פיאט X 1\9-סיפורה של הבייבי פרארי.

תחילת שנות ה 60' באיטלייה אופיינו ביציאה מהמשבר העמוק שפקד אותה במילחמת העולם ה-2, והדבר בא לידי ביטוי בתעשיית הרכב שהיתה בעיצומו של שיגשוג מרשים ופנייה לפילחי שוק גבוהים יותר ומן הסתם גם ריווחיים יותר מאלו שאליהם פנו הפיאט 500 ו-600, לדוגמא.

באותה תקופה החלו לפרוח סדנאות העיצוב האיטלקיות, והחלו לעצב גם עבור יצרנים מחוץ לאיטלייה(פיניפארינה עיצב את הפיג'ו 404 והמוריס אוקספורד,לדוגמא), כשתערוכות הרכב, בייחוד המקומיות, נתנו להם במה נהדרת להפגין את מעופם וכישרונם הרב.

בין המעצבים הצעירים היתבלטו ג'יורג'יטו ג'יאוג'ארו שעבד בסדנת ברטונה עד אמצע 65', ועזב במפתיע ערב תערוכת טורינו, שנחשבה לחשובה ביותר עבור תעשיית הרכב האיטלקית.

נוצ'יו ברטונה היה בבעייה רצינית - מעצב העל שלו עזב ותערוכת ז'נבה עמדה בפתח. אז ניזכר ברטונה במעצב צעיר שפנה אליו בעבר בבקשת עבודה אך נידחה בנימוס - מרצ'לו גאנדיני.

על גאנדיני הוטלה משימה חשובה - להשלים תוך 4 חודשים עיצוב של מכונית-על שתיכננה למבורגיני, כשהשילדה ומיכללי ההנעה כבר עברו לשלב הביצוע.

גאנדיני הצליח לעמוד במשימה, ועיצוב המיורה החדשה היה ההישג הראשון שלו. מיד הוא זכה להכרה כמעצב מהשורה הראשונה.

מכוניות תצוגה רבות החלו להופיע כשסימלו של ברטונה, שסוף סוף זכה להכרה לה היה ראוי, מיתנוסס עליהן - יגואר FT ופיראנה, למבורגיני מארזאל, האלפא קראבו, והחשובה מכל, לנצ'ייה סטראטוס, שהיתה מכונית תצוגה מרהיבה שהיוותה את מקור ההשראה לסטראטוס של 71'.

מכונית תצוגה נוספת שהוצגה ב-69' ע"י אוטוביאנקי, בעיצובו של גאנדיני, היתה הרנבואוט, שהיתה ספורטיבית קטנה ודו מושבית שעשתה שימוש במיכללי ה A-112.

באותה שנה הוצגה הפיאט 128, שהיתה המכונית הראשונה של פיאט שהיתה בעלת הנעה קדמית, מנוע רוחבי וגיר צידי, מיתלי מק'פרסון קדמיים והגה בשיטת מסרק ומוט משונן.

ה-128 זכתה להצלחה גדולה למן הרגע בו הוצגה, ומנהלי השיווק של פיאט החליטו לנצל את המומנטום ולמקסם את הצלחתה של ה-128 ע"י הגדלת קו המוצרים. לכן פיאט היתכוונה להציג גירסת ספיידר ל-128 שתהייה בעלת מנוע והנעה קדמיים ותהווה יורשת ראוייה ל-850 ספיידר המיזדקנת, אך תמוצב מתחת ל-124 ספיידר היקרה יותר.

עיצובה של האוטוביאנקי רנבואוט, שהיתה כאמור מכונית תצוגה, מצא חן בעיני אנשי פיאט והאור הירוק היתקבל מהנהלת החברה.

שם הקוד של הפרוייקט ניקרא X 1\9, (הפיאט 127 ניקראה X1\4, אגב) וההנחייה של הנהלת החברה היתה לעשות שימוש מירבי במיכלולים קיימים על מנת לחסוך בעלויות.

מלאכת העיצוב הוטלה על סדנת ברטונה, כשהמעצב הראשי היה כאמור מרצ'לו גאנדיני.

ברטונה הגיש לפיאט את הצעתו, כשבניגוד להחלטת פיאט, באב הטיפוס מוקם המנוע במרכז המכונית, כשההנעה היא אחורית.

קו המחשבה של נוצ'יו ברטונה היה חכם - הוא ידע היטב שאם המכונית תהייה זולה ועממית "מידי", פיאט ירצו לייצר אותה בעצמם, ואילו ברטונה רצה מאד להרכיב בעצמו את המכונית במיפעל שלו בגרוליאסקו.

לבסוף, לאחר שיכנועים רבים, היתקבלה הצעתו של ברטונה, בין היתר בשל הסיבה שמהנדסי פיאט היו עסוקים מאד בפיתוח ה-126 הקטנטנה וה-132 הסאלונית.

מאחר וכאמור פיאט היו מעוניינים לחסוך בעלויות הפיתוח, הוחלט על שימוש במנוע, גיר, מיתלים קדמיים, בלמים ומערכת ההיגוי של ה-128.

המנוע היה בנפח 1290 סמ"ק בעל מאייד וובר כפול שנילקח מה-128 ספורט (שיפור של מנוע ה-128 ראלי) שפיתח הספק של 75 כ"ס, הגיר היה בעל 4 מהירויות, המיתלים הקדמיים ומערכת ההיגוי נילקחו ישירות מה 128 ספורט (ההגה היה בעל 3 סיבובים מנעילה לנעילה) ואילו בלמי הדיסק הקדמיים שימשו גם את צמד הגלגלים האחוריים.

המיתלה האחורי היה מסוג מק'פרסון אף הוא, ובתיכנון המכונית הושם דגש רב על חלוקת מישקל אידיאלית לפנים\אחור, לכן מוקם מיכל הדלק בעמידה מאחורי המושבים הקדמיים.

סה"כ ה X 1\9 היתה מכונית קטנה מאד, בעל בסיס גלגלים קצרצר של 2.2 מטר.

המכונית החדשה היתה אמורה להיות בעלת גג ניפתח,אך בפיאט הוחלט שתיכנון שילדה חדשה שתוכל לעמוד בעומסים המוטלים על מכוניות חסרות גג (ושילדה) יחרוג מגבולות התקציב, ולכן החליטו על פיתרון מקורי - גג טארגה שמשלב את הטוב שבשני העולמות, ובעיקר יוצר מרכב קשיח יחסית תוך חיסכון מירבי במישקל מיותר.

יחדת ההינע היתה נתונה במעין עריסה מפח, ומוקמה כאמור מאחורי המושבים הקדמיים כך שלמכונית היה תא מיטען מכובד למדי (קדמי) וסימלי מאחור.

תיכנון המכונית הסתיים בתחילת 72', אך פיאט דחתה את השקתה על מנת לא לגנוב את ההצגה מהמכוניות החדשות שהוצגו באותה השנה - ה-126 וה-132.

בכלל, תערוכת טורינו שנערכה ב 72' היתה מיפגן כוח עצום של תעשיית הרכב האיטלקית, והושקו בה בנוסף הלנצ'ייה בטא והאלפטא של אלפא-רומיאו.

כמה חודשים לאחר אותה תערוכה הוצגה לבסוף ה-X 1\9 וזכתה לתישבוחות חסרות תקדים מעיתונות הרכב העולמית, שבזכות היתנהגות הכביש המדהימה שלה ומיקום המנוע זכתה לכינויים בייבי-פרארי ופרארי לעניים.

ה-X 1\9 יוצרה ע"י פיאט וברטונה במקביל עד 78' ללא כל שינויים,כשבשנה זו היא עברה לראשונה מתיחת פנים, שכללה שינויי עיצוב (הפגושים הפדארליים הפכו לציוד תקני), עיצוב פנימי מחודש שכלל אלמנטים רבים ומתגים שהגיעו היישר מהריטמו שהוצגה באותה שנה, והחשוב מכל מנוע גדול יותר בנפח 1.5 שפיתח 85 כ"ס וגיר בעל 5 מהירויות, מה שסוף סוף הקנה למכונית ביצועים הולמים, גם אם עדיין לא הפכה למכונית מהירה.

משנת 83' החליטו בפיאט שייצור המכונית יתבצע ע"י ברטונה בלבד, כך שפיאט ניתקה כמעט כל קשר למכונית למעט הספקת מנועים ומיכללים מכניים, שגם כך המכוניות שהיו מצויידות בהם לא נהנו מביקוש יתר, בלשון המעטה..עד שבסוף 88' הוחלט על סיום ייצורה.

בעיקבות העברת הייצור לברטונה, האמיר מחיר המכונית והפך למופקע בעליל, בייחוד כשבשנת 84' הוצגה הטויוטה MR2 שהיתה בעלת אותה קונספצייה, אך בעלת מנוע חזק ומודרני בהרבה (124 כ"ס), והיתה זולה ממנה בהרבה.

ה-X 1\9, בייחוד מהדור השני של 78', נימכרה לא רע גם בארה"ב, ואף תוכננו לה מנועים שעמדו בתיקני זיהום האוויר המחמירים דאז.

ל X 1\9 לא קמה יורשת, למעט ניסיון בודד שניקרא ברקטה, שהיתה בעלת מנוע והנעה קדמיים, ולא ממש זכתה להצלחה.

חן מאוד נהנתי לקרוא, כתבה מאוד מעניינת.

תודה רבה.

אלכס.

מעניין מאוד, תודה!

אגב, מדוע הפיאט קופה לא נחשבת ליורשת ראויה לX19?

מעניין כתמיד!

חן - תודה על ההשקעה.

איך הלנציה מונטה קארלו משתלבת בסיפור?

האם הסברה שהיא יועדה להיות האחות הגדולה של ה X1\9 נכונה?

אם כן, האם היא סובלת מאותן הבעיות (רקבונות בעריסת המנוע?).

שי

הלנצ'ייה בטא מונטה-קרלו מישתלבת היטב בסיפור.

המונטה-קרלו תוכננה ע"י פיאט, כשעל העיצוב הופקד פינינפארינה, ושם הקוד שלה היה פיאט X 1\8.

בגלל שהיא יועדה לפלח שוק גבוה יותר מה X 1\8 פיאט החליטו להשתמש במיכלולי ההנעה של הלנצ'ייה בטא, ולבסוף הוחלט שהיא תישתייך למשפחת דגמי לנצ'ייה,שמוצבו גבוה יותר.

המונטה-קרלו דמתה ל X 1\9 מבחינת מבנה, אך צויידה במנוע ה TC המעולה והציעה ביצועים טובים בהרבה.

למרבה הצער, היא לא זכתה להצלחה ניכרת ובתחילת שנות ה 80' נעלמה מהמפה.

וכן, גם המונטה-קרלו סבלה מחלודה בעריסת המנוע, כמו בפיאט, מה שגרם להשבתת רוב המכוניות שיוצרו. חבל.

יופי של סקירה, תודה!

רק שאלה והערה - הפיאט 128 הוחלפה בריתמו בסוף שנות השבעים, מאיפה ברטונה עוד מצאו מכלולים עד סוף שנות השמונים? מיוגו?

ועד כמה שידוע לי הלנצ'יה מונטה-קרלו (סקורפיון) נקראה דווקא X1/20 כאב טיפוס.

עד כמה שזה ישמע מוזר,מיכלליה של הריטמו דור ראשון היו זהים לאלו של ה 128.

השינוי העיקרי מבחינת המיכלולים בין הדור הראשון והשני של הריטמו(שכונתה ריטמו נובה)היה במסרק ההגה-לריטמו נובה היו 4 סיבובים מנעילה לנעילה,לעומת 3.5 בדור הראשון.

לברטונה לא היתה שום בעייה להשיג מיכלולים מאחר והריטמו יוצרה עד סוף 88',ואז הוחלפה בטיפו.

גם כך קצב הייצור של ה X 1\9 עמד על כמה עשרות מכוניות לחודש בערוב ימיה,בעיקר עקב מחיר מופקע וחסר פרופורציות.

אגב,הלנצ'ייה מונטו קרלו החלה כפרוייקט X 1\8 וסיימה כ X 1\20...

בעיקבות העברת הייצור לברטונה, האמיר מחיר המכונית והפך למופקע בעליל, בייחוד כשבשנת 84' הוצגה הטויוטה MR2 שהיתה בעלת אותה קונספצייה, אך בעלת מנוע חזק ומודרני בהרבה (124 כ"ס), והיתה זולה ממנה בהרבה.

ה-X 1\9, בייחוד מהדור השני של 78', נימכרה לא רע גם בארה"ב, ואף תוכננו לה מנועים שעמדו בתיקני זיהום האוויר המחמירים דאז.

יש להוסיף שה-MR2 מוצלחת יותר מהפיאט מהבחינה הארגונומית - והיה קל יותר למכור אותה בארה"ב.