שרשור המוזיקה הקטנצ'יק שלא מתקרב לגיבוב אפילו

את גודל האנסמבל הבאתי כדוגמה לכך שמוזיקה שנכתבה לאולם הקולנוע הולכת ותופסת מקום מוביל בעולם של המוזיקה התזמורתית, ועוזרת לשמור את אולם הקונצרטים רלוונטי.

ומה הסיבה שזה צריך להישמר רלוונטי, ולא ללכת בדרכם של דיסקו ו-Hair Metal?

היום עשיתי סדר באוסף התקליטים שלי וחזרתי לתקופות אחרות.

לפני כמה תקופות חיים, בסוף בילוי עם חברתי דאז שאהבתי מאוד, ליוויתי אותה הביתה ונפרדתי ממנה שם, בחדר המדרגות, היא בכתה ורצתה לדעת למה, אבל אני פשוט הלכתי משם, וממנה.

אחרי חודש, שמתי לה בתיבת הדואר קסטה עם השיר הזה, עם פתק שרשום עליו "סליחה".

ביצוע מדהים (בעיניי) לאחד השירים המוכרים של הביטלס:

פוי!

 

כל מה שחסר לנו זה שסרטים יחזרו לסגנון הזה במקום פסקולים סימפוניים ואופראיים שמקובלים היום.

 

אם אין ברקע של הסרט תזמורת, או שהיא בת פחות משמונים חברים אני לא קם מהמיטה. רצוי גם שיהיו מקהלה מעורבת גדולה, מקהלת ילדים וסולנית.

כשמדובר ברשימת שירים רנדומלית שנבחרת לפי משחק מילים מטופש שרלוונטי למה שמופיע על המסך באותה שניה (ע"ע Suicide Squad) - אכן, איום ונורא.

כשהפסקול משתלב תמית בסרט (Guardians of the galaxy, Baby driver לדוגמא) זה עובד מעולה.

מאחר והסרטים הללו הם ביסודם Tongue-in-cheek כך גם בחירת המוזיקה שלהם, כך שאני מניח שזה בסדר. שאר סרטי מארוול, לצורך השוואה, כן כוללים הלחנה סימפונית, אם כי מאיכות ירודה.

https://www.youtube.com/watch?v=_QvynPljE_k

שיר מושלם להקה מושלמת.

תחת הפסקול הזה, בגיל 15 היתה הנשיקה הראשונה שלי.

זריחה, בסוף מסיבה, מתודלקים, ישבנו שנינו בתחנת האוטובוס והשיר הזה התנגן ברקע מפיצוציה.

קראו לו יותם, וזאת הפעם הראשונה ששנינו בכלל העלנו על דעתינו.

אני חצי מתגעגע לימים הללו של גילוי עצמי, מסע שכל צעד שעשיתי גילה לי עוד טפח ממי שאני.

[video=youtube_share;3j_oAhp6Nuo]

האח, השרשור סופסוף נטש את ימי הקולנוע האילם, הביטלס והסטונז וחוזר להתקרב לימינו אנו.

אחת הלהקות הטובות שראיתי באחרונה - במקרה תפסתי אותם בהופעה אדירה בסיאטל - pallbearer, נציגים בולטים של doom metal אמריקאי עדכני.

שיר ענק מאלבום מוקדם שלהם:

[video=youtube_share;ZOst311K8V0]

הסינכל החדש של מוריסי מתוך האלבום החדש שתיכף יוצא.

מזמזם לעצמי כל היום בראש: "No bus, no boss, no rain, no train"

אין לי סיפור קורע לב מאחורי זה.

זאת יצירת מופת:

[video=youtube_share;xVBT6wktF5E]

מהתמונה כמעט חשבתי שאני עומד לשמוע פלגיאט של מארש הלוויה של זיגפריד.

להקת אואזיס מלווה אותי בערך משנת 94 והפכה ללהקה החביבה עלי.

אשתי חזרה הבוקר מכנס באנגליה וקנתה לי תמונה נדירה ומרגשת ממנצ'סטר משנת 95, אולי קצת אחרי, שחתומה אישית ע"י כל הלהקה. התמונה כוללת בדיקת מקוריות ע"י צד ג'.

אחת המתנות הכי יפות שיכולתי לקבל.

מצורף שיר מעולה נוסף של הלהקה, שליאם גלאגר נותן בראש בביצוע מרשים, מתוך אלבום המופת The Masterplan.

שבת שלום לכולם.

באמת היית בנבוורת'?

הופעה של פעם בחיים.

הם אחד הלהקות האהובות עליי.

גם אני ממליץ לצפות בדוקומנטרי שיצא עליהם (Supersonic)- מעניין למדיי.

לעניות דעתי, אחרי האיחוד של G'n'R, זה האיחוד שהמעריצים הכי מצפים לו.

יש לי הרגשה\ אני מקווה שזה יקרה כבר במהלך השנה הבאה, באחד הפסטיבלים הגדולים באנגליה או סיבוב הופעות באי הבריטי.

באמת היית בנבוורת'?

הופעה של פעם בחיים.

הם אחד הלהקות האהובות עליי.

 

גם אני ממליץ לצפות בדוקומנטרי שיצא עליהם (Supersonic)- מעניין למדיי.

לעניות דעתי, אחרי האיחוד של G'n'R, זה האיחוד שהמעריצים הכי מצפים לו.

יש לי הרגשה\ אני מקווה שזה יקרה כבר במהלך השנה הבאה, באחד הפסטיבלים הגדולים באנגליה או סיבוב הופעות באי הבריטי.

הימים היו טרום האינטרנט ולארגן כרטיס היה כמעט בלתי אפשרי.

למזלנו הרב, אחד השותפים המופרעים שלי בדירת הרווקים בלונדון, היה חבר של הפקידה במשרד הכרטיסים ורכש לנו 4 כרטיסים להופעה.

זו באמת היתה ההופעה הטובה שראיתי בימי חיי.

מכיוון שהם לא יתאחדו בזמן הקרוב אני נוסע, ככל הנראה, עם האישה להופעה במינכן של נואל גלאגר בחודש אפריל.

אם יש עוד חבר'ה שבא להם להצטרף אלינו, בשמחה.