מפגשישישרון 16.11.07

בשישי האחרון במפגשרון נראו כ30-40 רכבים ,אי אפשר כבר לשקר מפגשרון נהיה למפגש גדול ומאוד מרשים .

לפני שנה היו כעד 10-15 רכבים ותראו מה נהיה היום אחרי שנה ממש מדהים.

כיף ליראות את הקהל שמגיע וניזכר ברכבים שהיו להם ומעלים זכרונות ממש מחמם את הלב שלנו ושלהם שעדיין רכבים נוסטלגים נוסעים .

הנה כמה תמונות מהמפגש וכמובן שזה הנבחרות מתוך עשרות תמונות שצילמתי

מספרי הרכב הגלוים באישור בעליהם

שבוע טוב

מפגשרון כבר 16:00?

המשך תמונות נבחרות...

טוב חברים הינה עוד כמה תמונות כלליות של מפגשרון ואלה רק הנבחרות שבאמת צר לי לצמצם תמונות .

שבוע טוב

מפגש שישי שרון אכן הפך ממשהו קטן ומקומי, למפגש גדול ומגוון, המהווה אבן שואבת גם לאספנים וגם לקהל צופים ששומע כנראה מפה-לאוזן ומגיע. יש משתתפים קבועים, ויש כאלו הבאים מידי פעם להציץ, או מדלגים בין מפגשים. למרות הגידול, הוא מצליח לשמור על אופיו הנעים והתרבותי.

מאחר וכבר לא מדובר בקוריוז, מן הראוי לנתח את הסיבות לכך, וגם ללמוד מהן. מראש אומר שאין לי תשובות סגורות - אני מניח שלכל אחד תהיה נקודת מבט אחרת.

נתחיל באירגון. גם אם אינך מכיר איש במפגש, ובאת בפעם הראשונה, ברור מיד שיש כאן יד מכוונת. זהו איננו מפגש אקראי של חברים אלא אירוע מסודר: כרזות, דגלים, חניה נפרדת לרכבי אספנות, שילוט על כל רכב, לוח מודעות, ועוד ועוד. המראה הכללי מעורר כבוד ועניין.

נמשיך בחברות. המפגש בשרון הוא מאורע חברתי. אדם המגיע לראשונה מיד נתקל ביחס סימפטי ו"מחבק", ולאחר כמה מפגשים ירגיש שהוא חלק מהמשפחה. יש כבר כמה אנשים שהגיעו במקרה ויצאו עם כרטיס חבר וחולצה. לא לכולם הדביקות הזאת מתאימה, אבל את רוב האנשים זה קונה.

נמשיך בצד הנשי. רוב אספני המכוניות הם גברים, ורוב הנשים רואות בעיסוק הזה בזבוז משווע של כסף, ותחביב הגוזל את הבעל והאב ממשפחתו. נכון, לא כל הנשים חושבות כך. רק 99% . במפגש השרון קרה דבר הפוך: הנשים הפכו לחלק מהעניין. יש נשים שממש מתענינות במכוניות, ולחלקן יש מכוניות משלהן, ויש כאלו שבאות להפגש עם נשות אספנים אחרות. מין קבוצת תמיכה אם תרצו. הדבר הזה מצויין, ופותר הרבה בעיות. האשה הופכת להיות שותפה לתחביב ואפילו מעודדת ותומכת. באחד המפגשים אני כבר רציתי ללכת, ורותי התעקשה להשאר עוד....

ונסיים בדבר האחרון שהוא בעצם צריך להיות הראשון: האנשים שמאחורי זה. כל מי שהיה במפגש, יודע שהיד המכוונת, המהנדס, האדריכל ואבא הרוחני והמעשי של המפגש הזה הוא אבי נוף, ובאותה נשימה צריך גם להזכיר את נורית אשתו שפועלת איתו ללא לאות. בלי מעורבותם השוטפת והנמרצת, כל זה לא היה קיים. אני לא אתחיל אפילו למנות את כל מה שאבי עשה ועושה למען המפגש, רק אציין שהוא מופת לאיך צריך לנהל דברים כאלה. הרוח הזאת מדביקה כמובן גם אחרים, ולא חסרים מתנדבים להכין שלטים, לעזור בשליחויות, או אפילו להגיע שלוש שעות מראש לחניון קק"ל כדי לשמור מקומות לחבר'ה בטיול.

ברור כבר לכולם שהמועדון זקוק לשינוי כיוון. בכל אירגון מגיעים לשלב כזה: זה חלק מאבולוציה טבעית. אני חושב שיש כאן דוגמא ממה וממי ללמוד.

נמרוד

מפגש ממש יפה. מה זה האוטו הצהוב?

Lancia Fulvia Zagato

65-76.

לא ידעתי שיש בארץ.

האם זו הלאנצ'יה שמופיעה באלבום העשור?

רכב מדהים !

רכב מדהים !

אכן פעילות מבורכת הנושאת תוצאות יפות .

כן , יש לחברה המון מה ללמוד על עשיה , חוסר מעצורי בירוקרטיה , ארגון למפאת

ואווירה נקיה .

התוצאות מדברות בעד עצמן !

אבי , כל הכבוד !!

המשיכו כך .

דרור .

מפגש שישי שרון אכן הפך ממשהו קטן ומקומי, למפגש גדול ומגוון, המהווה אבן שואבת גם לאספנים וגם לקהל צופים ששומע כנראה מפה-לאוזן ומגיע. יש משתתפים קבועים, ויש כאלו הבאים מידי פעם להציץ, או מדלגים בין מפגשים. למרות הגידול, הוא מצליח לשמור על אופיו הנעים והתרבותי.

 

מאחר וכבר לא מדובר בקוריוז, מן הראוי לנתח את הסיבות לכך, וגם ללמוד מהן. מראש אומר שאין לי תשובות סגורות - אני מניח שלכל אחד תהיה נקודת מבט אחרת.

 

נתחיל באירגון. גם אם אינך מכיר איש במפגש, ובאת בפעם הראשונה, ברור מיד שיש כאן יד מכוונת. זהו איננו מפגש אקראי של חברים אלא אירוע מסודר: כרזות, דגלים, חניה נפרדת לרכבי אספנות, שילוט על כל רכב, לוח מודעות, ועוד ועוד. המראה הכללי מעורר כבוד ועניין.

 

נמשיך בחברות. המפגש בשרון הוא מאורע חברתי. אדם המגיע לראשונה מיד נתקל ביחס סימפטי ו"מחבק", ולאחר כמה מפגשים ירגיש שהוא חלק מהמשפחה. יש כבר כמה אנשים שהגיעו במקרה ויצאו עם כרטיס חבר וחולצה. לא לכולם הדביקות הזאת מתאימה, אבל את רוב האנשים זה קונה.

 

נמשיך בצד הנשי. רוב אספני המכוניות הם גברים, ורוב הנשים רואות בעיסוק הזה בזבוז משווע של כסף, ותחביב הגוזל את הבעל והאב ממשפחתו. נכון, לא כל הנשים חושבות כך. רק 99% . במפגש השרון קרה דבר הפוך: הנשים הפכו לחלק מהעניין. יש נשים שממש מתענינות במכוניות, ולחלקן יש מכוניות משלהן, ויש כאלו שבאות להפגש עם נשות אספנים אחרות. מין קבוצת תמיכה אם תרצו. הדבר הזה מצויין, ופותר הרבה בעיות. האשה הופכת להיות שותפה לתחביב ואפילו מעודדת ותומכת. באחד המפגשים אני כבר רציתי ללכת, ורותי התעקשה להשאר עוד....

 

ונסיים בדבר האחרון שהוא בעצם צריך להיות הראשון: האנשים שמאחורי זה. כל מי שהיה במפגש, יודע שהיד המכוונת, המהנדס, האדריכל ואבא הרוחני והמעשי של המפגש הזה הוא אבי נוף, ובאותה נשימה צריך גם להזכיר את נורית אשתו שפועלת איתו ללא לאות. בלי מעורבותם השוטפת והנמרצת, כל זה לא היה קיים. אני לא אתחיל אפילו למנות את כל מה שאבי עשה ועושה למען המפגש, רק אציין שהוא מופת לאיך צריך לנהל דברים כאלה. הרוח הזאת מדביקה כמובן גם אחרים, ולא חסרים מתנדבים להכין שלטים, לעזור בשליחויות, או אפילו להגיע שלוש שעות מראש לחניון קק"ל כדי לשמור מקומות לחבר'ה בטיול.

 

ברור כבר לכולם שהמועדון זקוק לשינוי כיוון. בכל אירגון מגיעים לשלב כזה: זה חלק מאבולוציה טבעית. אני חושב שיש כאן דוגמא ממה וממי ללמוד.

 

נמרוד

מפגש שישי שרון אכן הפך ממשהו קטן ומקומי, למפגש גדול ומגוון, המהווה אבן שואבת גם לאספנים וגם לקהל צופים ששומע כנראה מפה-לאוזן ומגיע. יש משתתפים קבועים, ויש כאלו הבאים מידי פעם להציץ, או מדלגים בין מפגשים. למרות הגידול, הוא מצליח לשמור על אופיו הנעים והתרבותי.

 

מאחר וכבר לא מדובר בקוריוז, מן הראוי לנתח את הסיבות לכך, וגם ללמוד מהן. מראש אומר שאין לי תשובות סגורות - אני מניח שלכל אחד תהיה נקודת מבט אחרת.

 

נתחיל באירגון. גם אם אינך מכיר איש במפגש, ובאת בפעם הראשונה, ברור מיד שיש כאן יד מכוונת. זהו איננו מפגש אקראי של חברים אלא אירוע מסודר: כרזות, דגלים, חניה נפרדת לרכבי אספנות, שילוט על כל רכב, לוח מודעות, ועוד ועוד. המראה הכללי מעורר כבוד ועניין.

 

נמשיך בחברות. המפגש בשרון הוא מאורע חברתי. אדם המגיע לראשונה מיד נתקל ביחס סימפטי ו"מחבק", ולאחר כמה מפגשים ירגיש שהוא חלק מהמשפחה. יש כבר כמה אנשים שהגיעו במקרה ויצאו עם כרטיס חבר וחולצה. לא לכולם הדביקות הזאת מתאימה, אבל את רוב האנשים זה קונה.

 

נמשיך בצד הנשי. רוב אספני המכוניות הם גברים, ורוב הנשים רואות בעיסוק הזה בזבוז משווע של כסף, ותחביב הגוזל את הבעל והאב ממשפחתו. נכון, לא כל הנשים חושבות כך. רק 99% . במפגש השרון קרה דבר הפוך: הנשים הפכו לחלק מהעניין. יש נשים שממש מתענינות במכוניות, ולחלקן יש מכוניות משלהן, ויש כאלו שבאות להפגש עם נשות אספנים אחרות. מין קבוצת תמיכה אם תרצו. הדבר הזה מצויין, ופותר הרבה בעיות. האשה הופכת להיות שותפה לתחביב ואפילו מעודדת ותומכת. באחד המפגשים אני כבר רציתי ללכת, ורותי התעקשה להשאר עוד....

 

ונסיים בדבר האחרון שהוא בעצם צריך להיות הראשון: האנשים שמאחורי זה. כל מי שהיה במפגש, יודע שהיד המכוונת, המהנדס, האדריכל ואבא הרוחני והמעשי של המפגש הזה הוא אבי נוף, ובאותה נשימה צריך גם להזכיר את נורית אשתו שפועלת איתו ללא לאות. בלי מעורבותם השוטפת והנמרצת, כל זה לא היה קיים. אני לא אתחיל אפילו למנות את כל מה שאבי עשה ועושה למען המפגש, רק אציין שהוא מופת לאיך צריך לנהל דברים כאלה. הרוח הזאת מדביקה כמובן גם אחרים, ולא חסרים מתנדבים להכין שלטים, לעזור בשליחויות, או אפילו להגיע שלוש שעות מראש לחניון קק"ל כדי לשמור מקומות לחבר'ה בטיול.

 

ברור כבר לכולם שהמועדון זקוק לשינוי כיוון. בכל אירגון מגיעים לשלב כזה: זה חלק מאבולוציה טבעית. אני חושב שיש כאן דוגמא ממה וממי ללמוד.

 

נמרוד

אכן כך ראוי ללמוד ולאמץ, מפגש אזורי וסניף פעיל בצורה יוצאת דופן ומעוררת קינאה! ריבוי מפגשים כאלה יפיץ את בשורת רכבי האספנות ימנע פוליטקה מקלקלת ויוסיף עושר ואושר, גם לדעתי אבי ראוי לכל מחמאה על היכולת והאירגון!

ראוי לכל מועמד הרואה עצמו בצוות המוביל של מועדון החמש ללמוד להבין ולהפנים כיצד צריך להתנהל סניף מצליח!

בראייה שלי כמה וכמה סניפים פעילים כאלה, יעלו מחדש את הרלוונטיות של הנושא ובשורת רכב האספנות, לפתע מתרחשים דברים טובים, גם ללא אחיזה מבוקרת של יודעי הכל, וגם אלה שיודעים הכי טוב מכולם, יכולים לשבת וללמוד פרק חדש.

המציאות חזקה מכולם והשטח מכתיב מחדש את מהלך העניינים, השאלה עכשיו לאן ממשיך מועדון ה-5 מכאן, קדימה לדרך חדשה או אחורה בחזרה לשנות השמונים!

ישר כוח אבי-רן

אין ספק שמעבר ל''חיידק'' שנקרא אספנות,

כל החברים אן רובן/ן אוהבים אחד את השני, זאת מעבר לאהבה לדבר עצמו - לעיקר...

זה קושר ושוזר את הנושא המשותף למפגש שכולו חברות, עזרה לזולת

והרבה כבוד לאהבה אותה כולם מטפחים מידי שבוע. האהבה היא לא רק לרכבים אלא לחברים.

יישר כח לאבי לנורית, לכל העושים במלאכה

ולגרעין שייסד את סניף השרון של מועדון החמש.

דומה שזו גאווה גדולה לנו להשתייך למועדון החמש (סניף השרון) לגוף כל כך מגובש.

מסכים עם כולם ! אכן מפגש חברתי ותרבותי בו משתתפים ילדים ומבוגרים כאחד, דבר נדיר לכשעצמו.

עמוס.

תמונות נוספות

שתי מכוניות.

אבל איזה...

ועוד...