נמאס לי להיות רווק - איפה למצוא את האחת?

אבל העיקר הוא, לדעתי, לא להתייחס לאנשים בחיים שלך "כבונוס". זה אולי נכון לחברים לשם עניין נקודתי.

חברים טובים, ובטח שותפה לחיים, הופכת אותך לאדם טוב יותר (או אמורה), טוב יותר בעיניך וטוב יותר לסביבה.

חברה לחיים היא לא תוסף בידורי, היא שינוי מהותי של החיים ושל העצמי, ולדעתי, רק אם תיתן לזה את המשקל בזה בעיני עצמך, תמצא אחת כזו (אולי). פשוט כי הקריטריון שאתה שופט בחורות לפיו יישתנה, מלחפש "מישהי שכיף איתה" למישהי "שגורמת לי להרגיש יותר טוב עם חיי", וכך גם סוג הבחורות שתשים אליהן לב.

אולי לא הבהרתי את עצמי כמו שצריך, ולא הסברתי את עצמי בצורה נכונה.

אנשים/נשים ואישה הם לא חפץ בידורי עבורי ולא אביזר שעשוע.

קצת קשה להסביר את זה אבל ההסתכלות שלי היא כזו:

המצב/הסיטואציה שבו נכנסת בחורה לחיי (ממצב שאין בחורה) הוא בונוס ומעין שדרוג לחיים (דומה למה שאמרת)

השאיפה היא שיהיה כמה שיותר טוב בכל מצב שהוא בין אם יש בחורה בחיי ובין אם אין, ועם בחורה תוכל לשפר את זה עוד יותר אז מה טוב.

אני נתקל במלא גברים שלא יכולים להיות דקה לבד "אוי אני לבד אין לי חברה ואני מוכרח" "חברה שלי עזבה אותי אני מוכרח חברה חדשה".

מבחינתם אין מצב להיות לבד ולא בזוגיות, בגלל זה הם נכנסים לדיכאון או נואשים לזוגיות; מצב כזה לא מקובל עליי (לפחות לא בחיים האישיים שלי) וקשה לי להזדהות עם זה...

סמירו - כל החברות של זוגתך - בנות כמה הן?

מכל מקום, כבר כתבתי אתה (ומן הסתם גם זוגתך) צעירים.

בוא נבדוק אתכם בעוד 4-5 שנים? השקפות העולם שלכם ישתנו, סבירות גבוהה (אם כי פחותה מ-100%) שגם דעתכם על ילדים.

מתוך נתוני הלמ"ס גיל האשה הממוצע בישראל ללידה ראשונה הוא 27.6 (נכון ל-2015). אם תביא בחשבון את האוכלוסיות של יהודיות חרדיות, מוסלמיות ודרוזיות שנישאות ויולדות לראשונה בגיל צעיר תוכל להבין מה גיל האשה היהודיה הלא דתית בלידה ראשונה. מה לעשות, אנחנו חיים בחברה שבה זוגות מבשילים לנישואין והורות בגיל הולך ועולה. לכן אני מסתכל על הצעירים כאן - אלה שטרם הגיעו לגיל 28-30 ואף יותר - כעל אנשים שיש סיכוי גבוה שירצו ילדים וגם ילדו\יולידו אותם בגיל קצת יתר מבוגר, כאשר יבשילו לכך.

לכן אני מסתכל על הצעירים כאן - אלה שטרם הגיעו לגיל 28-30 ואף יותר - כעל אנשים שיש סיכוי גבוה שירצו ילדים וגם ילדו\יולידו אותם בגיל קצת יתר מבוגר, כאשר יבשילו לכך.

אם הייתי גובה שקל מכל אחד שאמר לי את זה, הייתי קונה עכשיו דירה במגדלי אקירוב..

והנה אני בן 32 ומחזיק מעמד יופי טופי.

השאלה הזו נשאלה פה לא פעם אבל בכל זאת אני אחזור עליה,

מדוע להוריים כלכך קשה לקבל אל-הורות?! מדוע לעולם לא נפסקות נבואות הזעם הללו?

אפילו אתה אומר שאתה "מחזיק מעמד". שים לב לרטוריקה שלך.

אני לא חושב שאנשים שלא רוצים ילדים כמו סמירו באמת יכולים להצהיר בביטחון מלא שהם לא ירצו ילדים גם עוד 10 שנים.

אני בטוח שיש המון סוגיות בחיים שלפני 5 שנים הוא חשב אחרת לגמרי ממה שהוא חושב היום.

גם אני לא רואה את עצמי כרגע עם ילדים, לא מסתדר איתם ולא רוצה אותם, אבל אני כן פתוח לרעיון שיש סיכוי גדול שהדעה שלי תשתנה...

אז תכלס... אני די תומך בגישה של ספריאל.

בכל מקרה, ראיתי איזה סקר רציני בארה"ב לגבי הרצון להביא ילדים...

לאנשים מתחת לגיל 30 היו יותר מ 50% שלא רצו, זה הלך וירד ככל שהגיל עלה.

אם הייתי גובה שקל מכל אחד שאמר לי את זה, הייתי קונה עכשיו דירה במגדלי אקירוב..

והנה אני בן 32 ומחזיק מעמד יופי טופי.

השאלה הזו נשאלה פה לא פעם אבל בכל זאת אני אחזור עליה,

מדוע להוריים כלכך קשה לקבל אל-הורות?! מדוע לעולם לא נפסקות נבואות הזעם הללו?

רוב האנשים בחברה חיים ומתנהלים לפי נורמות חברתיות.

קשה לאנשים לקבל את השונה ואת החריג, ובכלל כל מיני עופות מוזרים.

השרשור הזה הוא גלגל אחד גדול. אם מישהו היה טורח לקרוא את ה-20 תגובות הראשונות, היה מבין את כל השרשור.

זלצר - עשיתי כעצתו של gbguy וחזרתי לעמודים הראשונים. מצאתי שם הודעה שלך שאם פירשתי אותה נכון אתה מחפש בת זוג.

אם אכן זה המצב (וטרם מצאת זוגה) - אכתוב לך מה שכתבי לסמירו, רק בהתאמה למצבך: תכיר בת זוג והיא כבר תדאג לשנות את דעתך. אלא אם במקרה גם היא בונקר נגד ילדים.

או ש... לא.

העולם הוא לא שחור ולבן. הוא לא מלא בנשים שמחפשות להתחתן ולהוליד ילדים, בשביל שיהיה איך לסחוט את הגבר.

ומהצד השני יש המוני אנשים שלא מרוצים מהורות ולא שמחים עם זה שיש להם ילדים.

ומהצד השלישי יש המוני ילדים בעולם, שהגיעו בטעות או כמעט בטעות, להורים שהם היו אגואיסטים באמת, כי היה חשוב להם להביא ילד לעולם, למרות שהתנאים היו לא לטובתם ולא לטובת הילד.

יש אנשים שונים, עדיפויות שונות. בעולם המוסרי שלי עדיף לא לרצות ולא לאהוב ילדים, מאשר להיות איזה baby mama, או משחפה שמכניסה שקל בחודש ויש לה עשרה ילדים, כי ילדים זה אושר.

יבגני - שים לב להסתייגות שלי. אם תהיה בת זוג שמחויבת לילדים אז או שזלצר יזרום אתה או שייפרדו. הבחור ציין שהוא בן 32 (כנראה בינתיים 33), ובנות הזוג הפוטנציאליות חשות את תקתוק השעון.

"ילדי אהבה" ו"ילדי פנצ'ר" יש הרבה. משפחות בקשיים יש הרבה. אנשים שעושים שטויות יש הרבה. אני מדבר על אנשים שמביאים את הילדים בצורה מושכלת - דומני שזו האוכלוסיה המשתתפת בפורום זה. לא האוכלוסיה שבה :הילדים מביאים את הפרנסה" (ממני וממך).

אני רואה לא מעט את הצד ההפוך - אותם זוגות וגם בודדים (בעקר בודדות) הנואשים לילד.

לחנך ילד זה גם לדאוג שיהיה בסביבה טובה, לא?

ולמרות כל זה, עדיין מדובר באינדיבידואל, שיכול, מכל סיבה שהיא, לאכזב אותך. אני ממש לא חושב שיש דרך חינוכית שתבטיח לך בתור הורה שלעת זיקנה הצאצא שלך יספור אותך.

Sent from my OnePlus 3T

זלצר - עשיתי כעצתו של gbguy וחזרתי לעמודים הראשונים. מצאתי שם הודעה שלך שאם פירשתי אותה נכון אתה מחפש בת זוג.

אם אכן זה המצב (וטרם מצאת זוגה) - אכתוב לך מה שכתבי לסמירו, רק בהתאמה למצבך: תכיר בת זוג והיא כבר תדאג לשנות את דעתך. אלא אם במקרה גם היא בונקר נגד ילדים.

יש בת זוג.

נכון לכתיבת שורות אלו היא מכבדת את הבחירה שלי. היא ידעה מראש למה היא נכנסת, למרות שהיא אינה נעולה בדעתה כמוני.

אם בשלב מסויים היא תחליט שזה לא מתאים לה, אני לחלוטין אבין אם היא תקום ותעזוב.

אני לא מכריח איש לחיות כמוני, לא מאחל לאיש לחיות כמוני (בקטע טוב), ולא מטיח נבואות זעם על אנשים שכאשר יתבגרו ירצו לחיות כמוני.

לפני כן הייתה לי זוגיות 5 שנים. נפרדנו ללא שום קשר לסוגייה המדוברת. היא לא הייתה נגד ילדים אבל זה מעולם לא הפריע לזוגיות שלנו.

בקיצור שים משקפיים ורודות, החיים מזמן לא שחור ולבן.

יש בת זוג.

נכון לכתיבת שורות אלו היא מכבדת את הבחירה שלי. היא ידעה מראש למה היא נכנסת, למרות שהיא אינה נעולה בדעתה כמוני.

אם בשלב מסויים היא תחליט שזה לא מתאים לה, אני לחלוטין אבין אם היא תקום ותעזוב.

אני לא מכריח איש לחיות כמוני, לא מאחל לאיש לחיות כמוני (בקטע טוב), ולא מטיח נבואות זעם על אנשים שכאשר יתבגרו ירצו לחיות כמוני.

 

לפני כן הייתה לי זוגיות 5 שנים. נפרדנו ללא שום קשר לסוגייה המדוברת. היא לא הייתה נגד ילדים אבל זה מעולם לא הפריע לזוגיות שלנו.

בקיצור שים משקפיים ורודות, החיים מזמן לא שחור ולבן.

תבין או לא תבין, כשבת זוג עוזבת זה לא ענין של הבנה. זה אבל.

יהיו לך את החיים לפני, איתה, ואת החיים אחרי, בלעדיה, ואלו לא יהיו אותם חיים ואתה לא תהיה אותו אדם.

רוצה לאמר, זה לא יהיה בקטנה.

מיליוני שנים של אבולוציה גנטית וחברתית תיכנתו נשים לאתר ולהמשך לגברים שיעזרו להם להעמיד צאצאים, וביום שהיא תלך לגבר שיהיה מוכן לתפקד בתפקיד המסורתי של גבר, שאתה לא מוכן, נראה כמה הבנה תעזור לך לעבור את זה. אולי היא אפילו לא תאמר שזה בגלל זה, אבל ההורמונים יעשו את שלהם, והיא תתאהב, ואז כבר יהיה לך מאוחר מדי.

ואולי לא.

ואולי זה גם לא יהיה בקטנה אם, כמו שקורה לנשים רבות, היא תתעורר מאוחר מדי ותגלה שהיא ממש רוצה ילד, ואי אפשר יותר. אתה עוד צעיר, אולי לא מכיר, אבל נשים שמגיעות למצב הזה, הצער שלהן הוא אינסופי, ונחמה אין.

זה קל להתמכר לרעיון הכיפי שהכל פתוח, והרשות נתונה ואנחנו חופשיים מכבלי המסורות המחייבות של פעם, וזה גם נכון מעשית, אבל רובנו עדיין בנויים לעשות את מה שעשו אבותינו (שהרי אחרת לא היינו כאן). ומחמאה גדולה יותר מזה שמישהי רוצה לעשות איתך ילד, אני לא חושב שיש.