לא נעים לי מחובבי הצרפתיות והאיטלקיות

אני עוקב כבר כמה שנים אחרי כמות הענתיקות שאני רואה בכבישים (מעל 20 שנה על הכביש) ואלה ממצאיי לרכבים השורדים ביותר:

1. סובארו לאונה - יתרון לכמות מתקופת ארידור, כולן חלודות אבל עדיין נוסעות.

2. וולבו 144/244 - המלכה הבלתי מעורערת, המכוניות הכי ישנות בכמות הגדולה ביותר.. 3. אופל קדט ואסקונה.

4. פורד פיאסטה, אסקורט, קורטינה.

5. פולקסווגן חיפושית וטרנספורטר.

6. ג'יפ רנגלר.

7. פיג'ו 505 (בעיקר טנדר).

8. GMC ונדורה.

9. מרצדס S.

10. דודג' דארט/אספן/פליימוט וולרה.

שימו לב איזו מכוניות כבר כמעט ולא רואים - פשוט לא החזיקו מעמד:

סיטרואן ויזה, GS/GSA

פיג'ו 104, 305.

פולקסווגן פאסאט, דרבי, ג'טה, פולו.

אוטוביאנקי A112.

לנצ'יות - כולן החלידו למוות.

אלפא סוד, אלפטא, ספרינט

ב.מ.וו סידרה 3 הראשונה, סידרה 5 וכו' - נדיר ביותר.

דייהטסו שרמנט ושרייד הראשונה.

רנו 12, 14, 9, 11, 18 - נותרו כמה 12 סטיישן עם שלט של הרבי מלובביץ'.

פיאט - 128, ריטמו, רגאטה, פנדה, 131, 132 (החלידה עוד בסוכנות).

סיאט - פורה, איביזה, מלגה, מרבלה.

המסקנות שלי הן:

א. לא להתקרב לצרפתיות ולאיטלקיות, הן לא ישרדו.

ב. וולבו זו מנייה בטוחה לאיכות המרכבת סובארו למנוע.

ג. מחיר הוא לאו דווקא איכות (ב.מ.וו., פולקסווגן).

אשמח לשמוע הערות.

מספר אחד זה דיהטסו שרייד!!

גם לגבי השרמנט.

וגם לגבי הרגאטה יש טעות.

מעניין איפה אתה מסתובב

אגב, סדרה 3 לא חסר (אל תקפצו, אני מתכוון לראשונה ה-3 דלתות )

אין קשר לחולודה הכל קשור לביקוש והצע

אתה טועה.

כולן הגיעו לג'נין (לא רוצה להגיד נגנבו בארץ).

חזרתי לא מזמן ממילואים שם. נדהמתי לראות את כמות ה-ב.מ.וו סדרה 3 והאופל קדט, אסקונה, פיאטים וכו'.

הן קיימות, פשוט לא אצלנו.

* יש כמה אי דיוקים אבל בגדול אכן צרפתיות לא שורדות.

* אבל ראה פלא...504 505 שורדים ועוד איך גם באוטו-נומיה וגם במדינות ערב.

אפילו הדה שבו וה BX שורדים בהולנד בלגיה צרפת ואנגליה.

* כחובב BX אני בהחלט נדהם ממיקומו היחסי אצלנו ובאנגליה

אתה טועה.

 

כולן הגיעו לג'נין (לא רוצה להגיד נגנבו בארץ).

 

חזרתי לא מזמן ממילואים שם. נדהמתי לראות את כמות ה-ב.מ.וו סדרה 3 והאופל קדט, אסקונה, פיאטים וכו'.

 

הן קיימות, פשוט לא אצלנו.

צודק

כך גם לגבי ה-S CLASS

רכב איטלקי או צרפתי הוא ההשקעה הנכונה והמשתלמת,לפחות באספנות שם רכב נדיר הוא גם יקר ומבוקש.

וברצינות,מי לא יתרגש לנהוג באיטלקיה משנות השישים או תחילת השבעים כאשר לנהוג חיפושית,וולוו או סוברו משנים זו חוויה מפוקפקת למדי,בלי להעליב אף אחד...

עם הקביעה הראשונה - שניה שלך אני עוד יכול לחיות בשקט באיזה אופן, אבל לומר שאופל קאדט נעלמה? או פאסאט ישנות? וגולפים? ופולו? ממש לא.

עם ההעלמות של סיטרואן ויזה אני גם מסכים. אבל אני חושב שגם בתקופות הטובות שלו לא היו ממנה יותר מידי....

לגבי הפיאסטות... יש המון. אמנם לא משנות השבעים - אלה באמת נעלמו אבל מהשמונים המוקדמות והמאחורת יש בהחלט המון (לפחות באיזור בו אני גר...)

בכל מקרה, אני חושב שזה די קשור לרמה הסוציו אקונומית של הסביבה בה אתה מחפש... במקומות "עניים" יותר יש סיבורת גבוהה יותר למצוא אקזמפלרים של מכוניות שמככבות ברשימה שלך ככאלה שנעלמו....

אגב, אוטו שבאמת בא ועלה במהירות ונעלם באותה המהירות שבא הוא הופיע הוא הדלתא.

עם שלל הבדיחות שהמציאו על האוטו. בא, היה לכמה רגעים ונעלם.

לי מאוד חסרות הBMW סדרה שלוש של שנות השמונים..... (לדעתי אלה הן גם היפות ביותר)

הבעיה היא לא שרידות, אלא ביקוש והיצע -

ואני לא מדבר על ערך "אספנות" אלא על ערך של מכונית כמכונית ישנה -

מי שקונה מכונית בת 15-20 - קונה אותה כי אין לו כסף למשהו יותר חדש, ולכן הוא מחפש משהו נפוץ, שיודעים לטפל בו ושיש לו הרבה חלקי חילוף זולים.

זו הסיבה שלנצ'יות לא שרדו.

ה- 104 וה-A112 לא שרדו, כי פשוט במחירים קרובים אפשר היה לקבל משהו שהוא יותר "אוטו".

ויש מכוניות שפשוט מעולם אל התחבבו על הקהל הרחב ולכן כמשומשות ישנות לא היה להן ביקוש, מה שהפך את ה"מחירון" למאד נמוך, וגרם לכך שלא שווה להשקיע אפילו עלויות אחזקה סבירות.

למשל - הרבה אופל קדט משנות ה-80 שרדו. מה עם רקורד, שהיה די נפוץ בשנות ה-70?

חוץ מזה אל תשכח שנמכרו בארץ מעט מאד לנצ'יות יחסית לסובארו ולחיפושית, ולכן רואים אותן פחות. חוץ מזה, הלנצ'יות (וספורטיביות אחרות) הגיעו לידיים יותר אוהבות, שמחוברות לרגליים ימניות יותר כבדות, וזו עוד סיבה לכך שרבות מהן לא שרדו.

לפחות לגבי הלנצ'יות, אני יכול להעיד ממקור אישי למה מעטות שרדו:

קודם כל, מעטות נמכרו, בטח יחסית לDL... ובנוסף - מדובר ברכב שהחזקתו לא פשוטה, בוודאי יחסית לDL. אבל גם מעניק הרבה הרבה יותר.

מכוניות כאלו הן חזקות ומפנקות בלי שום יכולת להשוות למכוניות שציינת (גם הוולוו), אבל כשמגיעים לגיל מסויים, ההחזקה שלהן לא פשוטה. לא יקרה במיוחד, אבל לא פשוטה.

אז אם הן לא מתגלגלות לידי משוגעים לדבר, הן פשוט ננטשות ומתות. וזאת לעומת DL או וולוו 244 שיכולות לשרוד בידיו של האברך התפרן הממוצע.

בעניין שרידות של מכוניות, הנה כמה מכוניות שאני זוכר שנמכרו פה בשנות השבעים, ושלא ראיתי אף דוגמה מאז שאני מתעניין ברכב אספנות:

אוסטין אלגרו - ראיתי מוריס מרינה אחת

ווקסהול שבט

ווקסהול ויוה דגם 2 (HB) - ראיתי אחד מדגם 3 (HC)

פורד קונסול/גרנדה דגם 1

רליאנט קיטן

פיאט 124 - ראיתי את דגם הספורט אבל לא את האוטו הרגיל

סיטרואן GS

פולקסווגן שירוקו דגם 1.

חוץ מזה יש שתי סיטרואן ויזה 1983/84 ברחוב שמעוני בירושלים, וגם טלבוט הוריזון אחת מאותה שנה. כולם במצב רע ולא ישרדו אם מישהו לא ישפץ אותם.

לא רחוק ממקום מגורי עומדת דלתא!!!!

אכן כן דלתא, נכון שהיא רק משנת 88

אבל לפי דעתי, עצם העובדה שהיא עדיין נוסעת לאחר 15 שנה

היא סיבה מספיק טובה בכדי להכיר בה כרכב אספנות.

מעניין כמה כאלה עדיין מסתובבות בכבישי ארצנו.

לגבי הצרפתיות והאיטלקיות אני נאלץ להסכים.

אף פעם לא האמנתי במיוחד באיכות הרכב הצרפתי או האיטלקי

פרט להנאת הנהיגה הרכבים האלה מציעים בעיקר שעות מוסך רבות

(למעט הפז'ו 404 כמובן!!!)

בעניין שרידות של מכוניות, הנה כמה מכוניות שאני זוכר שנמכרו פה בשנות השבעים, ושלא ראיתי אף דוגמה מאז שאני מתעניין ברכב אספנות:

 

אוסטין אלגרו - ראיתי מוריס מרינה אחת

ווקסהול שבט

ווקסהול ויוה דגם 2 (HB) - ראיתי אחד מדגם 3 (HC)

פורד קונסול/גרנדה דגם 1

רליאנט קיטן

פיאט 124 - ראיתי את דגם הספורט אבל לא את האוטו הרגיל

סיטרואן GS

פולקסווגן שירוקו דגם 1.

 

חוץ מזה יש שתי סיטרואן ויזה 1983/84 ברחוב שמעוני בירושלים, וגם טלבוט הוריזון אחת מאותה שנה. כולם במצב רע ולא ישרדו אם מישהו לא ישפץ אותם.

בנוסף לאלה תגידו לי איפה נראו המכוניות הנ"ל (רובן משנות שמונים או סוף 70):

אינוצ'נטי מילה/דה טומסו

טנדר פולונז

אוטןסאן (יש אחת במכון ישראל בקרית מלאכי)

פיאט ארג'נטה

פיאט כרומה

לנצ'יה בטא טרווי

לנצ'יה בטא רגילה (לא קופה או HPE)

פיג'ו 204/304

אופל אומגה דור 1

אודי 100 (מלפני הצורה של 1983)

אודי 50/75

טלבוט סמבה

קרייזלר/טלבוט 1510/סולרה

סימקה וטנדר סימקה

דודג' אריאס

פורד סקורפיו דור 1

לדעתי אנחנו חושפים כאן את הפגם בשיטת הרישוי הנהוגה בארץ. אומנם רכב שמעל גיל 30 נחשב רכב אספנות, אבל המדינה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לוודא שרכב שגילו 20-30 שנה לא ישרוד.

רכבים שגילם 20 או 25 שנה הם "רכב אספנות" לא פחות מרכב שעבר את גיל ה30, רק לא לפי הז'רגון של משרד הרישוי. הם לעיתים קרובות כבר זקוקים לשיפוץ, ובתנאים הקיימים השיפוץ לא כדאי מבחינה כלכלית, כי בזמן שמשפצים את הרכב עדיין צריך לשלם דמי רישוי מלאים. גם הערך הכספי של המכוניות האלה הוא בדרך כלל נמוך מאוד ולא מצדיק הוצאות שיפוץ גבוהות.

לדעתי אחד התפקידים של מועדון החמש (או גוף אחר כלשהוא) צריך להיות לדאוג באיזושהיא צורה לזה שזנים שלמים של רכבים לא ייעלמו לפני שיגיעו ליום הולדתם ש-30.