מדבקות התראה

יפה מאוד ומה כתוב במסמך של הטכניון? מותר להדביק מבקות איסור חנייה על האוטו....זה בדיוק ההבדל : ברגע שאתה מדביק מדבקות שמשאירות סימנים על הרכב ,זה נקרא השחתת רכב

כן, גם זו שיטה שחשבתי עליה. אבל איני יודע מה ההשלכות. למשל - אם אשאיר את הרכב ברחוב והוא יצבור קנסות? או אשאיר את הרכב באיזה מקום שמישהו יזיק לו? ומה אם הנהג יטען שהגרירה גרמה לו נזק לרכב (בדיוק כפי שגרריסט עשה לי פעם נזק לפח וחברת הגרר שילמה לי על התיקון + ירידת ערך)?

אני חושב שמדבקה עושה את העבודה מצויין. מי שיגרד אותה יותר מעשר דקות לא יעלה על דעתו לחזור ולחנות במקום שאסור לו.

הדפסהבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 7106-02-17

לפני

כבוד ה שופטת חנה קלוגמן

התובע:

נתן מינקובסקי, ת.ז. XXXXXX622

נגד

הנתבעים:

1.כפר המכביה בע"מ, ח.פ. 520024167

2.חנוך גולדנר, ת.ז. XXXXXX416

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה דרישת התובע לפיצוי עבור נזקים שנגרמו לו בעקבות הדבקת מדבקה על חלון רכבו בחניון המנוהל על ידי הנתבעת 1.

מיהות הצדדים:

התובע היה חבר מועדון אצל הנתבעת 1 ושילם דמי מנוי במועדון הספורט של הנתבעת 1 מזה שנים (להלן: "התובע").

הנתבעת 1 הינה חברה המנהלת, בין היתר, מועדון ספורט בשם "כפר המכביה" (להלן: " הנתבעת 1" או "הנתבעת" או "כפר המכביה").

הנתבע 2 הוא עובד של חברת שמירה שסיפקה שירותי שמירה לנתבעת 1 ועבד כמאבטח בתקופה הרלבנטית בכפר המכביה (להלן: "הנתבע" או "המאבטח").

ביום 19.07.16 בשעות הבוקר החנה התובע את רכבו בחניון כפר המכביה וכאשר חזר לרכבו גילה, כי הודבקה מדבקה על חלון הנהג ברכבו (להלן: "יום האירוע").

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, הנתבעים פעלו ללא כל סמכות חוקית כאשר הדביקו מדבקה על רכבו. הנתבע, לטענתו, פגע בזכות הקניין כאשר הדביק את המדבקה על רכבו. כמו כן, הנתבע השחית רכוש ובכך עבר עבירה פלילית של "היזק בזדון" לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין").

עוד לטענתו, הנתבע הפר את סעיף 3 לחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו" האוסר על פגיעה בקניינו של אדם (להלן: " חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"). כמו כן, הפר את סעיף 5 לאותו חוק יסוד כשפגע בחירות התובע ומנע ממנו הלכה למעשה לנהוג ברכבו שעה שהדביק את המדבקה על חלון הנהג.

הנתבע עיכב את התובע מלהשתמש בנכס מיד, ולכן הפר את סעיף 49 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"). כמו כן, טוען התובע, כי בינו לבין הנתבעת קיים חוזה מכללא. הנתבעת הפרה את חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: " חוק החוזים"), בכך שלא התנהגה בצורה סבירה ומקובלת ולא שמרה על רכבו של התובע, אלא אף גרמה לו לנזק במכוון.

כמו כן, ולאור כך, לטענתו, כי הנתבעת מקבלת מהתובע כסף עבור המנוי ולכן השמירה על הרכב היא בשכר, הנתבעים הפרו את חוק השומרים, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק השומרים").

כך גם טען, כי הנתבע הפר את סעיף 7(ג) לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה- 2005 (להלן: "חוק המאבטחים"), כאשר לא הציג את תעודתו כנדרש, אלא הראה רק את שמו והסתיר את יתר פרטיו.

מדגיש התובע, כי הרכב חנה במגרש חניה באזור מורשה לחניה, אמנם על הצד, אך באזור לחניה ולא בחנית נכים או במקום המסומן באדום לבן וכד', וזאת מבלי להפריע לאיש. גם אם היה הרכב חונה בחניה אסורה, לטענתו, אסור היה למאבטח או מי מטעם כפר המכביה לגעת ברכבו ובוודאי שלא להדביק עליו מדבקות.

נזקי התובע פורטו בכתב התביעה כך: בזבוז זמן בגין הורדת המדבקה; המדבקה הותירה סימנים על חלון הרכב בצד הנהג; התובע התאמץ כי הדבק של המדבקה היה קשה להסרה; התובע המתין בחניון והוריד את המדבקה בחניון; נזקים בלתי ממוניים: עצבים, עוגמת נפש, טרטור וכד'.

התובע העמיד את תביעתו בסך של 5,000 ₪.

תמצית טענות הנתבעים:

יש למחוק או לדחות את התביעה על הסף, בין היתר, משום שהתביעה אינה מגלה כל עילת תביעה כנגד הנתבעים.

התובע החנה את רכבו במקום אסור לחניה, באופן שסיכן את התנועה. במגרש החניה ישנם שלטים ברורים, אשר אינם מותירים מקום לספק או לפרשנות היכן מותר לחנות והיכן אסור לחנות. התובע החנה את רכבו במקום בו מסומן על הכביש אי תנועה בו אסור לחנות .

לטענת הנתבעים, במשך השנים נוצרה, לצערה של הנתבעת, תופעה בה נהגים מחנים מעת לעת את רכבם ככל העולה על רוחם, וללא כל התחשבות בסידורי החניה והוראות השלטים המוצבים בחניה. אנשים חונים בסמוך לשערי חירום, בחניות נכים, באופן המפריע לתנועת כלי הרכב.

לטענת הנתבעת, התופעה חמורה שבעתיים מקום בו מדובר בתובע שהיה מנוי אצל הנתבעת עשרות שנים כנטען על ידו בסעיף 3 לכתב התביעה, ומשכך מודע היטב למקומות החניה המותרים והאסורים בחניה נשוא כתב התביעה.

במטרה למנוע את התופעה הפגומה הזו, הנתבעת נוקטת מס' פעולות: ראשית, נעשה ניסיון לאתר את בעל הרכב ולבקש ממנו להזיז את רכבו ולהחנותו כנדרש. הניסיונות מתבצעים במגוון דרכים, כולל ניסיון לאיתור באמצעות המשטרה. שנית, הצמדת פתקיות לחלון הרכב החונה בניגוד למותר (ולא מדבקה). שלישית, ורק לאחר שלא מצליחים לאתר את בעל הרכב, מדביקים על החלון- באופן שאינו מפריע לנהיגה- מדבקת אזהרה, אותה ניתן להסיר ללא כל נזק.

מאחר ואצל הנתבעת לא מתבצעות אכיפות של הוראות וסידורי החניה ע"י רשויות החוק, נאלצת הנתבעת לשמור על הסדר באמצעים פשוטים תוך כדי מינימום הפרעה ושאינם גורמים נזק לרכבים.

הנתבעת מדגישה, כי המדבקות המוצמדות לחלון הרכבים החונים שלא ע"פ הנהלים והסימונים הן מדבקות שניתן להסירם ללא גרימת כל נזק לחלון הרכב, והם מודבקים באופן שאינם מפריעים לנהיגה.

לתובע לא נגרם כל נזק והתביעה הינה קנטרנית וטורדנית.

לאור האמור, לטענתה, יש לדחות את התביעה על הסף, או לדחותה לגופה.

דיון והכרעה:

עניינה של התביעה, כאמור, פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע עקב הדבקת מדבקה על רכבו ,עת חנה רכבו בחניון של הנתבעת.

לפני שאתייחס לגופו של עניין אדון בקצרה בבקשה נוספת שהוגשה על ידי התובע ביום 16.7.17 ואשר הוכתרה כ – "הודעה על ביזיון ביהמ"ש". בהודעה זו ביקש התובע להורות לנתבעת למסור לו את פרטי הנתבע 2 ולחייבה בהוצאות בגין התנהלותה לגבי דרישה זו שלו , אשר בגינה הגיש מספר בקשות קודמות שלא נענו. הפרטים לגבי הנתבע 2 נדרשו על ידו כבר בכתב התביעה (סעיף 37 לכתב התביעה) בכדי שיוכל להוסיפו כנתבע לתביעתו.

הבקשה האחרונה שהוגשה בנדון הוגשה ביום 28.06.17 ובה קבעתי, כי "ככל שבידי הנתבעת 1 קיימים פרטים עדכניים לגבי הנתבע 2, תמציא אותם לבית המשפט והתובע תוך 7 ימים. שאלת היריבות או כל שאלה משפטית אחרת תידון בדיון".

ביום 16.07.17 הגיש התובע "הודעה על ביזיון ביהמ"ש". במסגרת ההודעה טען, כי עברו 20 ימים ובניגוד להחלטת ביהמ"ש הנתבעת טרם מסרה לתובע את פרטיו של הנתבע. בסעיף 4 ביקש התובע, כי יש להורות לנתבעת בשנית למסור את פרטי הנתבע ואת כתב התביעה לאור הדיון הקרב, ובמקרה שלא- תואשם הנתבעת בביזיון ביהמ"ש על כל המשתמע מכך. כך גם ביקש התובע לפסוק הוצאות כנגד הנתבעת בגין הבקשה ואי מסירת הפרטים.

באותו יום ניתנה החלטתי "לתגובת הנתבעים תוך 7 ימים".

ביום 23.07.17 התקבלה תגובת הנתבעת, לפיה היא לא התנגדה להעביר את פרטי הנתבע שהועסק אצלה באמצעות חברת השמירה "שפע בטחון", ובמסגרת תגובתה זו ציינה את פרטי הנתבע.

ביום 24.07.17 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה ולמתן הוראות. במסגרת בקשה זו, התובע ביקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הנתבע עם פרטיו. כמו כן, ביקש מביהמ"ש להתייחס בחומרה להתנהגות הנתבעת, אשר ניסתה להיתמם כי הופתעה לקבל הודעה על ביזיון ביהמ"ש, וכי רק שבוע טרם הדיון ולאחר מס' בקשות והחלטות, הואילה הנתבעת למסור את פרטי הנתבע ופרטי חברת השמירה.

ביום 25.07.17 אישרתי לתובע לתקן את כתב התביעה כמבוקש, דהיינו הוספת פרטי הנתבע 2 לכתב התביעה. כמו כן, הוריתי למזכירות לערוך באותו יום בדיקה עם הנתבע בכדי לברר האם ידוע לו אודות קיום הדיון והאם קיבל את כתב התביעה.

בו ביום ניתנה החלטה נוספת על ידי, לפיה מבירור שערכה המזכירות עולה כי הנתבע 2 מודע לדיון הקבוע ליום 30.07.17 וכי הוא יתייצב לדיון.

ביום 30.07.17 התקיים דיון בתיק (להלן: "הדיון"). בדיון נכחו התובע, ומטעם הנתבעת התייצב מנהל הביטחון וכך גם התייצב הנתבע 2, הוא המאבטח שהדביק את המדבקה על רכבו של התובע. הצדדים חזרו בדיון על טענותיהם כפי שהופיעו בכתבי הטענות.

הנתבעת 2, חזרה והסבירה כי הנתבע (המאבטח) כבר לא עובד עבור הנתבעת, ולכן היה עליה לאתרו. בסופו של יום, הנתבע התייצב לדיון וניתן היה לקיים את הדיון בנוכחות כל הצדדים הרלבנטיים לתביעה, וזאת מבלי להטריח את התובע להגיע לדיון נוסף, ומבלי לעכב את בירור התביעה. בנסיבות אלה, לא מצאתי, כי זה המקרה בו יש לפעול בהתאם לפקודת ביזיון ביהמ"ש, ולכן אני דוחה "הודעה" – בקשה זו.

לגופו של עניין, אמנם התובע טען ואף העיד על כך בדיון, כי חנה כחוק. יחד עם זאת, לאור התמונות שהתובע עצמו הציג בפניי בדיון, ולאור עדותו של המאבטח, אשר מצאתי אותה מהימנה, כי התובע חנה על אי תנועה שמצויר על הכביש ולא בחניה מסודרת (פרט' עמ' 2 ש' 6), אני קובעת, כי התובע החנה את רכבו בצמוד למחסום כחול שהוצב על כביש החניון (כפי שרואים גם בתמונות שהציג בפניי התובע בדיון) אשר אינו מיועד לחניה, ועל כן חנה במקום האסור לחניה.

לעניין זה מהימנה עליי עדותו של המאבטח, אשר העיד, כי במהלך התקופה של חודשי יולי-אוגוסט (יום האירוע, כאמור, 19.07.16) מתקיימת קייטנה בכפר המכביה וכי "דרך הכניסה היא מהמקום שבו חנה אותו הרכב של התובע. לשם כך ניצבים מחסומים. ... התובע החנה את האוטו בצמוד למחסום, מחסום שנמצא בכניסה לחניון על אי תנועה שמפריע לשדה ראייה וגם מפריע לרכבים לעבור ומסכנים גם הולכי רגל" (פרט' עמ' 2 ש' 6-10).

לעניין הטענה בדבר הפרת חוק המאבטחים כאשר הנתבע הציג לתובע את התעודה, אך הסתיר את פרטיו מלבד שמו, לא מצאתי לקבלה. הנתבע העיד כך בדיון: " תפסתי את התעודה בצד והראיתי לך אותה". מצאתי את העדות מהימנה, ניכר כי הנתבע החזיק את התעודה בצדה כך שהוסתרו יתר פרטיו, מלבד שמו. מלבד זאת, ניתן היה לבדוק זאת עם האחראים אצל הנתבעת בו ביום.

לעניין הסרת המדבקה והנזק שגרמה ,מצאתי, כי עדותו של נציג הנתבעת, המשמש מנהל ביטחון, מהימנה. נציג הנתבעת ציין בעדותו בדיון, כי הוא הנחה את המאבטח להדביק מדבקות במקרה בו רכב חונה שלא ע"פ נהלי הנתבעת, וזאת לאחר שמנסים לאתר את בעל הרכב (לעתים גם באמצעות המשטרה). עוד העיד, כי ניתן להסיר בקלות את המדבקה (פרט' עמ' 2 ש' 1-3).

המדבקה הודבקה על חלון הנהג (בצד שמאל) ולא מצאתי, כי הדבקתה במיקום זה גרמה למפגע בטיחותי כלשהו. התובע יכול היה בנקל לפתוח את החלון ולנהוג כרגיל. כך גם לא ראיתי בתמונות כל סימנים שהותירה המדבקה על חלון הרכב לאחר הסרתה.

לא זו אף זו, מנהל הביטחון הסביר את הקשיים של הנתבעת באכיפת חניה מסודרת כדין, המאפשרת מחד לחברי מועדון כפר המכביה לחנות במקומות חניה מסודרים, ומאידך מאפשרת לכלי הרכב לנוע בצורה בטוחה. מנהל הביטחון הסביר בדיון, כי מדובר במקום אשר נחשב כשטח פרטי, ולכן רשויות המדינה, כגון המשטרה והעירייה, אינן יכולות להטיל קנסות על מי שחונה שלא כדין.

הנתבעת חיפשה פתרון, המאזן בין הצורך להטמיע אצל הנהגים החונים בחניונה הרגלי חניה נכונים ומתחשבים, ומאידך להשתמש באמצעים אשר אין בהם גרימת נזק. בדיון אף הבהיר מנהל הביטחון מטעם הנתבעת, כי לכפר המכביה מגיעה אוכלוסייה מבוגרת רבה, כמו גם אנשים הזקוקים לחניות נכים, ומאחר וקיימת תופעה מצרה לפיה אנשים רבים חונים שלא כדין בחניית נכה, היא מצאה לקבוע נהלים, אשר לפיהם: ראשית, מאתרים את נהג הרכב שחנה שלא כדין (לעתים מתקשרים למוסך- ראו עדות מנהל הביטחון בעמ' 1 ש' 31-32, ואם הדבר לא עוזר אזי מתקשרים למשטרה); שנית, הייתה תקופה בה הצמידו לשמשה הקדמית של הרכב פתקים (פליירים)- אולם, כפי שהעיד מנהל הביטחון אצל הנתבעת, מאחר שאנשים זרקו את הפתקים על הרצפה והדבר יצר פסולת מיותרת בחניון, החליטה הנתבעת להימנע מפעולה זו (פרט' עמ' 1 ש' 29); שלישית, מדביקים את המדבקה על חלון הנהג, כאשר ניתן להסירה בקלות.

כאמור לעיל, לא מצאתי כל פסול בהתנהלות הנתבעת. המקום בו הודבקה המדבקה (על חלון דלת

הנהג) אין בה הפרעה למהלך הנהיגה, במיוחד שעה שהתרשמתי שניתן להסיר בקלות את המדבקה, וגם אם לא ניתן להסירה בקלות, הרי שניתן היה לפתוח את חלון הנהג ולנסוע בבטחה. כך גם לא מצאתי, כי נגרם כל נזק. לו היה מדובר בהדבקה ע"ג השמשה הקדמית בצד הנהג ייתכן כי הייתה התייחסותי שונה, שכן המאזן היה משתנה, אולם אין זה המקרה שבפניי.

התובע חקר את מנהל הביטחון חקירה נגדית ושאל אותו האם יש חוק המתיר להדביק מדבקות. מנהל הביטחון השיב לו, כי אין חוק העוסק בהדבקת מדבקות (פרט' עמ' 3 ש' 15-16). התובע לא הפנה לחוק כלשהו האוסר על הדבקת מדבקות על רכבים החונים שלא כדין.

בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בת"ק (י-ם) 52410-12-14 ברנס נ' כלכלית ירושלים בע"מ (מיום 19.02.15):

"יתכן כי המדבקה אכן גרמה טרדה מסוימת לתובע, או הרגיזה אותו, אך אין מדובר, כאמור, בנזק ממשי, וגם אין מדובר, לטעמי, בטרדה העולה על זו שגרם התובע לנתבעת בכך שהחנה את רכבו במקום אסור בחניון הנתבעת ויצר הפרעה לכלי הרכב המבקשים לעזוב את החניון".

לאור האמור לעיל, מצאתי, כי הנתבעת נהגה במידתיות כלפי התובע, ולא מצאתי כל פסול בהתנהלותה, ולכן מתייתר הצורך לדון ברשימת החוקים מהתחום הפלילי והאזרחי אליהם הפנה אותי התובע בכתב תביעתו.

מובהר בזאת, כי לא מצאתי שיש מקום לחייב את הנתבעים, ולו מכוח אחד החוקים שצוינו בכתב התביעה. בשולי הדברים יוער , ככל שהדבר נוגע לדין הפלילי, הרי שבוודאי שתביעה קטנה אינה המקום לדון בכך , אלא היה על התובע לנקוט בהליכים המתאימים.

מכל מקום, לאור קביעתי דלעיל, הרי שמצאתי כי הואיל והמדבקה לא גרמה נזק לרכבו של התובע, הרי שלא מדובר ב"היזק בזדון" לפי סעיף 452 לחוק העונשין , שעניינו פגיעה מודעת ברכוש או הריסתו, והתובע לא הצביע, כאמור, על מקור חוקי כלשהו האוסר על הדבקת מדבקה במקרים בהם רכב חונה שלא כדין.

כך גם יתר החוקים אותם ציין התובע בכתב התביעה, כגון: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סע' 3 ו-5); פקודת הנזיקין (סע' 49); חוק החוזים וחוק השומרים- אינם רלבנטיים לענייננו שעה שקבעתי בפירוט לעיל, כי לא מצאתי כל פסול בהתנהלות הנתבעת, וכי היא נהגה במידתיות כלפי התובע.

למעלה מן הצורך יוער, כי לעניין גובה הנזק, התובע העמיד את תביעתו על סך של 5,000 ₪ מבלי שציין כל פירוט בצד רכיבי הנזק, ולכן לא ברור כיצד הגיע לסכום זה. בכל מקרה, לאור קביעתי לעיל, הרי שמתייתר הצורך מלדון בעניין זה.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. למרות שדחיתי את הבקשה – "הודעה על ביזיון בית המשפט", הרי שאינני עושה צו להוצאות, שכן הנתבעת הייתה יכולה להתנהל בצורה יעילה יותר, בבקשה למתן פרטי המאבטח, אשר הייתה חוסכת זמן לכל הצדדים.

על פסק דין בבהמ"ש לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

יפה מאוד ומה כתוב במסמך של הטכניון? מותר להדביק מבקות איסור חנייה על האוטו....זה בדיוק ההבדל : ברגע שאתה מדביק מדבקות שמשאירות סימנים על הרכב ,זה נקרא השחתת רכב

השחתת רכב?! says who?! הנהג קירצף באמצעים לא מתאימים את המדבקה וגרם לעצמו לנזק?

ידידי, המדבקה לא עושה נזק! הקרצוף הבלתי נכון שלה עושה את זה.

ואני חושב להוסיף למדבקות שלנו כיתוב:

"המדבקה יורדת ללא נזק אם מורידים אותה בליקוק. כל אמצעי אחר הוא על אחריותך".

שילקק כמה שעות. זה ילמד אותו לקח..

ורק כדי להחכים את חברי הפורום: להלן סעיף 452 לחוק העונשין:

452. ההורס נכס או פוגע במזיד ושלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע עונש אחר.

ואני שואל שוב: מהו לעזעזאל אותו "דין" שהמחוקק כיוון אליו כמפורט לעיל? הביאו לי את החוק המתאים!!

USA

תפסיק להתחכם

תשים מדבקה על החלון בדלת /של הנהג.

בשמשה הקדמית תצפה להפסיד בתביעה.

כתוב הוראות הסרה על המדבקה. לא בליקוק ולא בכל התחכמות אחרת שתתקבל בעין רעה בבית המשפט

אין דין הטכניון והכוחות שפועלים שם שעברו הכשרות כדין החניון שלכם והפעולה שעושה אחד כמוך חסר הכשרה בתחום.

הוא שאמרתי - מדבקה בשמשה הצדדית (בלי ליקוקים..).

אבל מעניין איזה "הכשרות" צריך כדי להדביק מדבקה..

כתבתי לך כבר לפני 4 הודעות ,אתה מצלם את הרכב (לפחות פעמיים, בשתי ימים שונים) מזמין גרר פרטי ,משלם לגרר , לוקח קבלה , הולך לתביעות קטנות ,פותח תביעה קטנה על עלות הגרר ,והוצאות נלוות נגד בעל הרכב

גרר לא יסכים לגרור רכב שלא בהוראת בעליו או רשות מוסמכת.

מי אמר שאי אפשר להיות קצת יצירתיים?

למען הסר ספק, זה צולם היום בחניון של המשרד.

לגיטימי לחלוטין. גם במשטרה הודו שבסעיף שהם מתבססים עליו, של גרימת נזקים לרכוש, אין כל אחיזה ברגע שמוכיחים שניתן להסיר המדבקה ללא כל סימני נזק.