מבחן דרכים 2017

שלום, כאן עבדכם ירון בינכוכבי, והפעם אביא בפניכם את רשמי מהחללית החדשה של פיז'ו, ה- XX7.

 

ובכן, היום בבוקר אני יושב לי בכורסא, שותה שוקו-דיאט שהונדס גנטית להיות בעל טעם של קפה איטלקי חזק, כשלפתע הולוגרמה של הבוס מרחפת מולי, והוא מחייך: "ירון ידידי", הוא מרעים, "הגיע אלי XX7, רוצה לעשות סיבוב?"

 

"בטח" אני קורא בשמחה, שכן עדיף לעשות סיבוב ובינתיים לעשות לכל השיחות שמגיעות למשרד שלי follow-me למרכזיה.

 

כעבור דקה אני כבר במשטח ההמראה עם קצין הרכב. מולי ניצבת ה- XX7, חללית הדגל החדשה של פיז'ו (טוב, יש את ה- XX9, אבל לא מביאים אותה לישראל).

 

בחוץ היא יפה, אך אני מעיר לקצין הרכב על הוולגריות של כונס האוויר הענק בחזיתה. "מה אתה מדבר" הוא אומר, "זה מנוע סילון, להמראה אנכית, אי אפשר בלי כונס !" אני מוותר לו, בטוח שהוא טועה. הנה, בניסאן Astralmera שלי אין כונס. אמנם צריך להרכיב אותה על טיל בשביל להמריא, אז מה?

 

אני נכנס, ומיד מבין שאני לא הולך להנות בטיסה הזאת. איפה פה הטייס האוטומטי? קצין הרכב, באזניות, מסביר לי שצריך לנווט את החללית הזאת ידנית. מפגרים הצרפתים, הנה בניסאן שלי אני יכול ללכת לישון עכשיו, ולהתעורר באותו מקום בדיוק, ובינתיים כשישנתי החללית שלי הקיפה את מערכת השמש לגמרי לבד וראתה יופי של נופים בינכוכביים (וגם סיפרה לי עליהם כשהתעוררתי). אז מסתבר שבפיז'ו הזו אי-אפשר לישון - צריך לראות את הנוף לבד. טוב נו, כאשר אבדתי אבדתי.

 

אני ממריא, וכעבור שעה קלה מרחף לי בחלל. הנוחות של החללית הזאת מוגזמת, ממש רכה כמעט עד בחילה. זה ממש תכנון דפוק - כאילו, אם אני ארצה נוחות, אני אלך לישון במיטה שלי בבית, או בניסאן שלי! אם אני כבר נשאר ער, לפחות תנו לי קצת מכות בישבן וטלטולים לצוואר, שאני ארגיש חי! כל כך חי !!!

 

והמחשבה הזו פתאום גורמת לי להרגיש ספורטיבי וערני, ואני נותן גז בטירוף. רעש המנועים האדיר חודר לתא... אני מסתכל מהחלון כדי לראות את הכוכבים מתרחקים, אבל רואה רק את קצין הרכב, מטר ממני. "בינכוכבי !!!" הוא צועק באזניה, או אולי פשוט דרך החלון, "בקושי התרוממת מטר אחד באוויר !!! מה קורה, ממריאים או לא?"

 

אני מסתכל, ורואה שלא הכנסתי להילוך. צרפתים מפגרים. אני מכניס להילוך, לפני שהמנוע נרגע מהלחץ שהפעלתי עליו קודם... התוצאה המיידית : תאוצה אדירה מדביקה את הגב שלי לכיסא, ופתאום השמיים משחירים ואני בחלל. אני מנסה להגיע להגה, למערכות הניווט, ללחצנים, אבל כוחות הג'י מדביקים אותי למושב... פאקינג שיט, למה לא עשיתי כושר...

 

למרבה המזל, קצין הרכב מפעיל השתלטות מרחוק, ומצליח כעבור מספר רגעים להנחית אותי בחזרה במנחת של החברה. אני יוצא מהחללית מזועזע מהחוויה האיומה. בדרכי למשרד אני חולף ליד הניסאן וטופח על חמוקי הטיטניום הבוהקים בחיבה: "את לא תעשי לי כזה דבר, הא?"

 

אחר כך, במשרד, הבוס ממתין לי (בהולוגרמה כמובן) ושואל בחיוך "איך היה?"

 

"נורא ואיום" אני אומר. אני בוודאי טועה, אבל נדמה לי שאחרי שאני אומר את זה, ולפני שההולוגרמה דועכת לחלוטין, החיוך שלו מתרחב עוד יותר.

 

 

סיכום התרשמות מחללית פיז'ו XX7:

 

בעד - מנוע רב עוצמה

 

נגד - סכנת נפשות, שומר נפשו ירחק, בחלל אף אחד לא שומע אותך צורח