Abarth - Road Trip (תמונות וחוויות מטיול סובב דרום)

עריכה אחרונה ב-23 לספטמבר, 2014 על ידי Caveman

עוד קצת

ועוד קצת

ואחרונות לבינתיים

הפרארי מדהימה בשחור!

 

בנוגע למעלה עקרבים, אני רואה תלאיים וסלילות חדשות, מה מצב הכביש? רשמית, הוא פתוח או שעדיין יש למעלה ולמטה שלטי אין כניסה שכל העולם ואחותו מתעלמים מהם (בצדק).

 

כיף לראות טיולי שטח כאלה

תמונות מדהימות!

הכביש פתוח (לפחות מאיפה שאנחנו באנו. התנועה הנגדית היתה אפסית, אולי בצד השני אין כניסה). מצב הכביש סביר לחלוטין, זה לא כביש לנהיגה מהירה מאוד, אבל בהחלט אפשר לזרום עליו. אם הפרארי הנמוכה הזו עברה אותו, כל אחד יכול.

 

הטיול היה נהדר! אני אוהב את הצפון אבל אין כמו כבישי הדרום לנהיגה נעימה ללא הפרעות. התנועה דלילה ביותר, הנופים עושים טוב על הלב.

הכביש סלול שם סביר. אין בעיה לטפס באיטיות ולהנות מהנוף.

היה טיול משובח ומאורגן להפליא. כביש מעלה עקרבים הוא נירוונה אמיתית. מצ״ב כמה תמונות שלי להנאתכם.

עוד כמה...

וואו, תמונות ממש יפות! הפרארי על תקן הורה מלווה?

עריכה אחרונה ב-23 לספטמבר, 2014 על ידי RandomlyRandom

התמונה הראשונה לפנתאון ! ניראה טיול מטריף ! איזה כיף שיש קהילה כזאת .

מדהים.

והספציאלה-

מעורר קנאה!

הפרארי קצת מסיטה את תשומת הלב מקן העקרבים שם

למרות שגם אני, כמו caveman, לא הצלחתי לישון יותר משעתיים וקצת (למה לעזאזל זה קורה לי בכל פעם שאני צריך לקום ברבע לחמש?!), הכרחתי את עצמי לקום, לדפוק שוט של נספרסו ולהגרר אל הרכב.

הרוח הקרירה לאורכו ורוחבו של כביש 1, 2 כוסות קפה נוספות בתחנת הדלק בלטרון, וכמובן גם האדרנלין של לפני הטיול, הצליחו להעיר אותי סופית, וכשיצאנו משם לכיוון ירושלים, כבר הייתי ערני למדי. וטוב שכך, כי הכבישים פנויים לחלוטין, הקצב עולה ודוושת הגז למטה מזמנת אותי ללחוץ ועוד ועוד. וכרגיל, זה הופך להרבה יותר כיף, כשאתה מוקף באנשים טובים, שחולקים איתך את אותו תחום העניין, שמפרגנים אחד לשני ושמצליחים להנות מהאווירה ביחד, כקבוצה, ללא משחקי אגו מיותרים שיש לפעמים בטיולי נהיגה.

אחרי מקצה קצר יחסית, עצירה קצרה בתחנת הדלק המוכרת בכביש 90, עוד כוס קפה, ואנחנו ממשיכים הלאה. ביציאה מתחנת הדלק אני נעקף על ידי הפרארי השחורה שהצטרפה אלינו, ובמשך מספר קילומטרים, אני לא שומע דבר פרט לרעש המנוע שלה בכל סל"ד אפשרי - חוויה בפני עצמה.

נקודות העצירה הבאה היא מצוקי דרגות. זו לא הפעם הראשונה שאני מגיע למקום הזה, אבל בכל פעם הנוף המדהים שם מושך אותי מחדש, בטח בשעות הבוקר המוקדמות, כשעוד רואים את הזריחה. עוד סשן של צילומים ואנחנו מתחילים לרדת למטה.

כביש 90 ריק יחסית, והשיירה שלנו מגיעה במהירות למקטע הטוב ביותר בעייני של המסלול - העלייה מסדום לערד. גם שם הכביש פנוי יחסית, ואפשר לפתח קצב לא רע. אני נמצא יחסית בקדמת השיירה, ואנחנו כ"כ נסחפים עם הכביש, עד ששוכחים לפנות בזמן, ונכנסים בטעות לערד. סיבוב קצר, עוד כמה קילומטרים, הפעם מערד לסדום, ואנחנו מגיעים לאחד מהכבישים היפים ביותר בעייני בארץ, אשר גם מוביל אותנו אל מעלה העקרבים. פעם לא הייתי חובב גדול של המדבר, אבל בכל זאת, יש משהו מאוד עוצמתי בנוף הזה, כפי שניתן גם לראות בתמונות שצילמו והעלו חבריי. משהו נינוח, שגם מצליח להרגיע אותך ולהשכיח את צרות היום יום.

עוד סיבוב של צילומים, ואנחנו יורדים למטה ומתחילים לנסוע לכיוון באר שבע, שם מתגלה ההפתעה האחרונה של היום הזה: ארוחת הצהריים שאורגנה לנו באחת מהמסעדות שם היא כולה על חשבון סמלת, כעוד מחווה של רצון טוב מהיבואן לבעלי הרכבים. אני כוס קפה נוספת, ועייפים, אך מרוצים, אנחנו מתחילים את המסע הארוך יחסית בחזרה אל המרכז.

 

גם בשבילי זה לא טיול הנהיגה הראשון עם בעלי אבארט' אחרים. משמח אותי למדי לגלות כל פעם מחדש שמצטרפים עוד ועוד אנשים טובים לקבוצה הקטנה הזו, ואני מרגיש מחויב כמעט להודות לכולם (ובראש ובראשונה לעומר וסמל"ת) על עוד טיול נפלא, שהשאיר טעם של עוד אצל כולנו.