יוזמה חדשה - עמותה להצלת רכבים לפני אספנות

אשמח לקבל את עזרתכם להקמת עמותה להצלת רכבים מסוף שנות ה-70 ושנות השמונים.

הרעיון עלה בעקבות הדיונין הפוריים באתר על הצורך להשאיר בחיים כמות גדולה ככל הניתן של רכבים, על הבעיות של בודד לבצע את המשימה לבדו, על חוסר במוזיאון מתאים, על חוסר בתשתיות תומכות אספנות (בעלי מלאכה) ועל העלות הגבוהה של השיפוץ.

רובנו גדלנו במציאות מוטורית של רכבים "רגילים" (סוברו, פיאט, פיזו, פורד, אופל וכו'). רכבים אלו מעלים חיוך וזכרונות אך לרוב אנו מעדיפים להתרכז בדגמים "יותר מיוחדים".

לכן מכוניות אלו שבמקור מאוד נפוצות נעלות לראת סוף חייהן בקצב גדול ממכוניות ספורט.

כמה אוטוביאנקי או 127 אתם רואים כיום ?

רכב כמו פיאט 850 הדגם המשפחתי כמעט ונעלם (מוכרים אולי 10 מכוניות במצב נסיעה) ולעומתו דגם הקופה והספידר נפוצים בהרבה (כ-20 מכוניות). אם משווים ביחס לכמות שהיתה במקור ניתן להבין שרוב המשפחתיות נעלמו (קרוב ל-100%) והמיוחדות נשמרו (כ-40%).

[/b] מציע :

1. להקים עמותה שתרכוש במשותף רכבים לפני הורדתם מהכביש.

2. לשמור מכוניות אלו במצב סביר עד להפיכתן למכוניות אספנות.

3. לנסות ולענין יבואנים לשפץ מכוניות אלו לצרכי שיווק ושימור.

4. למצוא בעלים חדשים שישפצו את הרכבים הללו.

5. להגביר את המודעות לנושא בקרב אספני הרכב.

6. לנסות ולהקים תשתיות לטיפול ברכבים כולל מוזיאון.

כמו כן:

1. ניתן להקים בתוך העמותה תתי קבוצות להתמקדות בנושאים מיוחדים (מועדון סוברו, מועדון רכבים ישראלים, מועדון 4*4 וכו')

2. לפעול במשותף עם מועדון ה-5 ואם גורמים נוספים העוסקים בתחום אספנות הרכב.

וואו נשמע רעיון גרנדיוזי וקשה מאוד לביצוע , אבל בכל מקרה אני מוכן לעזור ולתרום מניסיוני ומההכרות שלי עם בעלי מגרשי מכוניות, זה נראה קל על הנייר אבל נראה לי קשה מאוד לארגן את זה מבחינה כספית וגם מבחינת השקעה וזמן .

מאוד בעד

אני מוכן לתרום זמן ידע וכדומה.

הבעיה המרכזית כמו שאני מבין אותה וכמו שאני נתקלתי בה באופן אישי כבעלים של מספר רכבים זה היכן לשים את המכוניות. צריך לטובת העיניין מגרש שבו נוכל לשים את הרכבים עד שמישהו ירצה לקחת ולשפץ אחד מהם. זאת הבעיה המרכזית למיטב הבנתי.

1. צריך לקבוע פגישה ולברר מי, מה ומו ...

לקבוע מנגנון לעמותה

לבחון את המגבלות המשפטיות

לקבוע תקנון

2. פתרונות שיש למצוא:

מקום איחסון

מוכנות השקעה של כל חבר עמותה

בעלי מקצוע

3. באם נראה שישנם רבים השותפים לדעתנו נקבע את הפגישה

יוזמה אכן מבורכת אבל.......

מאיפה לעזעזל תביאו תקציב?!?!?

יוזמה אכן מבורכת אבל.......

 

מאיפה לעזעזל תביאו תקציב?!?!?

במקים כאלה עדיף לשתוק, ואם יצליחו להגיד "וואו, כל הכבוד",

אבל אני לא רואה טעם לבעס... אז בהצלחה למרות הקשיים

עד לרגע זה 168 התענינו בנושא אך רק 2 הציעו עזרה !!!

איפו כולם

איפו BENDER, מינימן וכל השאר ?????

התפקדו

תאורטית אין בעיה של מקום,אני קיבוצניק ומקום אפשר למצוא הבעיה היא שאם הרכבים ישארו חשופים לפגעי מזג האויר הם ירקבו,וזה כאב לב כפול ומכופל לראותם גוססים לאט.

שיהיה להם איפה לעמוד

אחר כך נכסה אותם

נניח שאני מארגן מקום ,נאמר מיגרש שבו יעמדו הרכבים,נשארת בעית הגרירה למקום,והעברת בעלות במידה שמתכוונים בעתיד להחזירם לכביש ,כל זה עולה לא מעט כסף,ועדיין נשארת הבעיה שרכב שעומד ללא שימוש חשוף לפגעי מזג האוויר נרקב תוך שנים מספר.

1. מאתרים מגרש. רצוי בנגב או אזור יבש אחר.רצוי בחינם. רצוי באזור מוגן מגנבים.

2. מארגנים עמותה. כל חבר תורם סכום ראשוני הזהה לעלות של "אימוץ" רכב אחד (גרירה + אחזקה + תקורה). בתמורה זכאי לרכוש חלפים במחיר מוזל ולקבל רכב לשיקום.

3.פונים לרשויות מקומיות ומציעים שירות פינוי ללא תשלום של גרוטאות רכבים. מדווחים על כל רכב עומד ונטוש (כמו בשירשור ענתיקות בדרכים) וגוררים אותו לאחר בירור בעלות. מציעים לבעלי רכבים שלא רוצים להפרד אך מתקשים לתחזק היום, לאחסן תמורת סכום סימלי.

4. מפרידים בין רכבים לשיקום (לפי מצב הרכב + רישוי) לבין רכבים לחלקים.

5. מנהלים מאגר מידע ברשת בו יופיעו הרכבים במגרש , ואשר יציע למכירה רכבים/חלקים למימון עלויות.

6. מוצאים משוגע שינהל את כל זה.

נמרוד

זה פחות עמותה ויותר חברה. אפשר להרויח מזה כסף - אם עובדים נכון - אבל לטווח של 20-30 שנה לפחות. לכן זה לא רנטבילי ולא מציאותי.

החשוב ביותר הוא הסעיף השישי שציין נמרוד.

צריך מ ש ו ג ע גדול בכדי להרים כל דבר שנמצא בגדר חלום עתידי שעדיין לא מומש.

אומנם במועדון יש הרבה משוגעים . . .אך בכל זאת צריך משוגע מיוחד...

יש כזה? הנושא יתרומם. אם לא - הנושא יירד עוד 7 ימים מסדר היום והפורום.

אז קדימה, לחפש משוגע לפני שנחפש גרוטאות...

אבי.

אני מוכן להקדיש זמן לניהול, לצערי לא אוכל לעשות זאת לבד ויש צורך בעוד מישהו שיעזור.

רובנו גדלנו במציאות מוטורית של רכבים "רגילים" (סוברו, פיאט, פיזו, פורד, אופל וכו'). רכבים אלו מעלים חיוך וזכרונות אך לרוב אנו מעדיפים להתרכז בדגמים "יותר מיוחדים".

האם לכל רכב שיוצר אי פעם אכן יש ערך מוטורי ? או שבאמת מדובר רק בבדגמים היותר מיוחדים ?

תסתכלו מסביבכם היום על כלי רכב מודרניים, יש אינסוף דגמים של עשרות יצרנים, רובם ככולם חסרי כל ייחוד, למה לשמר אותם לעזאזל ? מישהו עשה חשבון כמה דגמי מכוניות יובאו לארץ בשנות התשעים ?

גם אם ישאר דגם אחד למזכרת מכל סוג, בעוד 100 שנים (אם נשרוד) נראה כמו מגרש גרוטאות. מילא בשנות החמישים והשישים לא היו בארץ הרבה מדי מכוניות, בטח שלא הרבה דגמים ויצרנים, כלי הרכב שהגיעו לכאן לא היו נפוצים אז ולבטח נדירים היום (לפחות בארץ). אבל אם מתכננים לאסוף היום זבל שאולי יהיה שווה משהו בעוד דור או שניים, צריך להסתכל על השוק הגלובאלי. לא יזיק להניח שלייבא רכב אירופאי או אמריקאי סתמי משנות השבעים, יהיה מאד פשוט ולא יהיה צורך לעבור שבעה מדורי גהנום ולשלם סה"כ 200% יותר ממחירו בשוק העולמי.

עוד נקודה למחשבה - אם יש איזה סיכוי שסובארו פשע שנת 74 תהפוך אי פעם לפריט אספני מבוקש בעולם, זה רק בתנאי שבאמת באמת היא תהיה נדירה (תנאי הכרחי אך לא יחיד). זה שנמלא את הנגב בנבלות סובארו ודומיו רק יפגע בערך העתידי של הרכב הזה. אם הרכב יסחר בעוד דור במחיר של 2000$ במקרה הטוב, אז חבל על המאמץ (עלות השימור + העובדה שגם כאשר הרכב ירד מפס הייצור הוא לא הרטיט לבבות בלשון המעטה, לא מצדיקות את זה).

אגב, כמי שמטייל הרבה בשטח, יש מספיק גרוטאות שהצבא מפזר במטווחים השונים, ממש מוזיאון לתולדות הרכב הצבאי, רבות מהן שמורות מאד לפחות בסמוך לזמן הנחתן, לא הייתי רוצה לראות מגרשים כאלה מכערים את הנוף.

מי שיש לו הרבה מעוף והרבה סבלנות, שישמור את הקורטינה במחסן בתנאים נאותים ויקווה שלא רבים עושים כמוהו...