משבר גיל ה30 - יש חיה כזו?

התכוונתי שאתה יכול להיות "בעבודה dead end שלא מפרנסת ולא מספקת, נשוי לאישה שלא סופרת אותו וילדים שלא יורקים לכיון שלו" גם בגיל 22 וגם בגיל 37.

אמרתי כבר, תוציא 100K$ בחודש על קוק מצידי. רק אל תבכה.

אין לך מושג מה אני יכול להרשות לעצמי ומה לא. אז בבקשה תפסיק.

אבל משום מה אתה מרגיש צורך עז לפתוח עיניים על הרכישות שלי ולדחוף את השני שקלים בטיפים פיננסים כאילו רק אתה יודע להתנהל וכל השאר טיפשים. מעניין, נכון?

אתה חייב להבין שזה לא אישי.

אחד לא יכול לטעון:

תנהל משאבים כמה שאתה רוצה על 10K נטו לא תגיע לא לדירה' date=' לא לרמת חיים סבירה ולא לחסכון פנסיוני שיאפשר לך להתקיים בלי להפוך לנטל על המשפחה. כלומר או שתחייה סביר ללא חסכונות או שתחייה על פסטה ואורז ואחרי 30 שנה תגיע לדירה. בכל מקרה תצטרך לעשות פשרה כואבת שתבוא על משהו אחר בחיים.[/quote']

ומצד שני לגור בצנטרום של הפיילה, להתנייד במכוניות חדשות מהסוכנות ולקנות דברים שלא בטוח שהוא צריך. זה הכל.

ואיך זה בדיוק סותר את דברי? אתה בחרת לחיות על פסטה ולהתנייד בסיטרואן בת 10 שנים בתמורה לדירה (בוא שנינו יודעים שמדובר במקום שמומלץ לדעת בו MMA). אני בחרתי לחיות בשכירות במקום נעים ולנהוג ברכב חדש, אבל לא להיות בעל דירה או חסכון נזיל משמעותי.

אגב, אתה שוב מתיימר לדעת מה אנשים צריכים או לא.

התכוונתי שאתה יכול להיות "בעבודה dead end שלא מפרנסת ולא מספקת, נשוי לאישה שלא סופרת אותו וילדים שלא יורקים לכיון שלו" גם בגיל 22 וגם בגיל 37.

ובכל זאת בגיל 22 הרבה יותר קל לתקן טעויות. בגיל 22 אפשר להתגרש ולהתחתן מחדש כי עדיין צעירים ויפים, אפשר לעשות שינוי קריירה כי עדיין מדובר בטווח גילאים בו נמצאים בשיא האטרקטיביות בשוק העבודה.

למה אתה חושב שבגיל 22 יותר קל לתקן מב30? זה בדיוק אותו תיקון, אותם מזונות, אותו "דף חלק", אותם קשיים. אם כבר, בגיל 30 יש לך יותר בגרות ללמוד מזה משהו ולבנות בסיס איתן יותר.

_____________________________________________________

אני בחרתי לחיות בשכירות במקום נעים ולנהוג ברכב חדש, אבל לא להיות בעל דירה או חסכון נזיל משמעותי.

נו, אז למה אתה אומר שאי אפשר?

תנהל משאבים כמה שאתה רוצה על 10K נטו לא תגיע לא לדירה, לא לרמת חיים סבירה

לא היית מגדיר את רמת החיים שלך כסבירה?

(נראה לי שפספסת שזה הויכוח שלי איתך)

התכוונתי שאתה יכול להיות "בעבודה dead end שלא מפרנסת ולא מספקת, נשוי לאישה שלא סופרת אותו וילדים שלא יורקים לכיון שלו" גם בגיל 22 וגם בגיל 37.

אבל צריך להיות דפקט מסוג מיוחד כדי להגיע לכל זה כבר בגיל 22.

אתה מודע לזה שהרגע עשית את המקבילה האינטרנטית ללזרוק צלחות וכוסות על הרצפה בזעם בגלל.... דעה של מישהו, כן?

אין פה נכון ולא נכון, יש פה דעות. יש מצב שהוא פשוט מסתכל על דברים בצורה שונה ממך.

תראה, יש הבדל לוגי די ברור בין טענות ה"קיים" וה"לכל" שאנשים ממש מתבלבלים ביניהן. לוגיקה פשוטה. ה-א-ב של הג-ד. כלומר, אם מישהו טוען "לי לא היה משבר גיל", זה לא אותו דבר כמו להגיד "אין דבר כזה משבר גיל, אתם סתם ממציאים / מטומטמים / בזבזנים / עצלנים". בוא תראה על מה התעצבנתי (שביט, לא אישי):

והתשובה לשאלה המקורית (נשברתי אחרי חצי שירשור)- לא. אם אתה מסתכל אחורה ומבסוט ממה שהשגת, אין סיבה שתיכנס למשבר.

אם אתה ממורמר כמו החבר'ה מהשירשורפלצת המקביל "נמאס לי להיות רווק", לא משנה בן כמה אתה...

זה אמנם לא ניסוח קלאסי של הסקה מהפרט אל הכלל, אבל כשאתה טוען שמשהו לא קיים (בניגוד לטענת קיימות), אתה לא יכול להסיק רק מהמקרה הפרטי שלך, כן?

הנה, עוד דוגמא (ויש עוד):

כבר סיכמנו שהמשברים נובעים מזה שאנשים עושים החלטות מטופשות בגלל מקובעות מחשבתית (כמו לקנות רכב חדש בכסף שלא תוכל להחזיר, או לגור במיקום שהשכירות שלו מכלה לך את המשכורת החודשית) וכשמגיעים לגיל מסויים הם במשבר כי הם עשו הכל "כמו שצריך" אבל בפועל החיים שלהם לא נראים כמו שהפרסומת הבטיחה.

מי זה "סיכמנו", במטותא? ואיפה זה סוכם?

זה קצת כאילו מישהו יכתוב בשרשור הטורט של Benor ש"אין דבר כזה טורט, אתם סתם מחפשים צומי, יש לי חבר שמריץ על זה דחקות כל הזמן, מקלל אנשים סתם ברחוב וכשבאים להביא לו מכות מספר שיש לו טורט וכולם מרחמים עליו, ואז הוא מקלל אותם שוב" או שאם מישהו היה שואל אם יש דבר כזה הפרעת קשב וריכוז היו עונים לו משהו בסגנון של "מה פתאום, גם לי לא בא ללמוד, אבל אני לא עצלן אז אני לא ממציא כל מיני שטויות ורץ לקבל הקלות".

אם זה לא ברור מספיק, תאר לעצמך שבשרשור תקלות dsg7, מישהו יגיד משהו כמו "יש לי איביזה כבר שנתיים - אפס תקלות! כולכם פה יפנופילים / פרנקופילים שרק רוצים להשמיץ את VAG".

אתה מבין לאן אני חותר?

משבר גיל 30 אולי קשור בהרבה מקרים לסיבות כלכליות, משבר גיל 40 (שאני מכיר) הרבה פחות; הוא בעיקר נוגע לתזוזה של מטרות, ולאו דוקא קשור ללוזריות. הוא יכול להגיע גם אצל אנשים "מצליחים", שפתאום המטרות שהם חתרו אליהן זזו למקום אחר, יום בהיר אחד.

הניסיון של אנשים בגילאי בקושי 30 ובלי ילדים לצייר איזו תמונה אוטופית על איך העולם יראה עבורם עוד 10 שנים, ולחשוב שכל קושי נובע מלוזריות הוא מובן לגמרי, וטפשי לחלוטין באותה מידה. זוגיות של 15-20 שנה היא לא זוגיות של 5 שנים, בטח ובטח כשיש ילדים בתמונה, ואז אתה פתאום מגלה המון דברים שלא ידעת קודם על העולם, בן/בת הזוג וגם על עצמך.

נו, אז למה אתה אומר שאי אפשר?

 

לא היית מגדיר את רמת החיים שלך כסבירה?

 

(נראה לי שפספסת שזה הויכוח שלי איתך)

כתבתי אפשר או חסכון משמעותי או חיים ברמה סבירה, אבל לא גם וגם בטח לא על 10 נטו.

אם עניין הסיבות למשבר גיל ה-40 לא ברור, חשבתי על דימוי מעניין, מתנצל מראש על המאצ'ואיזם:

תארו לעצמכם שאתם מנהלים קרב גדול על כיבוש של עמדה חשובה בראש איזו גבעה. לא משנה אם הצלחתם להגיע למעלה בריצה ולפגוע בכל המטרות או שנתקעתם באמצע העלייה עם הלשון בחוץ, אתם פתאום מגלים שבעצם מדובר במטרות קרטון, והמטרה האמיתית נמצאת על גבעה אחרת לגמרי, די רחוקה מכאן.

זו יכולה להיות מטרה תעסוקתית, כלכלית, זוגית, משפחתית, רוחנית או כל דבר אחר, והעובדה שהיא זזה פתאום לא אומרת שלא הגדרתם אותה טוב מלכתחילה, אנשים פשוט משתנים (או שהראיה שלהם מתחדדת, אם תרצו).

אפשר להגיב לתזוזה הזו בכל מיני צורות - לרוץ לגבעה החדשה ולכבוש גם אותה, לעצור לשניה ולהרהר, או להמשיך בקרב הקודם, בידיעה שהוא כנראה הקרב הלא נכון ומתוך חוסר רצון / יכולת לשבור את הכלים. אבל ההבנה שהמטרה כבר לא איפה שהיא היתה היא המשבר.

הרהרתי שוב על הפוסט הזה, אולי קצת קבלתי זעזוע אולי קצת הסתכלות לצדדים שאנשים השיגו דברים והגיעו להישגים כלשהם גם כשהם מתחת לגילאי ה- 30...

מקווה שלא הכל יתפוצץ לי ביום בהיר אחד.

אני חושב שאצלי זה יצטרך להתמקד בעיקר

1. רכישת מקצוע - לא להרגיש שאני ב- Dead end job, ולהפיק תועלת כלשהי ממה שאני עושה מעבר לתועלת החומרית.

2. הגעה לשכר סביר למחיה ולשבור אחת ולתמיד את תקרת המינימום, שכר בסיסי הגיוני בעיניי הוא 9-10 נטו שיאפשר מחיה סבירה.

מתוך הבנה שיוקר המחיה, ומחירי השכירות הם אקראיים ואין לדעת מה יוליד יום.

3. זוגיות - מבחינתי, לא להיות תלוי בזה ולהסתכל על זה כאל "בונוס"/תוספת לחיים ולא העיקר...

אבל אני רואה את חברים שלי שיש להם זוגיות, וזה בהחלט משפר להם ומוסיף להם מאד לחיים וטרם יצא לי להתנסות בכזו.

4. שיפור המצב הבריאותי - להרגיש טוב ככל האפשר אנרגטי ועירני.

5. שיפור הבטחון העצמי

המצב האידיאלי מבחינתי, הוא להתחיל לחסוך מהרגע שבו אתה יכול לעבוד משרה מלאה.

במצב שבו הייתי מתנהל כשורה היה אמור להיות להיות לי חסכון נחמד של 200K -100 עד גיל 30.

בהכל אני יכול להגיד ש"נכשלתי" ולוקח על זה את האחריות המלאה, ולא עשיתי באף אחד מהסעיפים את המקסימום שאני יכול חוץ מ4.

אפשר לתכנן עד מחר, אבל החיים יכולים להפתיע אותך מכל מיני כיוונים בלתי צפויים.

אבל אין מה להיות פאסימים ולבכות על חלב שנשפך, אלא רק להפיק מכאן לקחים לעתיד...

נסיון חיים רב אין, אבל בהחלט יש יותר בשלות ובגרות ותפיסת המציאות שלי החלה יותר להתגבש ולהתעצב בעשור הזה.

בנאור, המטרות שהצבת לעצמך הן מטרות ריאליות אבל למה לתחום אותן במועד להשגה?

תתחיל לחתור לכיוון ומתי שיתממש יתממש. זו גם לא בושה להחליט עם הזמן שאתה משנה מטרות (למשל אם חשבת שמקצוע X זה מה שאתה רוצה ובדרך להשגתו גילית שזה לא מה שחשבת אין שום סיבה לא לחשב מסלול מחדש. גם בזוגיות זה בסדר להחליט שלא רוצים להתמסד ולבנות במקום חוג חברים קרובים ולהשלים לא באמצעות זוגיות אלא ביחסים מזדמנים).

מה שאני מנסה להגיד לאורך השרשור זה שעזוב גיל ועזוב אחרים. אתה לא משה ולא יעקב אלא בנאור. זה שלהם מתאים משהו מסויים והם מצאו את עצמם במסולול אחד לא אומר שלך לא יהיה יותר מתאים וטוב במסלול אחר. תחיה את החיים כפי שאתה רוצה ומוצא לנכון ושכל העולם יתפוצץ.

אני חושב שאצלי זה יצטרך להתמקד בעיקר

1. רכישת מקצוע - לא להרגיש שאני ב- Dead end job, ולהפיק תועלת כלשהי ממה שאני עושה מעבר לתועלת החומרית.

2. הגעה לשכר סביר למחיה ולשבור אחת ולתמיד את תקרת המינימום, שכר בסיסי הגיוני בעיניי הוא 9-10 נטו שיאפשר מחיה סבירה.

מתוך הבנה שיוקר המחיה, ומחירי השכירות הם אקראיים ואין לדעת מה יוליד יום.

3. זוגיות - מבחינתי, לא להיות תלוי בזה ולהסתכל על זה כאל "בונוס"/תוספת לחיים ולא העיקר...

אבל אני רואה את חברים שלי שיש להם זוגיות, וזה בהחלט משפר להם ומוסיף להם מאד לחיים וטרם יצא לי להתנסות בכזו.

4. שיפור המצב הבריאותי - להרגיש טוב ככל האפשר אנרגטי ועירני.

5. שיפור הבטחון העצמי

לא יודע אם הרשימה הזו היא לפי סדר העדיפויות שלך, אבל אני הייתי ממליץ לך להתמקד דווקא בסעיף האחרון.

ברגע שתתחיל לגדל עור של פיל, תרגיש הרבה יותר חופשי ומשוחרר, וברגע שזה יקרה כל שאר הדברים כבר יבואו לבד.

למה אתה חושב שבגיל 22 יותר קל לתקן מב30? זה בדיוק אותו תיקון, אותם מזונות, אותו "דף חלק", אותם קשיים. אם כבר, בגיל 30 יש לך יותר בגרות ללמוד מזה משהו ולבנות בסיס איתן יותר.

אתן לך דוגמה כלשהי: הבדל בין סטודנט צעיר (בן 25) שלומד הנדסה, לעומת סטודנט שקצת יותר מבוגר עם ילדים שלומד הנדסה (נניח בגיל 35). לסטודנט בן 35 יהיה הרבה יותר קשה, כי:

1. כי הוא צריך גם לפרנס את המשפחה במשרה מלאה עם שכר בהתאם (לא משנה כמה מלגות במקרה הזה, הכסף הזה לא מספיק).

2. עם משכורת גבוה, בד"כ האחריות בעבודה היא בהתאם.

3. לטפל/לגדל את הילדים. בזמן המאוד לא פנוי של אותו סטודנט הוא צריך להחליט אם לשבת על החומר ולהבין מה קורה בהרצאות בהמשך, או רגע להיות עם ילדים.

לאותו סטודנט בן 25 אין לו את הדאגות האלו. מקסימום אם לשבת על הטוסיק וללמוד או רגע לצפות בתוכנית טלוויזיה שהוא אוהב.

כתבתי אפשר או חסכון משמעותי או חיים ברמה סבירה, אבל לא גם וגם בטח לא על 10 נטו.

בחיים צריך לדעת על מה להתפשר. לאו דווקא בתחום הכלכלי, אלא בכל תחום בחיים.

איתי בטכניון למד בחור בן 47 עם משפחה וילדים. הוא לא ליקק דבש אבל ניסיון החיים שלו הקל עליו מאוד את הלימודים והוא סיים הנדסת מכונות בטכניון ב 3 שנים אחרי חצי שנה מכינה.

גם כשאני חושב על הלימודים שלי בטכניון גם אם הייתי צריך לגדל ילדים הייתי נמצא קצת פחות בים והיה לי מספיק זמן בשבילם (וחוץ מ 50% שכר לימוד מימנתי את עצמי לבד מעבודה).