חוויות סופ"ש בכבישי ישראל

א. יאריס ללא נהג

ביום ה' בלילה אני נוסע לי בדרך פ"ת ולפתע מבחין בטויוטה יאריס נוסעת לה במסלול הימני ללא נהג. מבט נוסף מגלה שיש נהג, אל שהוא הסיט את המושב שלו לאחור עד שהראש שלו הגיע מאחורי ה- B-Pillar. הבנאדם פשוט נוהג בלי שום זוית ראיה צדדית! מדהים! נו, טוב.

ב. נהגת ללא דיבורית

ביום ו' בצהריים, איילון, מיצובישי ב-80 קמ"ש במסלול השמאלי, לא מראה שום סימני חזרה לימין, אך גם לא מראה סימני חסימה מכוונת... סתם נוסעת לה בלי לשים לב לכלום. אני שולף טופס בינגו (וירטואלי כמובן) ומסמן את הניחושים: נהגת; סלולרי ביד.

כשאני עוקף אותה, אני רואה שהיא אכן מדברת בסלולרי. אני צופר לה מתוך תחושת חובה אזרחית, שכן קילומטר לפנינו הניידת הקבועה של גלילות, אך היא בשלה. אני מוותר - ברור שהשוטר לא יעשה כלום. אני חולף על פני הניידת (אופס, הייתי ב- 110... מזעזע... טוב שהיה מישהו אחר מימין)

במראה אני רואה אני הנהגת חולפת על פני הניידת. לרגע עוד יש אשליה שהשוטר יעשה משהו, הרי היא נוסעת לאט ואת הסלולרי רואים ממאה מטר... אך לא. שום כלום. נו טוב.

ג. שוטר ללא חוק

עוד ביום ו', איילון בכיוון ההפוך, תאונה קצת לפני קק"ל... מכוניות מקומטות בצד הכביש וניידת לידם. הכביש עמוס אבל נוסעים איכשהוא, 50-60 קמ"ש. הניידת מאותתת שמאלה, ואני מאט כדי לתת לה להשתלב. הניידת נוסעת 10 מטר, ואז - באמצע הכביש - השוטר נזכר שהוא שכח לשאול משהו את אחד הנהגים, ותוקע ברקס על הנתיב. לא משנה שיש עוד שוליים ימניים שאפשר לרדת אליהם. בזמן שאני וכל מי שמאחורי נתקעים מאחוריו (חלק בחריקות צמיגים), והנהגים העצבניים בנתיב השמאלי לא נותנים לאף אחד להשתלב, הוא פותח את החלון ומתחיל לדבר עם הנהג. נו טוב.

ד. ג'יפ ללא איתות

שבת בצהריים, הרצליה. נוסע לאורך הטיילת, לפני ג'יפ גדול כלשהו, מתחיל לסטות ימינה. אין לי ציפיות שיאותת, ולמה שיאותת? חבל, חבל. עלה איזה 300,000 הג'יפ, לא יכלו לשים שם גם נורת איתות? מסכן הנהג, בטח מאוד מתוסכל מזה. רוצה לאותת, אבל אין לו עם מה, אין!

לא משנה, זאת לא הבעיה של הגי'פ. הבעיה היא שיש לו, כנראה, רדיוס סיבוב של אוניה (אולי בגלל זה הוא נוסע לכיוון המרינה) ואחרי שהוא מאט בנתיב הימני ואני הולך לעקוף אותו משמאל, הוא נותן ברקס וחותך שמאלה בשביל לעשות פרסה. אני בולם בקושי, ונעצר כשהגריל היפה והרגיש של האלפא אולי 20 ס"מ מהדלת שלו. הוא מביט בי במבט של "תתבייש לך, אלפיסט מטורף ודורס ילדות שכמותך" וממשיך בדרכו.

אני מבין אותו. כל כך הרבה כסף בשביל אוניה בלי פנסי איתות. נו, טוב.

סתם, סופ"ש בלי מוסר-השכל.

מה חדש?

האמת לא הרבה, חוץ מהקטע עם היאריס שכמעט עשיתי במכנסיים כשראיתי אותו... (הוא גם היה די נמוך, כל הסיטואציה היתה פשוט כל כך משעשעת...)

אבל מה לעשות, זה או פורום או פסיכולוג, ופסיכולוג זה יקר, אז אני שופך הכל בפורום !

האמת לא הרבה, חוץ מהקטע עם היאריס שכמעט עשיתי במכנסיים כשראיתי אותו... (הוא גם היה די נמוך, כל הסיטואציה היתה פשוט כל כך משעשעת...)

 

אבל מה לעשות, זה או פורום או פסיכולוג, ופסיכולוג זה יקר, אז אני שופך הכל בפורום !

אני רואה... אני רואה הנחות על פסיכולוגים לחברי הפורום!

עזוב אותך מפסיכולוג. כביש הצפון. פותר את כל התיסבוכים של הבן-אדם.

עזוב אותך מפסיכולוג. כביש הצפון. פותר את כל התיסבוכים של הבן-אדם.

הלוואי. אבל בדרך חזרה תמיד - ת מ י ד - תאונה בחבצלת או מכמורת או משהו, ואתה מוצא את עצמך עומד בפקק באורך 20 ק"מ ומתגלגל במהירות 10 קמ"ש (תעשו את החשבון...) או שזה רק המזל שלי?

אני כנראה צובר בינתיים את הזעם שלי...

כל סופ"ש אני נוסע הלוך ושוב לזיכרון יעקב והמראות שאני רואה בדרך

רק מוכיחים לי את המשפט "בתוך עמך אתה חי"

איתותים, אדיבות, אחווה... הכל מאיתנו והלאה

ממש מגעיל...

כל הזXX בכבישי ישראל

אני כנראה צובר בינתיים את הזעם שלי...

זה בטח יתפרץ מתישהו החוצה...

טיפול פסיכולוגי יידרש עוד מספר שנים של כתנאי לחידוש הרשיון...