20 שנים עברו, מעגל נסגר. שובו של הגוץ.

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

**זה הולך להיות ארוך, אז אם אין לכם סבלנות, זה הזמן לעבור לשרשור אחר**

***הודעה שלי ארוכה ולכן יש המשך בהודעה שאחריה, נא התאזרו בסבלנות, גם התמונות יועלו מייד***

איפה מתחילים?

1989, אני בן 13, שנה קודם הצלחתי לשכנע את אמא ורכשתי פיאג'ו C, זה היה הדו גלגלי הראשון שלי. אבא שלי לא הסכים אפילו לשמוע על קטנוע ובטח שלא בגיל 12. אז הפיאג'ו הוחבא במחסן ויצא לרכיבות בלילות וכשאבא היה בעבודה.

עברה שנה ואני כבר בגיל מצוות, הגיע הזמן להשתדרג.

כל משפחת ה-TSX, פאנטיק, דרבי, בנלי, גארלי (כן, היה כזה אופנוע, גארלי), היו גדולים מידי למידותיי ויקרים למדי.

איפשהו, סביב שנת 1988, אם זכרוני אינו מטעה אותי, נערך "ראלי ניצנים" הראשון, היו קטגוריות ג'יפים, באגים, אופנועים ואפילו קטגוריית 50 סמ"ק.

כקורא אדוק של "מוטו" בימים ההם (מנוי מגליון מספר 2 ועד לפני 3 שנים. ברצף), פערתי את פי בתדהמה למראה שני אופנועים מדהימים, ( שוב, אם אני זוכר נכון, כי בנתיים עברו להן 21 שנים) שניצחו בקטגוריית ה-50 סמ"ק.

הם היו קטנים, שמנמנים וגוציים, עם "גלגלי בלון". מראה הורס, אף אחד לא יכול היה להישאר אדיש.

אני ראיתי אופנוע! – כן, כן, אופנוע אמיתי, אחד כזה שיש לו קלאץ', יש לו הילוכים והוא אפילו יכול לסוע בשטח. חלום חיי ( לא לשכוח, ילד בן 13).

הוריי ראו משהו אחר – כן, כן, קטנועונצ'יק קטן, חמוד, תמים ובטח שלא מזיק.

אמא הסכימה מייד, האמת, לפעמים אני חושב שהיא נהנית יותר ממני מכל ההתעסקות שלי ברכבים.

"...שיהיה...", אמר אבא שלי, "...אם זה מה שהילד רוצה, נקנה, העיקר שיפסיק לנדנד..."

כך, ניתן האור הירוק להתקדמות המוטורית שלי.

פריצל... זוכרים את פריצל?...

אם הייתם חובבי אופנועים, תושבי השפלה, בני עשר'ה, בין השנים 1970 ל-2000, אתם מכירים את פריצל.

סיגריה בזווית הפה, ידיים מגורזות, אובראול כחול עטוי כתמי שמן ותמיד... אבל תמיד "...יש לי בדיוק את האופנוע בשבילך..." וכמובן, שתמיד כמו תמיד, הוא "...במחיר מציאה, רק בשבילך..."

אצל פריצל, בחצר הפנימית, היו חבויים כל האוצרות: ווספות, X'ים ופאנטיק'ים למכביר.

אז לקחתי את אמא ונסענו לבקר את אדון דוד פריצל ( לא לשכוח, עדיין בן 13, לצערי עוד לא יכול לנהוג לבד במכונית, תעבור עוד שנה לפני שאקבל אישור מאמא לקחת את האוטו לבד, אבל בנתיים הייתי "מסלק" את האוטוביאנקי של אבא לטיולים ליליים בפרדסי המושב, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר).

ושם בחצר האחורית המוזנחת, עמוסה בשורות על גבי שורות של דו גלגליים ישנים במצבי צבירה שונים, עמד לו הברנש.

הוא היה בן 3 בערך, יליד 1986, עשר שנים צעיר ממני.

שמנמן וביישן, כחול ולבן, רטוב מהגשם ונאנק תחת עולה של הווספה המחלידה שנשענה עליו.

נפלתי בקיסמו.

כן, אם לא הבנתם עד עכשיו, אני מדבר על הסוזוקי RV.

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

העסקה נסגרה, המזומנים החליפו ידיים וסוכם שפריצל יוביל את האופנוע לבתינו שבמושב.

כל אחר הצהריים חיכיתי בבית במתח, הערב ירד, בחוץ חושך וגשם. החיים במושב בתקופה ההיא היו דיי פשוטים, נביחות הכלבים בחוץ העידו כי הגיע אורח לא מוכר, יצאתי החוצה בריצה. על הכביש עמדה הטרזיט החבוטה בצבע תכלת של פריצל (דור 1 למי ששואל).

מהטרנזיט יצא פריצל. סיגריה בפה והאובראול הנצחי, הוא ניגש לאחורי הטרנזיט, פתח את הדלתות המחלידות ודירדר את ה-RV החוצה.

הייתי המאושר באדם.

20 שניות מאוחר יותר ושתי קפיצות על הקיקסטארט ובאוויר הלילה הקר והגשום נשמע צליל ניסור דו פעימתי עמום.

הריח, לנצח אזכור אותו: מנוע קר, עננת עשן כחולה של שמן "סונולמארין" נשרף בלילה חורפי וקר. אח... משכר.

על אף התעקשותה של אמא כי אשים את האופנוע במחסן ללילה, לא יכולתי להתאפק ויצאתי לסיבוב בכורה עם ה-RV בכבישי המושב.

גשם שוטף, אני רטוב עד לשד עצמותי, אבל עם חיוך מרוח על הפרצוף, מאוזן לאוזן. הצמיגים השמנמנים מתגלגלים על הכביש הרטוב, צליל האגזוז ותאורת הנר הבוקעת מהפנס הראשי, מנסה להאיר את הדרך.

השכבתי את ה-RV לישון במחסן, ניגבתי אותו עם מגבת וחיכיתי ליום המחרת.

כל הלילה לא ישנתי מרוב התרגשות. גם בבית הספר לא ממש הצלחתי להתרכז. מייד עם שובי, דילגתי על ארוחת הצהריים ויצאתי עם ה-RV לסיבוב הכרות בפרדסים.

החלה מערכת יחסים הדוקה בינינו, למדתי את גחמותיו והוא ניסה ללמד אותי את רזי הרכיבה. רוב הזמן זה הצליח.

אופוריה.

השבועות עברו והביטחון נבנה. המהירות עלתה ואיתה גם התעוזה.

יום אחד בעודנו משוטטים יחדיו בפרדסים, אני שומע רעש מחריש אוזניים המלווה בענן אבק, מתקדם לעברי במהירות.

"מה זה?!" אני שואל את עצמי, המום. וקולט טרקטורון שועט לעברי, חולף במהירות ומתרחק, תוך שהוא משאיר אותי ואת ה-RV משתעלים ונשנקים באבק.

אין בעיה... אני כבר רוכב מוכשר ומנוסה, ה-RV הוא כל יכול, צ'יק צ'אק נשיג את הטרקטורון הסורר ונראה לו מניין משתין ה-RV.

הילוך ראשון...פול גאז.... שני, פול גאז.... שלישי, פול גאז...., רביעי פול גאז.... (אל דאגה, לא אלאה אתכם עוד, פה זה נגמר, היו ל-RV רק 4 הילוכים).

פניה... הטרקטורון לא מרפה מהמצערת ונכנס לפניה הקרובה בסחיפה מרשימה של ארבעה גלגלים.

אני וה-RV, אנחנו לא פראיירים... דבוקים לזנבו במהירות מקסימאלית (בערך 60 קמ"ש) זורקים את עצמנו לתוך הפניה, כאילו גם לנו היו 4 גלגלים.

ואז... גילינו שנינו (או אולי רק אני) עובדה חדשה: בעצם... אין לנו ארבע גלגלים...

הכל קרה כל כך מהר. מצד אחד, אני לא זוכר כלום, מצד שני, אני זוכר כל שנייה בהילוך איטי:

בום, טראח, קווץ', רעש של פלסטיק נשבר, צליל הכרום נגרר על שביל הכורכר.

המצערת נתקעת פתוחה והמנוע שואג עם סל"ד מקסימאלי.

אני שוכב על הקרקע, ה-RV לידי, בירכי ומרפקי זבים דם, מעוטרים באבני כורכר קטנות שננעצו עמוק בבשר. מנסה נואשות להגיע לסוויץ' לדומם את ה-RV לפני שיתפס המנוע.

קם להעריך נזקים – הפנס הראשי "נשפך" מתושבתו, מאותתים שבורים, ידיות מגורדות, שלולית דלק על הכורכר וחלקי מראה פזורים סביב.

מי שיצא פצוע הכי קשה מכל המאורע, לא היה ה-RV. למען האמת, זה גם לא הייתי אני, הפצוע הכי קשה היה האגו. הוא הוגדר "במצב אנוש".

הדמעות החלו לזלוג ובמהרה הפכו לבכי סוער.

איך אתקן את האופנוע? מה אגיד בבית? כיצד אסביר את הבושה? האם הורי יכעסו עלי?

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

ישרתי את מה שאפשר היה בשטח וקירטעתי לביתי. דממה, לא אני ולא הRV העזנו לפתוח בשיחה.

איך שנכנסתי לביתי, למראה הדם ניגר מחבלותיי, שאלה אמא מה קרה?

"...הברקסים הפסיקו לעבוד עניתי בבכי..." מנסה להציל את מה שנשאר מכבודי האבוד.

חששותיי התבדו, לא היה שום כעס, רק חמלה מכל שוכני הבית.

הפצעים נוקו ונחבשו (זוכרים את היוד השורף של פעם? כן? יופי... אז הוא שרף. זה היה בתקופה לפני שהמציאו את הפולידין – ידידו הטוב של האופנוען). אחה"צ הוזעק אבירם – השכן המבין שידע לתקן את הכל. הביט, הסתכל, הוציא כמה כלים, החל לדפוק לתקן וליישר. תוך זמן קצר חזר ה-RV (כמעט) לצורתו המקורית.

אבירם ערך סיבוב קצר על ה-RV ושב, תוך שהוא פוסק בבטחון: "...אין שום בעיה עם הברקסים..."

אוי לבושה, עד היום אימי צוחקת עלי בשל האירוע הזה, אבל כל זה כבר היסטוריה ישנה.

המשכתי עם ה-RV עוד כמה חודשים ולבסוף הוא נזנח ועבר טרייד-אין לטובת סוזוקי 50TSX ( אצל פריצל שוב, אלה איפה? אבל גם ה-X הוא סיפור לפעם אחרת).

בזמנו, הוא היה נהדר, אחר כך הוא הפך להיות עוד שלב באבולוציה המוטורית שלי

והאבולוציה הדו גלגלית שלי בפרט. אחרי הרבה שנים, התחלתי להתגעגע אליו, תמיד מתגעגעים לאהבה ראשונה.

הנה משפט שכתבתי באחד הדיונים בפורום לפני כשנתיים שלוש:

את ה-RV שלי, אני עדיין מחפש. שנת 1986. כחול , קטן, יפה וחמוד. האופנוע הראשון שלי (וההתרסקות האמיתי הראשונה שלי, אחת מיני רבות שבאו אחריה

(תגובה מספר 10

בדיון הזה)

התחוור לי שהסיכויים למצוא את ה-RV שלי אפסיים, במיוחד בהתחשב בעובדה כי אני לא מתגורר בארץ מזה מספר שנים.

אז התחלתי לחפש... כבר כמה שנים. עוקב אחרי "יד2" המקומי.

ה-RV'ים כאן (ניו זילנד) הם לא מחזה נדיר, במיוחד משום שרבים מהם שימשו כריכבי חווה לפני הופעת הטרקטורונים.

הבעיה הייתה במציאת כלי כלבבי. רובם שחוטים ועייפים ולי, בימים אלו,אין את הזמן להיכנס לפרויקט שיחזור ושיקום.

RV משופצים קיימים, המחירים סבירים (במיוחד בהשוואה למחירי ה-RV בישראל או ביפאן), אבל לא רציתי אופנוע שכבר עבר שיפוץ. חיפשתי מקורי.

רציתי לשלב כאן כמה שיגעונות יחדיו:

1. להיות שוב הבעלים של RV.

2. להיות שוב הבעלים של רכב אספנות.

3. לרכוש רכב, שאוכל בבוא היום, כשנחזור לארץ, להביא עימי לישראל. (רוב רכבי האספנות כאן הם עם הגה ימני, שאסור ביבוא לישראל).

4. לרכוש אופנוע שבבוא היום אוכל לתת לבני (היום בן 11 חודשים, אבל אני מבטיח שעד גיל 3 הוא כבר ידע לרכב).

ו... אני שמח לבשר שמצאתי.

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

בישראל, רוב ה-RV היו משנות הדגם 1984-1987, הכרתי אחד שנת 1981, אבל אני חושב שהוא הסתנן ארצה בדרכים מפוקפקות.

לא היה ידוע לי על RV בישראל עם נפח (מקורי) שעלה על 50 סמ"ק.

בשאר העולם שווק ה-RV בנפחים של 50, 75, 90 ו-125 סמ"ק.

דגמי ה- 50 סמ"ק וה-75 סמ"ק היו זהים במימדיהם וחלקו את רוב המכלולים.

דגמי ה-90 סמ"ק וה-125 סמ"ק, לטעמי, איבדו את הפרופורציות החמודות של אחיהם הקטנים ונראו קצת כמו שני ברווזים (מכוערים?).

האקזמפלר שמצאתי הוא בנפח 75 סמ"ק (yahoo, כמה כוח...), יליד שנת 1975.

הרבה כבוד אני צריך להעניק לו, במיוחד לאור העובדה שהוא זקן ממני בשנה.

לא, שופץ ולא שוחזר, מקורי עד העצם:

ספרי רכב מקוריים עם נרתיק סוזוקי מקורי.

נרתיק כלים וכלים, גם הם מקוריים של סוזוקי.

משאבה מקורית – אולי הפריט הכי מבוקש בקרב אספני ה-RV.

צמיגים מקוריים וצמיג אחד חדש כרזרבי – גם הוא מקורי.

ה-RVעלה לכביש בשלושים לספטמבר 1975.

החליף שבעה בעלים עד לשנת 1988, הפעם האחרונה בה היה רשום כדת וכדין עם טסט . יד שביעית, אבל יד חמישית בפועל היות ושתי ידיים היו אצל סוחר אופנועים (אגב, אותו סוחר, בשתי הפעמים). איך אני יודע את על זה? כי האופנוע הגיע עם כל התיעוד והמסמכים המקוריים מיום הולדתו!

ממאי 1988, לא ידוע מה עבר על ה-RV, אבל מה שכן, הוא נשמר היטב. מתישהו בשנות התשעים, נרכש על ידי משפת חוואים מהדרום, שרכשו אותו בכדי שבנם יוכל לרכב לבית הספר ובחזרה, מסיבה כל שהיא, בסופו של דבר, לא נעשה שימוש ב-RV. הבן התבגר ועזב לחו"ל והאופנוע נכנס לאחסנה בשנת 2001. המשפחה מכרה את האופנוע בשנת 2007 לבחור שתכנן ליצור לעצמו אוסף של RV'ים. הוא טוען, כי האופנוע הניע בקיק החמישי ( לאחר 6 שנים באחסנה).

בשנה האחרונה האופנוע עמד אצל הבחור, ללא שימוש. היות והוא קנה בית חדש ויש לו תינוק חדש בדרך, הוא החליט למכור את ה-RV וכאן אני נכנסתי לתמונה.

הוא לא מושלם, אבל הוא במצב מדהים, במיוחד אם חושבים על זה שהוא כבר בן 34. יש קצת עבודה וקצת סידורים, לאחר שאסדר את כל מה שצריך, אדאג לו לרישום מחדש וטסט.

בעתיד הוא יעשה עליה לארץ הקודש.

אבל, לא בוער לי... כל החיים עוד לפני.

רק בשמחות,

ברק.

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

התמונות:

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

אבי נוף · ב-21 לפברואר, 2009

ברק,

סיפור ויכולת כתיבה מרתקים מאין כמוהם.

גם התמונות היפהפיות והמפורטות הוסיפו את הנופך המיוחד להן.

אמר מישהו שחלומות תמיד מתגשמים. שווה לחכות...

שיהיה בהצלחה

אבי נוף.

מייקל · ב-21 לפברואר, 2009

תתחדש,אפרופו מדבקת van van סוזוקי בארץ מייבאים לארץ van van שהוא למעשה "נכדו" של הrv המקורי ,כנראה אצלכם הוא נקרא כך מההתחלה.

השושנים · ב-21 לפברואר, 2009

מזל טוב ברק

אין כמו להגשים חלום ישן,

הכלי ניראה יפה מאוד, וחידשת לי בנושא המשאבה, למה אין תמונה שלה?

בכל מקרה, נהנתי מאוד לקרוא ולראות,

אין ספק שאתה מתבל את החיים בטעמים משובחים!

כל הכבוד-רן

elibaba · ב-21 לפברואר, 2009

איזה יופי (גם הסיפור וגם האופנוע) - תהנה!

adig1971 · ב-21 לפברואר, 2009

נהנתי מאוד לקרוא ולראות את התמונות,

מי אמר שחלומות לא מתגשמים,

תתחדש ותהנה

בנצי · ב-21 לפברואר, 2009

וואו, מרגש ומקסים.

אני כ"כ שמח בשבילך, הוא יפייפה.

עכשיו איך אני מוצא סוזוקי וולף בקליפורניה?

barak4*4 · ב-21 לפברואר, 2009

הכלי ניראה יפה מאוד, וחידשת לי בנושא המשאבה, למה אין תמונה שלה?

רן, האצבע קצוצה, אבל מה קרה לעיניים?

האמת שזה מטעה, כי המשאבה ממש אינטגרלית, עובדה, לא הבחנת בה. בארץ, לא יצא לי לראות RV עם משאבה, גם כאשר היו ממש חדשים.

שים לב, ברוב ה-RV'ים שאתה מכיר, נמצאת רק התושבת (שני הקצוות הכחולים בצבע האופנוע).

לכל המפרגנים - תודה.

ofer_a · ב-21 לפברואר, 2009

סיפור מדהים עם סוף טוב!האופנוע נראה כאילו יצא עכשיו מהסוכנות.

תתישן ותהנה ממנו (למרות שלא נראה שיש הרבה מה לשפץ).

התחברות

הצטרפו למשפחה

20 שנים עברו, מעגל נסגר. שובו של הגוץ.

פוסטים מומלצים

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

ימים פופולרים

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

ימים פופולרים

תמונות שפורסמו בשרשור

נושאים חדשים

חברים