נמאס לי להיות רווק - איפה למצוא את האחת?

כשחזרתי לארץ, עשיתי לעצמי תרגיל בכתיבה יוצרת. כתבתי את כל הסיפור ב2 וחצי עמודים. אשמח להעלות אותו לכאן, אם תהיה היענות.

הנה "גרסאת הבמאי"

השתמשתי בשמות מקוצרים, אני יודע שזה קצת מציק. עימכם הסליחה.

אמ:לק (קצת יותר משני עמודי וורד). מקווה שתהנו.

המפנה חל ביום רביעי, 10/3, בלילה. הלכנו כולנו לדיסקוטק. כרגיל, או לא כרגיל, כי הרי זה לא מצב אופטימלי, ר' וד' ישבו יחד וקשקשו להם בהנאה בזמן שכולנו רקדנו, שתינו והשתוללנו. הערב היה ממש סבבה ושום דבר לא סימן מה עלול לקרות. כשיצאנו מהדיסקוטק שניהם פתחו מאיתנו פער, כרגיל, והסתודדו להם. אולי בחסות האלכוהול או סתם כי הדבר כבר נראה לי מוגזם, צעקתי אליהם, ככה בצחוק, ואולי גם במעט רצינות, "היי, אתם, מה אתם בורחים? בואו הנה". הם נשארו בשלהם, עדיין מלפנים, וככה הגענו לגסטהאוס. כשהגענו לחדר נכנסתי לשירותים ושמעתי שר' יצאה מהחדר. הדבר לא נראה לי, שכן השעה הייתה 3 לפנות בוקר, וחשבתי לעצמי "מה קרה שלא יכול לחכות עד מחר? האם היא עומדת לחתום על עסקה של מליון דולר?" יצאתי מהחדר וראיתי את שניהם עומדים בחוץ בחושך ומדברים. סגרתי את הדלת והלכתי לישון.

אני "ישן", ונפתחת הדלת. ר' מתיישבת על המיטה. כל כך הרבה יכול לעבור בראש ברגע אחד, ולמרות זאת, אינני זוכר דבר ממה שעבר לי בראש באותו רגע. "אני לא יודעת איך להגיד לך את זה", פתחה, "אבל אני מרגישה שחסר לי משהו איתך. אני חושבת שאני מתחילה להרגיש משהו כלפי ד'". משום מה, הדבר הראשון שעלה לי לראש באותו רגע זו הכילה הזוגית שקנינו שנינו. "יופי, סבבה. תעשי מה שאת מרגישה, אני אקבל כל תשובה שתתני לי", אמרתי וחזרתי לישון, ובאותו הלילה לא ישנו יחד.

בווווווווווום. לקח לי זמן לקלוט מה קורה (בזמן שחשבתי מי ייקח את הכילה

). עליתי לחדר לארוז והיא באה. כמו זוג נשוי שמתגרש חילקנו את הציוד בינינו, היא לקחה את חפציה שהיו אצלי בתיק ואני לקחתי את הכילה . אמרתי לה מה אני מרגיש כלפיה, איך היא באה אליי בתקופה של שינויים וכל זה. רציתי שירדו לי דמעות, אבל כלום לא יצא. ירדנו למטה וחיכינו לאוטובוס בשתיקה. כשהגיע האוטובוס נפרדתי מא' ומג', פרידה יבשה ביותר, יש לציין, ועליתי על האוטובוס. עוד לפני שעליתי היא רצה אלי ונתנה לי חיבוק אחרון. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.

אם היא בזוגיות שנתיים - מתוכם נגיד התחילה לשכב עם בחור אחרי חודש .

זה משאיר לנו 23 חודש , נניח שהם שוכבים 3 פעמים בשבוע.

3×4 = 12 .

12×23 = 276 .

276 פעמים .

רק אני בתול בגיל 21.

רק אני בתול בגיל 21.

בחייאת.

השרשור הזה נפתח על ידי אנשים במשבר כזה או אחר.

תפסיקו להפוך אותו לבדיחה. די.

אתה עם השטויות של המפרצים, אושריקו עם הפוזה הדבילית שלו.

תשאירו קצת מקום לאנשים עם בעיות ומגבלות אמתיות, שלא מטרילים ולא מחפשים להפוך הכל לצחוקים בשקל וחצי.

זה פורום אנונימי, אז יש אנשים שמנצלים את זה לכיוונים שונים. לא חייבים להרוס בכח לתמימים שכן רוצים להעזר באנונימיות.

אתה בתול בן 21? חראם עליך. זה באמת סוף העולם. אם תפתח פרויקט בקיקסטארט, אני מוכן לשים 5 שקלים חדשים שלמים כדי לממן לך סקס עם זונה.

רק אני בתול בגיל 21.

דבר איתי בפרטי.

לא קשור לנסיון או לא נסיון , לא רוצה בחורה שעברו עליה 200 איש, למה אתם ממחזרים את זה כל פעם מחדש?

 

כל גבר שאני מכיר שירצה להכיר מישהי לטווח ארוך ישמח שהנסיון שלה מועט.

כל מה שיש זה חוסר בטחון לעמוד בבסיס ההשוואה הנרחב.

Sent from my MI 5 using Tapatalk

הנה "גרסאת הבמאי"

השתמשתי בשמות מקוצרים, אני יודע שזה קצת מציק. עימכם הסליחה.

אמ:לק (קצת יותר משני עמודי וורד). מקווה שתהנו.

 

הסיפור שלי מתחיל ביום שלישי, 2/3/2004, בבנגקוק, בירת תאילנד. לאחר טיסת לילה מת"א, ולאחר כל הבירוקרטיה, יצאנו ר' ואני לרציף לחפש מונית. פגשנו שני בחורים ישראלים, ד' ונ', שניהם בני 23, והתחלנו לדבר איתם. כך יצא שכולנו לקחנו מונית לרחוב הקווסאן, רחוב התיירים של בנגקוק. הפעם הבאה שהתראינו הייתה ביום חמישי אחר הצהריים, כשבאותו ערב יצאנו לנסיעת לילה לצ'אנג מאי שבצפון. בבוקר המחרת הגענו והתפצלנו- ד' ונ' הלכו לגסטהאוס "פרדייז" ואנחנו הלכנו ל"טנא". באותו ערב, יום שישי, נפגשנו כולנו בבית חב"ד לקבלת שבת. מסתבר שנ' הכיר זוג שמטייל יחד, א' וג', ולדבריו הוא "סידר" לנו אותם כדי שיהיה לנו זוג להתחבר אליו ואף ללמוד ממנו.

הימים הבאים עברו ממש בסבבה. למחרת עברנו לגסטהאוס "פרדייז" והיינו כולם יחד. ביום ראשון יצאנו לטיול הג'יפים המתוכנן כשאני ור' חולקים את הג'יפ עם א' וג'. את ההפסקות העברנו כולנו יחד ולעיתים ר' וד' נכנסו לשיחות פרטיות. שמתי לב שהם מדברים ביניהם, אבל הדבר לא הפריע לי ולא עורר בי קנאה. להיפך, שמחתי שאנחנו חבורה מגובשת ומחוברת ועוד יותר שמחתי שר' מוצאת אנשים שנוח לה איתם, דבר שחששתי ממנו לפני שטסנו. פעם אחת זכורה לי ששאלתי אותה על מה הם מדברים כל הזמן, שוב, לא מתוך קנאה אלא מתוך סקרנות נטו. "סתם, אתה יודע", ענתה לי, "פסיכומטרי, לימודים וכל הנושאים שצעירים מדברים עליהם. למה, אתה מקנא?" "לא, אני סתם מתעניין", עניתי והעניין נשאר כפי שהיה- תמים, לא מסוכן ורגיל מבחינת שנינו.

המפנה חל ביום רביעי, 10/3, בלילה. הלכנו כולנו לדיסקוטק. כרגיל, או לא כרגיל, כי הרי זה לא מצב אופטימלי, ר' וד' ישבו יחד וקשקשו להם בהנאה בזמן שכולנו רקדנו, שתינו והשתוללנו. הערב היה ממש סבבה ושום דבר לא סימן מה עלול לקרות. כשיצאנו מהדיסקוטק שניהם פתחו מאיתנו פער, כרגיל, והסתודדו להם. אולי בחסות האלכוהול או סתם כי הדבר כבר נראה לי מוגזם, צעקתי אליהם, ככה בצחוק, ואולי גם במעט רצינות, "היי, אתם, מה אתם בורחים? בואו הנה". הם נשארו בשלהם, עדיין מלפנים, וככה הגענו לגסטהאוס. כשהגענו לחדר נכנסתי לשירותים ושמעתי שר' יצאה מהחדר. הדבר לא נראה לי, שכן השעה הייתה 3 לפנות בוקר, וחשבתי לעצמי "מה קרה שלא יכול לחכות עד מחר? האם היא עומדת לחתום על עסקה של מליון דולר?" יצאתי מהחדר וראיתי את שניהם עומדים בחוץ בחושך ומדברים. סגרתי את הדלת והלכתי לישון.

אני "ישן", ונפתחת הדלת. ר' מתיישבת על המיטה. כל כך הרבה יכול לעבור בראש ברגע אחד, ולמרות זאת, אינני זוכר דבר ממה שעבר לי בראש באותו רגע. "אני לא יודעת איך להגיד לך את זה", פתחה, "אבל אני מרגישה שחסר לי משהו איתך. אני חושבת שאני מתחילה להרגיש משהו כלפי ד'". משום מה, הדבר הראשון שעלה לי לראש באותו רגע זו הכילה הזוגית שקנינו שנינו. "יופי, סבבה. תעשי מה שאת מרגישה, אני אקבל כל תשובה שתתני לי", אמרתי וחזרתי לישון, ובאותו הלילה לא ישנו יחד.

הסיפור הזה מוכר לרובינו. הזוג נכנס למעין שגרה, שיכולה להיות דבר מצוין, אבל לפעמים היא נותנת הרגשה שחסר משהו ושהקשר לא כמו שהיה בהתחלה. יש כאלה שמונעים את זה ויש כאלה שלא שמים לב לזה. אני חשבתי שלא משנה מה היה עד עכשיו, הטיול הזה יכניס אותנו לפאזה אחרת וישבור כל סוג של שגרה שנכנסנו אליה. לכאורה, המצב נראה מושלם. בני הזוג יודעים הכל אחד על השני, מכירים לעומק, מסתדרים עם החברים והמשפחה והקשר יציב. אך, כפי שאמרנו לחברתה של ר', שנקלעה לאותו מצב זמן קצר לפני כן, השגרה היא לא סיבה מספיקה להשאיר את הקשר. אם בא מישהו ומדליק את הניצוץ שדעך עם הזמן, כנראה שמשהו לא תקין פה. קל מאוד ויפה מאוד להגיד דברים כאלה לאחרים, אבל כשזה קורה לך? מה פתאום??? כמו שנאמר, אל תשפוט את חברך עד שתגיע למצבו.

אז נמשיך. למחרת בבוקר היא אמרה לי שהיא ישבה וחשבה ולבסוף החליטה להישאר איתי. יפה מאוד, חשבתי לי. אני שמח שהגעת להחלטה הנכונה... למזלי ידעתי שבאותו יום ד' יורד בטיסה לאיים עם נ', מה שיקל עלינו להתמודד עם כל העניין הזה. לפני שהם יצאו, ניגשתי אל נ' עם חיבוק ידידותי וכל זה וכך גם ר'. אח"כ ניגשתי לד' ומבלי להביט בו אפילו, לחצתי את ידו באדישות והתרחקתי. כשראיתי אותם מתחבקים, הרגשתי איך עצביי גועשים מבפנים אבל לא אמרתי כלום.

כך עברו יומיים. לא סיפרתי כלום להורים וחשבתי שהכל יהיה בסדר. יום אחרי זה נסענו עם א' וג' לטיול קצר ותכננו עוד טיול באיזור. ברקע היו שתיקות מובנות שלי והייתה עדיין הרגשה כללית מוזרה. יחד עם זאת, תכננו לחזור לבנגקוק ולראות מה קורה עם המשך הטיול, שכן האפשרות של הודו ונפאל החלה להיות מוטלת בספק.

ביום שבת לפנות ערב, לאחר שכבר קנינו כרטיסי נסיעה לבנגקוק, היא ניגשה אליי ושוב אמרה "תשמע, הרגשות שחשבתי שיעלמו לא נעלמים ואני לא יודעת מה אני מרגישה". מה אפשר לענות לדבר כזה? "טוב, אמרתי לך, תעשי מה שנוח לך, תבואי אליי עם תשובה- כן או לא". אני עוד הייתי בטוח שיהיה בסדר והעליתי את האפשרות שבבנגקוק נישן בחדרים נפרדים לכמה ימים. את יום המחרת העברתי בכניסה לגסטהאוס עם מוזיקה- אולי התרופה הכי טובה למצבים כאלה, עד ששעה לפני הנסיעה ראיתי אותה נכנסת לסוכנות הנסיעות ולא הבנתי במה מדובר. היא יצאה משם ובפיה הפצצה-"ביטלתי את הכרטיס לבנגקוק ומחר אני טסה לאיים".

בווווווווווום. לקח לי זמן לקלוט מה קורה (בזמן שחשבתי מי ייקח את הכילה

). עליתי לחדר לארוז והיא באה. כמו זוג נשוי שמתגרש חילקנו את הציוד בינינו, היא לקחה את חפציה שהיו אצלי בתיק ואני לקחתי את הכילה . אמרתי לה מה אני מרגיש כלפיה, איך היא באה אליי בתקופה של שינויים וכל זה. רציתי שירדו לי דמעות, אבל כלום לא יצא. ירדנו למטה וחיכינו לאוטובוס בשתיקה. כשהגיע האוטובוס נפרדתי מא' ומג', פרידה יבשה ביותר, יש לציין, ועליתי על האוטובוס. עוד לפני שעליתי היא רצה אלי ונתנה לי חיבוק אחרון. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.

בזמן הנסיעה עברו לי כל כך הרבה דברים בראש. יחד איתי היו כמה חבר'ה שהכרתי בגסטהאוס והם שאלו אותי מה קורה, מי חבר של מי ומי נפרד ממי, והתפלאו מאוד כששמעו שהיא נפרדה ממני כדי להיות איתו. באוטובוס היו עוד כמה חבר'ה שהכירו את הסיפור על קצה המזלג, והתגובות של כולם היו זהות: "עזוב אותה, הזונה, רד לאיים, לך תזיין..." כך עברה הנסיעה עד שהגענו לבנגקוק. 5 בבוקר, אפילו הציפורים נוחרות על העצים. לח, דביק וחם. לך תעביר עכשיו ארבע שעות עד שתמצא חדר.

ב9 בבוקר אני נכנס ל"ריינבו גסטהאוס", מקום שמנוהל על ידי הודי עם סמרטוט מוזר על הראש, ושלימים אחזור אליו עם הידיעה שבעל המקום הוא בן דת הסיקים שלא הסתפר כל חייו, והולך לישון. אחרי שעתיים אני מתעורר ומטייל לאורך הרחוב. בודד ומבואס מהמצב החדש אני מברר לגבי כרטיס לאיים, לנפאל ואפילו חושב לחזור הביתה. חוזר לחדר, דופק ת'ראש בכרית, מנסה לבכות וכלום לא יוצא. אז אני מחליט לצלצל לאמא. הלכתי לקשר הישראלי מתוך ידיעה שברגע שאשמע את הקול יירדו הדמעות, וכך היה. "אמא, אני בקנטים, היא עזבה אותי, אנ'לא יודע מה לעשות, אני רוצה לחזור הביתה..." עוברות כמה דקות ובסוף אני נרגע. אבן נגולה מעל לבי וסלע מרגלי. אני הולך לאינטרנט, פעם ראשונה מתוך 7 (!!!) הודות לקשר הישראלי בבנגקוק וכותב לה "מה עשית לי, תחזרי, חרא לי, אני רוצה לחזור הביתה" וכו' וכו'.

אני יורד למסעדה, יושב לבד וכבר מתאספים חבר'ה מהנסיעה בלילה. שוב אותן תגובות והצעות ואני לא רוצה לשמוע את זה שוב. אני חוזר לאינטרנט כדי לראות שגם אבא ואחותי יודעים מה קרה. בדקה אחת החלטתי שאני נשאר, ש"בדקתי יותר מידי תיקים ואנשים כדי להרים את הטיול הזה", וששום דבר לא יהרוס לי אותו. במקביל אני שולח לה מיילים ומאמין שהיא תחזור ותתנצל.

אני יושב עם כמה אנשים בקשר כשאחד מהם, א' הזכור לטוב, מעיר את תשומת לבי לגבי מודעה שתלויה ומספרת על אחת שמחפשת שותף לחדר זוגי. בהתחשב במצבי העגום, ובעובדה שהתרגלתי לשלם 100 באט ללילה ולא בא לי לשלם עכשיו 300, החלטתי ללכת על זה ונפגשתי עם י', כותבת המודעה. יצאנו קצת מהקשר, הסתובבנו, קשקשנו ואכלנו. הלכתי לישון בידיעה שאם עד מחר היא תמצא שותפה, היא תכניס אותה במקומי, מסיבות ברורות, אבל גם עם הרגשה כללית הרבה יותר טובה.

למחרת קיבלתי ממנה מייל שאומר שהיא מצאה מישהי. במדרגות אני פוגש את ש' וד', שתי חברות שהכרנו במטוס מהארץ, שהספיקו לרדת לאיים ולחזור.

-היי, מה קורה?

-בסדר

-אתה בא לארמון המלך?

-יאללה, בואו

-איפה חברה שלך?

-עם מישהו באיים

-?!

בקיצור, הולכים לארמון ומגלגלים את כל הסיפור. מעבירים את היום בכיף ובערב ד' חוזרת לת"א. אני כבר חושב בכיוון של ש'. את הלילה הזה אני מעביר לבד בריינבו, בידיעה שאם הייתי פוגש אותן מוקדם יותר, נניח לפני הצ'ק אאוט, הייתי ישן עם ש' כבר באותו הלילה. למחרת אני עובר לחדר של ש' "מטעמים כלכליים נטו", מה שלצערי התברר בדיעבד כנכון. בשלושת הימים הבאים אני מבלה עם ש', מספר לה את הסיפור ואפילו קונה כרטיס טיסה לנפאל, מה שמוכיח שאת הטיול הזה אני ממשיך כמתוכנן ואין מה שיעצור אותי.

אין, חוץ מהמחשבה על ר' ומה יקרה אם היא תחזור ותתנצל וכל זה. אני לא הייתי בטוח מה לעשות אם אצטרך לעמוד בפני האפשרות הזאת, וכאן ש' באמת עזרה לי להגיע להחלטה שאני אליה לא חוזר, ולא משנה אם תחזור על ארבע ותתנצל עד מחר. יומיים לפני הטיסה פגשתי שני ידידים של ש' מהאיים, ומתברר ששלושתינו על אותה טיסה לנפאל. ביום שישי לפנות ערב נחתנו בקטמנדו ושם הכרתי ישראלית בשם י'. למחרת פגשתי גם את השותף שלה לטיול, ת', והלכנו לקנות לי מצלמה. באותו יום התחלנו להתארגן לטרק ושלושה ימים אחר כך יצאנו. אין מה להוסיף- הכל רץ ודופק לפי התכניות.

הטיול הזה היה הדבר הכי גדול שקרה לי בחיים. כל דבר שהיה צריך לקרות קרה וכל מה שלא, לא קרה. אני לא מתחרט על הדבר הכי קטן שעשיתי, לא חושב שהייתי יכול לעשות אותו בדרך יותר טובה ואני לא יודע מה היה קורה אם הייתי ממשיך עם ר' כמתוכנן. מה שאני כן יודע הוא שהכל קרה לטובה ואני שמח שהייתה לי ההזדמנות לטייל לבד, לראות מקומות, לפגוש אנשים וללמוד הרבה על האדם שאני הכי אוהב בעולם- אני.

 

וואו, אני לא מכיר הרבה אנשים שאחרי שהבת זוג נטשה אותם באמצע טיול ועוד לטובת גבר אחר הם המשיכו כרגיל בטיול. שאפו!

אגב, כרגע אתה נשוי לאותה י'?

דבר איתי בפרטי.

על מה?

היום יצאתי עם חברים טובים לפאב, היה ממש צחוקים והרבה הנאה ואפילו שתיתי קצת מה שמזמן לא עשיתי אבל כמעט בכיתי מהמפגש.

קודם כל כי חבר שלי לא הפסיק לדבר על כמה שהוא נמשך לציצים גדולים בזמן שאמרתי לו שאני רגיש לנקודה הזאת, אבל יש לציין שהוא היה קצת שיכור.

דבר שני, דיברנו (הוא תומך בי המון ,זה כמו אח החבר הזה) והוא אמר לי שרק בגללי הוא לא היה משכיב אותה , ניסיתי לגרום לו להגיד שזה לא בטוח שזה היה מצליח והוא אמר שכן למרות שאני מכיר אותה ואני יודע שלהתפרפר היא בחיים לא , אלא באמת מחפשת אהבה אמיתית.

בסופו של דבר בגלל זה כתבתי לה הודעה ב2 בלילה , סתם לראות מה קרה , ואפילו ההודעה לא הגיעה אליה מרוב שאני 0 , יש רק VI אחד (היא לא חסמה אותי, ראיתי אותה מחוברת בימים האחרונים והתמונת פרופיל שלה גלויה ).

בקיצור, לא ייאומן.

נשבע שהכל אמת, מצטער אם זה נשמע הטרלה. לילה טוב.

למה בלי הרבה ניסיון?

 

Sent from my MI 5 using Tapatalk

כי הוא טמבל קטן חסר ביטחון עצמי שמחפש אביזר מין אורגני והוא מפחד שמישהי עם ניסיון תזהה תוך חמש דקות שהוא כלומניק גמור.

אגב, כרגע אתה נשוי לאותה י'?

לא. י' הייתה שותפה לטיול לפרק זמן קצר.

את אשתי הכרתי בארץ, שנתיים אחר כך, בלי שום קשר למה שעבר עליי לפני כן.

כי הוא טמבל קטן חסר ביטחון עצמי שמחפש אביזר מין אורגני והוא מפחד שמישהי עם ניסיון תזהה תוך חמש דקות שהוא כלומניק גמור.

יש לך את זה ביותר קשוח ?

רק אני בתול בגיל 21.

כן, רק אתה. כל השאר כבר היו בבר מצווה עם מנדבושקעס.

היום יצאתי עם חברים טובים לפאב, היה ממש צחוקים והרבה הנאה ואפילו שתיתי קצת מה שמזמן לא עשיתי אבל כמעט בכיתי מהמפגש.

 

קודם כל כי חבר שלי לא הפסיק לדבר על כמה שהוא נמשך לציצים גדולים בזמן שאמרתי לו שאני רגיש לנקודה הזאת, אבל יש לציין שהוא היה קצת שיכור.

דבר שני, דיברנו (הוא תומך בי המון ,זה כמו אח החבר הזה) והוא אמר לי שרק בגללי הוא לא היה משכיב אותה , ניסיתי לגרום לו להגיד שזה לא בטוח שזה היה מצליח והוא אמר שכן למרות שאני מכיר אותה ואני יודע שלהתפרפר היא בחיים לא , אלא באמת מחפשת אהבה אמיתית.

 

בסופו של דבר בגלל זה כתבתי לה הודעה ב2 בלילה , סתם לראות מה קרה , ואפילו ההודעה לא הגיעה אליה מרוב שאני 0 , יש רק VI אחד (היא לא חסמה אותי, ראיתי אותה מחוברת בימים האחרונים והתמונת פרופיל שלה גלויה ).

 

בקיצור, לא ייאומן.

 

נשבע שהכל אמת, מצטער אם זה נשמע הטרלה. לילה טוב.

אם היא עדיין לא ראתה את ההודעה, פשוט תמחק אותה.

אני באמת מתקשה להבין את ההתנהגות שלך. תוותר כבר על הגברת הזו ותמשיך הלאה בחיים.

זוגות נפרדים אחרי 20 שנים וילדים משותפים כשאתה נכנס לדכאונות מבחורה שאתה מכיר כמה חודשים, ולא היה ביניכם קשר בכלל.

כבר 20 עמודים מנסים להגיד לו את זה.

הפתרון:

1. למחוק את המספר לא לחסום ולא נעליים.

2. לחסום אותה בפייסבוק ובכל אמצעי אחר.

אושריקו, אתה לא קולט שהיא "מעכבת" אותך מלמצוא בחורות אחרות?