שיעור נוסף בפסיכולוגיה של כבישי (או פקקי) ישראל

אתמול אני נוסע לי בדרך נמיר, במטרה לחלוף כמה שיותר מהר על פני הקריה בדרכי לעבודה.

כידוע, שני המסלולים השמאליים מתמזגים שם באושר והופכים למסלול אחד, ואילו הימני נותר בדד.

הקיצור, אני בימני (כמובן). לפני, ג'יפ שחור גדול מאותת ימינה מהמסלול האמצעי, קצת לפני שההתמזגות מתחילה.

אמרתי לעצמי "יאללה, ניתן לו להשתלב. הוא יסע לפני וישמור - כמו כל ג'יפ שחור וגדול - שאף אחד לא ישתלב מהשמאל. ככה הנתיב הימני שלי ישאר פנוי, ובזמן שהשמאליים יתמזגו לאיטם, אני והג'יפ נטוס קדימה..."

איך שהג'יפ משתלב אני שוב מדבר עם עצמי (פקק, מה כבר יש לי לעשות) "רגע! ממתי ג'יפ שחור גדול מאותת? הוא צריך פשוט להדחף! ולמה יש לו מאחורה מדבקה של 'תנו לפיות לחיות' (פיות, כך במקור)?"

ואז הבנתי שנפלתי על הג'יפ-שחור-גדול היחיד בארץ ששייך לנהג-שמאלן-יפה-נפש! ובאמת הוא התחיל לנסוע כל כך לאט, ופתח פער של איזה 10 מטר מאחורי האוטו שלפניו, שהייתי בטוח שהנה כל המכוניות מהנתיבים השמאליים יברחו לנתיב שלי, וכל היתרון שלי ילך לאיבוד...

אך לא ולא !!!

מסתבר שהסטיגמה חזקה יותר מהמציאות! אנשים הצטופפו להם בשמאל, אבל אף אחד לא גלש ימינה! מתברר שאם יש לך ג'יפ-גדול-שחור, אף אחד לא ידחף לפניך גם אם תתחנן שיעשה את זה!

כבוד...

ועוד נקודה:

כמה פעמים כבר ראיתי באותו איזור את אותה אלפא 166 שחורה במסלול השמאלי. כל פעם אני עוקף אותה בנתיב הימני (בגלל ההתמזגות) ומשאיר אותה לפחות רמזור אחד לאחור. קיבינימט, איזה מין אלפיסט זה! שיעבור כבר לנתיב הימני! ממש בושה!

אחחחחחח.... מה שהפקקים עושים לאנשים....

אני מביט ממרומי הדו"ש שלי כל בוקר וערב על אנשים משכילים ואינטליגנטים בדר"כ, שבמשך שעה, פעמיים ביום, הופכים להיות חיות טורפים בג'ונגל.

זלזול בכבוד הזולת, הדחפויות שלא היו מתקבלות בשום מקום אחר, לחץ מופרע מחשש לאבד 5 מטרים בפקק, דחפים אפלים לדלג נתיבים למרות שהמציאות מוכיחה שמרפי תמיד צעד אחד לפניהם. כל אלה הופכים להיות מנת חלקם של נהגי הפקקים, שמגיעים אח"כ לעבודה והביתה עצבניים, זועפים וחסרי סבלנות.

יש מי שאומרים שרכיבה על אופנוע עלולה לקצר את החיים.

אני מבטיח לכם שהרכיבה על אופנוע תאריך לי את החיים משמעותית.

בסוף הנסיעה אני תמיד רענן , רגוע ומאושר. הרווחתי שעה של זמן פנוי כל יום, ואף פעם אין לי את הבעיה של מישהו שתקוע לפני.

תנסו ותרוויחו.

איתן כסיף כבר חישב ומצא שזול יותר להחזיק קטנוע 50 סמ"ק ליומיום, ומכונית ספורטיבית לסופי שבוע וכבישים פנויים, מאשר להחזיק במכונית שתסע כל יום בפקקים.

אחחחחחח.... מה שהפקקים עושים לאנשים....

 

אני מביט ממרומי הדו"ש שלי כל בוקר וערב על אנשים משכילים ואינטליגנטים בדר"כ, שבמשך שעה, פעמיים ביום, הופכים להיות חיות טורפים בג'ונגל.

זלזול בכבוד הזולת, הדחפויות שלא היו מתקבלות בשום מקום אחר, לחץ מופרע מחשש לאבד 5 מטרים בפקק, דחפים אפלים לדלג נתיבים למרות שהמציאות מוכיחה שמרפי תמיד צעד אחד לפניהם. כל אלה הופכים להיות מנת חלקם של נהגי הפקקים, שמגיעים אח"כ לעבודה והביתה עצבניים, זועפים וחסרי סבלנות.

 

יש מי שאומרים שרכיבה על אופנוע עלולה לקצר את החיים.

 

אני מבטיח לכם שהרכיבה על אופנוע תאריך לי את החיים משמעותית.

בסוף הנסיעה אני תמיד רענן , רגוע ומאושר. הרווחתי שעה של זמן פנוי כל יום, ואף פעם אין לי את הבעיה של מישהו שתקוע לפני.

 

תנסו ותרוויחו.

 

איתן כסיף כבר חישב ומצא שזול יותר להחזיק קטנוע 50 סמ"ק ליומיום, ומכונית ספורטיבית לסופי שבוע וכבישים פנויים, מאשר להחזיק במכונית שתסע כל יום בפקקים.

לא נותר לי מה להוסיף

בשנתיים האחרונות אני משתמש בדו"ג ליום יום ומכונית לסופ"ש וכבישים פנויים

בהחלט נוסחה טובה לבריאות הנפש

אני מביט ממרומי הדו"ש שלי כל בוקר וערב על אנשים משכילים ואינטליגנטים בדר"כ, שבמשך שעה, פעמיים ביום, הופכים להיות חיות טורפים בג'ונגל.

זלזול בכבוד הזולת, הדחפויות שלא היו מתקבלות בשום מקום אחר, לחץ מופרע מחשש לאבד 5 מטרים בפקק, דחפים אפלים לדלג נתיבים למרות שהמציאות מוכיחה שמרפי תמיד צעד אחד לפניהם. כל אלה הופכים להיות מנת חלקם של נהגי הפקקים, שמגיעים אח"כ לעבודה והביתה עצבניים, זועפים וחסרי סבלנות.

אני דווקא בד"כ לא לחוץ על ה-5 מטר, אני נהנה לשבת באלפא בנוחות, לשמוע מוזיקה, ולראות איך נהגים אחרים מתנהגים (ואחרי זה לכתוב על זה).

אני לא מגיע לעבודה עצבני וזועף... דווקא רגוע ומחייך...

אני מביט ממרומי הדו"ש שלי כל בוקר וערב על אנשים משכילים ואינטליגנטים בדר"כ, שבמשך שעה, פעמיים ביום, הופכים להיות חיות טורפים בג'ונגל.

זלזול בכבוד הזולת, הדחפויות שלא היו מתקבלות בשום מקום אחר, לחץ מופרע מחשש לאבד 5 מטרים בפקק, דחפים אפלים לדלג נתיבים למרות שהמציאות מוכיחה שמרפי תמיד צעד אחד לפניהם. כל אלה הופכים להיות מנת חלקם של נהגי הפקקים, שמגיעים אח"כ לעבודה והביתה עצבניים, זועפים וחסרי סבלנות.

ממש כך וחבל

לא יכולתי להגיד את זה יותר טוב (חוץ מהעובדה שאין לי דו"ש או דו"ג כלשהו...)

אני פשוט יוצא מהבית ב-6:30

alfa_draco, מסכים עם כל מילה.

חבל שלא הרבה רואים את זה כך...

אנחנו ישראלים או לא

באמת אני לא יודע איך כל יום אנשים נוסעים ככה כל בוקר וחוזרים ככה כל ערב. לשמחתי שעות העבודה שלי נוחות מבחינת מצב הכבישים, מה גם שאיזור השפלה לא פקוק כל כך.

אבל, מן הסתם אני לא חי בבועה ויוצא לי גם כמו כולם לבלות בפקקים של גוש דן, ואני כל פעם מחדש מנסה להבין איך לכל הרוחות אנשים עושים זאת יום יום, כמובן שאין להם הרבה ברירות, אבל עדיין !!! כמו שאמרו פה אנשים, העצבים הנפשיים.....להוציא את עניין הזמן והדלק וכל מה שנלווה כמובן.

כנראה שעד שיבוא הפתרון היחידי בדמות מערכת רכבות כמו בכל מדינה מתוקנת....יעברו עוד הרבה ליטרים של בנזין במנועינו.