בעקבות כתבה היום בידיעות על ממרח שוקולד השחר - היש כאן אוכלי השוקולד הנ"ל

שלחת את הילדים עם זה לבית ספר?

כי היה להם שוקולד קשיח בתוך הסנדביץ.

עשקת להם את הילדות.

המורה הייתה צריכה לשלוח לך משטרה הביתה.

ואם אין לך ילדים, אז רק על זה שאתה נותן שוקולד קשה בתוך לחם לילדים זרים ברחוב .

 

שטיפת רעל? נוטלה ושות' מתוק לי מדי ומכיל כל מיני דברים שאני לא יודע מהם אז לא אוהב.

הכוונה הייתה לשנאה עצמית של מוצרים מהארץ וסתם לכלוך על יצרן מקומי ועצמאי שנותר נאמן להצהרותיו בלי קומבינות. סליחה על אי הבהירות.

להישאר בעסקים בזמן שיש לך מוצר נחות זאת גאונות בפני עצמה.

עוד חושבים שאפל יצרו כת סביב המוצרים שלהם. יש להם עוד הרבה מה ללמוד מהשחר, דובק ושות'

הכוונה הייתה לשנאה עצמית של מוצרים מהארץ וסתם לכלוך על יצרן מקומי.

שוב, זה לא קטע של הלקאה ״עצמית״. זו אדישות לעצם השאלה האם היצרן ״מקומי״ או לא.

זה לא רלוונטי לכלום.

קרם אגוזי לוז(פרלינה לוז) הןא השוס האמיתי,

מתקבל מטחינה של אגוזי לוז מקורמלים עד שמתחילים להגיר שומן, והוספת כמות קטנה של שמן להגעה של מרקם המתאים למריחה.

משתמש בעיקר לקינוחים, ומעדיף לשכוח שזה קיים במקרר ביום יום, כי זה הדבר הכי ממכר שיש.

לא אכלתי ממרח שוקולד כבר למעלה מ6 שנים, ממש נגעל מזה.

בתור ילד הייתי אןכל 2 לחמניות מפוצצות בשחר או נוטלה, ובמיוחד שנמכר בארץ הממרח הלבן והשחור בצורת ספירלה.

להישאר בעסקים בזמן שיש לך מוצר נחות זאת גאונות בפני עצמה.

כנראה כלל לא עקבת אבל המוצר לא רק שלא נחות בכלום, אלא בעל ערכים תזונתיים ובריאותיים עדיפים!

קרא את השרשור לפני שאתה מגיב.

למשרד שלי הגיעה צנצנת עם מיניונים, כמה מהחברים שלי אמרו שהטעם שונה מהרגיל. טעמתי והסכמתי איתם.

במקרה לאחד מהם היתה בבית צנצנת ישנה, אז למחרת הוא הביא אותה למשרד ועשינו מבחן טעימה עיוור.

התוצאות:

אדם אחד טען לפני מבחן הטעימה העיוור שאין הבדל בטעם, ובמבחן לא הרגיש הבדל.

שני אנשים שאמרו לפני המבחן שהטעם שונה לא הרגישו בהבדל במבחן.

אדם אחד שאמר לפני המבחן שהטעם השתנה היה זקוק לכמה טעימות ובסופו של דבר זיהה נכון את הצנצנת החדשה.

שלושה אנשים שאמרו לפני המבחן שהטעם השתנה זיהו את הצנצנת החדשה מייד ובוודאות.

החשד שלי: היצרן לא שינה את המתכון אבל החליף את אחד מספקי חומרי הגלם.

חשד שלי, מי שחושב שהשתנה הטעם ירגיש שהשתנה הטעם. מי שלא, לא.

שוקולד פרה של עילית ( אני מעדיף את הלבן )

מחממים פיתה במיקרו לחום בינוני

מקלפים את השוקולד מעטיפתו

מכניסים את כל החפיסה לפיתה

ואוכלים....

הבן האמצעי לא נוגע בשום סנדביץ' שהוא לא עם שוקולד. אם אני מכין לו משהו אחר אז הוא פשוט יעבור את היום בלי לאכול כלום, עד שיחזור הביתה (יוצאים מהבית ב-7:15 והוא חוזר ב-14:00). בעבר היינו משתמשים בשחר אבל עברנו לנוטלה מסיבה אחת - הצנצנת.

מיותר ממקור אחד הבנו שמוצרי אוכל שומניים רצוי לא לאחסן בכלי פלסטיק כי איכשהו עוברים כימיקלים מהפלסטיק לאוכל. מאותה הסיבה אנחנו קונים טחינה גולמית שמגיעה בצנצנת זכוכית.

סליחה, באמת סליחה מראש, בכנות מתנצל...אבל כל יום הוא אוכל השחר בסנדביץ ואתה מוטרד מהכלי פלסטיק שלא יתרום לתזונה הבריאה שלו?

:roflmao::roflmao:

פלסטיק זה לא וודו או כישוף, כל פלסטיק מסומן, אפשר לבדוק את התכונות של כל סוג וסוג באלף ואחת מקורות מהימנים באינטרנט.

כלים ומיכלים למיניהם מפלסטיק המיועד לשימוש עם מזון הם מרכיב קריטי בתעשיית המזון, מי שמנסה לחמוק מזה פשוט משלה את עצמו ברמות.

יש כל מיני תנאים שבהם גם פלסטיק מאושר למזון יפלוט חומרים רעילים, למשל בחום גבוה. אז לא כדאי להכניס את הקופסה של השחר לתנור. רגע, לא מומלץ להכניס שום קופסת פלסטיק לתנור בכל מקרה...

אני מוטרד מאוד מהתזונה של הילד והייתי שמח שהיה אוכל משהו אחר אבל משתדל לא להוסיף חטא על פשע.

להבנתי ההשפעה של כימיקלים באוכל (ולא צריך הרבה מהם) גדולה בהרבה מההשפעה של שני חצאי פיתה עם ממרח שוקולד.

דוגמא מתוך ה-huffingtonpost: