אבא כותב למגירה האינטרנטית

לפני כ3.5 שנים שהבן הבכור שלי נולד, החלטתי לפתוח בלוג הורות, ההגיון שהוביל אותי היה בין לתעד את הרגעים שמלווים אותי בכל תהליך ההורות, לבין לשתף קצת אחרים בכך.

האמת שאת הבלוג פתחתי עם המון רצון לקדם קצת את המודעות של הורות גברית, ועל מקום האבא שקצת הולך לאיבוד בתוך התא המשפחתי הישראלי שמבוסס על גבר עובד ואישה שמגדלת ילדים - עקום כלכך אבל עדיין תקף ב2017.

אז אחרי שהמון זמן לא כתבתי כי נולד הבן השני שלי וגרם לי להבין שפתאום אין לי זמן לנשום, חזרתי למחשב וישבתי שעות כדי לסכם את כל הדרך שהובילה ליום הזה שבו באמת החיים שלי השתנו.

לטובת אלו שאינם הורים, אלו שהם הורים וסתם לחברי הפורום, אני משתף.

אשמח לשמוע את דעתכם, תהנו.

http://wp.me/p4IgOJ-eR

אשמח לשמוע את דעתכם, תהנו.

http://wp.me/p4IgOJ-eR

החזרת אותי קצת יותר מ-20 שנים אחורה, בתקופה הפסיכית בהייטק, שלא הייתי בלידה של בני, כי הייתי עסוק בניהול פרויקט גדול ו"חשוב" בהולנד, מטעם משרד החוץ.

היום הילד כבר קצין בצבא, והימים שלא ישנתי כשנולד, מחווירים לעומת הימים האלו כשאין לי תקשורת איתו יותר משבועיים ולעיתים גם חודש, כשאשתי מטפסת על הקירות מעצבים ובלחץ אטומי.

אמנם זה קשה לגדל ילדים ובחלק מהמקרים יכול להרוס את הנישואים, אבל עבורי זו מהות החיים.

שום דבר לא דומה ולא ישתווה לחוויה הזו.

תהנו והכי חשוב, אל תשכחו את הזוגיות.

בהצלחה.

כביקורת בונה

אני יכול מאוד להיזדהות עם הכתיבה שבה הסברת שצריך להשקיע בבית/בילדים/ בזוגיות אבל אני חושב שכתבת בצורה מאוד שטוחה על הנושא(את זה אתה בעצם רוצה להעצים), לא באמת הבנתי מהבלוג הקצר הזה למה זה שינה את חייך .

מעבר לביקורת, אני חושב שזה נושא סופר חשוב על מעמד האב בתא המשפחתי וזה בהחלט מבורך בעיני שהחלטת להקדיש זמן לכתיבה על הנושא הזה, אני חושב וגם רואה מסביבי שגברים רבים עדיין תקועים בגישה של עבודה=פרנסה =יכולת להעניק דברים חומריים לילדים ולאשה שבדרך הם שוכחים שילדים זקוקים לזמן איכות/הכוונה/ייעוץ בזמן אמת ובת הזוג זקוקה לשיתוף/תמיכה במטלות הבית ומשענת אמיתית להישען עליה.

לא פלא שאחוז הגירושים כל כך גבוה, אנשים(גם נשים אך בעיקר גברים), משקיעים בקריירה שלהם את כל הזמן והכוחות שלהם (במטרה לחיות ברמת חיים גבוהה) ואז הם מגלים שאמנם הם עם משכורת גבוהות של 5 ספרות , חיים במגדל חדש עם 2 רכבי פנאי בחניה ופעם בשנה או יותר טיול משפחתי לחו"ל אבל ביום יום הם בעצם לא באמת בבית , הילדים רואים בהם ארנק מהלך והאשה צריכה להיתמודד עם כל עול הבית לבדה.

אומנם אני לא במקום של לתת עצות על אהבה זוגיות, ילדים והכל, אבל אנחנו חיים במדינה חופשית, אז אכניס את ה5 אגורות שלי בכל מקרה.

אל תוותרו לעצמכם כי אם תורידו את הרגל מהגז הזוגיות, העבודה או החברים ישלמו את המחיר.

קראתי את הבלוג, לפחות חלק ממנו, ויש לי תחושה שאתה רץ מה מדי. סיימת צבא, בום! טיול, בום! לימודים, בום! חתונה, בום! ילד, בום! עוד ילד.

יש לי תחושה שאתה רץ מהר מדי, ואם לא תוריד את הרגל מהגז, בסוף מי שישפוך מנוע זה אתה.

כמו הרבה דברים בחיים, הורות היא בחירה, וכמו כל בחירה, צריך לבצע אותה בלב שלם עם מוכנות לכל ההשלכות שלה, בגישה חיובית ככל שניתן. אחד מהדברים שעוזרים לי הוא הקטלוג הבלתי פוסק של הדברים לפי סדר חשיבות. סתם לדוגמה, נכסים זה משהו שאפשר לצבור בכל זמן נתון, אבל זמן עם ילדים רכים זה משהו שחולף ולא יחזור על עצמו לעולם, כי הם רק גדלים (ומהר). יש כל מיני החלטות ובחירות שנראות כואבות מהבחינה האישית-אגוצנטרית-התפתחותית, אבל הכול מתגמד לעומת היכולת להשפיע ולכוון את הילדים בגיל צעיר, שהוא הגיל הכי משפיע - בניית האופי והאישיות.

אומנם אני לא במקום של לתת עצות על אהבה זוגיות, ילדים והכל, אבל אנחנו חיים במדינה חופשית, אז אכניס את ה5 אגורות שלי בכל מקרה.

 

 

 

קראתי את הבלוג, לפחות חלק ממנו, ויש לי תחושה שאתה רץ מה מדי. סיימת צבא, בום! טיול, בום! לימודים, בום! חתונה, בום! ילד, בום! עוד ילד.

 

יש לי תחושה שאתה רץ מהר מדי, ואם לא תוריד את הרגל מהגז, בסוף מי שישפוך מנוע זה אתה.

גם אני עוד לא קראתי הכל, אבל מההתחלה לפחות הבנתי שהם התחתנו רק אחרי עשור של זוגיות.

זאת הערה ראשונה.

הערה שניה אליך, מר וואדים:

מה זה "סיימת צבא, בום! טיול."

כאילו מה רצית, שהוא "יישן על זה" שנה?

היה לו בצבא מספיק זמן לתכנן את הטיול שלו, תכנן אותו יפה, ונסע.

מה זה ה"בום!" הזה שדחפת פה?

דבר שני, יש לך מושג בכמה אחוזים יורדים סיכויי הפוריות של אשה שנכנסת לעשור הרביעי לחייה?

תלמד את זה, ודבר איתי אח"כ.

דבר שלישי, והכי חשוב.

יש לך זוגיות?

ילדים?

משפחה?

אם היית יודע כמה ערך וטעם ושמחה ובגרות ואושר זה מכניס לחיים, היית מבין שכתבת כאן שטויות של בן 15.

אחלה מסלול. צבא / טיול / לימודים / זוגיות ארוכה / חתונה / ילדים.

מי שלא רוצה - שיערב לו. אני לא אומר לאף אחד מה לעשות עם החיים שלו.

אבל למתוח ביקורת על אנשים שעושים משהו בחיים שלהם? כולל פיתוח קריירה [לימודים] + הנאות + מחוייבות ותא משפחתי קטן ומקסים?!

השתגענו או מה?!

איך אתה רוצה שזה ייראה?

אולי ככה:

צבא --> לישון שנתיים --> טיול --> לישון שנתיים --> לימודים --> לישון שנתיים --> זוגיות --> לישון שנתיים...

נו באמת!

אפילו לא 5 אגורות.

הדיון פה הוא לא עליי.

דעתי על חתונה וילדים שלי זה שעדיף לי ולסביבה שלי להשאיר את זה לאחרים, כי אחרת אהיה אבא ובעל דרעק, אז אני מספיק בוגר כדי להבין שאני לא מוכן למחויבות הזאת, ויש לי סדרי עדיפויות אחרים בחיים, אבל זה אני.

מה ששאלתי זה בסך הכל אם לא נראה לו שהוא רץ עם זה מהר מדי. אם טוב לו ככה, בכיף שיהיה לו.

אני מאוד אוהב כשמוציאים דברים מהקשרם, אבל היי, זה אינטרנט, ואחד החוקים של האינטרנט זה זה שאפשר לקחת את מה שאתה אומר, ולהפוך את זה למשהו אחר.

לא הוצאתי שוב דבר מהקשרו.

התייחסתי בדיוק למה שכתבת ולהקשר שכתבת.

לדעתך, התהליך שהוא עבר [העביר את עצמו] היה מהיר מדי, ו"בסוף הוא ישפוך מנוע".

לדעתי, זו שטות גמורה.

קח ציטוט קצרצר מהבלוג שלו:

"אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, ואת השעות הרבות של הדמיונות אני לא יכול לשכוח, פבואר 2013 חצי שנה לפני התאריך המשוער, מרפסת עץ במלדיביים גלים קטנים מתנפצים לרגליה, אני עם נרגילה דלוקה וקורונה קרה ומירית שוכבת לצידי משתזפת לה בביקיני אדום, דממת אלחוט סביבנו ואנחנו מפליגים לנו בדימיונות על חיי ההורות שמעבר לפינה, מהמרים על מין העובר וזורקים שמות לאוויר. עוד בירה נגמרת ועוד גחל נדלק ואנחנו מפליגים לנו בדמיונות, שיח אוהבים שאינו נגמר, מנותקים לגמרי מהעולם האמיתי, מדאגות ומתחושת זמן, תחושה של השקט שלפני הסערה."

לדעתך, סיטואציה כזו, גורמת לאנשים לשפוך מנוע, או רק מזרימה יותר דלק לחיים עצמם?

נ.ב.

נמאס לי כבר מהזלזול שאתה מזלזל בעצמך. אבא דרעק, בעל דרעק, אדם דרעק.

גבר, קח אחריות על החיים שלך, תכניס שינויים שאתה כן מסוגל להכניס, תשלים עם הדברים שאין לך יכולת לשנות, ותתחיל לאהוב את עצמך.

לומר "אני זבל ולכן לעולם לא אקים משפחה או אהיה בזוגיות " יכול להשמע מאוד כנה אמיתי ואמיץ, וזה כנראה מה שאתה מנסה להציג, אבל אני אומר לך בדיוק מה דעתי על העניין הזה:

זה נובע מפחד להתמודד. להתמודד עם עצמך, עם האופי שלך, עם הלב שלך.

אתה בעצם משליך את האחריות על החיים שלך [אבל משליך על אף אחד].

תאמין לי שאתה הרבה פחות גרוע ממה שנדמה לך.

כביקורת בונה

אני יכול מאוד להיזדהות עם הכתיבה שבה הסברת שצריך להשקיע בבית/בילדים/ בזוגיות אבל אני חושב שכתבת בצורה מאוד שטוחה על הנושא(את זה אתה בעצם רוצה להעצים), לא באמת הבנתי מהבלוג הקצר הזה למה זה שינה את חייך .

מעבר לביקורת, אני חושב שזה נושא סופר חשוב על מעמד האב בתא המשפחתי וזה בהחלט מבורך בעיני שהחלטת להקדיש זמן לכתיבה על הנושא הזה, אני חושב וגם רואה מסביבי שגברים רבים עדיין תקועים בגישה של עבודה=פרנסה =יכולת להעניק דברים חומריים לילדים ולאשה שבדרך הם שוכחים שילדים זקוקים לזמן איכות/הכוונה/ייעוץ בזמן אמת ובת הזוג זקוקה לשיתוף/תמיכה במטלות הבית ומשענת אמיתית להישען עליה.

לא פלא שאחוז הגירושים כל כך גבוה, אנשים(גם נשים אך בעיקר גברים), משקיעים בקריירה שלהם את כל הזמן והכוחות שלהם (במטרה לחיות ברמת חיים גבוהה) ואז הם מגלים שאמנם הם עם משכורת גבוהות של 5 ספרות , חיים במגדל חדש עם 2 רכבי פנאי בחניה ופעם בשנה או יותר טיול משפחתי לחו"ל אבל ביום יום הם בעצם לא באמת בבית , הילדים רואים בהם ארנק מהלך והאשה צריכה להיתמודד עם כל עול הבית לבדה.

אז קודם כל זאת התגובה שחיפשתי יותר מכל, הפוסט הזה בא אחרי תקופה מאוד ארוכה, והתלבטתי רבות האם לכתוב את הכל בפוסט אחד או בשניים, רציתי לכתוב על הרגע הזה ששינה לי את החיים והתלבטתי האם להמשיך ולכתוב את ה״למה״. והחלטתי לחלק את הפוסט ל2 פוסטים במטרה שלא יהיה יותר מידי ארוך.

הפוסט הנ״ל מפרט את הדרך לרגע שבו השתנו לי החיים, כרגע עובד על הפוסט השני שיהיה ההמשך הישיר ויסביר על השינוי, על הקשיים ועל ההתמודדות עם 2 ילדים.

בנוגע לחלק השני של התגובה, זה פוסט בפניי עצמו שמתישהו אני אכתוב אותו, זה נושא שמאוד נוגע לליבי, אנחנו כל הזמן שמים את עצמו במקום שהבית יותר חשוב מהקריירה במטרה לא להגיע למצב שאנחנו לא בבית עם הילדים, אנחנו לוקחים חלק מאוד פעיל עם הילדים וזה עומד בראש סדר העדיפויות שלי לפני הכל.

אומנם אני לא במקום של לתת עצות על אהבה זוגיות, ילדים והכל, אבל אנחנו חיים במדינה חופשית, אז אכניס את ה5 אגורות שלי בכל מקרה.

 

 

 

קראתי את הבלוג, לפחות חלק ממנו, ויש לי תחושה שאתה רץ מה מדי. סיימת צבא, בום! טיול, בום! לימודים, בום! חתונה, בום! ילד, בום! עוד ילד.

 

יש לי תחושה שאתה רץ מהר מדי, ואם לא תוריד את הרגל מהגז, בסוף מי שישפוך מנוע זה אתה.

זו תגובה מאוד טבעית ואני מעריך אותה מאוד ואדים, שכן אני חשוף לה לא פעם כי חשוב לציין שלא מעט מחבריי עדיין רווקים ואני היחידי עם 2 ילדים. בראש ובראשנה אני רוצה להתחיל לומר שאתה צודק, אני רץ מהר, לא יודע אם מהר מידי אבל רץ מהר. אבל, בראש ובראשנה צריך לזכור שאני לא מקרה נורמטיבי, אני הגעתי לגיל 23 לאחר יותר מ7 שנות זוגיות עם אישתי, חתונה מוקדמת הייתה מחוייבת במציאות ולא רציתי שתואר יהיה סיבה לדחות אותה. בנוסף יש עקרון שמאוד מנחה אותי והוא הרצון שלי לא להיות אבא לילדים קטנים בגיל מבוגר, גם כי אני מאמין כי היום יש בי את הכוחות והיכולת להעמיס על עצמי מה שיהיה מאוד קשה בעתיד, וגם כי אני רואה הורים בגילאי 40-50 מתמודדים עם ילדים בגיל 5-12 ופשוט מתמוטטים כי אין להם את הכוחות להתמודדות הזאת.

כבר היום אני מתחיל להוריד את הרגל קצת מהגז שכן 2 התארים שלי מאחוריי, ואני היום אבא עובד כמו כל הורה נורמטיבי. אני חושב שגילאי 20-30 הם גילאים של עשייה וצריך לעשות את המקסימום בשנים האלה שזה כן השנים שיש לך מקסימום יכולת בהם.

אני רוצה לסיים בנקודה אחת מאוד חשובה, זה שלקחתי על עצמי לא מעט בשנים האחרונות גרם לי לעשות גם לא מעט טעויות, כי לעיתים לא היה לי די כוחות להשקיע בדברים שיכלו לקחת אותי עוד קדימה או שהיה לי יותר מידי דברים על הראש כדי לעשות בחירות מושכלות בנושאים מסויימים.

לא הוצאתי שוב דבר מהקשרו.

 

התייחסתי בדיוק למה שכתבת ולהקשר שכתבת.

 

לדעתך, התהליך שהוא עבר [העביר את עצמו] היה מהיר מדי, ו"בסוף הוא ישפוך מנוע".

 

לדעתי, זו שטות גמורה.

 

קח ציטוט קצרצר מהבלוג שלו:

 

"אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, ואת השעות הרבות של הדמיונות אני לא יכול לשכוח, פבואר 2013 חצי שנה לפני התאריך המשוער, מרפסת עץ במלדיביים גלים קטנים מתנפצים לרגליה, אני עם נרגילה דלוקה וקורונה קרה ומירית שוכבת לצידי משתזפת לה בביקיני אדום, דממת אלחוט סביבנו ואנחנו מפליגים לנו בדימיונות על חיי ההורות שמעבר לפינה, מהמרים על מין העובר וזורקים שמות לאוויר. עוד בירה נגמרת ועוד גחל נדלק ואנחנו מפליגים לנו בדמיונות, שיח אוהבים שאינו נגמר, מנותקים לגמרי מהעולם האמיתי, מדאגות ומתחושת זמן, תחושה של השקט שלפני הסערה."

 

לדעתך, סיטואציה כזו, גורמת לאנשים לשפוך מנוע, או רק מזרימה יותר דלק לחיים עצמם?

 

נ.ב.

נמאס לי כבר מהזלזול שאתה מזלזל בעצמך. אבא דרעק, בעל דרעק, אדם דרעק.

גבר, קח אחריות על החיים שלך, תכניס שינויים שאתה כן מסוגל להכניס, תשלים עם הדברים שאין לך יכולת לשנות, ותתחיל לאהוב את עצמך.

 

לומר "אני זבל ולכן לעולם לא אקים משפחה או אהיה בזוגיות " יכול להשמע מאוד כנה אמיתי ואמיץ, וזה כנראה מה שאתה מנסה להציג, אבל אני אומר לך בדיוק מה דעתי על העניין הזה:

זה נובע מפחד להתמודד. להתמודד עם עצמך, עם האופי שלך, עם הלב שלך.

 

אתה בעצם משליך את האחריות על החיים שלך [אבל משליך על אף אחד].

 

 

תאמין לי שאתה הרבה פחות גרוע ממה שנדמה לך.

כאן חשוב לי להגיד לך משהו, אם לא הייתי מאמין בעצמי שאני יכול לעשות את הכל ביחד ולעשות את הכל בצורה טובה, כנראה שלא הייתי עושה, השלב הראשון בכל התהליך הארוך שאני עושה הוא להאמין בעצמך ובדרך שאתה בוחר, אתה לא תיהיה אבא דרעק כי אתה מכיר בעצמך וביכולות שלך, אתה תדע איפה להשתפר ואיפה ללמוד, אתה גם לא חייב להיות מהר מאוד אבא ל2 שזה הקושי האמיתי, ילד אחד יאפשר לך להתמודד בצורה נהדרת ולאפשר לך גם להיות אבא למופת וגם לנהל את שגרת החיים שאתה רוצה.

אני יעצור ויגיד שבדבר אחד avargel צודק, בתוך כל הבלאגן חייב לעשות מידי פעם אתנחתא למלא מצבורים, אני עשיתי כבר בערך 3 כאלה ב8 שנים האחרונות, הראשונה הייתה בין הצבא לחיים האמיתיים 3 חודשים במזרח, השנייה הייתה ירח דבש של 3 שבועות תאילנד ושבוע מלדיביים והאחרונה שבוע בזנזיבר, כלכלית כל ההחלטות האלה לא בטוח היו החלטות נכונות אבל בפועל בזכותן אני מגיע כל פעם עם כוחות מחודשים לאכול את העולם.

"

כאחד שגם מאמין בדרך שלי (לגבי סדרי עדיפויות קריירה/משפחה)וגם מיישם אותה בפועל, אני רואה בהחלט את היתרונות בשיטה על החסרונות (למרות שלא נראה לי שכולם מסוגלים לחיות בדרך החיים הזאת מכל מיני סיבות).

אולי באמת נפתח על זה מתישהוא דיון בפני עצמו כאן בפורום.

טוב אז בזמן שאני מנסה למצוא מוזה לסיים את הפוסט החדש על השינוי בחיי מאז שהגיע הילד השני, כתבתי פוסט קצר על מוזיקת ילדים, על הפרוייקט של ילדי בית העץ.

מוזמנים לקרוא ולהביע דיעה - http://wp.me/p4IgOJ-fF

יוסי, תודה על השיתוף.

יכול להיות שזה יעניין אותך.