סוף "תקופת ההסתגלות" של הוולו 164E שלי

עבורי מפגש השוודיות ביום ו' סימל למעשה את סוף "תקופת ההסתגלות" של ה-164 שלי.

אני חוושב שרבים הם האספנים שקונים מכוניות גם במצב נסיעה שבהחלט ברור להם שהמכונית אמנם נוסעת אך יש הרבה מה לעשות...

כשקונים רכב אספנות (ורכב ישן בכלל) לא תמיד אפשר להעריך נכונה את מצבו המכני, אלא לאחר תקופה מסויימת של שימוש.

את הרכב שלי קניתי עם טסט בתוקף, אך בידיעה שיש לרכב בעיות שונות (לא דחופות) שדורשות טיפול ברמה זו או אחרת. ( כמובן שתמיד אפשר לפרק הכל ולשפץ אבל יש הרבה מאיתנו שהמשאבים שלהם לא מאפשרים זאת.

לאחר תקופה די קצרה של שימוש ברכב לנסיעות קצרות הסתבר שהוא סובל מאיבוד רציני מאוד של נוזל גיר (בעיה שהבעלים הקודם סיבר לי עליה אך טען שהנזילה היא בגלל מדיד שמן לא מתאים), ושלא ניתן להמשיך לנסוע ברכב למרחקים משמעותיים בלא לטפל בבעיה.

הרכב הובא אחר כבוד למומחה לגירים שמוכן להתעסק גם עם מכוניות אספנות (ארז סנטו ב"טופ גיר") תוך ידעה שלי שהוא יטפל ברכב כשהיה לו זמן... לאחר מס' שבועות שהרכב חנה אצלו נמצא סט הגומיות המתאים והוחלפו כל הגומיות ואטמים בגיר (לאחר שנשללה אשמת המדיד)

לאחר הטיפול הזה החל לנזול גם מחזיר השמן האחורי של המנוע (בין המנוע לגיר) והסתבר לאחר נסיעה של כמה מאות קילומטרים שאיבוד השמן של הגיר ממשיך...

וכאילו לא די בזה, מערכת ההזרקה החלה להשתגע, וצריכת הדלק של הרכב הרקיעה שחקים.

שלא לדבר על העובדה שלהניע אתת הרכב בבוקר היה סיפור שלא מהעולם הזה...

הסתבר שפעם (לא ברור מתי) למישהו היה קשה להניע את הרכב בבוקר אז איזה חאפר עשה לחצן (מעין צ'וק) שמפעיל את מזרק ההנעה הקרה ידנית בקום שמערכת ההזרקה תעשה זאת.

בשלב זה יעצו לי חבריי הטובים (והמבינים יש לומר) להסב את הרכב לנסוע על זוג קרבורטורים - וזהו.

ואולם - לא איש כמוני יוותר. רכשתי ספר מפורט על Bosch D-Jetronic באי-ביי, ושמתי פעמיי אל הד"ר לענייני מחשבים - המעבדה לרכב ממוחשב של אייל נוימן. הבקשה שלי ממנו היתה לנסות להחזיר את המערכת למצבה המקורי, ולנסות לגלות את הגורמים לבעיות הקיימות.

לאחר מס' שבועות הרכב חזרה אלי עם בשורות טובות - כל החווטים הלא מקוריים הוסרו, הכל נבדק ונמצא תקין למעט חיישן המצערת שעדיין נמצא במצב שמיש אך מזייף מדי פעם.

כמובן שללא הספר המקורי של בוש כל הבדיקה והתיקון (שאגב מחירו היה סביר ביותר) לא היו מתאפשרים.

מס' חודשים לאחר מכן, כשבכל זאת לא הייתי לגמרי מרוצה מפעולת מערכת ההזרקה - קניתי כמעט את כל החלקים שלה ממישהו שפרסם באי-ביי במחיר מצחיק של כמה עשרות דולרים (את העסקה ביצעתי מחוץ לאי-ביי אחרי שהתפשרנו על המחיר לכל החלקים)

ובחזרה לגיר, לאחר שהובהר לי יכול להיות שהפתרון היחיד הוא שיפוץ גיר, ולאחר שיטוט בפורומים של בעלי וולוו 164 בעולם, החלטתי להמר על התקנת מצנן נפרד לגיר. הגיר ב-164 זהה לגיר ב-144 שיש לה בערך חצי מההספק (וזה ממש לא מתכון בדוק ליים ארוכים...) השידוך ידוע כבעייתי, ורוב בעלי ה-164 פותרים אותו בהחלפה לגיר ידני משופר (לא אפשרי אצלי עקב מגבלות ברשיון הנהיגה)

לאחר עוד כמה חודשים שלא היה לי זמן להתעסק עם זה, הובא הרכב שוב לארז סנטו בכדי שיתקין מצנן לגיר, יחליף את מחזיר השמן האחורי של המנוע (שהנזילה ממנו הקשתה עלי לעבור טסט) ויחליף את כל רכיבי מערכת ההזרקה באלו שקניתי באי-ביי.

מסתבר שההימור שלי על מצנן הגיר היה נכון, המכונית לא מאבדת נוזל גיר יותר, וגם מערכת ההזרקה עודבת כמו שעון שוויצרי. הרכב אמנם מעולם לא היה חסכוני, גם לא כשהיה חדש אך 6 ק"מ לליטר זה כבר צריכת דלק שאפשר לחיות אתה.

הרבה עבודה עוד לפניי - במערכת החשמל, מיזוג האוויר, וכמובן ריפודים, פחחות וצבע.

אבל במצב הנוכחי אפשר כבר לחרוש את הכביש המהיר בלי לחשוש שהרכב יבגוד בי פתאום, והכביש המהיר הוא המקום בו ה-164 מרגישה בבית...

למה הוספתה מצנן חיצוני לגיר,

בגלל התחממות של הגיר או פחד ממעבר מים לשמן גיר?

שמתי מצנן נפרד לגיר כי הגיר התחמם ואכל שמן, על הדרך גם הרווחתי את היתרון שהזכרת, אך לא הייתי עושה זאת לולא הגיר אכל שמן.

גיר התחמם ואכל שמן? זה פעם ראשונה אני שומע.

גיר הוא מערכת סגורה. שמן שנעלם הולך לאן שהוא - או לכביש אם מדובר בנזילה חיצונית או למי הקירור של הרכב אם מדובר בפריצה של מחליף החום.

לא אם הוא פשוט נשרף...

עזוב אותך מכל ההתפלמסויות על הגיר אם "אוכל" שמן או "שורף" שמן...

מבחינתי אני רואה את כל מה שכתבת, וקראתי בעיון, בדרך אחרת לגמרי.

קבל צרור קומפלימנטים על הדרך בה אתה מתנהל בעקביות וסבלנות עם הרכב.

כלומר שואף למקוריות.

להמנע מאלתורים, אלא אם אין ברירה.

לטפל ברכב בסבלנות יתרה - כמה שבועות במוסך הזה , כמה שבועות במוסך ההוא.

רכב אספנות, כמו שאני רואה ואני מבין שגם כך אתה חש, מיועד לנסיעות, ולא רק לתצוגות.

ברור שאם הוא היה משמש רק כדי להראותו במפגשים, כל נושא שמן הגיר לא היה זוכה לטיפול. אז היית ממלא פעם ב3 -4 נסיעות שמן וזהו.

עם כל רכבי האספנות שהיו לי עד היום נסעתי ונסעתי עד אשר הם צעקו "תן לנו לנוח קצת" כמובן שטיפלתי מכל הלב אך התנהגתי אליהם כמו שהתנהגו אל הרכב בעת שנקנה. למשל עם המוסטנג 65 שהיתה לי כל יציאה ברמזור היתה מלווה ביללת צמיגים ותחרויות עם כל הסובארו/גולף וכד'.

כך גם היום עם ה CX. זה עושה לי כיף לשמוע את הבן הקטן צועק מהמושב האחורי אבא תפעיל טורבו, ועד שהוא לא שומע את השריקה המתגברת במעלה הסל'ד הוא לא נרגע (וגם אני). מהירות לא חוקית - כיף אמיתי. שוב צריך לזכור שרכב מיושן/אספנות מחייב תחזוקה יתרה. אך לשם מה להחזיק אותו אם לא להתענג ממנו גם בנסיעות ולא רק במבטי ערגה, בחנייה.

תמשיך כך ותגלה כמה כיף לעקוף ב 180 קמ'ש עם ה 164

(כמובן בכביש בו מותרת מהירות זו...)

בהצלחה

אילן

ZVIT כל הכבוד על ההתנהלות!

אילן! הוצאת לי את המילים מהפה...(רק אתמול הבת שלי ממש רבה איתי כי רצתה להתנייד בכרמן הישנה ולא בסיטרואן החדשה...)

ג.

כל הכבוד על היסודיות, מי כמוני יודע שבמכוניות ישנות ה"סידור של האוטו" תכל'ס לעולם לא נגמר...

כל הכבוד על היסודיות, מי כמוני יודע שבמכוניות ישנות ה"סידור של האוטו" תכל'ס לעולם לא נגמר...

ולמעשה זה משפט המפתח "בעסק" שלנו.