התרגשתי..מספר שהחזיר אותי הרבה אחורה בזמן

לפני כארבעים וחמש שנה הביא לי אבי המנוח מארה"ב ספר, "Automobiles of Yesteryear". זה ספר עם איורים של מכוניות שכבר בשנות הששים היו ענתיקות וקלאסיות. אבי לא פינק אותי במתנות אבל כשהביא, נוכחתי שוב עד כמה הייקה הקפדן והסגור הזה הבין את נפש הילד (אז למה לא קנית פלקון...למה!!!)

הייתי שוכב שעות על השטיח בסלון הגדול ומסמן לי "אוסף" ובמבט לאחור, היה לי טעם משובח כבר אז, כשהייתי בגיל העשרה המוקדם. דוזנברג, מרמון הרינגטון, קדילק 16 צילינדרים, מה לא...נכללו ב"אוסף" שלי.

הספר ליווה אותי לאורך הילדות ואחר כך נעלם בתהומות הנשיה.

קניית הפלקון עוררה בי משהו ורציתי את הספר. ברור ששעות של חיפושים בבית ובבית הוריי העלו חרס. כל פעם שהייתי בהרשי נעניתי באותה תגובה "כן, אנחנו זוכרים משהו אבל הספר לא נמצא". ואתם יודעים, כשרודפים אחרי הבלתי מושג, ספר או ילדות ( לא ילדות נערות אלא ילדות, Childhood) האובססיה מתחזקת.

שיטוטים באינטרנט לא העלו דבר ואז, לפני כמה שבועות הוא צץ, באמזון "משומש במצב טוב מאד".

היום נורית, הבת שלי, זאת ששולחת מדי פעם טמבון או מביאה קרבורטור (או משאבת מים...), הגיעה לביקור מולדת מארה"ב והביאה את הספר.(תודה לאלעד, האיש שלה שטרח וקנה את הספר עבורי)

אתם יודעים שלפעמים, כשנפגשים עם משהו מהילדות, זה לא נראה כמו שהיה פעם. יש פריקת מתח והרגשה של "זה הכל"?

לא כאן.

פתחתי את הספר, הלב נצבט, אוסף הענתיקות של הנער חזר באיורים מושקעים, בגרפיקה של פעם לפני היות המחשב.

אבל גם אבא שלי ז"ל חזר.

תודה לך, ד"ר ברנרד הספל, הייקה האוסטרי שהביא לבן הצבר את הספר הכל כך נכון מארה"ב.

תודה לך, ד"ר נורית הספל, הבת שלי שסגרת מעגל של שלושה דורות והיית המלאך שהביא לי חזרה פיסת ילדות

ותודה לכם שחלקתי עימכם.

סיפור מרגש ונוגע ללב.

אהבתך לתחום מעוררת כבוד.

איזה כיף זה ,

הבעיה הכי קשה של בני האדם היא הגעגוע לדבר היחידי שאי אפשר באמת להשיג וזה ההרגשה של "פעם"

שהיינו בטוחים ומבוטחים ,

אבל עם כל דבר כואב באים המוני דברים טובים

אכן סיפור שאני שמח מאוד שקראתי

לפני כארבעים וחמש שנה הביא לי אבי המנוח מארה"ב ספר, "Automobiles of Yesteryear". זה ספר עם איורים של מכוניות שכבר בשנות הששים היו ענתיקות וקלאסיות. אבי לא פינק אותי במתנות אבל כשהביא, נוכחתי שוב עד כמה הייקה הקפדן והסגור הזה הבין את נפש הילד (אז למה לא קנית פלקון...למה!!!)

הייתי שוכב שעות על השטיח בסלון הגדול ומסמן לי "אוסף" ובמבט לאחור, היה לי טעם משובח כבר אז, כשהייתי בגיל העשרה המוקדם. דוזנברג, מרמון הרינגטון, קדילק 16 צילינדרים, מה לא...נכללו ב"אוסף" שלי.

 

הספר ליווה אותי לאורך הילדות ואחר כך נעלם בתהומות הנשיה.

קניית הפלקון עוררה בי משהו ורציתי את הספר. ברור ששעות של חיפושים בבית ובבית הוריי העלו חרס. כל פעם שהייתי בהרשי נעניתי באותה תגובה "כן, אנחנו זוכרים משהו אבל הספר לא נמצא". ואתם יודעים, כשרודפים אחרי הבלתי מושג, ספר או ילדות ( לא ילדות נערות אלא ילדות, Childhood) האובססיה מתחזקת.

שיטוטים אקרעיים באינטרנט לא העלו דבר ואז, לפני כמה שבועות הוא צץ, באמזון.

היום נורית, הבת שלי, זאת ששולחת מדי פעם טמבון או מביאה קרבורטור (או משאבת מים...), הגיעה לביקור מולדת מארה"ב והביאה את הספר.

אתם יודעים שלפעמים, כשנפגשים עם משהו מהילדות, זה לא נראה כמו שהיה פעם. יש פריקת מתח והרגשה של "זה הכל"?

לא כאן.

פתחתי את הספר, הלב נצבט, אוסף הענתיקות של הנער חזר באיורים מושקעים, בגרפיקה של פעם לפני היות המחשב.

אבל גם אבא שלי ז"ל חזר.

תודה לך, ד"ר ברנרד הספל, הייקה האוסטרי שהביא לבן הצבר את הספר הכל כך נכון מארה"ב.

תודה לך, ד"ר נורית הספל, הבת שלי שסגרת מעגל של שלושה דורות והיית המלאך שהביא לי חזרה פיסת ילדות

ותודה לכם שחלקתי עימכם.

מכיון שאתה פורס את הדברים האישיים האלה שלך תרשה לי לשאול מה שהיססתי.

משם המשפחה שלך , היו לכם בחו"ל מפעלי אשפרת טקסטיל ? הייתם קשורים לאלה שייסדו את "קשת" ז"ל ?

בני, יופי של סיפור. ממש העברת את התחושות ועוררת בכל אחד מאיתנו זכרונות.

מכיון שאתה פורס את הדברים האישיים האלה שלך תרשה לי לשאול מה שהיססתי.

משם המשפחה שלך , היו לכם בחו"ל מפעלי אשפרת טקסטיל ? הייתם קשורים לאלה שייסדו את "קשת" ז"ל ?

לא שאני יודע...סבי מצד אבי היה איש צבא קבע אצל הוד רוממותו הקיסרית, פרנץ יוזף ופירוש המילה "הספל" זה מגרמנית ...כננת

אגב סבי האחר, אבי אימי, היה מהנדס קטרי קיטור ברכבת האוסטרית...

וזה מחזיר אותי לשאלה : האם קיים ברשות אחד מחברי הפורום קטר "אספנות".

למיטב ידיעתי , בחו"ל תחום הקטרים הישנים "מפמפם" וחי ..

אני חבר בעמותה באנגליה שמחזיקה בקטר קיטור

http://www.8fsociety.co.uk/

קראתי והתרגשתי

תחושה דומה הייתה לי בפסח בכינוס של האגודה ביער חדרה .

שם פגשתי מכוניות בהם ישבתי /נהגתי בהיותי בן שנתיים+ סוף שנות ה 40 תחילת שנות ה50 של המאה הקודמת ולאחריהם שנות ה 60 וה 70

פשוט מסע במנהרת הזמן.

אולי קצת מאוחר אבל תודה לכם

סיפור מרגש, שקל לי מאד להזדהות עמו. יש לי מספר ספרים אהובים על קלאסיות, המלווים אותי עוד משנות השבעים. הם נמצאים במקום מכובד בספריה - ואני עדיין נהנה לעלעל בהם לפרקים.

בני, סיפור מרגש.

נהנתי לקרא, ושמחתי לשמוע בסיום שהצלחת לסגר מעגל.

ל'

מנוי על OLD GLORY ?

לא...ספר לאומה מה זה

גגל OLD GLORY MAGAZINE שנים הייתי מנוי והלכתי לכמה תצוגות

בני באמת הצלחת לרגש אותי בכתיבה שלך,אני בהחלט מזדהה איתך בתחושות האלה ,עוד יותר כיף שיש לך את נורית

שעוזרת כלכך הרבה.

חן.