מבחן - במוו i3

במוו i3, יותר משהיא מכונית חשמלית, היא תרגיל מחשבתי. על מה אנחנו צריכים מהמכונית שלנו, כמה רחוק אנחנו צריכים לנסוע, ומה הסיפור של "חרדת טווח"?

עוד תהיות במבחן המלא.

פיאט מולטיפלה על סטרואידים

Error: this page cannot be displayed. Car is too ugly

למרות שאני BMW fan boy

איכס..היא וגם ה-I8.. וכן כן ראיתי אותה במציאות

הנתונים שלה מרשימים מאוד ! ופנים הרכב נראה מצוין , חוץ מההגה הקצת מוזר.

בפיסקת AC/DC רשמתם "אקו פרו" פעמיים(אני מניח שאחד מהם היה אמור להיות "אקו פרו פלוס")

פנים הרכב מדהים בעיניי, היא אכן לא מרהיבה מבחוץ אבל לפחות היא מיוחדת ומעלה חיוך.

מה משך ההטענה הנדרשת?

בעיקרון, במוו מדברים על טעינה של 80% ולא 100%. הסיבה היא הטכנולוגיה של סוללות והעובדה שככל שהן מתמלאות, כך הן יכולות "להתמודד עם פחות זרם" ולכן בקר הטעינה מפחית את הזרם בהדרגתיות עד לטעינה המלאה. זה עובד בדיוק באותן אופן אגב בסוללות של הטלפונים שלנו.

חזרה ל-i3. זה משתנה. בעמדה ביתית המינימום הוא שלוש שעות והמקסימום הוא כ-11 שעות. כתלות במתח שמגיע לעמדה כמובן.

בעמדה ציבורית שעובדת על מתח ישר (DC) ויכולה לספק זרם גבוה יותר (או במילים אחרות - יותר חשמל), אותם 80% ידרשו כ-30 דקות הטענה. בכל אופן, "טעינת לילה" היא מספיק ארוכה כדי לתת טווח מקסימלי, והעמדות הציבוריות לא מספיק מהירות כדי לא להעיק.

נחמדה ומיוחדת, אין ספק. אבל רבע מיליון ש"ח על זה? נו באמת.

יאללה שיביאו כבר את הבולט. גם טווח גדול משמעותית, גם יותר מהירה אפילו וגם על פי מה שקראתי די מהנה לנהיגה. גם יותר גדולה ועם תא מטען גדול יותר. וגם מחיר שאמור להיות הרבה הרבה יותר זול. כנראה גם פחות איכותי, אך למי איכפת.

שאלה -במוו, רנו, שברולט וכו' בקיצור אלה שמייבאים או יביאו רכבים חשמליים לפה, מתכוונים להקים תחנות טעינה לאורך הכבישים או עמדות טעינה בתחנות דלק (פחות רצוי)? או שהם מסתפקים במכירה וזהו?

Prequel

לפני שנה החלטתי לעשות מעשה ולטוס, פעם ראשונה, לתערוכת רכב בחו"ל, תערוכת ג'נבה. התאספנו כמה חברים טובים, אירגנו תכנית ויאללה, היידה לשווייץ. יורדים מהמטוס, ומשם פחות או יותר ישר לתערוכה, שנמצאת במתחם נושק לשדה התעופה. מוסר מעיל ומזוודה לשמירת החפצים, נכנס למתחם וחושכות עיניי. מולי מכונית מאד, איך נאמר, "מיוחדת". As in מאותגרת יופי. בחיי ששנה תמימה אני מנסה להבין איך יצרן כמו ב.מ.וו., יצרן פרימיום-צמרת-מצליח, חותם על כזה דבר. ההשערה המובילה שלי הייתה שמי שחתם היה שיכור, וכשגילו את העניין העדיפו להחליק כי גרמני לא יודה בטעות. That's my version and I'm sticking to it. מכיוון שה-i3 הראשונה לא הייתה בדוכן של ב.מ.וו. אלא בדוכן טכני כלשהו, חיפשתי לראות בדוכן היצרן איך היא בפנים (ג'נבה זה לא אוטומוטור, המכוניות פתוחות שם) – וגם שם לא מצאתי מזור. חומרים מוזרים, עיצוב מוזר – הכל מוזר ומאד מאד לא אופייני. עד מהרה התחלתי לכנות את הרכב, ביני לבין עצמי וחבריי, השיקוץ, הייצור או כל כינוי דומה אחר.

לכן, כשנקרתה ההזדמנות לבחון אותה מאד הסתקרנתי. אם כך היא נראית, היא חייבת לפצות בדברים אחרים. אז נסעתי, ובחנתי. והנה הרשמים.

חרדת טווח, מבוא

Range anxiety is the fear that a vehicle has insufficient range to reach its destination and would thus strand the vehicle's occupants.^[1][2][3][4] The term, which is primarily used in reference to battery electric vehicles (BEVs), is considered to be one of the major barriers to large scale adoption of all-electric cars.

(ויקיפדיה)

חרדת טווח, פרק 1

לרוב יוצא לי לבחון את המכוניות בכבישים אותם אני מכיר, קרובים למקום מגוריי ועבודתי, ושם יש לי את המיקס הקבוע והדי מגוון של כבישים, דרכים, פניות ובורות שנותן אינדיקציה די מהימנה לאיך שהאוטו יהיה בעולם האמיתי.

לא כאן. הטווח קצר, אבקת החשמל במחסור, בוא אלי.

באתי.

מגיע לאוטו, חונה את הג'ולייטה לידה. ממש היפה והמכוערת. מתיישב בפנים. ניכר שכל מה שיש שם זה לא באג, זה פיצ'ר. מכוון מאד. אלא מה – לדעתי האישית, לא לעניין בב.מ.וו., ולא לעניין ברכב שעולה רבע מיליון ₪. חלק מחומרי הדיפון עשוי מחומר ממוחזר (שזה טוב) שדאגו להראות לנו שהוא ממוחזר (שזה לא כ"כ טוב). זה מחוספס על גבול העוקצני, זה נראה זול וזה מרגיש לא לעניין כאמור. Big no-no.

עוד מינוס ניתן ל"ידית" (חוגת?) ההילוכים שמאחורי ההגה. לא רק שיש לה אופי פעולה של מתג מצעצוע, היא גם מורידה את מנוף המגבים למקום לא טבעי. מאידך מנוף המגבים עצמו גם הוא לא חף מביקורת – אין מצב נפרד למצב האוטומטי, אלא כפתור. המצאת גלגל מעצבנת. מנוף האיתות עובד כמו בכל ב.מ.וו. אחרת, ולזה אני רגיל. אופי הפעולה מעולה.

המושבים לא מי יודע מה חובקים, אבל הם גם לא באמת אמורים. הם קצת יותר קשים ודקים ממה שהייתי רוצה, אבל בהתחשב בייעוד העירוני של הרכב, זה לא באמת חיסרון מהותי. תנוחת הנהיגה קצת מוזרה, כי אמנם הרכב גבוה, אבל הישיבה לא, בשל הרצפה הגבוהה הנדרשת עקב הסוללות.

פתיחת דלתות, תא מטען ו"תא המנוע" הקדמי (לא באמת תא מנוע, אין שם מנוע) נוטפת איכות ותחושת פרימיום אמיתית. בכל זאת ב.מ.וו.. מאידך, זה שאי אפשר לפתוח דלתות אחוריות בלי לפתוח את הקדמיות מעצבן. מאד.

טווח – כ-150 ק"מ

חרדת טווח, פרק 2

יוצאים מצפון מרכז הארץ לדרום מרכזה, לחבר פורום אחר, שבטח יוסיף את רשמיו בקרוב. בעיר הבימ(בה?)ר נוקשה באופן מורגש, המשקל עושה את שלו. כאן המקום לציין את מידות הצמיגים המוזרות ביותר – 155/70R19 מלפנים, 175/60R19 מאחור. ההנעה אחורית. הדבר השני ששמים לב אליו, אחרי הנוקשות המינורית, הוא הבלימה. איך שעוזבים את הגז, הרכב מתחיל לבלום. חזק. מהר. בהתחלה זה די עצבן, אבל עם הזמן אתה לומד להתאים את סגנון הנהיגה ובמהירויות עירוניות כמעט ולא נוגע בבלמים. זה אפילו חביב ודי נהניתי מזה.

הכיכר הראשונה מבהירה שלא לשעשועים דינאמיים נולדה ה-i3. היא רוכנת, המשקל ומרכז הכובד הגבוה מורגשים והצמיגים גם לא שותפים נאמנים לעסק. אבל שוב – היא ממש לא נועדה לכך ולזקוף את זה לחובתה לא יהיה לעניין.

מה שאפשר, וצריך, לזקוף לזכותה זה תאוצה. נתוני היצרן מצביעים על 170 כ"ס ו-25.5 קג"מ, יענו בדיוק כמו אצלי בג'ולייטה, כשהפרש המשקל הוא רק 15 ק"ג לחובת המפלץ הכחול. אלא מה, אותם הנתונים לא מגיעים לאחר שהטורבו מועיל בטובו להסתובב, אלא מיד, וזה מורגש.

לרוסים שביניכם – זוכרים את המנועים החשמליים הקטנים שהיו בצעצועים ובקונסטרוקטורים? יופי. זה הרעש. לוחצים על הגז, הדבר הזה מסתובב והאוטו מאיץ. מהר. 7.3 שניות ל-100 אומר היצרן והנתון נשמע מאד אמין. די והותר לכל צורך יומיומי, ומכיוון שזאת בכל זאת ב.מ.וו., גם לצד החוליגאני. עקיפות הופכות ל-non-issue, חוץ מעניין צמצום הטווח כמובן.

בתנועה הביניערונית המצב משתפר. יש בקרת שיוט אדפטיבית שעובדת יפה והנוחות עולה עם המהירות. דבר שמאד אהבתי היה מיקום נורת האזהרה של התרעת הפגיעה במכוניות/הולכי רגל – נורה אדומה בולטת ובוהקת בחלק העליון של לוח המחוונים. לא מפריעה בהשתקפות על הדאש כמו במכוניות אחרות, וקלה לזיהוי. מעולה.

טווח – כ-120 ק"מ

חרדת טווח, פרק 3

מגיעים לחבר הפורום האחר, קצת צילומים, קצת פתיחת דלתות ועניינים. מכבים את האוטו. #טווח. אין ברירה.

כשאחרים נוהגים זאת ההזדמנות שלי להתרשם ממושב הנובע ומהמושב האחורי, ושניהם רחוקים מלהיות נוראיים, אלא שמאחור מרגישים באופן בולט הרבה יותר את הרעש מהמנוע החשמלי. לא נורא, אבל אכן מורגש.

במושב האחורי גם נוח פחות מאשר בקדמי, אבל לא שובר עצמות. שוב – ממילא זה לא רכב לנסיעות ארוכות.

קצת הסתובבות עירונית/פרברית במרכז, כולל פקק בלתי צפוי ובלי סיבה נראית לעין בסביבות 10 בלילה ואני חוזר להגה.

טווח – כ-60 ק"מ. בפועל לא עברו 60, אבל התאוצות עשו את שלהם, והבלימות (שבהחלט טוענות את המצברים) לא הצליחו לגשר על מלוא הפער.

חרדת טווח, פרק 4

מגיעה העת לחזור. הנסיעה איטית, ובמקומות מסוימים אני אפילו מכבה את בקרת האקלים. יש כ-30 ק"מ ליעד, וכ-30 לפבל לבוקר שלמחרת. אין שקע טעינה בסביבה. פוטנציאל לדיפ שיט. לאוטו יש אפילו מצב לזה – אקו-מהשזהלאיהיה, שבו הוא מגביל מהירות ומנתק בקרת אקלים, ובטח עוד כמה צרכנים. לא הפעלנו.

הנסיעה רגועה יותר, אבל גם די בטוחה. כבר רגיל יחסית לאוטו, יודע איך הוא יגיב, זורם עם התנועה ושוב – כמעט שלא בולם. מוזר, אבל לא רע. מתגלגל חזרה ליעד וחונה.

טווח – כ-30. תצליח לחזור מחר? אצליח.

הצליח.

חרדת טווח, סיכום

המכונית טובה. עדיין (לדעתי כמובן) מכוערת תחת, אבל טובה. הנוקשות היחסית לא מפריעה לשימוש המיועד שלה – נסיעות קצרות, התאוצות מצוינות, והתלונות שלי על דיפוני הפנים מתרסקים למול מחבקי העצים שקיבלו ב.מ.וו. כאופציה לרכישה וצרחות אקולוגיה למיניהן. אני סמוך ובטוח שהרכב הזה יהיה שובר קרח של ממש, נושא לשיחה עם כל מה ומי שזז ומקדם עסקאות, סטוצים, רומנים וסתם שיחות חולין. עבורי, כשרוב הנסיעות שלי בינעירוניות, היא פשוט לא אופציה, אבל עבור מי שלא יוצא מאזורי מטרופולין, בין אם זה גוש דן, חיפה והקריות או ירושלים, היא יכולה להיות מציאה של ממש.

השאלה המהותית היחידה היא המחיר. אם שואלים אותי, היא לא צריכה לעבור 180,000 ₪. אבל לא שואלים אותי, והיא עולה 70 אלף יותר. שווה את זה? לא שווה את זה? תמחור פרימיום הוא אף פעם לא מדע מדויק, או תמורה מדויקת לאגרה. נתוני המכירות יגידו את שלהם ואת זה נדע בעוד כשנה לפחות בקירוב, אבל בינתיים יש לנו חבילה טכנולוגית מסקרנת מאד, בעטיפה מבאסת (אותי) מאד.

בכל מקרה היה כיף, ומאד מעניין.

שאלה -במוו, רנו, שברולט וכו' בקיצור אלה שמייבאים או יביאו רכבים חשמליים לפה, מתכוונים להקים תחנות טעינה לאורך הכבישים או עמדות טעינה בתחנות דלק (פחות רצוי)? או שהם מסתפקים במכירה וזהו?

יש תשובה לזה? או שבכלל המדינה אמורה להקים?

יש נקודות טעינה פרוסות ברחבי הארץ של חברת ג׳ינרג׳י, שהם אלא שגם מספקים את הנקודות טעינה ללקוחות ב.מ.וו.

אני מתנצל, אבל אני נאלץ להיות מאוד ביקורתי הפעם (ואני לא נוטה לעשות זאת).

הכתבה הייתה גרועה ומיותרת לטעמי, מה שעוד יותר מצער זה שכנראה שגם לטעמך (הכותב)

"בסרגל הציונים של... אה, מה זה משנה? זה לא כאילו זה ישפיע על מישהו הפעם" אז לשם מה עשית את זה בעצם? סתם כדי למצוא דרך לקחת ליבואן עוד רכב לסיבוב?

למעשה לא פירטת על שום נתון מעניין ברכב, בדקת רכב מאוד ייחודי וחדשני, ושמת דגשים על נתונים מיותרים כאילו בחנת שברולט ספארק, לראייה שים לב לשאלות ששאלו אותך פה בשרשור, כדוגמת זמן טעינה, ועמדות הטעינה והשירות של חברת ג'ינרג'י.

שאלות שלא אמורות לעלות כבדיעבד, צריכה להיות עליהן תשובה כבר בכתבה, הריי אלו שאלות בסיסיות.

אתה מדבר איתי על נפח תא מטען? זה משהו שיכלתי למצוא לבד בברושור המכירה.

מצטער אבל אם הייתי אדם ששוקל לרכוש אחת ובודק על סמך מבחני רכב של בוחני רכב מקצועיים בעצם לא נתת לי שום דבר.

היה הרבה יותר מקום לגעת באופי הייצור הייחודי של הרכב, להעמיק הרבה יותר בעניין הטווח, שאגב לגמרי מספיק גם לרכב יחיד לאדם שלא נוסע יותר מ40 קילומטר לעבודה (בנינו, רוב האנשים), יכלתם לנסות באמת להתנהל עם הרכב ולספר את זה, לנסוע למקום העבודה, ולצאת בערב לבית קפה (וכן זה היה מספיק עם קצת יותר מ200 קילומטר)

ובכל מקרה אומר תודה, כי עמלת.

תודה על השיתוף.

לדעתי, הרכב הזה הוא כמו הטסלה, אביזר אופנה, שבתכלס חסר כל הגיון, במחיר מופרז. לא נהגתי על הרכב, אבל יש לי הכרות סטטית איתו, ומסכים עם כל מילה של רומן. הוא כמו המולטיפלה בזמנה, שמים אליו לב, לא בגלל העיצוב המרהיב וכי הוא יפה, אלא בגלל שבוא עוף מוזר ולא דומה לשום דבר אחר.

^

טסלה זה אביזר אופנה חסר הגיון? לדעתי אתה טועה מאוד. יש לה טווח מצוין וביצועים של רכבי על.

ביקרתי באתר של ג׳ינרג׳י, ראיתי שהרבה מעמדות הטעינה נמצאות במלונות. כל אחד יכול להיכנס למלון ולהטעין את הרכב שלו? מעניין אותי במיוחד המלון במצפה בדרך לאילת, מלונות באילת, ירושלים, טבריה..