האם להורים חובה מוסרית לתמוך כלכלית בילדהם ?

שביט, כידוע,

ילד ראשון, נופל המוצץ לריצפה, מחטאים בסיר מים רותחים למשך 45 דקות.

ילד שני נופל המוצץ לריצפה, שוטפים מתחת לברז ודוחפים לילד לפה.

ילד שלישי, נופל המוצץ לריצפה, נותנים שני ניגובים זריזים על המכנסים והופה, לפה של הילד

אני מכיר את הגרסה היהודית רודפת הבצע:

ילד ראשון בולע מטבע, רצים למיון.

ילד שני בולע מטבע, מחכים שיצא בקקי.

ילד שלישי בולע מטבע, מורידים לו מדמי הכיס.

אני מרחם עליך.

 

איך אתה יודע להעריך משהו שאין לך שמץ של מושג מהו.

מיליונים עושים את זה עם ביטקויין.

מה זה פילוסופיה של העולם המערבי?

בגדול: אתה אתה מתכוון למה שאתה אומר ואתה אחראי למעשיך.

אז קראתם לו סמי?

מזכיר לי איזה קולגה שדיבר בביטחון רב על כך שהצליח "לחנך" את התינוק שלו לא להפריע להורים בלילה. הסברתי לו בעדינות מהולה בסרקזם קשה שאין לאבא יד ורגל בעניין, פשו נולד לו ילד מלאך (אצלי מס' 2 היה כזה) ו"חכה חכה לאחיו הקטן לכשיבוא".

כל אחד והגנטיקה הבסיסית והאופי הבסיסי שמתבטאים הרבה לפני היכולת למתן אותה בתהליך ההתבגרות/חינוך/עיצוב.

לגמרי כאפה.

אצלנו עם הילד הראשונה עברנו קשיים מסוג אחר [נולדה 1.1 ק"ג. על כל המשתמע מכך], אבל בהחלט היתה יחסית נוחה [בעיקר נתנה לישון בלילה]

הילד השני כבר מסובב אותנו על האצבע הקטנה. לא ישנים נורמלי כבר 5 חודשים.

אבל אם יודעים לקחת נשימה עמוקה, לדאוג האחד לכוחות של האחת ולהפך, ולצוד את הרגעים הקטנים והקסומים האלה שבכל שלב שלהם [לא משנה אם זה חיוך ממיס של בן 4 חודשים או שנינות מתוקה של בת 5 שנים] - זה אושר שלא יסולא. אבל מה אני מבין. וואדים אמר, וואדים יודע.

ילד ראשון, נופל המוצץ לריצפה, מחטאים בסיר מים רותחים למשך 45 דקות.

ילד שני נופל המוצץ לריצפה, שוטפים מתחת לברז ודוחפים לילד לפה.

ילד שלישי, נופל המוצץ לריצפה, נותנים שני ניגובים זריזים על המכנסים והופה, לפה של הילד

זאת בדיוק הסיבה למה לא הייתי בייביסיטר על אחיין ראשון שלי. מהסיבה שאני לא מכיר את סדר הפעולות/טקסים לכל תרחיש.

עם האחיין השני, כבר זורקים לי אותו, ואומרים לי "סע".

אני מרחם עליך.

 

איך אתה יודע להעריך משהו שאין לך שמץ של מושג מהו.

הערך של הדברים עומד ביחס ישר להקרבה שהם דורשים.

הערך שלהם בשבילך.

בשביל מישהו אחר אותה מטרה יכולה להיות חסרת משמעות גם אם נהרגת בשבילה.

לדוגמא אם סיימת בקבוק וודקה בשלוק כדי להוכיח שאתה יכול לסיים בקבוק וודקה בשלוק, זה חשוב לך כי הקרבת זמן, כסף ובריאות כדי להוכיח שאתה יכול לסיים בקבוק וודקה בשלוק, אבל זה לגמרי חסר משמעות בשבילי, כי אותי לא מעניין אם אתה יכול לסיים בקבוק וודקה בשלוק או לא.

הערך שלהם בשבילך.

 

בשביל מישהו אחר אותה מטרה יכולה להיות חסרת משמעות גם אם נהרגת בשבילה.

 

לדוגמא אם סיימת בקבוק וודקה בשלוק כדי להוכיח שאתה יכול לסיים בקבוק וודקה בשלוק, זה חשוב לך כי הקרבת זמן, כסף ובריאות כדי להוכיח שאתה יכול לסיים בקבוק וודקה בשלוק, אבל זה לגמרי חסר משמעות בשבילי, כי אותי לא מעניין אם אתה יכול לסיים בקבוק וודקה בשלוק או לא.

אתה מזכיר לי שאני תמיד אומר שבשביל דבר כזה או אחר אני מוכן לחתוך את הזין.

אחרי כמה שניות אני מוסיף, "אבל לא את שלי...".

ברור שהערך נוצר עבור המקריב, לא עבור האחר.

אבל הדוגמא עם הוודקה מראה כמה אתה לא בכיוון של להבין מה צריך להקריב כדי שלדברים יהיו משמעות.

אני יודע שבשביל להביא ילד לעולם אתה צריך להקריב את החיים של עצמך ושל הבן אדם שאתה מביא לעולם ילד איתו.

לא במובן של למות בשביל זה (למרות שגם זה יכול לקרות), אבל יותר במובן של אין לך יותר את הבעלות על החיים של עצמך.

האם אני מוכן להקרבה כזאת? לא.

אני יודע שבשביל להביא ילד לעולם אתה צריך להקריב את החיים של עצמך ושל הבן אדם שאתה מביא לעולם ילד איתו.

 

לא במובן של למות בשביל זה (למרות שגם זה יכול לקרות), אבל יותר במובן של אין לך יותר את הבעלות על החיים של עצמך.

 

האם אני מוכן להקרבה כזאת? לא.

לא. לא את החיים אתה מקריב, את החיים הנוכחיים שלך אתה מקריב. גם עוד כמה דברים.

יחד עם הילד שנולד נולדים לך חיים חדשים, בהרבה יותר מובנים ממה שאתה יכול לתאר.

זה לא שכל הקרבה מתוגמלת, אבל מי שפאסיבי לאורך ולרוחב ולעומק, תמיד אומלל.

אתה מזכיר לי שאני תמיד אומר שבשביל דבר כזה או אחר אני מוכן לחתוך את הזין.

אחרי כמה שניות אני מוסיף, "אבל לא את שלי...".

כמו חבר יקר שאומר כל פעם שהוא רואה כונפה יוצאת דופן "הייתי נותן לה... את שלך".

 

זה לא שכל הקרבה מתוגמלת, אבל מי שפאסיבי לאורך ולרוחב ולעומק, תמיד אומלל.

לא הבנתי את האמירה הזו בהקשר של הורות, לדעתך, מי שלא הורה הוא תמיד אומלל?

לא הבנתי את האמירה הזו בהקשר של הורות, לדעתך, מי שלא הורה הוא תמיד אומלל?