שירשור זיכרון

שלום לכולם,

היום ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

תהיתי לעצמי, מדוע שלא לפתוח שירשור זיכרון כאן, לא ראיתי שהיה כזה בעבר, אז החלטתי שאפתח.

לצערנו במדינתנו הקטנה, כמעט כל אחד איבד חבר, מכר או קרוב משפחה, וזהו המקום להזכיר את כל אלו שהיו ואינם .

אז אני אתחיל:

אני מזכיר כאן את אחי, סמל ניר כהנא ז"ל, שנפל בקרב ב8 בדצמבר 2005 במעבר קלנדיה.

ניר היה אדם מדהים, אח גדול שהיווה מקור להערצה, או כפי שהוריי בחרו לחקוק על מצבתו: "היה מלאך גם בחייו הקצרים: צנוע, אוהב אדם, רודף צדק ושוחר שלום."

אתם מוזמנים לקרוא גם בדף של ניר באתר יזכור:

http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=517276

ולהאזין לשיר שכתב וביצע חברו, חובי סקולץ:

יהי זכרם של כל הנופלים ברוך .

היום הזה עבורי הוא כמו כל יום.

למעלה מ-6 שנים בלבנון המדממת בסדיר - הרבה קברים ומטחי כבוד, פצועים, הלומי קרב וכאלה שירו לעצמם ברגל או בראש. מי שעוד איכשהו השתחרר רגיל יצא שרוט.

אח"כ במילואים בשטחים, בעזה ושוב חזרתי ללבנון ואח"כ שוב לשטחים ולעזה, בין לבין הדרגות עלו, נוספו שמות והפצע מדמם לנצח.

היום הבן שלי מפק"צ לוחמים ביחידת עילית ורועדות לי הביצים כל היום והלילה.

שלום לכולם,

אני מזכיר כאן את אחי, סמל ניר כהנא ז"ל, שנפל בקרב ב8 בדצמבר 2005 במעבר קלנדיה.

ניר היה אדם מדהים, אח גדול שהיווה מקור להערצה, או כפי שהוריי בחרו לחקוק על מצבתו: "היה מלאך גם בחייו הקצרים: צנוע, אוהב אדם, רודף צדק ושוחר שלום."

אתם מוזמנים לקרוא גם בדף של ניר באתר יזכור:

http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=517276

ולהאזין לשיר שכתב וביצע חברו, חובי סקולץ:

 

יהי זכרם של כל הנופלים ברוך .

שלא תדעו עוד צער.

את היקרים לי שנפלו אני סוחב איתי יום יום שעה שעה בין אם מדובר בחבר ילדות, חבר לנשק או קרוב משפחה.

האבל וההתמודדות הם מאוד אינדיבידואליים ואני מרגיש יותר בנוח להתמודד עם זה לבד.

יהי זכר כל הנופלים ברוך.

מנסה להיזכר בשמו של חבר הפורום שנפל, אם אני לא טועה כנגד בחיל הים במלחמת לבנון השנייה

אתם מוזמנים לקרוא גם בדף של ניר באתר יזכור:

http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=517276

ולהאזין לשיר שכתב וביצע חברו, חובי סקולץ:

קראתי והקשבתי.

תודה על השיתוף.

גם אני מתמודד עם האבל לבד.

השנים חולפות והכאב/זיכרון נמצאים בכל רגע מהחיים.

יהי זכר הנופלים ברוך. נזכור את כולם.

זיו, קראתי על אחיך, ללא מילים.

תודה על השיתוף.

תנחומים לזיו. ככל שיש כאלו

גם אני מתמודד עם זיכרון של שני חברים טובים שנפלו באותו יום

במקומות שונים מתוכם חבר לחדר אחד,אינני יודע מה היתה הסיבה

לכך שהוא יצא למשימה שלא חזר ולא אני,כנראה כי הייתי צעיר מידי,

הוא היה מעט ותיק ממני.

ועוד דוד יקר שנפצע קשה במלחמת יום כיפורים,החלים והקים משפחה

לתפארת. 10 שנים בדיוק אחרי שהחלים כאדם בריא לחלוטין קרס לפתע

ונפטר בגיל 39 בדיוק.

עוד קרוב משפחה מוערך שנפל בהתרסקות מסוק ביום הראשון או השני

של מלחמת לבנון 2.

יהי זיכרם וזכר כל הנופלים ברוך לעד אמן.

יום קשה מאד, איבדתי במהלך שירותי מפקד מאד אהוב שמשנה לשנה הגעגועים רק מתגברים, את תוצאות המלחמה גם אני חויתי בגוף ובנפש כאשר נפצעתי קשה בעזה, ההתמודדות היומיומית כלל לא פשוטה ואיתה אני מצליח להתמודד בזכות אישתי ועוד המון חברים טובים שהכרתי במהלך השיקום שכיום אנחנו חברים הכי טובים שסוחבים יחד את הצלקות בגוף ובנפש, כל שנה יוצא לי להגיד תודה שאני חי ושאמא שלי לא צריכה לשאת את הכאב הקשה הזה.

לזכרם של כל אלו שנפלו בהגנה על המדינה ובזכותם אנחנו כאן!

כמו כל שנה, מזגתי 2 כוסות בירה.

אחד לי ואחד לחברים.

לחיים.

משתתף בצערך על אחיך, שלא תדעו עוד צער. תודה על השיתוף. אשמח אם תשתף כאן בכמה מהתמונות שהוא צילם. כל הכבוד על התחרות שאתם מקיימים כל שנה לזכרו ועל מרכז המבקרים! אשתדל להגיע לטבעון למרכז המבקרים שהקמתם לחלוק כבוד שאהייה בסביבה.

עוד שנה חלפה, והפעם משהו השתנה. נפתחה בפייסבוק קבוצה על לבנון. אין לי חשבון פייסבוק, אך אשתי חברה בקבוצה.

מרבית חברי הקבוצה צעירים ממני משמעותית, אך התמונות לא השתנו והזכרונות עולים ומציפים את כל מה שהודחק.

הנה עיקול המעלב המקולל מריחן, הכסרא, רכס עלי טאהר, עיקול J בכניסה לבופור, עיקול הבז בדלעת, מארבי 96/120 שעות בבולדרים במבצעי חוצה קו אדום, מוצבי צד"ל המטורפים מצפון לריחן, שיגעונות של קצינים למבצעים מיותרים, ומעל הכל מרחפת השאלה - "מה לעזאזל עשינו שם".

לזכרם של כל אותם חברים שנשארו צעירים במדינה המקוללת.

אכן עוד שנה חלפה והשנה דברים כמו השרשור הזה והקבוצות בפייסבוק קיבלו חשיבות רבה יותר.
השנה בית הוריי ישאר ריק, לא נראה את החברים והמפקדים ונשמע את הסיפורים.
מי היה מאמין שבצפירה ביום הזכרון אעמוד בסלון הבית ולא למול אנדרטה, אני מקווה שדווקא בגלל המצב אולי אנשים זוכרים יותר...