מה זה הרשיון הזה לאופניים?

שאלה,

הגיע לידיי רשיון מאוד ישן של אופניים, מה פשר הדבר ?

ממתי היה החוק הזה ומתי הוא בוטל ?

פעם מי שהיה לו אופניים היה משלם אגרה שנתית לעיריה .

ואז היה מקבל פחית בגודל ל 12X5 ס"מ עם שם הרשות העירונית ומספר סידורי.

את הפחית היו תוקעים בן השפיצים ומכופפים את השוליים כדי שהפחית לא תיפול.

מי שלא היה משלם את האגרה ופקח היה תופס אותו הוא היה מוציא לו את הוונטילים כעונש.

אם יש למישהו פחית כזאת אשמח לקבלה על מנת להרכיבה על אופני ICM שברשותי 1960.

לא ראיתי רשיון כזה מעודי. אבל, אני זוכר שבהיותי ילד, היה לאופניים לוחית רשוי. את הלוחית היו מצמידים לאחורי המושב,

או ל"שפיצים" של הגלגל. אני גם זוכר פקחים של העריה רושמים דו"חות למי שלא היה רשוי....

ימי פתח תקווה הישנה. משהוא כמו לפני 45 שנה.

אריה

שאלה,

הגיע לידיי רשיון מאוד ישן של אופניים, מה פשר הדבר ?

ממתי היה החוק הזה ומתי הוא בוטל ?

הרשיון מתייחס לאופניים שיוצרו ע"י מפעל שייצר בארץ בשם "דהר"

בתקופה ההיא היו שלושה מפעלים לייצור אופניים .

"דהר"

מפעלי אופניים ישראלים = מאי מפעל שייצר אופניים בקיבוץ צרעה ולאחר מכן עבר להרכבצ טוסטוסים ICM.

"חרש אופן" מפעל שעדיין פעיל מייצר בעיקר אופני "ריקשה " ארגז אחורי /קדמי ואופניים לפי הזמנה. המפעל ממוקם בקריית אריה בפ"ת

הסיבה שאין פחיות רשיון (לוחית זיהוי) כאלה היא שכל שנה היתה פחית חדשה וכשבאת לחדש את הרשיון עם האופניים (טסט) הייתה צריך להחזיר את הלוחית הישנה כדי לקבל חדשה.

הפקיד היה בודק את מספר השילדה שהיה מוטבע בד"כ מתחת לאופניים, אם המעצורים פועלים, אם יש פנס ודינמו שפועלים, אם צבוע פס לבן באורך של 25 ס"מ על הכנף האחורית וכמובן מצב הצמיגים והמושב. אגב ללא כנפיים לא היה סיכוי לקבל רשיון.

בערך בשנת 1960 "הכשילו" את האופניים של אחותי ב"טסט" כי אבי הדביק לה פס אדום זוהר והפקיד אמר שזה לא חוקי וצריך צבע לבן אחרת לא יראו אותה בלילה...

אם תסתכלו ברשיון כתוב כי האופנים מתוצרת "דהר" (אופניים שיוצרו בישראל) ושורה אחרי כן יש מספר שילדה כמו כן כתוב כי הרשיון לשנת 1968 (תמונה אחרונה משמאל).

אגב, בשנת שישים לא היתה חובה להדביק למכוניות פסים זוהרים. החובה היתה של 2 מחזירי אור בקוטר של 2 אינץ' אחד בכל צד. ודי היה בפנס אחורי אדום אחד.

למיטב זכרוני בתחילת שנות השבעים ביטלו את הענין הרשיון לאופנים כיוון שרוב בעלי האופניים נסעו ללא רשיונות...

עם מכת גניבת האופניים אולי צריך להחזיר את רשיון הרכב לאופניים...

אז למרבה הפלא בדיוק שנה שעברה היה באחד הערוצים כתבה בענין ומסתבר שבישראל של שנת 2008...מעולם לא בוטל החוק (נדמה לי שמדובר בחוק מנדיטורי מתקופת בן גוריון) ולמעשה למרות שזהו חוק שנשכח ואיש לא זוכר אותו הוא בתוקף... ועל פי החוק המנדיטורי למעשה חובה להחזיק רשיון נהיגה לאופניים וכמובן שלאופניים צריכה להיות לוחית רישוי..

כן אני יודע שחלקכם לא מאמינים אבל כן אם תרצו אין זו אגדה.. החוק המנדיטורי העתיק הזה מעולם לא בוטל.. ככה לפחות על פי מה ששודר אז בתוכנית (וככל הידוע לי עדיין לא בוטל החוק)

שאלה,

הגיע לידיי רשיון מאוד ישן של אופניים, מה פשר הדבר ?

ממתי היה החוק הזה ומתי הוא בוטל ?

הרשיונות לאופניים הוצאו לפי חוקי עזר עירוניים ולא לפי חוקי המדינה. יתכן אמנם שברשות כזו או אחרת נשאר הענין בתוקף.

וואי איזה באסה , אצלנו במועצה החוק עדיין בתוקף.

איפה אני מוציא עכשיו רישיון נהיגה לאופניים וכמה עולה כל הסיפור הזה?

אני מעלה תמונות שמראות מהו מספר לאופניים.

האופניים הן "דהר" שרשיון שלהן מצולם בתחילת השירשור.

פעם אחרונה שחודש הרשיון היה ב 1976 בחדרה.

אני מכיר את נחום נוסע איתם כ-40 שנים , עוד כשהיו להן כנפים , אני בטוח שהן נסעו עוד שנים רבות לפני כן ותמיד היו המועדפות , גם כשבבית עמדו עוד מספא זוגות מפירמות מכובדות ועם הילוכים רבים.

עד לפני כשנה הן היו ברמת תחזוקה נאותה והיו בשימוש מידי פעם ואז נחום עזב אותנו והשאיר אותן לבד מתחת לעץ הפקאן הגדול.

תמונות אילו הועלו לזכרו.

ישי

איפה נמרוד, הוא בטוח ירצה לוחית רישוי כזאת.

אני זוכר כשהייתי ילד היה צורך ברישיון כזה בק.טבעון , אפפעם לא עשיתי.

היי ישי

לא סתם אופנים היו לנחום, אלא אופני בנות.

בתקופה ההיא הבנות נהגו ללבוש חצאיות/שמלות ביומיום, דבר שהפריע להן בנהיגה על האופנים.

לכן הורדה "הרמה" באלכסון למטה.

האופניים של נחום גם היו משוכללות יחסית לתקופה, היה להם "מעצור יד" קשיח (לא ע"י חוט),

ומכסה מעל לשרשרת.

לאבא שלי היו אופני ראלי (חלודות), אך לא היה לו מכסה לשרשרת, ותמיד רכב על האופנים

כאשר המכנס (טרלין כמובן, עם מכפלת) היה צמוד לרגל בעזרת אטב כביסה (מעץ כמובן) בכדי לשמור על המכנס שלא ייתפס בשרשרת.

באותה תקופה לא היה נהוג ללכת עם מכנס קרוע, בניגוד למכנסים של היום שניתן לקנות אותם חדשים במצב קרוע ומשופשף...

אח, היו זמנים.

אבי נף.

אם היום היו עדיין מחנכים כמו שלי לפני יותר מ-50 שנה ,שהיינו מצחקקים (ונעמדים דום) כשהיה נכנס לכתה עם מקלות הכביסה במכנסיים ותיק העור עוד מגרמניה - היתה ישראל נראית אחרת.

זהו.

מצאתי באלבום ישן, קשיח, מתפורר ומצהיב את התמונה שלי רוכב על האופניים של אבא שלי בשנות השישים,

בחצר הבית בו גרנו, ברח' הרצל בתל אביב.

כמו כן תמונת הרכב הראשון שלי, ותמונתי מעלעל בספר הטיפולים לרכב, בחצר בית בו התגוררנו ביבנאל.