גחלים טובים, זה מה שאני מחפש.

אז, אנחנו די אולדסקול בבית ומכינים בבית "על האש" עם גחלים. אבא שלי ממש מסרב בתוקף להביא גריל גז. מכיוון שאני מחפש לשדרג את ההכנה, אני מוצא שהגחלים שניתן לקנות בשקים הגדולים, להלן, גחלי הדרים, די מעפנים. בנוסף, הגחלים הדחוסים למיניהם של יעקובי או החברה המיובאצ שאינני זוכר אאת שמה די מחורבנים גם הם.

 

אני מחפש גחלים טובים. כאלו שיבערו לאורך זמן, כאלו שלא ידעכו מהר. למישהו יש המלצות?

 

על הדרך, צר לי על הצילומים הגרועים, אבל עדיין. שתבינו איך צריך לאכול בשר.

פאק, עשית לי מה זה תאבון עכשיו

 

יש 2 גחלים טובים שנתקלתי בהם:

הסוג הראשון של kingsford שניתן למצוא בסופרים-גחלים דחוסים מאוד שבאים עם חומר הבערה כבר דחוס אך הם ללא עשן כמעט והם מחזיקים די הרבה זמן (החזיקו אצלי למעלה משעה, מקסימום לנפנף פה ושם).

 

הסוג השני שנתקלתי בו הוא פחם ארגנטינאי שראיתי אצל חבר, אינני זוכר את שמו.

ה"גחלים" הדליקים ביותר הם של קינגספורד אם אני לא מתבלבל בשם - ורק האדומים.

הבעיה היא שאלו לא בדיוק גחלים טבעיים אלא תערובת של שבבי עץ ונסורת עם סיבית והרבה הרבה דלק - לא בדיוק הכי בריא בעולם.

 

חמי שגם הוא כל היום מחלק את הזמן בין הקצבים למנגל, אומר שהדרך הכי טובה לדעת אם הגחלים טובים היא להקיש עליהם.

צריך להיות רעש חלול והם אמורים להיות קלים.

אם אתה מביא בשר כזה הסר דאגה מליבך אני אדאג להביא את הפחמים.

אני קונה פחמים בכפרים ליד הבית 5 קילו ב40 ש"ח.

פחמים זה כולה עץ, צריך להיות מיומן במלאכת ההדלקה.

לא מנסיון אישי, אבל חבר "מומחה" משתמש רק בגחלים מאורן.

יש בשוק גם גחלי פרמיום איכותיים ויקרים, אחד מהם שקופץ לי לראש הם הפחמים של ג'ק דניאלס,כן, היצרן של הוויסקי!

 

הפחמים עשויים כמובן מחביות היישון של הוויסקי לאחר שיוצאות מהמחזור.

 

 

 

יש עוד פחמים של איזה יצרן וויסקי אבל לא זכור לי מי כרגע.

לא סתם הם הכי טובים - זה לא קשור לאלכוהול, אלא לעץ אלון,

שהוא אחד העצים הכי דחוסים שיש שאיננו רעיל.

 

אם תצליח להניח את ידך על איזה גזם של עץ תות, נצל את ההזדמנות -

עוד עץ קשה ודחוס שבוער שעות על גבי שעות.

האנס, צפיפות העץ תתן אינדיקציה טובה לאיכות הפחמים?

אם כן, תוסיף לרשימה גם זית, אקליפטוס ודובדבן.

בגדול, כן, אבל צריך להיזהר מעצים עם שרף בעל ריח חזק מדי,

כגון אקליפטוס. זית ודובדבן - אחלה.

אני הייתי רוכש פחמים ביפו באיזו "פחמייה" ברחוב יפת (חנות שמוכרת רק פחים בשקים גדולים), גם שם מדובר בפחמי הדר אבל מזכרוני הם היו מצויינים.

 

לגבי הדלקת הפחמים, אני מאוד נגד שימוש בכל הפחמים שמכילים חומר מדליק, גם מהפן הבריאותי וגם מהפן הקולינרי- הם משאירים טעם לוואי באוכל.

 

אני משתמש בשיטה שלעולם לא מפספסת:

 

שם נייר טואלט באיזה 2-3 נקודות במנגל (פשוט לוקח גליל, עושה איזה 2 ליפופים סביב כף היד ומניח את זה במנגל ומקבץ סביב הנייר את הגחלים).

על הנייר טואלט אני שופך שמן (רגיל) עד שהנייר נספג בערך 70% ואז מדליק את הנייר.

כל 2-3 דקות הופך את הגחלים סביב הנייר, כעבור 10 דקות יש מנגל מוכן לשימוש בלי שהייתי צריך לנפנף פעם אחת וכל הגחלים דלוקים וללא טעמי לוואי.

 

ולפותח השרשור,

 

אתה בחור רע! (לשים תמונות כאלה בפורום פתוח?....מתי אפשר לקפוץ לאיזה מינגול? )

מחזק, נייר טואלט ושמן זו כנראה השיטה הטובה ביותר (והנוחה ביותר כי היא קלה מאוד ליישום גם בשטח)...

ואני אומר את זה אחרי מחקר מעמיק של התחום

נסו, ותראו איך לא תצטרכו לרכוש מדליק פחמים נוסף בחייכם

גם אני מאז שגיליתי את הנייר + שמן כבר לא משתמש במדליק, עושה סביב הנייר מגדל (בצורה נכונה שיכנס אוויר) ואחרי 6-7 דקות מפרק ומנפנף והכל מוכן תוך 2-3 דקות נוספות.

יש ברמלה מכולת בשם חסונה שמוכרת שקים גדולים של גחלים מעולים. נדלקים בקלות, בוערים במשך שעות וממש לא יקרים.