אחח, הגעגועים... הגעגועים... (או - פרויקט ויני נמשך)

מזמן לא עדכנתי אתכם בפרטי פרויקט השיפוץ של ויני... אז הנה סיכום אירועים קצר

קודם - כך זה התחיל:

• השלב הקודם: ראשית הפחחות
  
• ההתחלה: פירוק
  

ולענייננו

הסרת חומרים מתיקוני פחחות (לא מוצלחים) שכנראה בוצעו בעבר. שימו לב לחורים

ויני ואחות חורגת

מאחור...

"פה גדול!"... מתקנים את החלודה, הריקבון והשברים בחרטום

רצפה חדשה הולחמה במקום שבו היה בעיקר חור ענקי (בתמונה רואים את בית

הגלגל הרזרבי, שנמצא מאחורי הסבכה הקדמית)

מתכת חשופה

כך נראה מכסה תא המטען מלפנים, לאחר "הפשטה". כמות החומר שהיתה שם

מתיקוני תאונות או חלודה היתה עצומה - יש הבדל ניכר במשקל כעת...

הישבן הענוג זוכה למכסה מנוע מחודש, ונקי משפע חומרי תיקון. גם פה המשקל ירד

פלאים. בסוף ויני עוד תחרוך את הכבישים ב-75 קמ"ש כמו כלום

ולא פחות חשוב:

לויני יש מושבים (מ)ח(ו)דשים. שימו לב - לא זזים לפני שכו-לם חגורים!

איכות גבוהה מאוד

...last but not least - סמל חדש לתפארת וינאלה. ברקע - הישן, שישופץ בקרוב

זהו. עד לעדכון הבא...

רועי,

מתגעגע

יצא מדהים!!!

איזו מכונית משגעת...להתאהב ממבט ראשון.

וכנראה שתורת השיפוץ בעזרת פחחומרים שונים לא נגמרה עדיין, קילוגרמים של שפכטל והכל לטובה...

בהצלחה בהמשך,