לא יכול להתאפק יותר - הנה הרכישה הטרייה הכי ישראלית שלי - בתמונות !!!

לילה טוב לכולם!

 

לקראת סוף חודש יוני רכשתי את מה שחיפשתי כל כך הרבה זמן - סוסיתא-קובייה.

אומנם את נוף הילדות שלי לא מפארים רכבי סוסיתא, אך תמיד הייתה לי משיכה לרכבים Made In Israel, ובכלל - לענתיקות שונות ומשונות.

 

לאחר חיפושים רבים שנמשכו תקופה מסויימת, פניתי ליניב-סוסיתא (בעלים של "קובייה" משנת 1962 מהמועדון) והוא הפנה אותי לבועז, הבעלים של מוסך "לביא" בצומת סגולה שבפתח-תקווה, שעליו ארחיב בהמשך.

 

לאחר שלקחתי את הטלפון באותו יום שישי, הרמתי טלפון ביום ראשון לבועז שנשמע אדם חביב מאוד.

"כן, יש לי סוסיתא כזאת. תוכל לבוא למוסך, להתרשם ונראה אם יש על מה לדבר...", אמר בועז, וכבר למחרת שמתי פעמיי לכיוון המוסך...

לאחר שהגענו לאיזור, נזכרתי שבעבר עברתי שם ובחזית המוסך עמדה סיטרואן DS מגלגלת עיניים.

אני נכנס למוסך ומחפש ברחבה איזכור לסוסיתא, אך כל מה שרואות עיניי מסתכם בסיטרואנים, פג'ואים למיניהם, שוב סיטרואנים ו...עוד כמה סיטרואנים...

אני, לעצמי, מתכנס לוועידה בתוכי ואומר: "אוקיי, אז הוא שונא צרפתיות, אבל איפה הסוסיתא?!..."

סיבוב מחוץ למוסך ובסמטאות הקרובות לא מעלה דבר.

אני נכנס למוסך ושואל לבועז. "הוא עוד מעט יבוא, תמתין", ואני ממתין.

לאחר קצת יותר מכמה שעות של המתנה (לא מתוכננות) מגיע בועז ואני מציג את עצמי.

"שלום, אני בקשר לסוסיתא...", אני אומר.

"אהרון, תפתח לו ת'האנגר ותראה לו את מה שהוא רוצה...", אומר בועז לאיש החביב עם החיוך הגדול.

אנחנו יוצאים מהמשרד במוסך, והולכים לשביל העפר מאחור.

נגלה אליי האנגר הסגור/אטום בשער ברזל גדול וכחול, ואני לעצמי: "אז פה האוצר מוחבא...". ליד ההאנגר - שלדת פחים סופנית ביותר של פיאט 850, שהתפנתה משם כמה ימים מאוחר יותר.

אז השער נפער לשניים, ומתגלה לפניי האוצר: חיפושית ישנה משנות ה-60 המוקדמות, סיטרואן DS, דה-שבו, מרצדס משנות ה-70, שתי אמריקאיות וכנראה עוד כמה הפתעות שלא הצלחתי לאתר בהיכל העצום. בפינה הימנית הקדמית של ההאנגר היא יושבת לה, מלאת אבק, הסוסיתא! בין כל הרכבים, על הקירות, על הרצפה וגם באוויר, תלויים חלקי-חילוף הכוללים דלתות, דש-בורדים, טמבונים, מלא כלי-עבודה, עגלות, מנועים, גירים ומה לא...

אנחנו מתקרבים אל האוטו ומתחילים לפנות ממנו את כל הדשים שהצטברו עליו...

והנה היא, סוסיתא חבוטה למדיי, אך שלמה! מסתכלים מקדימה, מכסה-המנוע לא-נעול ומעיפים מבט פנימה (הכל מקורי). אני מנסה להדחף אל הצד כדי לראות מה קורה בפנים, אך אני לא עובר ב-15 ס"מ לכל מקום... מנסה מהצד השני, נאדה. האוטו סגור על המילימטר בתוך כוך משלו...

 

בחזרה למשרד...

"בועז, מה יש לך לספר על האוטו?", אני שואל...

והוא עונה: "הוא מקורי לגמרי ועבר אוברול לפני שהוכנס לשם. רשיונות יש. טסט אחרון ב-1998. שנת 1965. עומד בתוך ההאנגר כשנה. טיפלתי בה פעם. הוכנסה להאנגר בנסיעה. זהו, פחות-או-יותר".

עוד וועידה בתוך עצמי, הפעם עם שותף...

"שוף על האוטו!!! איפה תמצא עוד עגלה במצב הזה?! מצב נסיעה?! חבל לך על הזמן! אנחנו לא יוצאים מפה בלי האוטו! הבנת?!".

זה היה יום שני...

לאחר אותו יום הגעתי גם ביום שלישי, ביום רביעי, ביום חמישי וכן...גם ביום שישי.

יום למחרת (שלישי) נכנסנו למשרד. דיבורים פה ושם, ולאחר פחות מעשר דקות האוטו נמכר... לי, כמובן! (זהו, אני הבעלים החדשים והטריים של הסוסיתא. סוסיתא "קובייה" משנת 1965, יד תשיעית! מעניין אצל מי האוטו היה, מאיפה הוא בא, מה עבר עליו...)

בהמשך היום חזרנו להאנגר וראינו את העובדים מתחילים לפנות דרך לפרינססה.

 

ההתנעה הייתה חוויה בפני עצמה...

אהרון החביב מביא מצבר נישא ומחבר אותו. לאחר מכן הוא נכנס לתא הנהג, ונותן סוויטץ' עם המפתחות (המקוריים) שהיו מוכנים בדש...

"מניע?", הוא שואל.

"לא, תמשיך לתת סטרטר...", הוא נענה.

בינתיים, אחד העובדים ממלא קצת מים מזוקקים ומתיז עם ספריי תערובת לקרבורטור כדי שהסטרטר ילך חלק...

"הניע כבר?", הוא צועק.

"לא, תמשיך...", שוב אומרים לו.

האוטו נותן סטרטר ונחנק. מן עייפות מוזרה שכזאת.

"הניע!", הוא קובע.

פתאום מתעורר לחיים המנוע שלא הניע שנה שלמה.

רעש חזק ואופייני ל"קובייה" אופף את ההאנגר ואני מאושר עם חיוך דבילי שכזה על פניי...

"חתיכת הפלסטיק הזאת אשכרה מניעה... יש מזגן?"

 

בועז אהב את האוטו כי הוא אוהב סוסיתא, בעיקר "קובייה", אך לדבריו, הוא נאלץ לפנות את המחסן. הוא טוען שהשטח מבוזבז מדיי ועליו לפנות אותו לטובת המוסך.

הוא שולף מהמדף קלסר מפוצץ ברשיונות-רכב ומתחיל לחפש את הרלוונטי עבורי...

למחרת כבר נסעתי למשרד הרישוי עם תעודת הזהות שלו וייפוי-כוח, והעברת הבעלות בוצעה. במקום קיבלתי רישיון-תנועה ל-48 שעות.

חיש-קל נסעתי למשרד הביטוח בטיילת שבתל-אביב ("הפול"), וביטחתי את העגלה החדשה לשבוע ימים...

חזרתי למוסך, אך לא היה רלוונטי לקחת את האוטו באותו היום הבייתה. נבוא מחר? למה לא...

באנו למחרת, והסוסיתא כבר עברה את הלילה מחוץ להאנגר, בחניית המוסך...

"בועז, בוא נעשה דבר כזה, תכין לי אותה כבר לנסיעה, ונסגור את זה אחר-כך", וכך היה.

הרכב עבר טיפול קליל ונבדקו שמן-מים, קצת דלק נשפך למיכל, האוטו קיבל מצבר זמני, ואפשר לצאת לדרך...

 

למחרת, יום שישי. האוטו חייב לראות את החנייה החדשה שלו.

"סוגרים את המוסך מוקדם היום...", אני מהרהר.

האוטו עולה את העלייה הקלה ברחבת המוסך ויוצא למדרכה שבחוץ.

צומת סגולה, שישי בצהריים, תנועה ערה, וכולה מביטה על הסוסיתא שחונה על המדרכה.

לא מספיקים לעשות סיבוב וכבר נשמעת צעקה מהנתיב הרחוק ביותר מהצד השני של הכביש: "מוכר?"

עכשיו כשאני נזכר, גם כשאהרון הוציא את הרכב מהחנייה והביא אותה בנסיעה על הכביש לרחבת המוסך בחזית, הוא אמר שרץ אחריו מוסכניק אחר ועצר אותו. בשביל מה? "יש לי בשבילך בקלית אחורית, תבוא ותראה!", בשביל זה. (והאוטו עדיין לא ראה אור)

אני מחכה לבד עם הרכב על המדרכה ורואה איך לוטשים בו עיניים מכל הכיוונים.

והנה מגיעה התגבורת - שברולט קורסיקה שתלווה את "השיירה היחידנית" הבייתה.

נכנס לרגע למזגן של הקורסיקה, אוכל איזו פיצה-כפולה בצורת סנדוויץ' מחוממת בנייר-כסף (לא מומלץ בבית...) ויוצא בחזרה לסוסיתא. (אחרי הכל, שלושה ימים לא אכלתי כמו שצריך ונשרפתי כולי בשמש. טיפ: כשאתה ממתין במוסך, תעשה את זה בצל...)

בדיקות אחרונות של האוטו מבחוץ מאשרות שאפשר להתחיל לנוע.

לצורך העניין: דלת הנהג קצת מעוותת ולא ננעלת מבחוץ (לאחר טריקה רצינית, היא ננעלת רק מבפנים. כבר יש פטנט: נועלים את כל האוטו ומרימים את הידית לכיוון הנעילה עם מטאטא, ואז נועלים מאחורה. התוצאה? האוטו נעול... ליתר בטחון, הוספנו את הלוקר האדום שבתמונה הבאה על הברקס. קיבלנו, לא נשים?), כל החשמל באוטו דורש שיחזור כי אין איתות ואור הברקס נדלק כשבא לו וכו'...

הנה זה מתחיל: מתאפסים על הדש-בורד "עמוס הכפתורים ממש" של הסוסיתא והיא יורדת מהמדרכה (יש אילתור חביב בדש-בורד לגבי האיתותים וגם הוא לא עובד. לא נורא, השגנו כבר ידית-איתות מקורית שמורכבת על ההגה...), ונוסעים דרך העיר (לעלות עם הדבר הזה על הכביש הראשי?!) הבייתה, מבסוטים לאללה.

כל המבטים ברחוב נשלחים לעבר הגרוטאה החבוטה, וחיוכים של כל מיני סבים/נערים לקראת הסמל המראה "סוסיתא".

בדרך, כל מי שעקף אותנו היה נהג מונית, אך הרכב השתלב יפה מאוד בתנועה.

מסתבר שהרכב לא עבר שום אוברול ואפילו לא רול בלי אובר...

הסוסיתא סחבה בהילוכים ראשון-שני, והמנוע קצת עייף - אבל סוחב.

כל הדרך הקורסיקה מאותתת בעצבנות שאנחנו באמצע הכביש, אבל מה לעשות - יש חופש בהגה וגם ההיגוי הוא, אחרי הכל, של סוסיתא. אם רוצים להגיע הבייתה בחיים - צריך מרווח, וקיבלנו אותו על-ידי נהיגה באמצע הכביש. (נסענו באמצע שני הנתיבים עם סטייה קלה לנתיב שלנו, וכל זה ב-40 קמ"ש גג, עם "השתובבות" קלה בירידות... "פליז שהברקס עובד". WOW, מה הלך באוטו... "חוויה", כבר אמרתי?!)

 

עצירה קלה בתחנת הדלק בכניסה לבני-ברק, והאוטו לוגם קצת...

המתדלק, בחור צעיר, צועק: "אמנון, בוא תראה מה-זה, הוא אומר שזה סוסיתא!".

ישר נשלפות המצלמות משומקום, והבחור מבסוט. אבל אל דאגה... לא יותר ממני!

נכנסים שוב לסוסיתא, כמובן בעיות עם דלת הנהג... (פאדיחות - יוצאים לסגור אחד לשני את הדלת...) ומנסים להתניע. לא קורה כלום.

דוחפים את האוטו (אני, אלא מי...) לפינת התחנה ליד עמדת ניקוי הרכבים, ומהקורסיקה נשלפים הכבלים. האוטו מניע. הבעיה? מצבר חלש מדיי שעשו עליו קומבינה בחיבורים.

חוזרים חזרה לכביש ומפה הבייתה.

בדרך אגודלים נשלפים () מעוברי-אורח והאופנוען השמנמן ברמזור עם הסבאל'ה מאחורה נאנח כשהוא דופק על החלון של הנהג בסוסיתא: "אךךךך, הייתה לי כזאת לפני 32 שנה. איזה יופי!"

ממשיכים הלאה והדרך אל החנייה נראית קצרה מתמיד.

ליד קניון איילון צדות אותנו עיני הנץ של SuBaRu_MaN מהפורום.

זה כל הסיפור, בינתיים. הכל רק מתחיל!

 

יש לי תיעוד בתמונות של הרכב בהאנגר, לאחר שהוצא ממנו, על המדרכה, בדרך הבייתה, מגיע הבייתה ועוד...

אך את כל התמונות הללו צריך לפתח ולסרוק...

בינתיים, הנה תמונות ממצלמה דיגיטלית שהצלחתי לגייס לכבוד המאורע.

חלק מהתמונות מטושטש, אך אני מקווה שזה מספיק לעת עתה..

 

לגבי בועז לביא, הבעלים של המוסך...

כל מי שמעוניין בענתיקה חביבה, בייחוד אם היא צרפתייה, יכול לפנות אליו.

היו עליו בעבר כתבות בעיתונות על פשר פתיחת המוסך (חיבה מטורפת ל-DS).

האיש הוא התנ"ך ל-DS ולכל גרוטאה צרפתייה אחרת, ומעל לכל - הוא בן-אדם זהב.

יש לו עוד כמה מציאות DSיות - למעוניינים.

לכל מי שצריך טיפול/ייעוץ/עזרה פעוטה ביותר - אתם יודעים כבר את שמו.

(כשהייתי לפני זמן-מה, הגיעה DS שחורה וחבוטה "חדשה" לחברת הגרוטאות במוסך...)

אה כן, הרכב שמשרת אותו ביומיום הוא GS.

ו... תזכירו לו שהשרוט עם הסוסיתא שלח אתכם...

 

אה, דבר נוסף...

במפגש המועדון הראשון לאחר הרכישה פגשתי שוב את יניב-סוסיתא.

אחד המשפטים שהוא סינן לכיווני היה: "כן, היא הייתה פעם בקיבוץ איל...".

לא חשבתי פעמיים וישר חשבתי על אורי סהר!

ראיתי באתר שלו תמונה של חצר המוזיאון שלו, ובפינה יושבת לה סוסיתא ביישנית, עם מראה קדמית-צדדית אחת חסרה, עם חלונות כמו שלי, עםמדבקות של טסט על החלון באותו צבע כמו שלי יש ובאותו מיקום, עם... היי! רגע!! זו הסוסיתא שלי!

כנראה שהיא הייתה שייכת בעבר לאורי סהר, והתגלגלה בבוא הימים אליי... מעניין.

(גם שתי הספרות האמצעיות בלוחית הרישוי מרמזות עבורי משהו...)

הוספתי את שתי התמונות של הסוסיתא אצל אורי סהר בסוף.

 

תהנו.

 

הפרינססה:

 

כשהיא מחייכת:

 

מאחורי הגב...:

 

שם המשחק:

 

מתחת לחגורה...:

 

הפאר שבפנים...:

 

חלל הרכב:

 

עוד מבט צדדי:

 

לוחית פרטי הרכב עם מספר השלדה, שאמורה להיות בתא המנוע. זוהי הלוחית המקורית, שהחולפה בתחליף כי זו נשחקה עם הזמן:

 

מבט אחורי על תיקון שבוצע ברכב:

 

ואיך אפשר בלי להציג את העוזרים שמאחורי הקלעים... לאור השירשורים בפורום אני מבין שיש קשר ישיר בין חתולים לענתיקות. זוהי מוסכניקית מורשה, אחת מתוך צוות של 5 חתלתולים (4 בני כ-4 וחצי חודשים + אמא), ומאחוריה ג'ינג'י עצבני ומתוק. כן, הם "מאשרים" את הרכישה...:

 

בפינה הימנית תראו את הסוסיתא (כנראה שלי) יושבת בחברת המכוניות של אורי סהר...:

 

אורי סהר והסוסיתא ברקע...:

 

מקווה ששרדתם עד פה...

אשמח לתגובות ולעצות!

חולה~הגה

NEEDLESS TO ADD????

תבורך

אירית

תתחדש ובהצלחה בשיפוץ.

תתחדש, ובהצלחה!!

קודם כל ברכות על הקניה, אין דבר יותר משמח מלהגשים חלום ...

הסוסיתא נראת דווקא במצב טוב, אני פעם כמעט קניתי סוסיתא שעמדה מעל 10 שנים בחצר של בית ברמת גן (ובתוך המנוע היה יותר עשבים מחלקים מכאניים), המצב שלה היה גרוע מאוד. לשמחתי דרור קנה אותה (וכך התחיל הסיפור שלי ושל דרור) והשקיע עליה הרבה זמן וכסף, חבל שלאחרונה הוא מכר אותה (אל תדאגו, היא בידיים טובות) לטובת פרויקט אחר (לסוסיתא רק נשאר לטפל במנוע ולעשות פחחות).

 

לפי דעתי הנסיעה הביתה הייתה מיותרת לגמרי, עדיף היה להזמין גרר ולסגור את העניין ב-400 ש"ח. מספיק שבטעות הייתה פוגע ברכב אחר וכבר האירוע היה מסתיים בנזק כספי הרבה יותר גבוה מגרירה (ולכן אני לא הייתי מסתכן והייתי גורר את האוטו).

תתחדש!!!!

 

ליד קניון איילון צדות אותנו עיני הנץ של SuBaRu_MaN מהפורום.

זה כל הסיפור, בינתיים. הכל רק מתחיל!

עולל!

רק אם היית מבקש הייתי שם צ'קלקה ומבצע לך חסימה במקום האופל אסקונ.. אה שברולט קורסיקה

 

אולי, סוף סוף, הגיע הזמן שתרד מאלמוניותך ותפסיק לשלוח לי תיאורים כיצד אני נראה ואיך כמעט דרסתי אותך שלקחתי רוורס - ותזדהה בפני סוף סוף במפגשי שישי (וכאן אירית את נכנסת לתמונה, הבחור פשוט מפחד ליזום )

 

(אמרתי לך כבר שאני לא נושך...?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אלא אם תבקש! )

 

 

מקווה לפגוש אותך ביום שישי,

ואם לא מחר, אז מחרתיים...

כל הכבוד.

 

מחכה ליראות אותה בימי שישי.

וכשפעם הבאה שיצלמו את שתי אלה שלך תיהיה לידם.

 

 

משה

 

 

 

כל הכבוד על הרכישה, תתיחדש/תתישן/תהנה!!! מכל רגע, מכל בורג, מכל שלולית שמן!!!

אל תשכח לעשות זריקת אנטי טטנוס

 

גילי

ברכות..... יפה מאוד....

 

לא ממש פרינצסה, היא הרי לא NSU, ודוכס הוא דגם מאוחר יותר....

בכל מקרה תתחדש.

לא היה שם איזה פרינץ במקרה?

איזה יופי !

תתחדש ובהצלחה !

בתור אחד שלאבא שלו היה כזאת

 

תתחדש ותהנה ממנה !

מזל טוב על מה אתה קונה.

אבל למה לא קונה איזה דלתא טובה. (דאצה )

רומניה אבל יפה כמו סוסיתא

תתחדש ותהנה ברכישתך.

 

והלוואי ומכאן תצא בריא ולא תהיה יותר חולה, הגה.

אני שמח שאתה שמח כי אני שמח כששמחים . . .

להת' בשמחות - אבי.