נסיעה עסקית לבייג'ינג סין

שלום

נוסע בספטמבר פעם ראשונה לסין.

אהיה שבועיים בבייג'ינג.

טיסות, העברות, מלון מסודר ע"י החברה.

מחפש המלצות במיוחד לסופ"ש.

הייתי מאוד רוצה כמובן לראות את החומה הסינית, העיר האסורה?

כל המלצה תתקבל בברכה

במסגרת הזמן שציינת אפשר לבקר במרבית האתרים המרכזיים בבייג׳ין והסביבה אבל צריך לחלק את זה לאורך כמה ימים במצטבר. העיר גדולה, עומסי התנועה הם ברמות שקשה להאמין (בונוס: לא תתלונן על פקק בישראל יותר לעולם) וההתנהלות בדרכים היא כאוטית עד טירוף (ובבייג׳ינג המצב טוב יחסית) וחלק מהאתרים כמו החומה דורשים נסיעה אל מחוץ לשטח העיר. חלק מהאתרים עצמם גדולים מאוד ומלאים באנשים ובחלקם יש תורים ממושכים בכניסה ובנקודות נוספות לאורך האתר.

לעיר האסורה לא צריכה להיות לך בעיה להגיע כי היא בלב העיר. אם כי מפאת גודלה זה לא מקום שרק עוברים בו לרגע. אחרי חצי שעה שם, הסתכלתי למעלה וראיתי את הקצה של המתחם אי שם באופק.

יש גם עוד מקדש או שניים בעיר כמו מקדש השמיים ששווים ביקור. גם הם בנויים בקנה מידה מופרז וצריך להקדיש להם פרק זמן לא מבוטל.

כל המקומות הללו גם מלאים באנשים ברמות מגוכחות, כך שגם שטחים פתוחים בגודל שלא היה מבייש שדה תעופה קטן נעשים דחוקים להפליא.

החומה, להבדיל, נמצאת מחוץ לעיר. אמנם היא לא רחוקה מאוד, אבל תלוי בתנועה זה יכול לקחת שעתיים או יותר נסיעה.

במקרה של החומה, צריך להבין שהיא משתפלת במעלה ובמורד ההרים ולכן חלקים ממנה תלולים כמו סולם. אלא אם כן אתה אמיץ ובכושר ממש טוב, אל תצפה להסתובב על גבי החומה יותר מדי.

חזרתי מטיול בסין לפנימפר שבועות., ברכב

הדבר הבולט ביותר היה הכמות העצומה של... סינים. נחילי אדם, ברגל ועל טוסטוסים (כנראה ברובם חשמליים - הם שקטים להפליא).

אני לא יכול להמליץ לך על דרכי תנועה כיון שהייתי בטיול מאורגן עם אוטובוס צמוד. מכל מקום, כל מה שציין חן נכון. כמוכן - נקודות הטיול בחומה הסינית מצויות כמה עשרות ק"מ מהעיר - אני הייתי בנקודה בה יש מגרש חנייה, כמה חנויות, מוזיאון ומקום לטפס בחומה. קולגה שביקרה בעיר באותו זמן סיפרה כי עלתה ברכבל וירדה במגלשות, קרוב לודאי בנקודה אחרת במקום העצום הזה.

מבחינת התנהלות:

1. המוניות זולות - אבל הנהגים מבינים רק סינית. הדבר הראשון שעלי לקחת במלון הוא כרטיס ביקור, אשר ישמש אותך כדי להסביר לנהג לאין לקחת אותך. עשה זאת גם לגבי מקומות אחרים אליהם ברצונך להגיע.

2. עיקר התקשורת עם הסינים היא במחוות, המתוחכמים שבהם ייעזרו בתוכנת תרגום מסינית לאנגלית על הנייד שלהם. מרבית השילוט בסינית בלבד, במקומות המתויירים גם באנגלית, בד"כ קלוקלת

3. קניות - חובה. אחד הדברים המוצלחים בטיול המאורגן שבו נסעתי היה כרטיסי הטיסה באל-על - הלוך (להונג קונג) הוקצתה לכל אחד מזוודה אחת, בחזור (מבייג'ינג) הוקצו שתיים. אנחנו השכלנו למלא רק מזוודה אחת נוספת, אבל זה היה כיון שאשתי היתה חולה, אחרת היינו קונים וממלאים שתיים (חוץ ממזוודה אחת שהתרוקנה). יש אנשים שנוסעים לסין עם הבגדים הישנים שלהם, משאירים אותם שם וחוזרים עם חדשים. בדוק את התנאים בכרטיס הטיסה שלך.

4. מה קונים בסין? בעיקר טכסטיל (בגדים, תיקים וכו') וגם פנינים ומוצרי במבוק ומשי. לא קונים מוצרי אלקטרוניקה, במיוחד לא טלפונים סלולריים, אשר מוגבלים פיזית משימוש בשירותים מערביים רבים, במיוחד אלה של גוגל. כמובן שעוני "לולקס" ומוצרי "לואי ביטון". גם משקפיים זולים מאד, אם אה זקוק זו ההזדמנות להשלים מלאים.

5. אמנות המיקוח: בשווקים (אנחנו ביקרנו בשניים, הקרויים שוק המשי ושוק הפנינה). רוב המוצרים שם מזוייפים אבל פה ושם יש גם מקוריים (למשל, המדריכים שלנו טענו שבחנות של "מינג ושרה" דוברי העברית, באגף האלקטרוניקה באחד השווקים המוצרים מקוריים. לא לקחנו סיכון). הסיני יציג לך את מרכולתו ללא מחיר, וכאשר תתעניין במוצר המחיר יוצג לך על מסך של מחשבון כיס גדול. אל תתבלבל, תן הצעה נגדית שתהיה בין 5-10% מהצעתו של המוכר (כן התכוונתילכך שהמחיר המוצע בתחילת המיקוח הוא פי 10-20 מהסופי). לא ירד במחיר? הראה לו את הגב ב-99% מהמקרים תחוש את ידו על זרועך, ומשוך אותך פנימה וימכור במחיר שהצעת. שים לב שיש פה ושם רוכלים סינים שמדברים כמה מלים עברית, זה יכול להיות די משעשע.

6. שירותים ציבוריים: הסינים מאמינים בשיטת "קלע וזכה", כמו שהיה בצה"ל לפני כמה עשורים. תמצא אותם עומדים בתור בתור ל"שירותים הסיניים" בעוד שאסלות מערביות באותה שורה יהיו מיותמות. עם זאת התאור המדוייק ביותר של שירותים ציבוריים בסין הוא "באתי, הרחתי, ברחתי", כך שלפחות ממספרי 2 עליך להפטר לפני צאתך מהמלון. ד"א - הריח בשירותים הוא בניגוד גמור לניקיון ברחובות, הסיני לא יתבייש לרקוק בכל מקום, אבל לא ישליך בדל נייר.

7. נוהל במלונות בסין הוא שליחת חדרנית לחדר בזמן שאתה עושה צ'ק אאוט, ולחייב אותך בנזקים. ממני דרשו 200 יואן תמורת סדין שהיה מלוכלך כאשר נכנסתי לחדר (כתמים של לכה לצפורניים, משימוש קודם. זה היה בשנחאי, והמדריך המקומי נתן להם להבין שהם יכולים להמשיך לצעוק, אבל אתה לבד, ולך תדע איזה הצגות יעשו לך). הם גם לא מתביישים למחזר כלי מיטה (ושאר מוצרים) פגומים, גם אם לאחר כביסה, ולדרוש פיצוי על מוצרים שקיבלת לא תקינים. לכן, בקבלך את החדר, בדוק אותו ב-7 עיניים גם אם אתה נכנס בשעה 3 לפנות בוקר, וקרא לשירות אם תמצא פגם. כמוכן (מניסיון במלון אחד) אפשר לבקש לרוקן את המיניבאר ולהשתמש במקרר.

8. מזון - נושא כאוב למי שלא רוצה לאכול עקרבים וכוכבי ים. במיוחד אין תרבות של לחם ומוצרי חלב, חלקם פשוט לא קיימים אפילו בסופרמרקטים. ממליץ לך לקחת אתך קפה נמס (בדרך כלל יש בחדרים קומקום חשמלי, אבל רק תה), חלב עמיד (מיכלים של 200 מ"ל) ומלבין קפה, וקצת "מנות קשות" כמו דגני בוקר, חטיפים וחטיפי אנרגיה, מרקים או מנות חמות דחוסות, וגם כלי אוכל חד פעמיים. אתה תאכל והמקום במזוודה יתפנה לטובת קניות. ד"א - אם יש לך מזוודות ישנות בסוף דרכן תוכל לקחת אותן ולחזור עם חדשות, שעולות פרוטות. תביא בחשבון שלפחות בחלק מהמלונות החלק ה"מערבי" של ארוחת הבוקר דל מאד. המזון במלונותמבוקר, אבל אל תגע במזון טרי שנרכש מחוץ להם (אם אתה קונה פירות רחץ אותם היטב עם סבון בחדר. אסור לשתות מי ברז אלא מים מבקבוקים בלבד, ניסיוני הוא שהמונות מספקים 1-2 בקבוקים קטנים בכל יום, נהגי אוטובוסי התיירים מוכרים 3 בקבוקים תמורת 10 יואן (קצת למעלה מ-5 ש"ח) וכן תוכל לקנות אותם בכל פינה, המחיר. כמובן, לפי צפיפות התיירים.

9. נמל תעופה של בייג'ינג עצום בגדלו. מבחינת תנועת הנוסעים הוא השני בגודלו בעולם (שני רק לאטלנטה, וגדול מדובאי). ההליכה מהרכבת הפנימית (המובילה מאזור הצ'ק אין לטרמינל הבין לאומי) עד לגייט של אלעל ארכה 15 דקות אם לא יותר - וזה בקצב המהיר שלי ושל אשתי. רוב חברי הקבוצה הגיעו עוד 10 דקות אחרינו. עם זאת השדה מסודר ונקי מאד. דרישות הביטוחון דומות לאלה שבאירופה, לא תוכל להעביר בקבוקי מים. בכלל נושא בדיקות הביטחון מאד לא אחיד, לדוגמא באחת הרכבות המהירות השליכו לנו את מיכלי הדיאודורנט ובטיסת פנים אסרו על שימוש בטלפון גם במצב טיסה.

10. כיון שיש לך מארחים בדוק אתם אפשרות לסיורים מודרכים (אישיים או קבוצתיים), בגלל קשיי התקשורת זה יכול להיות כדאי. שים לב לכך שיקחו אותך גם למלכודות תיירים שמטרתן למכור לך "מציאות" שאינך צריך, אתה לא חייב לקנות כלום.

11. ממליץ לך לבקר במרפאת מטיילים, תקבל איזה חיסונים וכן תצוייד בתרופות נגד שלשול ובאנטיביוטיקה למקרה שתפתח איזה זיהום במעיים.

12. המטבע בסין הוא היואן, ששווה כ-0.52 ש"ח (ועל זה הוסף עמלות המרה). תוכל להמיר בלי קושי דולר אמריקאי ואירו, בשערים סבירים בהחלט. הצטייד במטבעות אלה. תוכל למשוך כסף בכספומטים בעמלה סבירה לגמרי, אבל שים לב שהכספומט אינו מחזיר את הכרטיס באופן אוטומטי, ובסוף הפעולה עלך ללחוץ על כפתור החזרת הכרטיס. אם תצטרף לטיול מאורגן תוכל להנות מה"בנק הנייד" שבתיקו של המדריך, בלי להתעסק עם הביורוקרטיה של הצ'ייג'ים הרשמיים.

13. השקע החשמלי בסין כולל שני חיבורים - העליון של 2 חורים שמקבל תקע אירופי ותקע אמריקאי. אם אתה זקוק למוצר חשמלי מוארק יש בחלק התחתון שקע משולש, שמצריך מתאם (עולה פרוטות).

בנוגע לכמה מהנקודות שהעלת:

2. מחוות באמת עוזרות. באיזשהו שלב הבנתי שהדרך הכי טובה להשיג הכוונה לשירותים זה לעשות תנועת התכופפות.

3 ו-4. בררנים צריכים לדעת שבכל הנוגע לבגדים, יש לאסיאתים קולקציות משלהם שלאו דווקא יקלעו לטעם המערבי. לגבוהים גם לא תמיד קל למצוא ביגוד במידתם.

5. לגמרי. צריך להתמקח איתם בחריפות. לפעמים צריך ממש להתחיל ללכת מהם ואז הם יקראו לך חזרה.

6. רוב השירותים שראיתי במקומות מרכזיים בבייג׳ינג, שנגחאי וערים דומות היו נקיים למדי. עדיין, השירותים הם אכן ברובם ״בול קליעה״, וכדי למנוע סתימות נייר ברבים מין השירותים אין גליל ויש להביא נייר משלך. סיני שייתקל באסלה מערבית (למשל בביקור במערב) יעמוד עליה עם הרגליים, ישתופף ויעשה את שלו.

בנוגע להיגיינה כללית בסין: במקומות כמו בייג׳ינג אכיפה הפכה את מנהג היריקות לנדיר יותר, ולרוב תראה אותו אצל תיירים מעיירות בסין שבאו לעיר הגדולה. מעבר לכך, הסינים לעתים גם נופחים בפומבי, משהקים בסיום ארוחה בקול, מתעטשים ומחטטים. הרבה תינוקות מצוידים לא בחיתול אלא במכנסיים מחוררים באזור החלציים. הם צריכים לעשות? ההורים יקחו אותם לפינה ברחוב, מוצנעת יותר או פחות, והם יעשו את שלהם.

8. אני הסתדרתי עם אוכל סיני. במסעדה (להבדיל משוק) לא יגישו לך חרקים, אבל בהחלט יש חזיר למי שזו בעיה וגם נתחים לא שגרתיים של חיות. צריך להיזהר מאוכל בסגנון של המחוזות חונאן וסצ׳ואן שהוא חריף ברמות על, וגם כדאי להתייחס בזהירות לאלכוהול הסיני, כי וודקה זה מי מעיינות ליד באי-ג׳יו סיני שיכול להגיע גם ל-75% אלכוהול. בנוסף, לא תמיד לארוחה סינית יתלווה סכ״ום מערבי אבל למרקים מצטרפת כף שטוחה שיכולה לעזור. צריך לזכור שהמנות הן גדולות מאחר והן נועדו לחלוקה בין יושבי השולחן. כאמור, אין מוצרי חלב ואין קינוחים.

כל זה חשוב גם לנסיעות עסקיות כי בסין אוהבים לעשות עסקים על שולחן האוכל ואפילו תוך כדי משחקי שתיה.

ואוו, תודה לשניכם על כל הטיפים

יש מה להתכונן אני רואה

אני עובד בחברה בין לאומית מאוד גדולה והצוות המקומי מארחים המון, מאמין שהמלון ברמה גבוהה כך שלא מאמין שינסו לעשות תרגילים, אבל טוב להיות מוכן.

האם זה נפוץ לשלם עם כרטיס אשראי?

חשבתי להביא את הכרטיס אשראי של העבודה וגם להוציא כסף מזומן להתניידות קלה יותר.

האם הכי נוח יהיה פשוט להוציא יואן בכספומט בבייגינג? או שקונים בארץ (נתבג?)?

לגבי הארוחה הסינית: האורז מהווה את התחליף ללחם, וכל דבר נאכל עם אורז.

האוכל מוגש על משטח סובב שבמרכז השולחן, כל מנה מוגשת פעם אחת ואין תוספות.

אכן הסינים אינם מציידים את השירותים בנייר טואלט ואפילו במלונות יש גליל אחד קטן. אפשר לבקש תוספת. בהחלט מומלץ להצטייד בקצת טישו, מגבוני ניקוי ואפילו ג'ל חיטוי מהבית.

ככל הנראה הסינים יודעים לקלוע בול ובחלק מהמקומות יש מספיק מנקים (צריך לעסוקה ל-1.4 מיליארד אנשים, יש לא מעט "עבודות יזומות"), אבל עדיין חלק מהשירותים אינם מספיק נקיים, ובכל מקום, גם הנקי ביותר, הצחנה העולה מהשירותים קשה.

אפשר למשוך יואן בכספומטים, אבל כנראה שיש בעיה עם זיהוי חלק מהכרטיסים שאינם סיניים. המלצתי היא לקחת מהארץ דולרים (או אירו) ולהמיר אותם בסין. שער ההמרה שבו נתקלתי בצ'יינג' בחיפה היה שערוריתי (תוספת של למעלה מ-10% לשער האמצע). סין היא כלכלת מזומן ותסתובב עם סטפות של יואנים, תשלום אלקטרוני בסין יהיה בד"כ בכרטיס המקומי שלהם או ב-alipay. שאין לך. מקומות מסודרים יקבלו גם כרטיסי אשראי מערביים, אבל בשווקים ובעסקות קטנות המזומן שולט.

אם לא הבהרתי זאת קודם, החלפת כסף בצ'יינג' קצת מסורבלת ודורשת הצגת דרכון ולא מעט ניירת.

כעת ראיתי ששער היואן עלה ל-0.54 ש"ח, מתאים לפיחות הכללי הקטן שהיה לנו לאחרונה.

קוריוז קטן: יש בסין הרבה סוגי שטרות ומטבעות, ופעם אחת קיבלתי עודף של 0.3 יואן - בערך 16 אגורות בשלושה שטרות קטנים שקרויים "ג'יאו" או "מאו".

עוד משהו חשוב שהזכרת לי: בסין מזמינים מנה ומקבלים חשבון על המנה ומשלמים, כך שבסוף הארוחה פשוט קמים הולכים. אם תנסה להשאיר טיפ - ירדפו אחריך ויגידו לך ששכחת כסף בשולחן.

אחד הפתרונות במזון זה ללכת לדוכנים ומסעדות של מוסלמים סונים: חפשו את הצבע הירוק או שלטי חלאל. זה עדיין אוכל סיני, אבל עם טאץ׳ מזרח תיכוני שהופך אותו לקונבנציונלי יותר ועם ציות לחוקי כשרות שמחייב היגיינה בטיפול במזון. רק אל תזמינו אצלם בירה.

ואגב, טכנית יש לחם בסין, אבל הוא תפל לחלוטין כשלעצמו ונועד לטבילה.

עניין העבודות היזומות אגב מאוד בולט לעין לתייר המערבי: יש חנויות שמעסיקות שוער שכל תפקידו לפתוח לך את הדלת בבואך ובצאתך.

האם הכי נוח יהיה פשוט להוציא יואן בכספומט בבייגינג? או שקונים בארץ (נתבג?)?

אפשר בנתב״ג, אבל כל מלון שמכבד את עצמו בסין יכלול שירותי המרה מהימנים וזולים יותר.

בשורה התחתונה חשוב לי לציין שלא צריך להיבהל. כל הדיבורים על הלם תרבות מקורם בתיירים אירופים ואמריקנים שהגיעו לסין בניינטיז. אנחנו הישראלים מחוספסים יותר, ולרוב מסוגלים להסתדר מצוין עם הסינים.

שזה מזכיר לי עוד משהו חשוב: סינים מתים על יהודים! הם לקחו מהמערב את כל הסטריאוטיפים האנטישמיים (שיהודים שולטים בבנקאות העולמית, רמאים בכספים וכדומה) ונתנו להם ספין חיובי.

1. המוניות בבייג'ינג זולות בטירוף (ביחס לישראל) ויעילות מאוד. אל תטרח לדבר עם הנהג באנגלית. תמצא בגוגל תמונה של המקום אליו אתה רוצה להגיע ותראה לנהג. הוא יבין הכל.

2. השלטונות מטילים צנזורה רק על הסינים. אם תגיע לסין עם סים ישראלי וחבילת גלישה תוכל להינות מכל השירותים של גוגל. (יעזור לך מאוד בהתנהלות השוטפת)

3. מותגים בסין עולים כמו בישראל. זבל סיני אפשר לקנות באלי אקספרס. לדעתי חבל לבזבז זמן על קניות, אבל אני לא אדם של שופינג...

4. אוכל, לדעתי, זה הנושא הכי בעייתי. באזורים של בתי מלון תמצא סופרים שמחזיקים אוכל מערבי. בסופרים סינים לא תמצא לחם, מוצרי חלב, נקניקיות. האוכל שלהם שונה לחלוטין התיבול, שילוב טעמים, הדברים שהם אוכלים פשוט שונה. במקרה הכי גרוע אפשר לאכול במקדונלס, KFC, פיצה האט שנמצאים פשוט בכל פינה.

5. אל תיסע מאורגן. אפשר להסתדר מצויין לבד או עם מדריך פרטי. כל חברות התיירות הישראליות מובילות את המטיילים לכל מיני מלכודות כמו "מפעל הפנינים", "מפעל המשי", "מפעל התה", "שוק הפנינים", "שוק המשי" (אין פנינים ואין משי. הר של זבל סיני שאפשר לקנות באלי אקספרס ו-ebay וסתם שורפים לך שם חצי יום) שכל מטרתם זה לגרום לך לקנות מוצרים. (אני בטוח שחברות התיירות הישראליות מקבלות אחוזים) פשוט זמן מבוזבז. בנוסף אפשר ליפול על קבוצה של ישראלים רועשים וצעקניים.

5. אני טיילתי באפריל וממש לא נתקלתי בתורים של תיירים. כנראה תלוי בעונה. 99% מהתיירות בסין היא תיירות פנים וצריך לדעת לא להגיע בתקופות שהסינים מטיילים.

1. זה נכון כמעט להכל בסין: זול בטירוף, אבל לא באנגלית.

4. כן, אין במערב אוכל סיני אמתי אז יש צורך בהסתגלות לטעם הסיני. למשל, השימוש שלהם בפירות זנטוקסילום, שמנמללים את הלשון וחלל הפה, כסוג של תיבול.

הבעיה היא שגם המנות של הרשתות המערביות הן לא בדיוק כמו במערב, ושהן קטנות ולא משתלמות בעליל ביחס למזון המקומי.

5. צודק. המדריך הישראלי בטיול מאורגן בדרך כלל נאלץ להיעזר במדריך סיני מקומי, והמדריך הזה מתפרנס על ידי כך שהוא מוביל את כולם למלכודות תיירים כאלו ששורפות זמן. כמובן שזה לא רלוונטי לפותח השרשור שהולך לנסיעת עסקים.

הלם התרבות קיים - בעקר עניין התקשורת. מרבית הסינים אינם דוברי אנגלית אפילו ברמה של ערס מחוף אילת, וכמובן שאין שום דרך לנסות ללמוד אפילו כמה אותיות באלפבית העצום שלהם.

בסופו של דבר לסינים אינטרס מובהק ליצור ולשמור קשרים עם המערב, יש להם הדרך שלהם להרחיב את השפעתם, ולצורך זה הם זקוקים לדוברי שפות זרות. אבל בתוך העם העצום הזה הם מעטים.

כן, אבל זה לא אותו הלם שמקבל תייר מערבי מארצות הברית, למשל.

בישראל גם דוחפים בטור וגם צועקים אז כשאתה מגיע לסין אתה לא נבהל מההתנהלות שלהם. אצלנו בשוק יש גם התמקחויות, להבדיל למשל מתייר בריטי שראיתי שלא הבין למה הכל בשוק כל כך יקר, וממש אבל ממש נבהל כשהמוכר תפס אותו בשכם.

בישראל יש הרבה אנשים שאוכלים מזון ״שורף״ ו/או חלקים לא קונבנציונליים של הפרה (אצלנו בחג אין מחסור במוחות, מעיים ולשון על השולחן) אז המזון הסיני לא נתפס כחריג. אם באמריקה היו פותחים מסעדה סצ׳ואנית אותנטית במערב, הלקוחות היו תובעים אותם (אני רציני) כי האוכל חריף מדי.

סין היא מאוד כמו ישראל, רק עם כל המרכיבים הסוציומטיים מכוונים למקסימום. זה נפלא.

1. המוניות בבייג'ינג זולות בטירוף (ביחס לישראל) ויעילות מאוד. אל תטרח לדבר עם הנהג באנגלית. תמצא בגוגל תמונה של המקום אליו אתה רוצה להגיע ותראה לנהג. הוא יבין הכל.

הכן את הבקשות מראש. גוגל בעייתי בסין, ראה להלן.

 

2. השלטונות מטילים צנזורה רק על הסינים. אם תגיע לסין עם סים ישראלי וחבילת גלישה תוכל להינות מכל השירותים של גוגל. (יעזור לך מאוד בהתנהלות השוטפת)

נכון, אבל גם הוייפיי במלונות מצונזר. ד"א - שחררו את ואטסאפ, כך שאין צורך ב-WeChat הסיני. להפתעתיבאזורים המתויירים היה קשה למצוא חנויות למכירת כרטיסי סים מקומיים שרציתי לאוסף שלי. בסופו של דבר מצאתי חנות כזו יום לפני סוף הטיול, ויתרתי על התהליך הדי מסורבל של רכישת סים סיני.

 

3. מותגים בסין עולים כמו בישראל. זבל סיני אפשר לקנות באלי אקספרס. לדעתי חבל לבזבז זמן על קניות, אבל אני לא אדם של שופינג...

אין כמו למשש את המוצר. שאל את אשתי, הגנים המרוקאיים שלה מחייבים ביקור יסודי בכל שוק. חוץ מזה, יש בעיה קשה עם המידות בסין, אני צריך XXXXL, (בעולם המערבי XL-XXL), גם זה לא תמיד עולה עלי. בעייתי בקניה מרחוק. והכי חשוב - בסין לא קונים Gucci. קונים Good Cheap (ואני לא בטוח לגבי ה-Good, אבל זה חלק מהכיף).

 

4. אוכל, לדעתי, זה הנושא הכי בעייתי. באזורים של בתי מלון תמצא סופרים שמחזיקים אוכל מערבי. בסופרים סינים לא תמצא לחם, מוצרי חלב, נקניקיות. האוכל שלהם שונה לחלוטין התיבול, שילוב טעמים, הדברים שהם אוכלים פשוט שונה. במקרה הכי גרוע אפשר לאכול במקדונלס, KFC, פיצה האט שנמצאים פשוט בכל פינה.

אפילו בסופרים הצמודים למלונות או במרכזי קניות גדולים התקשינו למצוא לחם וחלב. לפחות היה לנו לימים הראשונים לחם, ובהמשך לחמית (="ביסקויט צבאי" באריזה אזרחית). גם חלב היה קושי למצוא, באחד הסופרים מצאנו משהו שנראה כמו חלב והתברר שהיה חלב שקדים, במחיר מגוחך.

 

5. אל תיסע מאורגן. אפשר להסתדר מצויין לבד או עם מדריך פרטי. כל חברות התיירות הישראליות מובילות את המטיילים לכל מיני מלכודות כמו "מפעל הפנינים", "מפעל המשי", "מפעל התה", "שוק הפנינים", "שוק המשי" (אין פנינים ואין משי. הר של זבל סיני שאפשר לקנות באלי אקספרס ו-ebay וסתם שורפים לך שם חצי יום) שכל מטרתם זה לגרום לך לקנות מוצרים. (אני בטוח שחברות התיירות הישראליות מקבלות אחוזים) פשוט זמן מבוזבז. בנוסף אפשר ליפול על קבוצה של ישראלים רועשים וצעקניים.

האשמה אינה בחברות הישראליות. הן חייבות להצמיד לקבוצה מדריך מקומי, והוא חייב להביא את התיירים למקומות בהם יבזבזו את כספם. יש דברים ייחודיים לסין - למשל מוצרי הבמבוק שמתחילים במטליות ומסתיימים בכל מיני מוצרים רפואיים (למשל חימום מקומי), או המשי והפנינים הזולים מאד. בישראלים צעקניים לא נתקלנו, אבל היה לנו מזל בלתי רגיל עם קבוצה קטנה ואיכותית ומדריך ישראלי מעולה. היה לנו בבייג'ין קטע שבו לקחו אותנו לבית חולים סיני מסורתי, והסינים די זעמו על כך שאף אחד לא קנה את הכישופים שלהם.

 

5. אני טיילתי באפריל וממש לא נתקלתי בתורים של תיירים. כנראה תלוי בעונה. 99% מהתיירות בסין היא תיירות פנים וצריך לדעת לא להגיע בתקופות שהסינים מטיילים.

אני לא מדבר על תורים של תיירים. אני מדבר על כך שיש המון סינים. כמובן שיש מקומות כמו שוק המזון (איכס) שמלאים גם בקונים המקומיים וגם בתיירים.

כאשר חזרתי ארצה פגשתי בחורה צעירה שחזרה כמה ימים קודם מטיול עצמאי בסין - הרכב של 3 בחורות. ככל הנראה הסתדרו לא רע, וכמובן הגיעו לכמה אתרים מיוחדים. מצד שני - לא היו בכמה אתרים שהרשימו אותי מאד. בסופו של דבר מדובר במדינה ענקית, ובמספר שבועות קשה להקיף אפילו את אתרי החובה .

בכלל, עניין הטיולים המאורגנים נושא המצריך דיון. עד לפני שנה וחצי לא יצאתי לטיולים מאורגנים. מצד שני - הייתי רק באירופה (ומעט בארה"ב). בשנה וחצי האחרונות הייתי בשני טיולים מאורגנים שהיו מוצלחים (מבחינת תוכנית וקבוצה) - בלפלנד ובסין, אחד פושר מאד (סקוטלנד ואירלנד - הרושם היה שאנחנו עוברים ליד אתרים ולא נכנסים אליהם, ואפילו באתרים החשובים הזמן היה מוגבל מאד. בחרנו בטיול מאורגן בגלל בעיית הנהיגה בשמאל הכביש, שכן מכל שאר הבחינות אלה מדינות לטיול עצמאי). והקטסטרופה הכי גדולה - סופ"ש ארוך בסופיה שבו הוצעו לנו טיולים, וחברי הקבוצה סירבו כיון שהטיולים כללו ביקור בכנסיות.

השתמשתי בסים של 012 וחבילת גלישה ישראלית. גוגל עבד כרגיל, google maps עבד, gmail עבד, כל הערכים בויקיפדיה עלו (הסינים מצנזרים את הערך על הטבח בכיכר טיאננמן). בקיצור מי שרוצה להסתדר לבד סים ישראלי בגדר חובה.

ביום השלישי של הטיול כאשר הבנתי שהמדריך מוביל אותנו לכל מיני מלכודות תיירים (במיוחד לא אשכח את האופטיקה... חור באמצע שום מקום עם שירותים לא עובדים שסתם שרף לנו שעתיים מהחיים), אני ועוד מספר אנשים פשוט עזבנו את הקבוצה והלכו לטייל לבד בעיר. הסתדרנו מעולה, אכלנו במסעדה סינית מצויינת וראינו המון דברים שהקבוצה לא ראתה.

המדריך היה אחלה ולמזלי נפלתי על קבוצה לא רעה בכלל, אבל התחושה הייתה שהטיול מכון למכנה המשותף הנמוך ביותר. למשל בכל יום הקדישו מספר שעות לשופינג (שוק הפנינים), אבל לא ביקרנו במוזיאון הלאומי (המוזיאון הכי גדול בעולם ומוקדש כולו להיסטוריה הסינית), לא ביקרנו בקברי שושלת מינג ועוד המון אתרים מפוספסים. בנוסף, המדריך גם די רץ מאתר לאתר. למשל בעיר האסורה ביקרנו בסך הכל שעתיים (אפשר בקלות להעביר יום), הקבוצה לא עלתה על גבעת הפחם (אני כן כי עזבתי את הקבוצה). בארמון הקיץ נשארו בסך הכל שעה - שעה וחצי כי היה חשוב להביא את קבוצה למפעל הבמבוק.

נראה, אנחנו סוטים לויכוח האין סופי על טיול עצמאי מול ויול מאורגן.

לכל שיטה יתרונות וחסרונות. אין ספק שמגבלת הזמן באתרים משמעותית - אני חשתי זאת בצורה הבולטת ביותר ב"מסילת הענקים" (Giant's causway) באירלנד הצפונית, וגם בסין. מצד שני הגעתי בטיול המאורגן למקומות ולמופעים שספק אם הייתי מגלה בטיול עצמאי - כמו "שושלת הזהב" בביג'ינג או מופע המים ב-Yangshuo.

לגבי מלכודות התיירים - אחזור על מה שכתבתי: זהו תכתיב של ממשלת סין למדריכים מטעמה, שהחוק הסיני מחייב שילוו כל טיול מאורגן. לטוב ולרע. הבילוי הממושך בשווקים היה מיותר גם לי, אבל אשתי דווקא נהנתה. סין אינה יחידה בעניין - נתקלתי בו בצורה ממש מגעילה בטורקיה. והערת אגב - האופטיקה היתה עסקה מצויינת, יצאתי עם שני זוגות משקפיים מעודכנים ב-500 ש"ח, כאשר בארץ לא הייתי משלם פחות מ-1000 ש"ח לזוג. נכון שהעדשות ללא הציפויים, אבל למשקפי קריאה זה לא קריטי.

אין ספק שבלי טיול מאורגן לא הייתי רואה את "מסיכת הזהב" או את מופע האקרובטיקה המדהים.