שבע נקודות חשובות ליורדים לטייל בשטח - יואב קווה, YNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568840,00.html

כוח

אתם ודאי מכירים את האמרה המקובלת "מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח", ואת אחותה הצעירה "מה שלא הולך בעוד יותר כוח, הולך באלימות". זה נשמע יפה וקרבי, אבל בדרך ממש לא נכון. כשאנחנו רוצים לצלוח שטח קשה, למשל עלייה מסולעת, הבעיה - שוב, בדרך כלל - אינה מחסור בכוח מנוע. לדוגמה, קחו את רכב השטח הקטנטן והחלש יחסית סוזוקי סמוראי-ג'ימני. הם מטפסים על גבעות והרים כמו עיזים, ולעיתים נדירות ירימו ידיים מול אתגר. כל זאת למרות שמתחת למכסה המנוע פועמת יחידה צנועה מאד.

שכן למעט אתגרי עבירות הכוללים חול עמוק, בוץ סמיך ודרדרת קשה במיוחד, הבעיה אינה מחסור בכוח מנוע. שהרי מה שקובע בסופו של דבר את יכולת וקצב ההתקדמות, זו אחיזת הצמיגים בקרקע. וזו מושפעת מהרבה גורמים, כמו השטח עצמו, סגנון הנהיגה וחבילת המכללים שמציע הרכב: צמיגים, מתלים, דיפרנציאלים, סרנים תיבת הילוכים ועוד. כוח המנוע? בפירוש פחות חשוב.

קצב

שיירות הגמלים של שבטי הנבטים עשו את דרכן לפני 2,000 שנה מדרום תימן לנמל עזה, בקצב של כ-35 ק"מ ביום. ותתפלאו, אבל מתברר שהקצב לא השתנה עד היום. בטיול משפחתי ברכב פנאי או אפילו רכב שטח ייעודי, עוברים - לפחות מומלץ לעבור - כ-35 ק"מ ביום. ניסיון להספיק ולצבור קילומטרים מאובקים רבים ונקודות מעניינות, מאלץ נהיגה בקצב מהיר ולא נינוח, שמביא עמו טלטולים עצבניים של הרכב. נהיגה מהירה בשטח טובה אמנם לרמות האדרנלין של הנהג, אבל בפירוש אינה נעימה לנוסעים, מתישה את הילדים ועלולה לפגוע במכלולי הרכב ובמיוחד בגחון ובצמיגים. עדיף לתכנן טיול רגוע, לנהוג בנחת וליהנות מהדרך והנופים, תוך שמירה על קיבתם וצלילות מחשבתם של שאר היושבים במכונית. וכן, הפסקות רבות בהחלט מומלצות..

מרווח גחון

יבואן הרכב מתגאה בפרסומת ב"מרווח גחון ענק של 22 ס"מ". מה זה אומר? זה אומר שהמרחק בין הנקודה הכי נמוכה בגחון הרכב לבין הקרקע הוא 22 ס"מ. נשמע מרשים, אלא שבפועל מדובר בנתון כמעט חסר משמעות. כשהרכב נמצא בתנועה, במיוחד בשטח קשה ומסולע, הוא מתנדנד מעלה-מטה. הקפיצים ובולמי הזעזועים של הרכב נפתחים ונסגרים, ומרווח הגחון כל הזמן משתנה: פעם הוא 22 ס"מ או יותר, ופעם הוא 15 ס"מ ואף פחות. לכן, למרווח הגחון "על הנייר" אין הרבה חשיבות. לעומת זאת, יכולת שיכוך תנועת המרכב בעזרת בולמי הזעזועים, חשובה הרבה יותר. רכב עם מרווח גחון לא מרשים אבל עם בולמי זעזועים משובחים, יהיה עדיף כמעט בכל מצב על רכב עם מרווח גחון גדול אך בולמי זעזועים חלשים, המאפשרים תנודות גדולות מעלה ומטה. ההמלצה לכן - חפשו מתלים טובים ולאו דווקא מרווח גחון מפואר.

מיגון גחון

כולם מזדרזים לרצף את תחתית הרכב מפגוש לפגוש בפלטות אלומיניום מבהיקות. כולם קונים רכב 4X4 חדש וישר רצים לסדנת השיפורים המומלצת כדי להתקין מיגון גחון. אלא שמיגון גחון אינו שיפור. הוא אמנם מסוגל להגן על חלקים רגישים בתחתית הרכב (במקרה בו היצרנית לא עשתה כך), אך הוא מביא עמו שלל בעיות שמעטים לוקחים בחשבון. למשל, הוא מכרסם במרווח הגחון של הרכב. הוא גם מקשיח את השלדה באופן שלא תוכנן על ידי היצרנית, ופוגע כך הן ביכולת העבירות, והן בבטיחות הפאסיבית של הרכב בזמן תאונה. חוץ מזה, מיגון גחון מקיר לקיר פוגע ביכולת קירור מכללי הרכב, שכן הוא חוסם תנועה של אוויר ומקשה להזרים הלאה את האוויר הלוהט במדבר המקומי. יש לכך משמעות רבה. לכן, אל תזדרזו למגן את הרכב מקצה לקצה, ובחרו במיגון המינימלי ההכרחי.

לחץ אוויר בצמיגים

רכבי כביש-שטח או "ג'יפונים" אינם משווקים עם צמיגי שטח ייעודיים. הם נמכרים בדרך כלל עם צמיגים ברמת סיווג HT שפירושה באופן גס 70% התאמה לכביש ו-30% התאמה לשטח. הצמיגים האלה נעימים בטוחים יחסית ושקטים בנסיעת כביש, אבל בשטח הם סובלים מחסרונות - אחד מהם, דופן עדינה ופגיעה יחסית. בפועל, טיול עם צמיגים כאלה באזור הר הנגב העמוס באבנים חדות, עלול להפגיש את הדופן באחת מהן, עם תוצאה מיידית וכואבת: חתך ובריחה של אוויר. נקר בדופן אסור לתקן, והנה התפוגגו להם 600-800 שקלים, מחיר צמיג חדש.

איך מקטינים את הסיכון? לפני הכניסה לשטח מומלץ להוריד 15-20% מלחץ האוויר בצמיגים. לדוגמא: מ-36 psi ל-28-30. הורדת האוויר גם תשפר את נוחות הנסיעה בשטח ואת האחיזה. היא תעניק לצמיג גמישות שתקטין את הסיכון לחתכים ולא תפגע בבטיחות. רק זכרו לנפח את הצמיג ללחץ המקורי מיד לאחר החזרה לכביש הסלול.

חגורת בטיחות

בכביש זה ברור, לא נוסעים בלי חגורת בטיחות. אבל נראה שבשטח, היא פתאום מתחילה לגרד ולהציק לכל הנוסעים. יותר מדי נהגים משחררים אותה ומבהירים לעצמם ולסביבה ש"בשטח לא צריך חגורת בטיחות", ומתרצים זאת במהירות הנסיעה הנמוכה או בשלל טיעונים מופרכים אחרים. בפועל, ההנחה המוטעית הזו עלתה כבר בחיי מספר בני אדם, כולל ילדים. אין מה לעשות. כשמתגלגלים במורד מעלה "הבקתה השרופה" (נ.ג. 186) באזור הר חורשן, חגורת הבטיחות בהחלט יכולה להציל. קחו בחשבון שכלוב בטיחות של רכב שטח מודרני נשאר שלם גם אחרי מספר סלטות וגלגולים, אבל טיסה ישירה של נהג ו-או נוסע החוצה מהרכב לתוך סלע, עלולה להיגמר באסון. גם אם לא יוטח החוצה מהרכב דרך החלון, פגיעה בעוצמה רבה של נוסע בנוסע בתוך הרכב, יכולה אף היא להיות קטלנית - ובכל מקרה מאד מאד כואבת ומזיקה.

יד על החלון

אני לא יודע בדיוק למה, אבל ג'יפאים רבים אוהבים לנהוג עם יד ימין על ההגה ויד שמאל על החלון. לפעמים המרפק שעון על אדן החלון. לפעמים כף היד אוחזת בדלת או במסגרת העליונה של החלון. כל זה דווקא כשהדרך הופכת לקשה ומאתגרת יותר, דווקא לקראת עלייה או מורד תלול. לא ברור למה, ובהחלט יתכן כי מדובר במפגן מצ'ואיזם וקור רוח, או כי מישהו חושב שזה עוזר לייצב את הגוף במושב. טעות בכל מקרה. מדובר בהרגל מגונה שרצוי להיגמל ממנו במהירות. התנוחה הזו מסוכנת ליד, ובוודאי לא תורמת כלום לנהיגה או ליציבות הנהג. שליטה טובה ונכונה בהגה היא בשתי ידיים, נקודה. אם רוצים לייצב את הגוף טוב יותר, אפשר לדרוך חזק במיוחד על המדרס הייעודי הממוקם משמאל לדוושת הבלם ברכב אוטומטי, והמיועדת בדיוק לכך.

כתיבה יפה וחשובה שמחנכת לדרך ארץ בשטח.

או שלא הבנתי או שאני מתקשה מאוד להסכים על סעיף מרווח הגחון.

באיזה רכב שטח שאתה מכיר הנקודה הנמוכה ביותר "פעם 15 ס"מ ופעם 21 ס"מ"?

בשלך...וגם בשלי...

הכוונה שלו היא שהנסיעה בשטח היא לא כמו נסיעה בכביש. בולמי הזעזועים נסגרים ונפתחים, וכך גם הקפיצים, שהרי הרכב אינו קשיח. כשהם נסגרים מרווח הגחון מצטמצם, כשהם נפתחים מרווח הגחון גדל. זו כוונתו.

מעניין הסעיף האחרון...

הפתעה!!!

זה לא ככה לא באוטו שלי וגם לא באוטו שלך!

הכוונה שלו הובנה לי ומעבר לכל, הובן לי שהוא אולי יודע לסובב את ההגה לכיוון הנכוך , אבל הוא "איש שטח" קטן מאוד.

ב 99% מהמקרים, הנקודה הנמוכה ביותר היא תחתית הביצה של הדפרנציאל, היא נתונה בתוך קייסינג קשיח (מה נקרא סרן), ולא משנה במאום את מרחקה מהקרקע בין אם היא ב 200 קמ"ש בנהיגת ראלי פרועה ובין אם היא ב 4 קמ"ש בטיילת.

הקפיצים שנפתחים ונסגרים משנים את מרחק המרכב מהשילדה אבל מרחק השילדה מהכביש משתנה רק עם פנצר או עם ריחוף של ארבעת הגלגלים האויר.

לסיכום, אם יצרן מצהיר שמרווח הגחון הוא 22 ס"מ, בלי לום ודיסק אתה לא תצליח להקטין את הנתון הזה אלא אם תעבור לגלגלים קטנים יותר או שתוריד אויר בצמיגים.

למהירות ותוואי הנסיעה אין שום השפעה על מרווח הגחון!!!

בנוגע לסעיף האחרון, אני מת על אנשים כמוהו שמפגינים בורות תהומית בסעיף מאוד עקרוני ומהותי אבל נטפלים לקשקוש שולי שלא מענין אף אחד, היה לנו בטיול האחרון אחד כזה שנזף בי כל הזמן "תכניס את היד" והתגאה בצליחת נהרות בקונגו וג'ונגלים באמזונס וכשהיה צריך לנהוג, נתקע עם לנד קרוזר חדש, ללא שום יכולת חילוץ (חזר ברגל) בפאקינג מגרש חניה!!!

אתה צודק ו...טועה.

במצב סטאטי אכן קצה הביצה תהיה הנמוכה ביותר. במצב דינאמי יש אפשרות שחלקים אחרים יהיו יותר נמוכים, ויותר קרובים לקרקע. יש מצב שדווקא בירידה לערוץ נחל, בנסיעה מהירה ואתה קצת מופתע מהעומק או מהזווית, אתה תלחץ על הברקס ותגרום לשקיעה של החלק הקדמי (ולכן רוכשים מיומנות של מתי לשחרר את הברקס למרות שהירידה עדיין לא נגמרה) ותנגח את הפגוש עם המגן חזירים האיכותי בקרקע. ואיך זה יכול להיות? הרי על הנייר זוית הגישה שלי מספיקה והגובה בוודאי שמספיק.

זה שאתה ממשיך לטעון שנהיגה בשטח עם שתי ידיים על ההגה היא מיותרת לא עושה אותך צודק.

זה שתמשיך לנהוג עם יד מחוץ לחלון עושה אותך...נוהג עם יד מחוץ לחלון, וטועה.

זה שמכר שלך נתקע עם לנדקרוזר חדש במגרש חניה - אולי הוא נהג חרא. אתה אולי נהג יותר טוב ממנו, או יותר מנוסה ממנו, אבל את הבסיס אתה לא מבין. הוא יכול להשתפר. גם אתה יכול להשתפר אבל אתה לא רוצה.

בהמון מקרים אני לא מסכים עם יואב קווה, וחושב שהוא לפעמים מסוכן לציבור שקורא אותו. (באחד המקרים הוא שלח נהגים עם ג'יפונים ללא הילוך כח למעלה עשוש). בנקודות שהוא רשם וצירפתי כאן - אני מסכים עם כולן.

זה שאתה תקרא לו "מפגין בורות תהומית" בגלל שאתה סיגלת הרגלי נהיגה שגויים, אבל בטוח שהרגלי הנהיגה שלך הם הכי טובים - לא עושה אותך צודק. רק מתחפר עמוד בתוך ההרגל השגוי שלך.

אתה מתווכח לשם הויכוח ועל הדרך מגבה שטויות במיץ עגבניות שכתב איזה מן דהוא שלא מבין מחייו.

אם לא היית מתווכח לשם הוויכוח היית רואה תיכף ומיד שהדוגמא שלך מדברת על זוית גישה/נטישה ולא מרווח גחון!

מרווח גחון מינימלי הוא נתון מינימלי שאין ירידה ממנו, בטח לא כתוצאה מנהיגה.

חבל שאתה מגבה שטויות כאלה.

בנוגע ליד על החלון, צדיק באמונתו יחיה, סע איך שבא לך, עזוב את היד שלי במנוחה.

אתה נעול על נושא מרווח הגחון ברכב עם שני סרנים חיים. כמה כאלה יש? ואם אין לך סרנים חיים? ואם יש לך מתלים נפרדים בכל גלגל? (סובארו, מיצובישי, לנדרובר ועוד כמה...) ואם יש לך רק סרן אחורי חי ומקדימה מתלה נפרד?

ובסוף אני מגבה שטויות...חליק ג'נטיל.

אני עוזב את היד שלך, ולא מעניין אותי איפה אתה שם אותה, אבל כשאתה קורא למי שמסביר נכון "מדבר שטויות", ונותן דוגמא של מכר שלך שנתקע עם לנדקרוזר כאילו זה איזה בנצ'מרק או אישור לנהוג עם יד אחת - אתה רק מפגין עודף בטחון עצמי ובורות עמוקה.

עזוב. אתה כמובן צודק. סליחה.

לא, בא ננהל דיון בעניין למען ישכילו חברי הפורום מהידע של שניינו:

אם יש שני סרנים חיים, אז מרווח הגחון מוגדר ע"י הנקודה התחתונה בדפרנציאל של אחד מהשניים.

אם יש רק סרן חי אחד, אז מרווח הגחון מוגדר ע"י הנקודה התחתונה בדפרנציאל של הסרן החי.

אם יש שני סרנים חיים, אז מרווח הגחון מוגדר ע"י הנקודה התחתונה ביותר במרכב (בכל רכב זה יכול להיות אחרת) אבל יש לזכור שהיא התחתונה ביותר גם כאשר הרכב סוגר מיתלים לחלוטין (בא נגיד בנחיתה מקפיצה ב 100 קמ"ש).

אם אתה רוצה לגלוש לפן הטכני, גם ב"סרן" בעל מתלים נפרדים, הרכב "מקפץ" על הקפיצים מבלי להשפיע על מרווח הגחון בצורה משמעותית.

שים לב שקפיצים/בולמים כמעט תמיד יהיו מורכבים בזווית פונה החוצה (בתחתית) וזה כדי שמומנט התנועה של הרכב ישפיע לכיוון הגלגל ולא לכיוון הציר של הזרוע שמתחברת לדפרנציאל.

סתם דוגמא:

בכל מקרה, כותרת בסגנון "

" זה ממש מגוחך.

סבבה, ואם אני מצטט דברי חכמים ממני, (הילכות שטח, באגירה, פרק ג' פסוק ד') :

מבלי להשפיע על מרווח הגחון בצורה משמעותית

כלומר יש השפעה. אולי לא משמעותית אבל קיימת. עכשיו צריך לנהל דיון מה זה לא משמעותי?

ואני אצטט שם, שם, פרק ג' פסוק ט"ו:

בפועל מדובר בנתון כמעט חסר משמעות- זה ממש מגוחך.

ואם הנקודה הכי נמוכה בגחון היא אכן המתלה, אבל רק כשהוא בעמידה. ואם כשהוא נסגר טיפה אז גשר הגיר הוא הנקודה הכי נמוכה? או האגזוז? או סתם מיכל הדלק?

וכל מה שבא יואב קווה לומר הוא שהנתון היבש של 22 ס"מ, יש להתייחס אליו כאל נתון יבש. בפועל הוא עלול / עשוי להשתנות בהתאם לתנאי השטח. לא פחות. לא יותר.

על זה אנחנו יכולים להסכים וללכת לעשן מקטרת שלום?

רק אם נמלא אותה בחומרים הנכונים!

ששש...ששש...האויב מאזין וירצה לבוא לגנוב שאכטה.

כאילו שמרווח גחון ימנע מנהגי השטח לטפס משהו.. כאילו שמישהו מנהגי השטח בכלל יודע כמה מרווח גחון יש לו..

זה לא שאנחנו מודדים אחרי הגבהות,צמיגים...

מקסימום מגהצים קצת

לחץ אוויר בצמיגים

 

 

רכבי כביש-שטח או "ג'יפונים" אינם משווקים עם צמיגי שטח ייעודיים. הם נמכרים בדרך כלל עם צמיגים ברמת סיווג HT שפירושה באופן גס 70% התאמה לכביש ו-30% התאמה לשטח. הצמיגים האלה נעימים בטוחים יחסית ושקטים בנסיעת כביש, אבל בשטח הם סובלים מחסרונות - אחד מהם, דופן עדינה ופגיעה יחסית. בפועל, טיול עם צמיגים כאלה באזור הר הנגב העמוס באבנים חדות, עלול להפגיש את הדופן באחת מהן, עם תוצאה מיידית וכואבת: חתך ובריחה של אוויר. נקר בדופן אסור לתקן, והנה התפוגגו להם 600-800 שקלים, מחיר צמיג חדש.

 

איך מקטינים את הסיכון? לפני הכניסה לשטח מומלץ להוריד 15-20% מלחץ האוויר בצמיגים. לדוגמא: מ-36 psi ל-28-30. הורדת האוויר גם תשפר את נוחות הנסיעה בשטח ואת האחיזה. היא תעניק לצמיג גמישות שתקטין את הסיכון לחתכים ולא תפגע בבטיחות. רק זכרו לנפח את הצמיג ללחץ המקורי מיד לאחר החזרה לכביש הסלול.

עוד שטות.

לא מורידים אוויר בצמיגי HT!.

(משפט לפני זה, מר קווה טוען הרי שהדופן שלהם דקה...)

גם בA/T שמותקנים אצלי, הצמיגאי יעץ לי בחום לא לשחק עם הל"א.

רק הקשוחים האמיתיים עם הMT האימתניים והקומפרסור הצמוד יכולים להפיק מכך תועלת.

אבל מי שסומך על האמינות של YNET , שלא יבוא לבכות שהוא פירק דופן.

בחיים שלי לא הורדתי לחץ אויר מצמיג בשטח.

מעבר לנסיעה בחול, אני גם לא מבין את הייתרון שבעניין.

כאילו שמרווח גחון ימנע מנהגי השטח לטפס משהו.. כאילו שמישהו מנהגי השטח בכלל יודע כמה מרווח גחון יש לו..

זה לא שאנחנו מודדים אחרי הגבהות,צמיגים...

מקסימום מגהצים קצת

מרבית נהגי השטח הרציניים גם יודעים מה המרווח שלהם וגם יודעים איפה היא ממוקמת ברכב שלהם (קדימה/אחורה/ שמאל/ימין) בכדי להמנע כלל מלעבור מעל המכשול עם הנקודה הבעייתית הזו.

אל תשאל אותי- אני "ירוק" בשטח עוד יותר משדה המלפפונים שם.

אבל בהדרכה הקצרה שקיבלתי, זה אכן מה שאמרו.

משהו עם חול ושקיעה, והגדלת שטח הפנים של הצמיג כדי לפזר את משקל הכלי יותר טוב.

וכשנחלצים אז מיד מנפחים חזרה.

לא זוכר בדיוק. כל הקפה השחור והזיעה במפגשים האלה מטשטשים אותי.