גיר רובוטי, מה הסיפור הגדול חוץ ממפח נפש?

הרכב של הבת שלי (פורד S מקס עם פחות מ 100K ק"מ) שוכב במוסך עם גיר רובוטי דפוק וקרוב נוסף החליף גיר בייטי וקרובה נוספת נכנסה למוסך כמה פעמים עם אותו "דרעק" בגולף חדשה. הקשיש שכותב לכם מתנייד במוסטנג 1966 עם גיר אוטומטי רגיל ובלנסר עם גיר רציף ושתיהן נוסעות ונוסעות ונוסעות. אז אולי תאירו את עיני מה הקטע שחברות גדולות ומנוסות נכשלות שוב ושוב בפלצנות הטכנולוגית הזאת. מה רע ב 123D פשוט, אמין וכמו שחותנתי ז"ל אמרה, "בלי קישקושים ובלי פישפושים".

ועוד לא הזכרנו את הטויוטה והפוקוס של תחילת העשור ואת התיפעול הדי מוזר ולא ידידותי.

חיסכון בדלק, ניצול יותר טוב של כח מנוע (למרות שלדעתי, אם זה מה שחשוב לך, תקנה ידני) פלוס קיצור זמן החלפת הילוכים (נתון חשוב במסלול מירוצים, לא רלוונטי בכל מקום אחר).

בגיר חד מצמדי הנתון השלישי לא קיים.

כל זה על חשבון פעולה חלקה ואמינות בחלק מהמקרים.

מצד שני יש לך יצרנים שממשיכים עם תיבה פלנטרית, ומקבלים צריכת דלק גבוהה ואפילו לא סבירה לקטגוריה (כמו פוקוס חדשה, אופל, קיה).

פקטור נוסף (חוץ מרדיפה אחרי ביצועים והתקדמות טכנולוגית), תקנות "זיהום אויר" מזיקות שמכריחות את היצרניות לחפש את העשירית מיקרוגרם לחסוך, תיבות רובוטיות נותנות את זה מבחינת מספרים במבחן, אבל אם משקללים עלות תיקונים וקיצור משמעותי של חיי רכב , אני חושב שויתור על גירים מסובכים אלו יחסוך בפליטת פד"ח לאורך חיי הרכב.

ולי, מבין די קטן בענינים האלו, נראה שיותר מכל גיר רובוטי הוא פשוט זול יותר לייצור מאשר פלנטרי, הוא גם כנראה קטן יותר, ודאי קל יותר וכל השאר סיפורים, שהרי בעובדה יש היום פלנטריים מהירים וחסכוניים לא פחות.

זה כמו עם הקונספירציית הנורה החשמלית. מצד אחד יותר זול לייצור, מצד שני אורך חיים מקוצץ, ואם כל היצרנים יעשו את זה (חוץ מטויוטה והונדה, אבל זה מקרר יפני אמין, טפו עליו, איכסה פיכסה), אז אוטו שיתפרק אחרי 3 שנים יהפוך לנורמה, ויהיה Win Win ליצרנים.

צר לי לאכזב אותך אבל הונדה גם שם , עם הגיר כפול מצמדים שלהם שנמכר בארהב וסובל מהבעיות הנפוצות של הגירים האלה.（ולא לא הnsx אלא דגמי מיינסטרים）

ועוד הם רצו לפתח גיר כזה עם שלושה מצמדים שלא ידוע מה נסגר עם זה.

בני,

האם זורמים לכווון רצון טוב אצל היבואן?

חלק ניכר במחיר הייצור של פריט הוא החזר חלקו היחסי בהקמה של מערך ייצור יעיל וחסכוני.

להבנתי התיבות הרובוטיות מזריקות בוטוקס לקווי הייצור הגוועים של התיבות הידניות בשל הדמיון הרב שבין אלו לאלו.

על כך תוסיף דברים נכונים שכבר נאמרו בשרשור, כמו: גודל פיזי ומשקל נמוך - ותקבל מתכון מנצח (פרט לעניין הזניח של התקלות כמובן... ).

הגירים הללו לאחר תום האחריות, הם:

כסף טוב למוסכים,

כאב ראש לנהגים.

רוב היתרונות שלהם שהוזכרו, כולל החיסכון בדלק, החלפת הילוכים זריזה, ועוד יתרונות, מתבטלות ונשכחות די מהר, כאשר החור בכיס מתחיל לגדול ולצמוח.

על קדמה טכנולוגית, צריך לשלם. אין ספק. השאלה היא כמה לשלם, ולכמה זמן.

לדעתי, תיבות 8 הילוכים ומעלה מודרניות, מציגות רק יתרונות מול תיבה רובוטית, ולכן, לדעתי בעתיד הקרוב, נראה פחות יצרנים שמאמצים פתרון זה.

Sent from my MI 5 using Tapatalk

אני זוכר שלפני הרבה שנים אנשים נמנעו מלרכוש רכב אוטומטי (פלנטרי) בגלל עלויות האחזקה הגבוהות. חלפו השנים, הטכנולוגיה הבשילה ורוב הבעיות נעלמו.

זה מה שיקרה לטכנולוגית הגירים הדו מצמדיים.

לדעתי, תיבות 8 הילוכים ומעלה מודרניות, מציגות רק יתרונות מול תיבה רובוטית, ולכן, לדעתי בעתיד הקרוב, נראה פחות יצרנים שמאמצים פתרון זה.

 

Sent from my MI 5 using Tapatalk

לא בהכרח, בדיוק במוו הציגו את ה- x2 כאשר גירסת ה- 2 ליטר טורבו משולבת עם גיר רובוטי כפול מצמדים רטובים 7 הילוכים, במקום בגיר ה- 8 הילוכים פלנטרי שמשולב עם אותו המנוע ב- x1.

קודם כל, אמרו את זה גם על הטורבו. למה צריך להוסיף את הסיבוך הזה ברכב רגיל לצרכן? מה רע במנוע אטמוספרי גדול, פשוט ומחזיק שנים... היום יש טורבו בכל כך הרבה רכבים שזה כבר לא פקטור.

יש מאחורי זה כמה דברים, והגדול שבהם הוא רגולציה בנושא פליטת מזהמים וצריכת דלק, כמו שכבר אמרו פה (נכון גם לגבי הגיר הרובוטי וגם לגבי מנועי טורבו בנזין מודרניים). הטכנולוגיות האלה מאפשרות להגיע לנתונים טובים יותר במבחן (אם כי בפועל זה תלוי מאוד בנהג, ושימוש "לא נכון" יוביל בכיף ללא מעט זיהום וצריכה). היכולת להציג נתונים מרשימים יותר, הן לרגולטור והן לצרכן (גם בתאוצה ותפוקה) ממנוע קטן יותר היא קלף חשוב בשיווק של רכבים היום.

אבל, לא הכל רע. קודם כל הטכנולוגיה משתפרת - רובוטי דו מצמדי מרשים בהרבה מהחד מצמדי של פעם, וDSG היום אמין בהרבה מכשהוצג. גם רכב גודש היום הוא לא הרפתקה למשוגעים לעניין וחלק גדול מאיתנו נוסעים בכזה אפילו בלי לדעת או להבין את המשמעות.

ושנית, התפתחות מעודדת קדמה גם במקומות לא צפויים. אני מאמין בלב שלם שהתפשטות הגיר הרובוטי יצרה תחרות שדחפה קדימה את יצרניות הגירים האוטומטיים וכתוצאה יש לנו היום גירים אוטומטיים מעולים כמו ה Aisin היפני וה ZF הגרמני העדכניים. לראשונה נתקלתי בגיר כזה, פלנטרי מרובה הילוכים (שמונה) בבמוו 640 והוא שינה את כל מה שחשבתי שאני יודע על גיר אוטומטי. פשוט תענוג צרוף, גם בכביש המפותל וגם בתחנת הדלק.

יש שיפור? מדובר ברכבים חדשים יחסית.

ובחברות בעלות מוניטין.

וכל החסכון בדלק הולך לטירטור של התיקון, בזבוז הזמן וכו'.

איך דבר כזה יכול לקרות בחברות ענק כמו פורד, פולקסווגן ושות' וטויוטה?

הרי הבעיה בפוקוס נפתרה על ידי חזרה לגיר אוטומטי "מיושן".

הגירים הדו מצמדיים נראו לתקופה מסויימת כעתיד של הגירים האוטומטיים.

פיתוחים ממש מהשנים האחרונות הביאו את התיבות הפלנטריות (מי אמר ZF8?) לניצולת ומהירות החלפת הילוכים כזו שכיום אין כמעט ספק שהדו מצמדיים ייזכרו בעתיד כאפיזודה קצרת ימים שחלפה מהעולם.

בני, אף אחד מהיצרנים המכובדים שהזכרת לא המציא ולא פיתח את הגירים הדו מצמדיים כך שהכשלון הוא לא של יצרן הרכב אלא של יצרן התיבה עצמה.

ב VAG זה בורג וורנר.