אז אצלי העניין בהחלפת הרכב נובע יותר מרגש מאשר כלכלי לפחות בתחילת דרכי עם רכבים, הרכב הראשון שלי זה הרכב של המשפחה שבסופו של דבר הגיע לידיים שלי ועד היום עדיין במשפחה, הרכב המדובר מגאן 2 2007 1.5 dci ידני, נרכש בתחילת 2008, והיה רכב של כולם בתור נהגים חדשים, הוצאתי רישיון ב2011 והתחלתי לנהוג שכבר היה במגאן כ150 אלף ק"מ אי שם ב2015 השתחררתי מצה'ל ואבא החליט לרכוש אסטייט דיזל ולהוריש לי את המגאן אז כבר הייתה על 230 אלף, לאחר שנה שחוויתי איתה מירורים (החלפת מזרקים, מחשב רכב, וחיישן סולר) החלטתי שבא לי רכב חזק ומתנהג רכשתי 106 1.6 gti, והמגאן נמסרה לאחותי (עד היום המגאן אצלה) עם 310 אלף ק"מ, נהגתי ב106 ארבעה חודשים וגם שלל תקלות והוצאות הביאו אותה למעמד מכירה, בדיוק התחלתי לעבוד בקרסו ושכר שמכבד יותר אז הרשתי לעצמי לקחת הלוואה ולרכוש ספארק 1.0 ידני 2014, שהייתה אצלי שנה עד שנכנס לי גו'ק שאני חייב אופנוע ונמאס מפקקים (עובד בתל אביב גר בבית אריה) וגם הק"מ הענק שצברתי עם הספארק, היא נמכרה רכשתי לי נינגה 250 מחברה (כן כן הורדתי נילונים) רכבתי עליו כחצי שנה עד שהבנתי שבמידה וזה נמשך כנראה לא אגמור ביפה..
נמכרה הנינגה אחרי ממש ימים בודדים, רכשתי אלטו שוב בהלוואה ופשוט כמעט שנה הבנתי שאני לא מצליח לחסוך מספיק אז היא נמכרה הלוואה נסגרה רכשתי 106 1.1 קיד עם 120 אלף ק"מ ומזגן ובלי רדיו, נהגתי בה למטרת חיסכון נטו הרכב היה אמין וחסכוני ממש לא משנה היכן נסעתי וכמה הוחלט למכור (לשכן הייתה איביזה) ואמרתי די אני מרגיש מסכן רכשתי ללא הלוואה לשמחתי ספארק 2011 1.2 שעד היום איתי ואני מבסוט עליה חסכונית לא מרגישה חלשה וישיבה גבווה וכמובן 4 צילנדרים ביחס לאלטו זה נחמד.
Sent from my Mi A2 using Tapatalk