יומן מסע לבאר שבע, פרק אחרון:כשהמוסטנג פגשה מוסטנג

אני בבית, המוסטנג מנמנת מתחת לסככה, מגיע לה, היא נסעה חלום וחזרה חלום.

בשש בבוקר אני יורד למטה, מניע בקלות, מתמרן ליציאה ו..בום. האוטו נתקע בעמוד..לא נורא, הבניין לא קרס. "זהו" חשבתי. "עם התחלה כזאת..."

עוד קדימה- אחורה והרכב יוצא ומשייט לו בגהה לכוון ת"א, כל המערכות עובדות, קריר בחוץ.

בנאות אפקה מחכה לי צביקה, חבר טוב לענתיקות וקטרי קיטור עם בנו אייל, גם כן חבר טוב לענתיקות וקטרי קיטור. לצביקה ייתרון נוסף, הוא מהנדס מכונות ומבין במערכות של ענתיקות..זה תמיד טוב...

נוסעים באיילון, רבע לשבע, פקק. מסע אופניים. מזדחלים גז ברקס ואז סוטים לאיילון דרום, דרך בת ים לכביש אשדוד....

נוסעים ואז מרגישים משהו לא נעים באף..ריח של גומי שרוף..."נו, זה מתחיל" אני אומר לעצמי. עוצרים בצד הכביש המהיר תוך משיכה קשה של המעצור ימינה.

צביקה מוציא מיד דיאגנוזה, הברקס הימני תפוס והג'נט לוהט. בקבוק של מים לתוך הג'נט, כמה מכות על דוושת הבלם ו..העסק משתחרר.

המוסטנג נוסעת כמו חלום, שקטה, לא מתחממת. במסמיה עוצרים לתדלק ולבדוק את הג'נטים, קרים כמו איגלו בגרינלנד.

רגוע יותר משייט ומשייט, לא יותר מ 80 קמ"ש ובעשרה לתשע, כמסוכם וכמובטח נוחתים בחצרים. פונה שמאלה לכניסה של המוזיאון ומשחרר צרחת "יאהוווווווווו" שמשתילה את צביקה למקומו "שכחת את הגלולות בבית?" הוא ממלמל חוור...

המוסטנג מכוונת אל מטוס המוסטנג..קצת קדימה אחורה זהיר (כנף של מוסטנג זה לא עמוד של בית) ו..התגשם החלום..המוסטנג פגשה את P51D Mustang.

עד אחרי הצהרים היו המכונית והמטוס ביחד...ממש תענוג להסתכל והזדמנות לצלם מיליון צילומים (אחד פורסם היום בפורום וינט ואני אפתח תמונות מחר ואכניס לשירשור הזה).

הנסיעה חזרה, דרך נתיבות ואשקלון היתה חלקה ובשש בערב המוסטנג חזרה למאורתה עייפה אך מרוצה.

ואני מאושר.

כל הכבוד בני