רכב חדש. שלא ננסה אותו על הקרח?

שלום לכולם. אבקש מראש לא לשנוא אותי. קר פה נורא.

למי שזוכר, הייתה לי ניסאן 370Z למשך שנתיים, ואז מכרתי אותה.

הייתה לי גם ב.מ.וו 318IS ענתיקה וגם אותה מכרתי.

מאז אני בלי רכב. קרוב לחצי שנה. כן, גם אני בשוק מעצמי.

זה היה אפשרי כי לחברה שלי יש גרוטאה בשם גולף דיזל שנת 1993 וכי אני גר 5 דקות הליכה מהעבודה, אבל לפני כמה שבועות החורף הגיע במלוא כוחו, הגולף שלה כבר לא מניעה ואין ברירה, צריך רכב חדש.

חדש? לא בדיוק. לא התאים לי לקנות משהו בעשרות אלפי יורו כי אני רוצה רכב שלא יכאב לי עליו בחורף. אז שוטטתי בלוחות המודעות וחיפשתי ב.מ.וו 328 או 330 בעד 3000 יורו.

מסתבר שזה לא פשוט. אלו שהתאימו לדרישות היו או גמורות או במקור מליטואניה, מה שאומר שהן ככל הנראה שעטנז של 5 מכוניות שונות. יענו, גם גמורות.

אז הגדלתי את החיפוש ל-5000 ובום - קפצה לי לעין 325 שנת 2005, כלומר E46 ב-4600 יורו. פאק, זה לא כסף. נכון, יש עליה כמעט 200 אלף ק"מ, אבל היא נראית פשוט מצוין מבחוץ ומבפנים. שמורה כאילו שאיזה סבא החזיק אותה 8 שנים. הנה, תראו (התמונות צולמו בקיץ ע"י הבעלים הקודם):

מה אתם יודעים, מתברר שאיזה סבא באמת החזיק אותה 8 שנים. ואז איזה ילדון אסטוני קנה אותה ממנו והחליט אחרי חצי שנה שהוא טס לאוסטרליה.

אז אני מרים טלפון למכונאי הב.מ.וו שלי, זה עם קבוצת מרוצי הדריפט, ואומר לו שאני מגיע לבדוק את האוטו. הוא מתלונן ש-325 היא עגלה ושעדיף לי 328 לפחות, אבל מהר מאוד אוכל את הכובע כשמתברר שהניסיון שלו הוא עם 325 אוטומטית ושה-325 הזאת דווקא זזה לא רע בכלל. נכון, חלק קטן מ-190 הסוסים בוודאי ברחו כבר, אבל המנוע מרגיש בריא וחזק ויש מספיק מומנט בכל הילוך.

מסתבר גם שיש נזילה חמורה מהמנוע ומהגיר, ושהבושינגים, הגומיות לציריות ועוד כמה דברים ראו ימים טובים יותר. הוא עושה פרצוף אסטוני טיפוסי כשהוא אומר לי בחשש שזה עשוי לעלות 400 יורו לפחות לתקן הכל. אם רק היה לו מושג שמכונאי ב.מ.וו בארץ לא יוצא מהמיטה בשביל כפול 2 מזה. מה גם שהמוכר, להזכירכם - ילדון אסטוני - מחליף צבע מחיוור ללבקן עד כדי שאני צריך להרגיע אותו שזה לא אומר שאני לא מעוניין ברכב, אלא שזה פשוט עניין של מחיר.

מפה לשם מוריד ל-4000, הוא מבקש 4100, אני מסכים, הוא מבקש לחשוב על זה ולהתייעץ עם אח שלו, למחרת הוא מבקש 4200, אני מסכים.

תוך שלושה ימים מהקנייה מגיע יום שישי, אני מביא את הרכב למוסכניק ובסוף היום הנזילה מתוקנת (מסתבר שהאטם כבר לא היה גומי אלא חתיכות מפוררות - בגלל הקור) ורוב הדברים מסודרים. אני צריך לקפוץ אליו שוב בשביל עוד כמה דברים אבל כרגע יש לי רכב מתפקד היטב, אז הגיע הזמן לבדוק אותו, לא?

ואז אנחנו מגיעים להיום בבוקר. יום אחרי שהרכב יצא מהמוסך ואני נוסע שעה דרומה לשדה גדול שבו נערכת התחרות הראשונה לעונה של אליפות הדריפטינג האסטונית - על הקרח.

הטרקטור כבר "חורש" את המסלול ואני מתייצב אצל המארגן ושואל מה צריך.

מה מה צריך? הוא אומר לי. יאללה, סע. שלוש שעות אימון ואח"כ תחרות.

מה, זהו?

כן, זהו.

אז נסעתי.

שעה וחצי נטו. הפסקות רק בשביל להחליף זווית בגופרו. מתוכן 90% על הצד, 5% בספינים מביכים ו-5% בתקיעות שדורשות חילוץ (3 פעמים, כן כן. אבל היו גם גרועים ממני - כמו מישהו שהצמיג עף לו מהג'נט, וזה שאיכשהוא הצליח לשבור סרן אחורי...)

תמונות וסרטונים? עובד על זה. רק עוד קצת...

שבתי עם תמונות וסרטונים. נתחיל בסרטון אחד, בעצם (מומלץ לראות ביוטיוב במסך מלא):

צילמתי מהמון זוויות אבל זו, בדיעבד, כנראה המוצלחת מכולן. היא מראה גם את כיוון הנסיעה המדויק, גם את עבודת ההגה וגם את כיוון הגלגל הקדמי. יותר מהכל, היא מראה כמה קשה זה לשמור את הרכב מופנה לכיוון הנחוץ. זו לא הייתה הקפה מושלמת, אבל אף אחת מהן לא הייתה.

בעצם, זה התחיל הרבה יותר גרוע. כמעט שנתיים שלא נסעתי על הצד בשלג וכשמדובר ברכב חדש שאין לי בו ניסיון, בחצי שעה הראשונה עשיתי יותר ספינים והתיישירויות מהחלקות מבוקרות. בניגוד ל-318IS, המנוע כאן לא היווה בעיה בשום מצב. ההגה דווקא כן - הוא מאוד ארוך ואמנם זוויות הגלגלים מצוינות, אבל העבודה היא קשה. בנוסף, ל-325 יש דיפרנציאל פתוח כך שהמהירות הייתה נמוכה והשליטה פחותה.

רק אחרי חצי שעה התחלתי להרגיש באמת את האוטו. מתי הוא תופס את האחיזה, מתי הוא מתחיל להתיישר וצריך לתת עוד גז, מתי נתתי יותר מדי גז והוא מתקרב והופך לספין, ומתי הכל אבוד והספין הוא בלתי נמנע.

כחצי שעה לפני סוף האימון הבנתי שאין סיכוי שאני באמת תחרותי מול אשפי הדריפט האלה. היו שם איזה חמשה-שה שהייתי טוב מהם, אבל רוב האצטונים האלה פשוט יותר מהירים ויותר מדויקים ממני. העדפתי שלא לסכן את האוטו בנהיגת טנדם וויתרתי על ההשתתפות. הלכתי לשלם בכל זאת, אבל הם פשוט לא הסכימו לקבל ממני תשלום. "אימון זה בחינם, תהנה". אז צפיתי קצת בתחרות (תמונות למטה) ונסעתי הביתה.

הכלה בלבן:

מלאך המוות מזניק:

מתחרים:

עצוב מצב המטוריקה בארץ שלנו , עצוב מאוד!

לגבי הרכב תתחדש ותהנה , נראה מעולה ושמור .

מה סיבת מכירת ה370z אם אפשר לשאול , היא הייתה מדהימה בצבע שהיה לך במיוחד ....

שונא אותך. כל הגישה לתחום המוטורי פשוט מדהימה (אני מייחס הכל לארץ כמובן).

מה סיבת מכירת ה370z אם אפשר לשאול , היא הייתה מדהימה בצבע שהיה לך במיוחד ....

תודה. ה-370 נמכרה כי מיציתי אותה. יותר נכון - לא נותר לי עוד איפה למצות אותה באסטוניה או בסביבה. החלטתי להמשיך הלאה...

פשוט מדהים. השורה התחתונה - אין לנו אפילו אחוז תרבות מוטורית בארץ. אפילו לא חצי אחוז.

שלום לכולם. אבקש מראש לא לשנוא אותי. קר פה נורא.

איך אפשר שלא לשנוא אותך אחרי פוסטים כאלה??

נב - מזג האוויר דכאוני משהו, בכמה מעלות מדובר?

כל דבר צריך להפוך לבכי...

אחלה טעימה של מקום אחר.

תודה רוני. נהנת ושוב באסת אותנו.

היה שם קרוב למינוס 10. האמת שפשוט היה יום מעונן ולכן הכל נראה שטוף כזה. בבוקר דווקא היו צבעים מדהימים של הזריחה, ובכלל יש משהו יפה בנוף האפור-לבן הזה, כשכל העצים עטופים בשלג ובמקום שדות ירוקים יש שדות לבנים... ואז יוצאים מהאוטו ופאקינג קר בחוץ

איך הצמיגים שורדים סשן כזה?

גם אני שונא אותך, ממש.

אני חייב להגיד שה-e46 היא רכב אלמותי מבחינתי. גם היום ביחס לכל המתחרות שלה וגם לאחיותיה החדשות היא נראית כל כך נכונה, מבפנים ומבחוץ.

היו לשכנים שלי וגם במשפחה הרחוקה כמה כאלה בתחילת המילניום, 318, 320, 328 וגם 330 והייתי פשוט מאוהב בהן.

שורדים? לא קורה להם כמעט כלום. הבנתי שהספייקים (חתיכות המתכת) עשויים להתנתק בשלב מסוים כשהצמיג מחליק על השלג, אבל כנראה שזה נדיר ויש מספיק מהם. הם מיועדים להינעץ אל תוך הקרח ולייצר אחיזה, והגומי עצמו הרי נמצא רוב הזמן בהחלקה על הקרח והנזק לו הוא מינימלי.

בקיצור, זה ממש בחינם הסיפור הזה.

ראשית נא להחליף את הסמלון ואת שורות החתימה.

קר שם בחוץ, אבל הפעילות מחממת את הלב.

תמשיך במעלליך