התיישנתי במיקרו-משאית

כל הכבוד... ממש מתמיד.

בהצלחה!

היי שלומי קראתי בעיון את מעלליך עם גברוש חייב להגיד מקנה בך

אני גם חבר סובארוהוליק ואשמח לפגוש אותך וכמובן את " גברוש " במיפגשים שלנו

ירון הרדטופ 77 + 79 + ליאונה 83

גברוש היקר

שמח לראות שהיית סבלני . בסוף זה משתלם.

סע בזהירות , אל תתן לאף ש. לעצור אותך.

ישי

הלו שלומי

 

טוב לשמוע ממך ולקרוא את פרי מקלדתך שוב!!

 

יאללה תעיר קצת את הפורום הכבוי הזה

אורן

מסכן הקיבוצניק הזה, נפל על בני שהעשיר לו את הלקסיקון בכמה בכמה אמרות ומכמנים. אח"כ כבר חזר אליך בלי להוציא הגה...

תכל'ס, אין על בני - ידי זהב - לוי.

והעיקר שהקיבוצניק שוב בדרכים, תהנה ממנו.

חג כשר ושמח לכולם.

 

 

שלום חברים,

 

חג הפסח בא עלינו לטובה ועימו חופש מהעבודה. הנשמה שחיה איתי משוכנעת כבר שנים שחופשה מעבודה אינה קשורה כלל ועיקר לחופשה ממטלות הבית, וכך מדי יום מצפה לי רשימת מטלות ארוכה, בעוד הנשמה מנפנפת בידה ונעלמת לה לנוח במקום עבודתה.

 

חרף האמור לעיל, הבטחות צריך לקיים, וכך מצאתי את עצמי חמוש בשני דליי מים, סבון, סמרטוטים למכביר, וילד אחד שמתעקש להצטרף לנקות את "האוטו שלו", ומרשה לי לסייע לו.

 

גברוש הופתע מכך שאני מקיים את ההבטחה לרחוץ אותו, והתמסר בעונג למקלחת הצוננת והמרעננת. בעוד אני מקרצף את חלקו החיצוני, נכנס האוצר לתא המטען ומירק אותו עד זוב פיברגלאס, עם תשומת לב לספסל הישיבה. בתחילת העבודה עוד שמעתי אותו מדבר אל עצמו אך ככל שהזמן חלף השתררה דומיה חשודה. חרש ניגשתי ופתחתי את דלת תא המטען ומצאתי את האוצר נם באושר על גבי שטיח מרוט שפרש על רצפתו של גברוש. גברוש מצידו זקף גבה והזהיר שלא אעיז להפריע לילד לנוח כי "זה בריא"......

 

ניצלתי את השקט על מנת לצפות את ההגה בכיסוי רטרו אלגנטי, וגם תליתי על המראה שתי בובות שהאוצר שמר מכל משמר כדי לתלותן לקישוט ב"אוטו שלו".

 

כך חלף לו בוקר של כיף שהופרע רק בצהריים בטלפון מהנשמה שאבוא לאסוף אותה. ללא היסוס, הנעתי את הפנסיונר ובטירטור מנוע הפלגנו לדרכנו. כאשר הגענו, מצאנו את הנשמה ממתינה בדריכות לאיסוף. למותר לציין שהיא לא ציפתה לגברוש וכדי למשוך את תשומת ליבה צפרתי לה בעדינות. מה רבה היתה הפתעתי עת מצאתי את הנשמה קופצת במהירות לתוך גברוש ומסננת "סע מכאן מהר". לשאלתי לפשר האתלטיות שנפלה עליה בצהרי היום זכיתי לתשובה צוננת בזו הלשון: "שאלוהים ישמור אם מישהו מהעבודה יראה אותי בתוך הפחית הזאת".....

 

בעודי חוכך בדעתי אם להיעלב או לא, פקדה עלי הנשמה לנסוע לבית חרושת "פלדמן" לקנות ארטיקים וגלידות. גברוש ואני ששנו למטלה הזו ויצאנו במהירות הבזק לכיוון איזור התעשייה.

 

מהירות בזק? בטח תרימו גבה בתמיהה. העיקר הכוונה כמו שהנשמה אומרת לי תמיד. הפעם התקדמנו באיטיות משוועת ולא באשמתו של גברוש. עליכם לדעת כי באור-יהודה בה אנו מתגוררים, לכביש ולחניות יש כללים משלהם.

 

תחילה אספר לכם על הכבישים. ראש העיר שלנו ירום הודו, טורח לאחל לנתינים שלו ברכת חג שמח בכל פינת רחוב על גבי שלט חוצות ענק שעליו מתנוססת בהדרת כבוד תמונתו, מה שמזכיר את ימיו היפים של חאפז אל אסד האב יימח שמו, או את בנו דמוי החרק שהלוואי וייזכה לאירוח בצל קורתם של אחינו מדעא"ש. היות וכל התקציב מופנה לברכות חג מחממות לב הרי שלא נותר תקציב לסלילת דרכים, וכך מורכבים הכבישים בעירנו מהרבה בורות, עוד יותר הרבה פסי האטה בגובה של תלולית ממוצעת לרכיבת מוטוקרוס, ובין לבין פזורים חצץ ושאריות אספלט.

 

כך מצאנו את עצמנו שלושתנו מקרטעים ומתנדנדים עד למפעל הגלידות. הנשמה לא פצתה פה במהלך הנסיעה אך החיוורון שפשט על פניה הענוגות לא בישר טובות להמשך. היא נאחזה בחגורת הבטיחות כאילו היה זה חבל מציל חיים של גולש סנפלינג.

כאשר הגענו למפעל היא נחפזה לנטוש את שנינו. גברוש בלע את עלבונו והחל לתמרן על מנת להיכנס לחנייה. כאן נכנס האלמנט השני שציינתי לעיל והוא החניה.

 

בעירנו האהובה יש משתמשי דרך רבים. ניתן למצוא נהגות בגווני בלונד בג'יפים מהודרים, או בני תשחורת עם תסרוקות בלתי אפשריות ברכבים מצועצעים מהם בוקעת מוסיקה קולנית, ישנם נהגי מכוניות מטען שמקפידים לעמוד באמצע הנתיב וללכת לעיסוקיהם, נהגי היי-טק שיודעים לקלל ביצירתיות את נהגי המטעניות, ועוד הרבה סוגים שתקצר היריעה למנותם. המכנה המשותף לכל ציבור משתמשי הדרך בעירנו האהובה הוא האכסיומה המוחלטת כי יש לחנות על הפסים הלבנים המסמנים את החניה בחניונים ולא ביניהם. אין לי מושג מהיכן צמח המנהג החביב הזה, אבל ככה חונים אצלנו. גם הפקחים של כבוד ראש העיר ירום הודו מקפידים לחלק דוחות למי שחונה בין הפסים הלבנים, אך חלילה וחס לתת דוח למי שחונה עליהם. דוחות ניתנים גם לכל מי שחונה במדרכה המסומנת בכחול לבן. אצלנו חייבים לחנות רק באדום לבן. למה? ככה. לראש העיר הנכבד הפתרונים. אנו נתיניו רק מצייתים להוראותיו.

 

נחזור לסיפור. עד שסיימתי את תמרוני החניה, סיימה הנשמה את הקניות וחזרה עמוסת שקיות אלינו. כפי שתראו בתמונות, בקבינה של גברוש אין ממש מקום לשקיות, אולי יש בקושי מקום לארנק או לסלולארי, וכך באדיבות פתחתי את תא המטען של גברוש וסימנתי לנשמה להניח שם את השקיות.

 

הדרך הביתה עברה ללא מילים אך בהרבה קפיצות ומהמורות.

 

כאשר הגענו לחניה, שאלתי בקול חרד לדעתה של הנשמה על חוויותיה. בואו נסכם זאת באמירה שאהבה גדולה לא שוררת בין הקיבוצניק הגמלאי לנשמה העצבנית שלי. מזל שהיו קרטיבים לצנן את דעתה של הנשמה.....

 

אני מצרף כמה תמונות של גברוש לאחר הנסיעה. תשומת ליבכם למראה הפנורמית ולבובות החינניות המשתלשלות ממנה, לכיסוי ההגה המרשים, לגוז'ונים המיוחדים מעשי ידיו של בני לוי על גבי הג'אנטים, ובאופן כללי ליופי הבלתי מתפשר של הגמלאי שלי.

 

אז עד לפעם הבאה שניפגש, חג שמח וכשר חברים.

 

שלומי

כרגיל תענוג לקרוא.

מאחל לך להמשיך לאסוף חוויות ולשתף אותנו בהן.

 

תודה לכל החברים על הפירגון. אני שמח לחזור ולכתוב מעט. קצב החיים המטורף בו אני חי, מושך אותי לא פעם למקומות אחרים ולא תמיד יש זמן לתחביבי הברזל החלוד שלי או למוזה של כתיבה. אני שמח שחופשת הפסח מאפשרת לי מעט זמן פנוי לשני הדברים הללו.

 

יתרה מכך, בימים אלה במקביל לעבודה עם גברוש, אני עובד על הנסיך האדום שלי, ולנטינו, הלו הוא הפנטיק המהמם שלי. אני נותן לכם כאן טיזר קטן. ברוב אעדכן גם את שרשור הפנטיק.

 

בינתיים, שתי תמונות ששכחתי לצרף מקודם. בתמונה אחת רואים את הקיבוצניק ישן שנת ישרים של אנשי עמל, ובתמונה השניה מצויה תוספת למחזיק המפתחות שלו, שמייצגת באופן הולם את דעתי על הגבר.

 

להשתמע.

 

שלומי

שלומי אתה ענק!!

נפלא כרגיל , אבל בעיות חניה עם גברוש ?

למיטב זכרוני (והוא לא משהו ) שנסעתי עם רכב דומה לפני כמה עשורים , הוא היה נכנס למקומות חניה , שהונדה גולד ווינג לא מצליח...

אורן היקר, תודה רבה על הפירגון. אנחנו צריכים להיפגש בקרוב. אני צריך עזרה בהדבקת המדבקות למכסי הצד של הפנטיק.

 

ירון היקר - דווקא הזכרון שלך משובח. אין לגברוש או לאחים שלו שום בעיות חניה בעיר נורמלית, אך מה לעשות שעירנו האהובה אינה כזו? הנה אני אסביר:

 

ליד מפעל הגלידות יש המון מכוניות שחונות בצורה יצירתית כי כולם אצלנו בעיר ממהרים, ולכן חונים "רק לשנייה" באמצע הכביש או על הפסים הלבנים של סימוני החניה כפי שמחייב ראש העיר.....ברוב המקריפ הפיקוח העירוני לא רושם דוחות אלא אפילו שומר על הרכב. ככה זה, עיר קטנה, כולם מכירים את כולם או שלמדו ביחד בבית הספר, או שקשורים בקשרי משפחה כאלה ואחרים, מעין קומונה אחת גדולה ואוהבת, או אם תרצו, קיבוץ עירוני עם מגוון עדות וטיפוסים, נורא לחוצים, תמיד ממהרים, אבל בדרך כלל עם לב ענק.

 

כאשר סיפרתי על תמרוני החניה, פשוט ניסיתי לתמרן בין ג'יפ מבריק מניקלים שהנהגת שלו שוחחה בנייד, תמרנה ברוורס, התאפרה, החליפה חיתול לתינוקת, צרחה על הילד השני, קיללה את בעלה, ובסוף עמדה עם גלגל אחד על המדרכה ואז עזבה את הילדים והלכה לקנות גלידה. פשוט מקסימה, איזו הליכה אצילית עם קבקבי אצבע עם בהונות משוחות בלק זרחני שיכול לעוור טייס ג'מבו, עגילים עדינים בקוטר של ג'אנט משאית קלה, אודם צנוע ואדום שמעטר את שפמה, ובקיצור - אישה יפה עם התנהגות למופת שמראה לצאצאים שלה כיצד יש להתנהג בציבור.

 

לצידה, חנה איש מבוגר שאני משוכנע שאחד מאבות אבותיו היה קוואזימודו הגיבן מנוטרדאם. אם הוא לא נראה להיט, תדמיינו את הרכב שלו. היה לו רכב שנראה כאילו הוא הרכיב אותו על פי הוראות מאיקאה ומה שהוא לא הבין הוא פשוט דפק עם פטיש והדביק עם מסקינג טייפ. גם הוא כמובן מיהר לגלידה.

 

בכלל, אצלנו בעיר כולם אוכלים גלידה, גם בחורף. ככה אנחנו מקיימים את המפעל ומשאירים אותו בחזקת "עסק חי". זו דווקא לא אשמתו של ראש העיר ירום הודו שישמח להיפטר מהמטרד ולבנות עוד קומפלקס זכוכית להייטק כדי שיהיו יותר מיסים וכך יהיה לו יותר כסף לבזבז על שלטים עם התמונה המחמיאה שלו. בעיר שלנו יש תחושה אורווליאנית בבחינת האח הגדול רואה הכל. לא פעם אני מפחד להיכנס למקלחת שלא אפגוש שם חלילה את כבוד ראש העיר מציץ עלי בחיוכו הרחום ושופע החסד.

 

בין שני הפציינטים המוזכרים למעלה, הג'יפ והמסקינגטייפ, ניסה גברוש לעמוד עם 2 גלגלים על פס לבן כמצוות הפיקוח העירוני.....

 

אגב, גברוש המסכן נדחס אבל לא קילל כי קיבוצניקים לא יודעים לקלל.

 

היום לא התעסקתי עם גברוש. מהבוקר טיפלתי בפנטיק, אבל זה כבר סיפור אחר ושרשור אחר.

 

 

להשתמע חברים, ותגיבו בבקשה או תשאלו שאלות. אני תמיד שמח לספר על חוויות היומיום שלי בעיר המופלאה אך הבלתי אפשרית בה אני גר לצידה של הנשמה ובעיקר בגללה כי כאן היא נולדה וככל הנראה כאן אני אמות.....

 

שלומי

שלומי , נראה לי שמה שחסר פשוט זה עוד כמה שעות שלך עם גברוש, ואז כל דבר כזה יעבור בלי לשים לב אפילו.

אולי בגלל שגברוש הוא קיבוצניק במקורו קצת זרים לו תמרוני החניה , ואולי אתם לא מספיק משופשפים ביחד , אבל לאחר יום יומיים אני מבטיח לך שגברוש יפתיע גם אותך ,

 

אני זוכר את עצמי נכנס בין העמודים של הבניינים אצלנו בשכונה , ולא באיזור של החניה , אלא יותר באיזור של הלובי . קצת קדימה ואחורה ומגיעים לכל מקום.

ממש כל מקום

הנסיעות המרובות הללו באור יהודה יכולות לרמוז רק על דבר אחד: החלטת לבקר בעתיד בחדרה ואתה מתאמן לקראת זה.

בתאילנד הסובארית טנדר בשינוי תצורה של הארגז - קרי - הורדת קירות הארגז, השארת הגג, פתיחת פתח בדופן הצדדית למער אדם, הוספת כריות ישיבה (מקרש, ספוג וסקאי) מאחורי הנהג ובדופן האחורית ו רכב זה משמש מונית שירות שמכונה - סובלו.

הלו, אם ראש העיר שלך לא יבנה פרמידות זכוכית, איך הוא יסנוור טייסים בנתב"ג?

בתור אחד שעובד באור יהודה, אני נוהג בה לדאבוני לא מעט. אכן אחת הערים המעצבנות לנהיגה.

 

תמשיך לכתוב ...