אמנם לא מיצג אספני מיוחד - אבל לי זה עשה שמח

את רוב הילדות שלי העברתי ברחוב שקט ומבודד ברמת גן. אני זוכר את השכנים הזקנים עם המכוניות שלהם, והכיסויים מפני פצצות-הפיקוסים הרמת-גניות, הויכוחים השכונתיים על החניות, ואיך הייתי יושב כזאטוט בן 3-4 על המרפסת בקיץ עם אבטיח קר ומציין בפני אבא שלי את שמות המכוניות (המעטות) שחולפות ברחוב תחתינו.

בכל אופן, עברתי דירה לפני לא מעט שנים, וכשחזרתי לבקר גיליתי כמובן שהמאה ה-21 לא פסחה על הרחוב שלי. המקום נשאר קסום בעיניי, אבל בניינים חדשים וגבוהים נבנו במקום על המגרשים הריקים של מדורות הל"ג בעומר. וגם את הסוסיתות, הפיג'ו 304, 404, האסקורטים, הסימקות, הקונטסות (שכבר אז היו ישנות) ושאר המכוניות של פעם החליפו באופן בלתי נמנע עדרים של לאנטיסים למיניהם. הסביבה המוטורית השתנתה ללא היכר וללא רחם. הכל מסביב התמלא ברכבים חדישים ואפרוריים, ורק דבר אחד נשאר אותו הדבר מאז שאני זוכר את עצמי - כשיורדים את העיקול במורד הרחוב בוהקות מיד בעיניים וולבו 145 כתומה וענקית, ופורד טרנזיט ישנה ומסוקסת בצבע תכלת. במקום מתגורר בנאדם מבוגר, לא אספן מכוניות אלא אדם פשוט, שבשנות ה-70' רכש לעצמו את שני הרכבים כחדשים (או כמעט חדשים, אין לי מושג). מאז הם משמשים שניהם כרכבים ליום-יום. לפי מה שידוע לי הוא לא קנה מאז שום רכב חדש. לוולבו אמנם הוצמדה לוחית אספנות אבל זה כנראה רק מטעמי אגרה. שתיהן פעילות, נוסעות ברחבי העיר ללא בעיה ועולות את העליה הארוכה והתלולה לרחוב בקלות (יצא לי לנסוע אחרי הוולבו). הן אמנם לא במצב לתצוגה במוזיאון (אפשר לראות את חוט המתכת שמשתרבב מתוך הגריל השחוק של הטרנזיט), אבל זה מה שיפה בהן - האותנטיות, היומיומיות, הסירוב שלהן לצאת לפנסיה, ומבחינתי בעיקר השריד הפעיל מהילדות שלי, והערך הנוסטלגי.

אני מוצא את עצמי חייב להעיר הערה- אני מעריך שגדלנו באותה התקופה - במיוחד לאור העובדה שגם אני זוכר מילדותי את אותן המכוניות - אבל אני לא חושב שהמכוניות של היום אפרוריות וגם/או משעממות (בכל מקרה ממכוניות שנות ה-70) - כל תקופה והמכוניות שלה וכל מכונית וכבודה. ההבדל העיקרי בין התקופה ההיא לתקופה הנוכחית היא באמינות המכוניות, אני זוכר היטב את התקלות החוזרות ונשנות וההתעסקות בהן - ואובראול היה טיפול שכמעט כל מכונית חוותה מספר שנים לאחר הולדתה.

אני לא אומר שכל המכוניות של היום אפרוריות, ובטח שלא דיברתי על אמינות, זה לא העניין כאן. בטוח שאם אחזור לשכונת מגורי הנוכחית ב-2035 ואראה את האימפרזה של השכנים עדיין עומדת בחנייה אני אתרגש. מה ששימח אותי היה המזכרת מהילדות, סלע אחד שלא עף ולא התפורר בתוך כל סופת המודרניזציה הזו. יותר מזה, הוולבו והטרנזיט לא סתם עומדות שם ומרקיבות בתור אנדרטה, אלא מתפקדות בדיוק כמו פעם, וזה יפה.

תסתכל בתמונה שצילמתי מלמעלה - שתי הענתיקות ישר בולטות בין כל המכוניות החדישות, למרות שלא כל שאר המכוניות שיא האפרוריות (ב.מ.וו, קאבאליר, פיאט טמפרה שגם לה יש קצת פז"ם ברחוב, C4, המגאן היפה שלי...). ותאמין לי שממבט מהרחוב זה הרבה יותר בולט, וזה אותו המבט כבר עשרות שנים.

למרות שאני אוהב רכבי אספנות. ולמרות שחלק גדול מהרכבים היום הינם "אפרוריים", אני לא יכול לראות וולו ולומר "ואו",

אולי כי הרכבים היו קוביות נוסעות, אולי כי לא היה להם שום ייחוד?

והיו רכבי קוביות עם ייחוד כמו סוסיתא. פשוט מאד לא יכול לראות וולו (את רוב דגמיה) ולומר "וואו" (ללא שום כוונה לפגוע בבעלי וולו וללא שום מחשבה שרק רכבי אספנות בעלי אופי ספרוטיבי הינם בעלי ייחוד).

כל אדם עם דעתו.

נ.ב

גם אני חושב שרוב המכוניות החדשות מטרתן להרוויח כסף והן גם נראות כך. אבל היום כן שמים יותר דגש על עיצוב ברוב הרכבים ומכירים בכך שעיצוב הינו חלק בלתי נפרד מהרכבים (ברוב החברות).

בברכה,

נאור.

אתם מחמיצים את הנקודה, לא הרכב חשוב במקרה הזה אלה הזכרון, כמו תמונה ישנה דהויה שמהווה מזכרת נשכחת מהעבר ויש לפחות עוד רומנטיקן אחד בפורום...ישר כוח-רן

אתם מחמיצים את הנקודה, לא הרכב חשוב במקרה הזה אלה הזכרון, כמו תמונה ישנה דהויה שמהווה מזכרת נשכחת מהעבר ויש לפחות עוד רומנטיקן אחד בפורום...ישר כוח-רן

אכן, זו בדיוק הנקודה.

רק שבמקרה הזה, אפילו יש לי את האפשרות להיכנס לתוך התמונה הישנה והדהויה הזו.

אגב, ברחוב הזה יש את ריכוז הסיאט מלאגה הגדול ביותר בארץ (2 יח')

אופטימי משהו...

האמת, מפחיד כמה שזה נשמע מציאותי.

אין לי שכן עם לנד-קרוזר, אבל יש אחד עם פג'ארו, ומתחת לכל הקרשים וחורי-הקליעים בכל מקרה יהיה קשה להבדיל. האמת, זה בנאדם שאני יכול לדמיין אותו מזוקן ועם פרוות-עכברושים בין השיניים בעוד 30 שנה. לא נורא, העיקר שהוולבו והטרנזיט עדיין יעבדו גם אז...

אגב רכבים אפרוריים... אני לא אשכח את היום שאבא שלי חזר עם אוטו חדש שהוא קנה...

פז'ו טנדר.

מכונית אפרורית, גם באותה תקופה. אני זוכר שהיינו נוסעים לפיקניקים, איך הייתי יושב מאחורה ופותח את החלונות, איך הייתי מוצא כל מיני דברים לשחק איתם מאחורה... כיום לי יש טנדר דומה, אפרורי למדי. אני מתאר לעצמי שהילד שלי יגדל הוא (אולי) יתגעגע לאוטו הזה...

גילי

בתחילת שנות ה 70 היה לי דוד שחי באילת, כל חג היינו נוסעים עם החיפושית המשפחתית לאילת וכל מי שהיה בר דעת בתקופה הזאת זוכר את עשרות (!) המכוניות שהיו עומדות בצד הדרך בכביש הערבה עם מכסה מנוע מורם ועם מערכת קירור רותחת.

ברוך השם התקדמנו במשהוא מאז.

אגב רכבים אפרוריים... אני לא אשכח את היום שאבא שלי חזר עם אוטו חדש שהוא קנה...

פז'ו טנדר.

מכונית אפרורית, גם באותה תקופה. אני זוכר שהיינו נוסעים לפיקניקים, איך הייתי יושב מאחורה ופותח את החלונות, איך הייתי מוצא כל מיני דברים לשחק איתם מאחורה... כיום לי יש טנדר דומה, אפרורי למדי. אני מתאר לעצמי שהילד שלי יגדל הוא (אולי) יתגעגע לאוטו הזה...

 

גילי

כן, כמה שזה היה רכב אפור והמוני אז, היום אתה בטוח תסובב את הראש אם יעבור לידך אחד כזה. אני יודע לפחות שאני אסובב. יש לי זכרונות דומים מה-404 טנדר של סבא שלי, שהוא היה פותח מאחורה שני ספסלונים קצרים מדיקט לאורך הארגז (עם הפנים לצד הדרך), מושיב אותנו הנכדים עליהם והיינו מטיילים ככה את כל הארץ. היום לא מושיבים ככה אפילו פועלים תיאלנדים, אבל זו הייתה תקופה אחרת, מי בכלל שמע אז על בטיחות, שלא לדבר על "לחגור גם מאחור". והיינו נהנים מאוד. בדיוק כמו שאתה אומר, תמיד היו מאחורה "צעצועים לילדים", כמו מברגים, פלאיירים, חבלים וכו'.

הייתה לסבא שלי גם רנו 4 ירוקה (הוא היה פרנקופיל, בכל זאת, הבנאדם גדל בבלגיה...), אבל בקיץ הייתי מסרב לנסוע בה, כי לא היה לה מזגן...היום תנו לי רק לנסוע כל היום ברנו 4, מצידי אפילו באוגוסט ועם מנגנון פתיחת חלונות שבור...אבל היום כבר אין.