האם להורים חובה מוסרית לתמוך כלכלית בילדהם ?

הכוונה, לאחר שאלו הבשילו לבגרות והגיעו לגיל 21. דהיינו סיימו צבא ויצאו לאזרחות?

אני שומע על הורים שכן תומכים בילדיהם כלכלית בצורת לימודים אקדמאיים, שכר דירה, חתונה, רכב וכו'

ולעומת זאת, אני שומע על הורים שלא עוזרים כלל עקב חוסר יכולת או פשוט עקב השקפת עולם שונה.

השאלה היא, האם להורים שלנו מתוקף היותם ההורים שלנו, לדעתם יש איזשהי חובה מוסרית לתמוך בילדהם כלכלית?

האם יש כאן בכלל נכון ולא נכון? או שכל מקרה לגופו?

 

 

ועוד סוגיה מעניינת - האם אדם בשנות ה20/30 לחייו שעדיין גר/חזר לגור בבית הוריו צריך להשתתף בהוצאות הבית, או על הוריו לא לקחת ממנו כסף על מחייה כדי שיתעל את הכסף הזה לבניית עתידו?

 

אשמח לשמוע את דעתכם בנושא, אני יודע שחלקכם הורים לילדים בעצמכם וחלקכם בגיל שלי עם אותם דילמות.

בתקווה שיתפתח מכאן דיון מעניין ופורה.

בגיל 21 אתה כבר לא נחשב ילד של ההורים?

ברור שיש חובה של ההורים לדאוג לילדיהם אך השאלה כאן היא האם יש להורים יכולת כזאת ואותו דבר גם ההפך.

אם להורים יש כסף להוציא או לחסוך בשביל הילדים אז למה לא בעצם?

ואם הילד גר בבית וחוסך לעצמו או להוריו יש לסכם ביניהם מה יהיה סכום ההוצאות על כל דבר...

כרגע אני חייל משוחרר שאין לי אפשרות לחסוך הרבה מהמשכורת החודשית כי כמעט חצי ממנה הולכת לעזרה למשפחה או מה שנשאר ממנה, ככה שכל תהליך החיסכון לעתיד מאט בחצי מהזמן.

האם יש כאן בכלל נכון ולא נכון?

לא

12345

(נניח לשם פשטות הדיון שמדובר בהורים וילדים ממוצעים ותקינים בבריאותם הנפשית והגופנית)

 

כל עוד הילד חסר ישע / לא מסוגל לכלכל עצמו כתלות בגיל רך מדי - השאלה שייכת יותר לתחום המוסרי.

האמת היא שאין פה שאלות בעצם, אלא הסכמה עולמית והיסטורית די גורפות.

 

החל מגיל מסוים שבו הילד כשיר לכלכל עצמו - זאת כבר שאלה תרבותית, לא מוסרית,

ולכן לא תמצא שום דבר מלבד השקפות שונות.

 

מבחינה חוקית קיימת ההגדרה של בגיר (שוב, בהנחה ומדובר בפרט בריא וכשיר לעבוד)

והאמת היא שאפילו תרבויות שונות מאוד זו מזו די מיישרות קו בנקודה הזאת -

לא רק בניתוק האחריות של ההורים כלפי הילד שהפך לבגיר,

אלא אף היפוך היוצרות - אחריות הילד הבגיר לטפל בהוריו.

השאיפה היא לחנך את הילד לעצמאות, אבל אם קשה, אין סיבה שלא לעזור לילד. השאלה היכן עובר הגבול.

עריכה אחרונה ב-5 לדצמבר, 2017 על ידי gbguy

נושא מעניין (ברצינות), יש לי בן דוד אשר עבר את גיל ה30 עם ילדה ואישה, והוריו ממנים לו את הכל, כשאני אומר הכל אז זה באמת הכל (קניות לבית, ביטוח לרכב חשבונות לדירה שהם קנו לו ולאישתו ועוד).

לי היה מפריע לחיות ככה, אני גם נעזרתי בהורי (יחסית הרבה כאשר עברתי למדינה אחרת), אבל תמיד בשקיפות מלאה מצדי ומצד הורי (לדוגמא שזה לא מכניס אותם לצרות כלכליות).

אבל האם ההורים מחוייבים לתת? אני חושב שלא.

 

Sent from my ALE-L21 using Tapatalk

מכיר בני משפחה שההורים עוזרים להם יותר מדי, גדלו שם חבורה של פרזיטים שלא עבדו יום אחד עד גיל 28-30 וחושבים שהכל מגיע להם.

לדעתי צריך לעזור במינון, ולא "כמה שאפשר" - גם אם יש יכולת גדולה.

זאת לא שאלה מוסרית אלא שאלה של השקפת עולם. צאצא שהגיע לגיל בגרות עומד בזכות עצמו ואף אחד לא חייב לו כלום, כולל ההורים.

"אל תהרוס את חייהם של ילדיך בכך שתהפוך אותם לקלים מדי" הוא כלל חשוב שלצערי רבים מדי לא מקיימים, וכך נולדים הרבה פרזיטים שבטוחים שהכל מגיע להם.

סיפור בנושא.

היום הגעתי למוסך של חבר, בצד עמדה מיצובישי לנסר 2004 עם בעיה במד-כמות אוויר.

החלק כמקורי די יקר, והחליפיים הזולים הם סיניים, או להביא מפירוק.

הגיע רכב עם זוג מבוגר - מתברר כי הרכב של הבת שלהם, היא בעבודה.

האבא רוצה לנסות להשיג חליפי - המקורי עולה, בסביבות ה 2500-3000 בחברה.

 

חבר שלי/בעל המוסך צילם עם הטלפון את מד-האוויר, ורשם את המס' הקטלוגי

ושלח לטלפון של המבוגר.

דברנו קצת - יש להם בן ושתי בנות.

הבן עזב לאוסטרליה והתחיל ללמוד שם, הם לקחו הלוואה על הבית לעזור לו.

 

הבנות בארץ והם עוזרים להן קנו להן רכבים ומתחזקים אותם.(הכל כולל ביטוח)

אחת נשואה עם ילד ובעל, גרים בשכירות.. הוא מחייך קלות גם להם אני עוזר.

והקטנה סוף-סוף עובדת.. זה הרכב שלה, מה לעשות.

ותמיד נעזור שגם הן לא תנסנה לעבור למקום אחר - חיבקתי אותו קלות והסכמתי אתם.

ואשתו מוסיפה שנהיה בריאים, ושרק אנו נעזור להם.

 

השיחה הייתה די קלה ונחמדה, ועודדנו אותם בחיוך כי בזכות המעורבות הם בעניינים.

ולא משעמם להם, התבדחנו הם הלכו - ואנו הסתכלנו אחד על השני ב.. כאב.

משפחה ממוצעת נחמדה, אנשים מקסימים נראים בערך בגיל כ 55-60.

והם מבינים, כי קשה לילדים והם לא רואים תקווה בישראל, לכן ההורים מנסים לעזור בכל.

וזה הדבר הגרוע ביותר - אובדן התקווה.

 

היה עוד לקוח מבוגר במוסך שאמר - גם לנו היה קשה כשהיינו צעירים -

אבל יכולנו לקנות דירה, וכל בוקר הייתי קם ברצון לעבודה, ידעתי שיש סיבה ללכת לעבודה.

ולאט לאט אנו נתקדם - והיום הבן שלי קונה פלאפון ובגדים חדשים כל חודש .

לא הבנתי למה וכעסתי עליו - והבן אמר לי, תן לי להנות מהדברים שאני יכול.

 

דירה וממשפחה.. אני ממש לא רואה שאצליח להתארגן עליהם בשנים הקרובות.

 

וזו בעיה - המשפחות תומכות בילדים, וילדים המתקשים לראות תקווה לעתיד .. באופק.

וזה הדבר הכי גרוע, אובדן אמונה ועתיד קודר, לכן מעדיפים לבזבז ולחיות עכשיו.

כי גם אם נחסוך, זה טיפה בים, נתקשה להגיע לדירה ולהקים משפחה.

עם מציאות המחירים היום - אנו מחוץ למשחק.

 

כמובן שיש את הלחץ החברתי, ולפעמים חיבוק יתר של המשפחה.

אבל - מניסיון החיים, כל אדם היה רוצה להיות עצמאי, ולא תלוי כל-הזמן בהוריו במשפחה.

* לדעתי זה לא ילדים מקולקלים, זו בעיית חוסר אונים להתמודד במציאות עלויות גבוהה.

 

ראו כדוגמה את הפוליטיקאים, המתקשים לשרוד עם המשכורות שלהם.

וצריכים עזרה בקניית דירה - דרעי.

גלידה - נתניהו.

ו ביטן - 2 מיליון לפיצוחים, כאשר הוא רואה משחקי כדורגל.

 

 

 

אייל.

חוסר אונים? מציאות קשה?

בחירות אישיות קלוקלות ותו לא, לפחות בדוגמאות שהבאת.

״מעדיפים לבזבז ולחיות עכשיו״ לא קשור בשום צורה ליכולת הכלכלית, זאת חשיבה מעוותת.

 

לא עזרו לילדים לגדל עמוד שדרה (לא עולה אגורה שחוקה, אגב)

אז מנסים לתקן את המעוות על ידי קלקול נוסף.

ולאט לאט אנו נתקדם - והיום הבן שלי קונה פלאפון ובגדים חדשים כל חודש .

לא הבנתי למה וכעסתי עליו - והבן אמר לי, תן לי להנות מהדברים שאני יכול.

 

דירה וממשפחה.. אני ממש לא רואה שאצליח להתארגן עליהם בשנים הקרובות.

 

וזו בעיה - המשפחות תומכות בילדים, וילדים המתקשים לראות תקווה לעתיד .. באופק.

וזה הדבר הכי גרוע, אובדן אמונה ועתיד קודר, לכן מעדיפים לבזבז ולחיות עכשיו.

כי גם אם נחסוך, זה טיפה בים, נתקשה להגיע לדירה ולהקים משפחה.

עם מציאות המחירים היום - אנו מחוץ למשחק.

* לדעתי זה לא ילדים מקולקלים, זו בעיית חוסר אונים להתמודד במציאות עלויות גבוהה.

יש בעיה גדולה מאוד של קיצוניות אחת נגד קיצוניות שניה.

האחת, מצד הצעירים שרואים את ההר שנקרא "מחירי הדיור והמחיה" אז מעדיפים פחות או יותר לפטור את עצמם מאחריות- ומבזבזים כל שקל שנכנס להם לכיס בטענה ש "גם ככה בחיים לא אצליח להגיע לזה".

 

השניה- חלק מאנשי הדור של אבאמא וקצת מעל, שהעבודה הפשוטה שלהם הביאה אותם לדירה+רכב/2 בחניה+כסף לכלכל ילדים, לא מבינים שהמציאות השתנתה, וברגע שסחבק מעז לקנות כרטיס טיסה לחו"ל מזדעקים- "הנה! זה למה אין לך כסף לדירה! פוחז חסר אחריות שכמוך", בהתעלמות מוחלטת מהעובדה שהכרטיס עלה פחות מ 300 דולר, וגם 10 כאלו בשנה במשך 10 שנים לא יביאו אפילו לחצי מההון העצמי שדרוש לדירה, מבחינתם הדור הזה עצלן וצריך לא לבזבז אגורה על בילויים/טיסות/פנאי/מותרות, בלי הבנה שכל אלו הם באמת טיפה בים, ולא מהווים אפילו שמינית מהפיתרון לבעיה.

 

כמו כל דבר בחיים, דרוש איזון- חוסכים כמה שאפשר תוך כדי הוצאות הגיוניות לפי מה שההכנסות מאפשרות, וחיפוש פתרונות אפשריים (לא שיש הרבה כרגע)

 

אני חושב שהמחויבות של הורים היא קודם כל לדאוג לילדם עד שסיים חינוך המאפשר לו לרכוש מקצוע, ותמיכה בצורה חלקית לפחות בזמן רכישת המקצוע. מעבר לזה- אני אישית לא חושב שצריכה להיות להם מחויבות, אבל כן תומך בעזרה מצידם אם יש להם את האפשרות וזה לא אומר להכניס את עצמם לבור (משכנתא על הבית וכדומה)

המציאות פה, שבגילאי 35+ הורים עדיין תומכים כלכלית בילדים שלהם, מעוותת לחלוטין. הזויה ממש. רק שכאמור, במקום למצוא פיתרון, כל דור עסוק בלהאשים את השני.

כי להאשים את האחרים הכי קל, ככה אתה מגלגל את האחריות על האחר.

...

היה עוד לקוח מבוגר במוסך שאמר - גם לנו היה קשה כשהיינו צעירים -

אבל יכולנו לקנות דירה, וכל בוקר הייתי קם ברצון לעבודה, ידעתי שיש סיבה ללכת לעבודה.

ולאט לאט אנו נתקדם - והיום הבן שלי קונה פלאפון ובגדים חדשים כל חודש .

לא הבנתי למה וכעסתי עליו - והבן אמר לי, תן לי להנות מהדברים שאני יכול.

...

אייל.

זאת בדיוק הבעיה עם החברה הצעירים של היום, הם רגילים לריגושים מהירים חושבים שהכל נעשה בין רגע-אינסטנט.

 

עבור דירה צריך לחסוך עשרים שנה?

אז אין טעם לחסוך בכלל, אפשר לקנות טלפון שעולה כמו משכורת מינימום ולהחליף אותו כל שנה.

אפשר לקנות כל יום כוס קפה ומאפה וכל סוף שבוע לשרוף מאות ש"ח במועדונים.

חייה היום כי מחר נמות.

 

אז לידיעת הצעירים שחושבים - תן לי להנות מהדברים שאני יכול.

פעם היו גרים בדירות 2-3 חדרים ולא קונים דירות 4-5 חדרים.

היו טסים לחו"ל פעם בחיים ולא פעמים בשנה.

היו נוסעים לבית מלון בירח הדבש ולאחר מכן בחתונת הכסף.

מסעדה אולי באמת באירועים חשובים.

רכב אחד (אולי) במשפחה וגם זה מיד 2.

טלפון אחד בלבד בבית וחושבים על כל שיחה שעושים איתו.

ואז לא קל אבל אפשר כאמור לקנות דירה וגם לחסוך קצת לילדים. אני כהורה הייתי עוזר לילד שעוזר לעצמו, לא לילד (בוגר) שחושב שהוא יבלה ויחגג כצרצר ואביו העמל כנמלה יממן אותו.

 

(דרך אגב אני זוכר שהיה כבר שרשור/ים דומה, אינני זוכר שמישהו השתכנע מדברי השני, הכל עניין של גיל)

אין פה שום מציאות. מציאות עד כמה כלכלית הורים יכולים להרשות לעצמם לעזור לילדיהם ועד כמה הילדים קיבלו חינוך ולימדו אותם להיות עצמאיים ולדאוג לעצמם לבד ולקבל עזרה מהורים כי זה לא חובה אלא מדי פעם פינוקים. מכיר לא מעט משפחות עשירות שהילדים לא מפונקים ומעריכים כל שקל.

 

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

זאת בדיוק הבעיה עם החברה הצעירים של היום, הם רגילים לריגושים מהירים חושבים שהכל נעשה בין רגע-אינסטנט.

 

עבור דירה צריך לחסוך עשרים שנה?

אז אין טעם לחסוך בכלל, אפשר לקנות טלפון שעולה כמו משכורת מינימום ולהחליף אותו כל שנה.

אפשר לקנות כל יום כוס קפה ומאפה וכל סוף שבוע לשרוף מאות ש"ח במועדונים.

חייה היום כי מחר נמות.

 

אז לידיעת הצעירים שחושבים - תן לי להנות מהדברים שאני יכול.

פעם היו גרים בדירות 2-3 חדרים ולא קונים דירות 4-5 חדרים.

היו טסים לחו"ל פעם בחיים ולא פעמים בשנה.

היו נוסעים לבית מלון בירח הדבש ולאחר מכן בחתונת הכסף.

מסעדה אולי באמת באירועים חשובים.

רכב אחד (אולי) במשפחה וגם זה מיד 2.

טלפון אחד בלבד בבית וחושבים על כל שיחה שעושים איתו.

ואז לא קל אבל אפשר כאמור לקנות דירה וגם לחסוך קצת לילדים. אני כהורה הייתי עוזר לילד שעוזר לעצמו, לא לילד (בוגר) שחושב שהוא יבלה ויחגג כצרצר ואביו העמל כנמלה יממן אותו.

 

(דרך אגב אני זוכר שהיה כבר שרשור/ים דומה, אינני זוכר שמישהו השתכנע מדברי השני, הכל עניין של גיל)

האם אתה מכיר אנשים מבוגרים בלי טלפון נייד? מניח שלא. למה שאותו בחור צעיר לא יוכל להרשות לעצמו? אגב, יש טלפונים זולים וטובים. ראיתי לא מעט כאלה ברחבי הסטודנטים שרוצים טלפון חדש וזול.

 

הצעירים מבינים שגם אם יחסכו את הארוחה, יקנו גרוטאה זולה, ואפילו יתקנו לבד את הרכב, וישכירו דירה מתפרקת בגודל 60 מ"ר. עדין לא יצליחו לחסוך. כי ים הכסף שנותר הם משלמים על לימודים או ילדים (שרצו).

נלך על סיטואציה הגיונית של ילד גאון: עתודאי שלומד הנדסה. חי על חשבון ההורים, ההורים בנוסף מפנקים אותו ברב קו עד שיסיים את הלימודים. פתאום בגיל 22 מתגייס לצבא ל-3 שנים וחי משכורת נמוכה. בגיל 25 אולי הוא יכול להרשות לעצמו קצת לחסוך. אז מתי הוא יקנה דירה? מתי הוא יעשה ילד (הרי גם זה כסף), חתונה?

 

דירות: לא בונים דירות בגודל 3 חדרים. כך הדירות מתחילות ב-4 חדרים. השכונות הישנות עם הדירות המתפרקות נראים זוועה עם תשתיות גרועות. אז מה נותר אם ליילל ולהגיד שהמצב קשה?