מצריכה קוטר סיבוב של מגרש פוטבול ומספר תימרונים.

 

מעבר לבאגים האלה, הרכב נעדר כל עידון בנסיעה (זה פיצ'ר, לא בג). בוגר רכבי הוט האטצ' ורכבים ספורטיבים אירופי הממוצע ישתומם למה רכב שמאיץ בקו ישר צריך לנדנד את הישבן. הרי ההגה כלל לא מופנה. פשוט תאיץ ישר. מה יש לך?

כנראה האמריקאים אוהבים את זה. זה מחזיר להם זכרונות מהקמארו שהוא קנה בתיכון בשנות ה 60.

 

רומן ציין במבחן ש"הקמארו מעייפת, במובן הכי טוב של המילה", אני מסכים לחלוטין שהיא מעייפת, אבל אותי באופן אישי זה מייגע.

למה אני צריך לעבוד כ"כ קשה ולצאת סחוט כאשר אני עושה את אותה עבודה בBRZ בקלילות וברוגע ועם חיוך על הפנים?

אז מכל הסיבות הנ"ל, למרות היכולות הדינמיות של הרכב, מהרגע הראשון שהתנעתי וזזתי, הרכב הרגיש לי כמו שפתחו את השער ואני על השור הזועם שמנסה לנער אותי מעליו (ראה התמונה מהלילה).

אם סיבוב על כל אירופית מקבילה הוא רכיבה על סוס מירוצים, פה אתה ברודאו על השור!

ברור לי שיש מי שאוהב את זה, אני לא!

 

 

בעצם, במחשבה נוספת, הבעיה הגדולה ביותר של הקאמרו בישראל היא לא האוטו עצמו (שכאמור לא חף מבעיות) אלא התמחור שלו.

 

אם היה שומר על תמחור "של חו"ל" ונבחן אל מול הוט האטשים (סביב ה 230K ש"ח), הייתי גם אני שופט אותו אחרת לגמרי, אבל במחיר שלו (330), הוא נשפט אל מול מכונות אירופאיות שפשוט עושות ממנו צחוק!

 

ולא רק בגיזרת המחיר שלו, גם BRZ וגם ג'וליה (שימו לב שבכוונה לא בחרתי גרמניות) הן רכב שהייתי לוקח (מה לוקח, חוטף) בלי בכלל שום מחשבה לפני שהייתי שם כסף על השור הזועם מבית שברולט.

היו לי שבועיים על האוטו הזה בקליפורניה לפני חודשיים.

אני לא יודע איזה צמיגים היו לכם על הרכב, או על איזה אספלט בחנתם אותו, אבל:

שום כשכושי זנב ביציאה מהמקום. אפילו לא פעם אחת. באלפי ק"מ (מאתיים מנהלתיים ביום, ועוד כמה מאות במצטבר של גרזנים כבדים בעליות/ירידות/מישורים מפותלים בקטע מגוחך).

יותר מאשר הבלמים לא נושכים, הדוושה שלהם מאוד מאוד קשה. כדי לקבל בלימה צריך להתאמץ. זה מבאס. עוד יותר מבאס? הם דועכים יותר מהר ממה שרציתי.

רבע שעה של ירידה מהירה בהר פתלתל השאירה אותי עם דוושה ספוגית לחלוטין ואישה שתוהה מה כל כך מסריח.

ההגה שלה כבד ובאמת צריך לעבוד, אבל הוא מאוד מתגמל. חד, מהיר, מדוייק ומאפשר להבין מה האוטו חווה.

היא כבדה, אבל רק רוצה לרקוד, וגם ניצן, מהרגע הראשון שעלתה על ההגה אמרה "וואי! זה פשוט כיף! אפשר יותר מהר?"

הגיר שלה מעפן. אין מה לעשות. לא הפריעה לי האיטיות של ההעברה כמו עודף ההילוכים. לקח לי זמן לגלות את הטריק שמאפשר לך להוריד במכה הילוכים (במצב ידני). תמיד כדי לעבור משיוט להשתובבות הייתי צריך לתת 3-4-5 לחיצות על המנוף, וזה מעצבן ממש. לחיצה ארוכה על המנוף השמאלי, מנגד, מורידה אותך ישר להילוך הכי נמוך שאפשר בהנתן המהירות (ועל הימני ישר מעלה אותך להילוך הכי גבוה).

הוא מחזיק את הכביש מדהים. לא שמתי לב לזוית גלגול מהותית, והאחיזה גבוהה מאוד. זה לא רכב שאפשר לנהוג ספורטיבי ולאט. לאט זה כיף גדול בגלל הגג הפתוח, אבל הגבולות רחוקים, ובלי פרובוקציות לא קל להגיע לשם במהירויות סבירות.

מנגד, הוא כן מהנה גם בתוך המגבלות שלו. מאוד. אתה לא חייב להחליק כדי להרגיש ש*בזכותך* הרכב לקח את הסיבוב ככה. ואתה לא צריך להיות על שלושתלפים מייל לשעה.

האוטו הזה שובב וכל המטרה שלו היא להעלות חיוך על הפנים.

אנחנו עשינו איתו הרבה יותר.

היינו איתה שבוע בסאן דייגו, משם ליוסמיטי פארק (היה נחמד להחנות את הקונברטיבל האדומה הזו ליד כל הקרוואנים - חייב לכם תמונה), משם לנאפה וואלי

, ומשם לסאן פרנסיסקו

, ,

. הנסיעה לוקחת שעה ורבע במסלול הישיר, או 4 שעות כשמחפשים את המסלול הכי מפותל שיש במפה.

וכל זה, כמובן, עם מזוודות של חודש+קניות למשפחה.

היה אתגר להצליח לשמור את תא המטען פנוי מספיק כדי לקפל את הגג.

בחיים לא נסעתי על כבישים כל כך מפותלים, עם זויות שמשתנות בדיוק איך שאתה רוצה, באמצע יער עם אור משתנה שפתאום אתה לא מבין מה אתה רואה מולך. האספלט מדהים. הריח מדהים. אתה לבד. אתה והמנוע. והאישה, אבל האישה מבסוטה.

רק לחשוב על זה מרתיח לי את הדם. אלוהים, איזה אושר.

אני מרגיש שESP שלה לא זכה פה למספיק התייחסות. לא ביטלתי אותו, אבל הוא שומר על בלאנס מדהים. מאפשר לך להוציא את התחת בראשון-שני-שלישי בקלות (כל מה שצריך זה סיבוב ורגל כבדה) אבל לא מוציא אותך מהקו. ולא נותן לך בכלל ללכת לאיבוד.

מה שכן, שום מערכת לא תעזור לך כשפתאום אתה מבין שבאמצע הכביש יש תלולית קטנה שזורקת אותך באוויר עם ארבעה גלגלים. מזל שהאישה מבסוטה.

 

זה לא איזמל.

היא לא איילה קלת רגל.

אבל היא לא ברוטפורס.

על כביש משובש - יהיה לך גב משובש. אבל הלב שלך? יהיה בעננים.

לא יודע איך קוראים לזה. אולי פאן.

מה שבטוח? בא לי עוד.

 

זו סתם תמונה. כמובן ששלנו היא זאת של הילדים.