כתבה מעיתון "הארץ" - מס' רישוי 50

שבת שלום,

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=469903&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0

 

 

באמת מחמם את הלב.

 

 

 

 

 

סער

שבת שלום,

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=469903&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0

 

באמת מחמם את הלב.

 

סער

מספר רישוי 50, מעולם לא היה מספר סידרתי.

כשהחלו לרשום רכבי אספנות, יכל כל בעל רכב לבחור מספר כרצונו (אם לא היה כזה כבר). זו הסיבה שאפשר למצוא רכבי אספנות ותיקים עם מספרים לא-סדרתיים.

 

נמרוד

אז מה זה אומר על הטנדר של סבא שלי? (שנת 43) כמה ספרות יהיו לו? (עוד לא שיפצנו אותו ואנחנו עדיין לא יודעים מה המספר שלו...)

מישהו?

ד"ר רחמימוב?

האם גם הרכב של סבא שלך יובא לארץ ?

נאמר בכתבה שהדודג' יובאה ועוכבה שנתיים. לאחר זאת, התחשבו בה כרכב חדש שיוצר באותה שנה, ובהתאם מספר רישוי מיוחד.

 

 

חולה~הגה

רשום שם שזה האחרון בארץ.

 

אז לא, במוזיאון "אגד" בחולון יש פורד פארגו,משנת 1949 גם, פתוחה למחצה מאחורה בעלת מס 656.

 

ששם באמת מצאו את הרכב במצב ריכבון מתקדם מאוד.

האם גם הרכב של סבא שלך יובא לארץ ?

נאמר בכתבה שהדודג' יובאה ועוכבה שנתיים. לאחר זאת, התחשבו בה כרכב חדש שיוצר באותה שנה, ובהתאם מספר רישוי מיוחד.

 

 

חולה~הגה

הרכב של סבא שלי הובא לארץ בתקופת המנדט (ולכן ההגה הבריטי), סבא שלי רכש אותו לפני קום המדינה.

 

במילים אחרות: הרכב היה בארץ ישראל לפני שהוקמה מדינת ישראל...

 

בכל מקרה - הדודג' נקנתה אחרי קום המדינה, לפי ד"ר רחמימוב המספר הוא לא שרירותי אלא מספר מיוחד שאפשר היה לבקש בזמנו על רכבי אספנות.

הרכב של סבא שלי הובא לארץ בתקופת המנדט (ולכן ההגה הבריטי), סבא שלי רכש אותו לפני קום המדינה.

 

במילים אחרות: הרכב היה בארץ ישראל לפני שהוקמה מדינת ישראל...

 

בכל מקרה - הדודג' נקנתה אחרי קום המדינה, לפי ד"ר רחמימוב המספר הוא לא שרירותי אלא מספר מיוחד שאפשר היה לבקש בזמנו על רכבי אספנות.

הרכב של סבא שלך, הוא CMP שיוצר עבור בעלות הברית ע"י שברולט או פורד בקנדה, וקרוב לוודאי שימש את הצבא הבריטי במלחמה ואח"כ הובא לכאן, ולכן הוא בעל הגה ימני. רכב שיובא לארץ בתקופת הבריטים היה לרוב בעל הגה שמאלי, כי תמיד נהגו בארץ מימין - מורשת טורקית.

לגבי הרישוי שלו - אם היה לו רישוי, המספר הקודם ישאר וזה יהיה קרוב לודאי בן חמש ספרות.

לגבי הרכב במוזיאון אגד - גם הרישוי שלו לא סדרתי. שאלתי בזמנו את נח סלוצקי בענין (כי גם אני לא ידעתי) והוא אמר לי.

 

נמרוד

שאלה

אם מצאתי רכב (לא, לא מצאתי אבל נגיד שאם...) שיש לו מספר רישוי עם אות עדיין, נגיד ים456 , כלומר רכב מירושלים שירד מהכביש לפני שהחליפו לחמש ספרות ועכשיו אני רוצה להחזיר אותו לכביש. איזה מספר יהיה לו?

 

ובאמת לא מצאתי שום דבר כזה, זה רק לצורך ההבנה והמידע

הדודג פארגו במוזיאון אגד אינה מסחרית כמו הרכב בכתבה אלא טנדר, מסוגה באמת ישנו מספר לא מבוטל

של רכבים שעדיין נעים בכבישי הארץ

אגד השתמשו בטנדר למשלוחי חלקי חילוף של רכבים

באתר האינטרנט של אגד יש פרק מעניין ומושקע בנושא הרכבים שעשו את ההיסטוריה של אגד

http://www.egged.co.il/main.asp?lngCategoryID=721

שאלה

אם מצאתי רכב (לא, לא מצאתי אבל נגיד שאם...) שיש לו מספר רישוי עם אות עדיין, נגיד ים456 , כלומר רכב מירושלים שירד מהכביש לפני שהחליפו לחמש ספרות ועכשיו אני רוצה להחזיר אותו לכביש. איזה מספר יהיה לו?

 

ובאמת לא מצאתי שום דבר כזה, זה רק לצורך ההבנה והמידע

אם יש לרכב מס' כ"כ ישן הניירות שלו בטוח לא נמצאים בארכיון משרד הרישוי.

 

לפיכך אם ברצונך להחזירו אל הכביש (בהנחה שיש לך ניירות כלשהם של הרכב) יהיה עליו לעבור רישוי מחדש - כלומר לעבור בעמדה מס' 1 = לקבל מס' רישוי בעל 6 ספרות המתחיל ב-894

 

ואגב הדודג' פרגו המדובר עבר רישוי ב-1951, ולפיכך את מס' הרישוי הזה קיבל ב-1955(?)

כשעברו ל-5 ספרות והסדרה 00 היתה שייכת לרכבים מסחריים.

 

בעל המכולת בשכונה בה גדלתי נסע בוויליס מסחרית שמספרה היה 00-026

כאחד מהאבות של תקנת אספנות, אני להודיעך בצער כי לא נתנו לנו שום חופש בחירה בבחירת המספר.

מספר הטנדר אכן היה במקור 00-050 כי כידוע לך הקידומת 0 יוחדה לכלי רכב מסחריים....

הדודג פארגו במוזיאון אגד אינה מסחרית כמו הרכב בכתבה אלא טנדר, מסוגה באמת ישנו מספר לא מבוטל

של רכבים שעדיין נעים בכבישי הארץ

אגד השתמשו בטנדר למשלוחי חלקי חילוף של רכבים

באתר האינטרנט של אגד יש פרק מעניין ומושקע בנושא הרכבים שעשו את ההיסטוריה של אגד

http://www.egged.co.il/main.asp?lngCategoryID=721

 

אכן פרק מושקע ביותר. מעניין להשוות את משך השירות של האוטובוסים השונים. מהשוסונים שקרסו אחרי 15 שנה (שמעתי טענות שהם היו אוטובוסים מחורבנים שהצרפתים כפו עלינו) ועד הטייגרים שחלקם החזיק כמעט 30 שנה.

אכן פרק מושקע ביותר. מעניין להשוות את משך השירות של האוטובוסים השונים. מהשוסונים שקרסו אחרי 15 שנה (שמעתי טענות שהם היו אוטובוסים מחורבנים שהצרפתים כפו עלינו) ועד הטייגרים שחלקם החזיק כמעט 30 שנה.

כל רכב שהמנוע שלו נמצא חשוף ובמרחק יריקה מהנוסעים לא יכול להיות טוב.

תחשוב שבקיץ ישראלי טיפוסי של אז, שמזגן לא היה קיים. וונטילטור לנהג היה פריווליגיה, דמיין את חום המנוע בא לכיוונך בתוספת חלונות שפתיחתם הם משימה כמעט בלתי אפשרית ללא התערבות מספסל שמרוחק ממך 4 מושבים וטוען ש"קר לו"

האוטובוס הזה היה מאד מתקדם ביחס לאוטובוסים אחרים בתקופה ההיא. למיטב ידיעתי הוא היה מהראשונים בעולם שצוייד בתת שילדה במקום בשילדה נפרדת, דבר שהקל על המשקל וכן במערכת מיתלים משוכללת שלא ביישה את המסורת הצרפתית...

היות והאוטובוס היה אירופאי ואז היה יותר קר בעולם, החלונות היו ענקיים ואכן בחלקם בלתי ניתנים לפתיחה. המנוע היה אכן ליד הנהג, בתוך האוטובוס. בארץ כשלנו, השילוב של שניהם היה אסון (אגב, באגד כינו את האוטובוס הזה "שוסון - אסון"). אני מניח שגם תחזוקה של כלי קצת מסובך מבחינה טכנית לא היתה קלה, במיוחד למכונאים שלנו שהורגלו ל"רויאל טייגר" שהיה מיושן יותר בתכנון, אבל מעולה, פשוט ואמין. לימים הכניסו את האוטובוסים למפעלי ההרכבה כאן ושינו את החלונות כך שיכלו לפתוח אותם.

בצרפת, מאידך, השוסון היה בשימוש די נרחב, בעיקר בערי השדה, אבל גם במקומות אחרים בעולם כמו בורשה, למשל. האוטובוס על שלל גירסאותיו יוצר עד שנות ה70. אגב, היו לשוסון שני דגמים עיקריים: הישן יותר (יוצר משנת 1951) היה עם גיר רגיל ואילו החדיש יותר (עם הגריל לרוחב) יוצר עם גיר חצי אוטומטי.

האוטובוס השמאלי, אגב, הוא "שוסון אספנות" ומוחזק על ידי חובב באירופה.

ואם כבר נגענו באוטובוסים,מכונאי אגד לא ישכחו במהרה את האוטובוסים של סקנייה ששירתו את אדג בשנות ה 70 וה 80.הסקנייה הגיעה לכאן בשתי תצורות:מרובעת לקווים קצרים יחסית,ומעוגלת יותר לקווים ארוכים.הן הגיעו עם מיזוג אוויר אינטגרלי(גם לרוייאל טייגר היה מזגן,אבל הוא היה חיצוני,והונע ע"י מנוע נפרד,כך שהיה צריך לתדלק אותו בנפרד,ואי אפשר היה לווסת את עוצמתו,וכשירדה השמש הנוסעים היו קופאים למוות...)גיר חצי-אוטומטי,כשהחלפת ההילוכים התבצעה ע"י ידית קטנה שמוקמה בטווח אצבע מהנהג,תענוג!המנוע היה V8 מוגדש טורבו,חזק מאד לתקופתו,מסובך מאד,כיאה למסורת סאאב-סקנייה,המנוע היה אחורי ולא תת-ריצפתי כמו בליילנדים,המיתלים היו משוכללים וכללו כריות אוויר,והביצועים ונוחות הנסיעה והנהיגה היו בליגה לגמרי אחרת מהליילנדים,אלה מה,המורכבות הטכנית(דרך הסבכה האחורית יכולת לראות 400 רצועות מסתובבות...)בצירוף מזג האוויר הישראלי ואיכות הכבישים,עשו שמות באוטובוסים הללו,שנתקעו בלי סוף,מיתליהם קרסו,וחלקם סיימו את חייהם כשילדות מפוייחות בצדי הדרכים..אגד עשו שימוש בסקנייות האלו שנים בודדות,ואז בשנת 80 הגיע ה 0303 של מרצדס בהרכבה גרמנית תחילה,שהיה בליגה אחרת לגמרי,וכלל אפילו ריטרדר(בלם עזר שפועל בכך שבעזרת לחץ שמן(המנוע)הוא נותן תנועה הפוכה מזו של גל ההינע).